נחל יצחק חלק ב רצט

ומשהו ע"כ כתבו דה"ל מיגו להוציא. כן הוא ברור ושפיר פריך הגמ' לא יעשו חזית לא זה כו'. ועוד י"ל בקצרה דדוקא בשנים אוחזין דעיקר הספק בא ע"י טענותיהם ולכן כשזה טוען כולה שלי וזה טוען חציו שלו אז אמרו דמה דנולד בו הספק חולקין וזה נוטל רביע וזה נוטל ג' חלקים. אבל בכותל שנפל דה"ל דררא דממונא והוחזק לנו מחצה ברשות כאו"א מקודם טענתם ואף שנפל לרשות חד מינייהו לא מהני מוחזקות שלו משום דכיון דנולד הספק דררא דממונא בעוד שהיה הכותל קיים ה"ל כמו שכ"א הוא מוחזק במחצה. ע"כ אף זולת מיגו דכולו שלו י"ל דנוטל מי שטוען חציו שלו ע"פ דין להמחצה כיון דהוחזק ברשותו המחצה אף מקודם טענתו. ואחר כותבי כ"ז מצאתי בשמ"ק לב"ב (דף ד' ע"א) ד"ה פשיטא כו' שהקשה דודאי איצטריך דאי לאו הכי אם זה טוען כולו שלו וז"א חציו שלו היה הדין שזה יטול ג' חלקים וזה רביע כו' וניחא דהתם כו' אבל כאן שהמקום כו' והרי האבנים כאלו מוחזקים ותפוסים כולם ביד שניהם בשוה זה כזה כו' כדאמרינן בפ"ק דב"מ דמאי דתפיס האי דידי' כו' ואילו היו שנים אדוקין בטלית זה במחציתו וזה במחציתו אע"פ שז"א כולו שלו וז"א חצי שלו אין מוציאין את הרביע מת"י של זה ונותנים לחבירו וה"נ דכוותי' עכ"ל. ויש להאריך בדבריו. ויש לכוין דבריו קצת בכעין מש"כ ב"ה: וע"פ מש"כ א"ש מה דמצינו אליבא דסומכוס דס"ל חולקין אף במקום חזקת מ"ק משום דה"ל כשניהם מוחזקים וכמש"כ התוס'. דאין סתירה מזה על מש"כ לעיל דחזקת מ"ק עדיפא מהמוחזקות היכא דשניהם תופסים דבר א' משום דשאני דררא דממונא דכ"א מוחזק בהמחצה שלו לבדו ע"י מה דהוחזק לנו כל מחצה לכ"א לבדו ע"כ ה"ל כמו כל זכות מוחזק לבדו דאין מוציאין ממנו ע"י חזקת מ"ק. משא"כ שנים אדוקים דנגרע זכות מוחזקות של כ"א לפי דכ"א לבדו אינו תופסו בידו ורשותו דהא כל חתיכה וחתיכה הוא ברשות שניהם ע"כ מהני בזה חזקת מ"ק להוציא מן זכות המוחזקות כמו שנתבאר בארוכה: ולעיל הבאתי סוגיא דב"מ (דף ב' ע"ב) דאמרו לימא מתניתין דלא כסומכוס כו' אפילו תימא סומכוס כו' ולא קו"ח הוא כו' ופירש המהר"ם לובלין דכוונת הגמ' הוא דאע"ג דאיכא דררא דממונא ויפה כחו ביותר מכל מקום כיון דאיכא למימר כולה למר כו' הסברא ביותר לחייב שבועה שם מן שנים אוחזין דאיכא למימר דתרווייהו הוא כו' וכ"כ השמ"ק. ומשני הש"ס אפילו תימא סומכוס שבועה זו מדרבנן כדר' יוחנן כו'. ופי' השמ"ק דהחילוק הוא דבמילתא דשכיחא תקנו שישבע ובההיא דסומכוס לא שכיח שיוולד ספק בענין זה. ובחידושי רע"א זצ"ל לב"מ שם פירש דכוונת הגמ' דדוקא כשהספק הוא רק מטענתם שייך לחוש שילך כל אחד ויתקוף בטלית של חבירו כו' ע"ש. ולפי מה שכתבתי דדררא דממונא הוי כמו דכ"א מוחזק בהמחצה לבדו כנ"ל. א"כ יהיה מזה סייעתא לשיטת הסוברים דאף על מה שתופס בידו צריך לישבע וכמש"כ התוס' לקמן (דף ז') והש"ך סי' קל"ח ס"ק ה' דאלו להסוברים דעל מה שתופס בידו א"צ לישבע א"כ ה"מ הגמ' לתרוצי דלכן לסומכוס א"צ שבועה משום דבדררא דממונא הוי כ"א כמו שתופס בידו וא"צ שבועה. ומדלא אמרו כן אלא תירצו באופן אחר מוכח דס"ל דצ"ש אף על מה שתופס בידו. ודוחק לומר דזהו כוונת הגמ' במה דמשני כדר' יוחנן כו' דהעיקר חסר מן הספר. ואפשר דס"ל דשאני היכא שתופס בידו ממש. אבל עכ"ז אכתי ה"מ הגמ' לחלק כן וקצרתי: ענף ז ועוד נלע"ד לדון קצת בסיגנון אחר בהך דינא דשנים אדוקין אם מוקמינן על חזקת מ"ק או לא כמש"כ הש"ך. ונקדים לדברי הרמב"ן לחידושיו בב"ב (דף ל"ד) ד"ה זה אומר של אבותי כו' דהאריך לבאר דהיכא דתפסי תרווייהו או ביד שליש חולקין ואי לא תפסי תרווייהו כו' וליכא דררא דממונא כל דאלים גבר ואי איכא דררא דממונא וליכא חזקת מ"ק חולקין בלא שבועה כו' וסיים בזה"ל ובכל הנך דיני בין בדינא דיחלוקו בשבועה או בלא שבועה בין בכל דאלים גבר א"נ ביהא מונח הני מילי בברי וברי אבל בברי ושמא בכולהו ברי עדיף דהא ליכא לחד מינייהו חזקה דממונא אבל היכא דאיכא חזקה דממונא בין דאיתא השתא ברשותו בין דמוקי ליה אחזקת מ"ק כגון המחליף פרה בחמור לרבנן אפילו בברי ושמא חזקה דממונא עדיפא וכרבנן דאמרי זה כלל גדול הממע"ה אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא כמבואר בב"ק (דף מ"ו) עכ"ל הרמב"ן. וכ"כ הריטב"א בחי' לב"מ (דף ב' ע"ב) סוף ד"ה אפילו תימא סומכוס כי קאמר סומכוס כו' כמש"כ הרמב"ן הנ"ל ע"ש: והעתקנו דבריהם שיש ללמוד מזה כמה הלכות רבוותא והוא כי ס"ל דבדררא דממונא דחולקין שלא בשבועה וכיו"ב בו אם א' אומר ברי והשני אומר שמא וליכא חזקת מ"ק דאמרינן ברי ושמא ברי עדיף. ומוכח מזה לחלק דס"ל דדוקא לסומכוס אמרינן דבדררא דממונא הוי שניהם מוחזקים ולא דיינינן ביה לומר ברי ושמא ברי עדיף וכמש"כ התוס' בב"מ (דף צ"ז ע"ב) ד"ה לימא תיהוי תיובתא כו' דלסומכוס הוי כאילו תרווייהו מוחזקין בו כו' וזהו מוכרח ממה שהקשו שם ע"ש. אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דסומכוס ע"כ אף בדררא דממונא וליכא חזקת מ"ק לא דיינינן להו כמוחזקים ולכן אמרינן ברי ושמא ברי עדיף וזהו כמש"כ בקונטרס הספיקות כלל ח' אות ז'. והנה לעיל הבאתי בשם התוס' ב"מ (דף קט"ז ע"ב) ד"ה לימא תיהוי תיובתא דר"נ דכתבו בתירוץ השני דכל ממון המוטל בספק הוי כאלו שניהם מוחזקים בו ומשמע דאף לרבנן דסומכוס כתבו כן דכיון דהוי דררא דממונא וליכא חזקת מ"ק הוי שניהם מוחזקים מחמת שהוחזק לנו ע"י ב"ד בלא טענותיהם דזהו של שניהם וע"כ אינו נאמן הטוען ברי ליטול כולו. וזהו שלא כדברי הרמב"ן והריטב"א דכתבו דאף בדררא דממונא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף. ולשיטת הרמב"ן והריטב"א י"ל דס"ל בהא דב"מ (דף קט"ז) הנ"ל כתירוץ הראשון של התוס' שם וע"כ אין הכרח לומר דאף לרבנן דסומכוס הוי כאילו שניהם מוחזקים בו: עוד למדנו מדבריהם דבשנים אוחזין בטלית אם א' טוען ברי והשני אומר שמא דבזה אמרינן ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע. וכן כתב הפני יהושע לב"מ (דף ב' ע"א) במשנה ד"ה זה ישבע כו' וסיים דנהי דבעלמא מהני תפיסה מספק היינו שמוחזק לבדו משא"כ הכא דהשני ג"כ מוחזק וטוען ג"כ ברי תו לא מהני תפיסת השני מספק עכ"ל הפני יהושע. ואף שכתבו התוס' שם דאינו נאמן לומר חציו שלו במיגו דכולה שלו דהוי ליה מיגו להוציא דבחציו השני מוחזק זה כמו זה וכן כתב הרמב"ן בריש ב"מ והובא בשמ"ק שם וכ"כ הריטב"א סברא זו שם ע"ש. עכ"ז י"ל כמש"כ התה"ד בסי' שי"ד והובא לקמן סי' רצ"ב סעי' י' דהך מוחזקות דשנים אוחזין בטלית לא הוי מוחזקות אילימא כ"כ רק לענין להדחות ולא לדון מיגו דבסברא דעלמא מדחינן מיגו אבל לענין רוב דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ זהו רק במוחזק גמור אבל במוחזקות דשנים אוחזין דמוקי ליה בתפיסי בכרכשתא אין זהו מוחזקות גמורה כ"כ וע"כ אזלינן בתר רובא כן הוא קוטב דברי התה"ד. וע"כ י"ל דכן הוא סברת הרמב"ן והריטב"א דכתבו דבשנים אוחזין אמרינן ברי ושמא ברי עדיף משום דאין זהו מוחזקות גמורה. ומדבריהם יהיה סייעתא לדברי התה"ד דכיון דכתבו כן בברי ושמא א"כ כש"כ ברובא דהא רוב עדיף ממעלת ברי וכמש"כ הפני יהושע בכתובות (דף ט"ז) תוס' ד"ה כיון דרוב נשים כו'. [והדברים ארוכין ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז וקצרתי]. וזה אינו על מה שתופס בידו דבמה שתופס בידו בוודאי הוי כמוחזק גמור ולא דיינינן בזה ברי ושמא ברי עדיף. רק כיון