נחל יצחק חלק ב רצה

מהחזקה דהא לא אזלינן בממון בתר רובא כו'. והובא בקצה"ח סי' ר"פ ס"ק ב'. והשיג ע"ז דדוקא במוחזק ממש לא אזלינן בתר רובא אבל היכא שנסתפקנו בקרקע אם מכרו מרא קמא בזה אזלינן בתר רובא דחזקת מ"ק לא עדיפא מכל החזקות דרובא עדיף מחזקה כו' עכ"ל הקצה"ח. אכן בקונטרס הספיקות של אחי הקצה"ח כלל ו' אות י"א העלה דנגד חזקת מ"ק לא מהני רובא דדינו כמוחזק ממש ע"ש. ולענ"ד נראה להוכיח דבמקום חזקת מ"ק לא מהני רובא דדינו בזה כמו מוחזק ממש. דבב"ב (דף צ"ג) מקשה הגמ' מהא דשור שנגח הפרה כו' דלימא רוב פרות מתעברות ויולדות כו'. ופירש הרשב"ם דלרב קפריך כו'. והנה בב"ק (דף מ"ו ע"א) תוס' ד"ה שור שנגח כו' דמיירי בקיימא באגם כו'. ואי נימא כהקצה"ח דבמקום חזקת מ"ק מהני רובא דאינו כמוחזק ממש בזה. א"כ יש להקשות ג"כ לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דניזל שם בתר רוב כיון דהשור עומד באגם דלא הוי המזיק מוחזק ממש אלא חזקת מ"ק מסייעו ואזלינן בי' לכ"ע בתר רובא א"כ הך קושיא תסוב גם לשמואל. ומוכח מזה כהתה"ד דחזקת מ"ק דינו כמוחזק דאין הולכין ביה אחר הרוב ג"כ ולכן לא הקשו שם רק אליבא דרב: ויש לדון בזה עדיין דהשמ"ק בב"ק (דף מ"ו ע"א) ד"ה זו דברי סומכוס כו' כתב בשם הרשב"ם דמתניתין בשור שנגח הפרה מיירי אף אם המזיק מוחזק כיון דטוען שמא ס"ל לסומכוס דיחלקו. וכ"כ התוס' בב"מ (דף ק') ד"ה הא מני סומכוס כו' דבטוען שמא ס"ל לסומכוס דיחלקו אף במוחזק. והפני יהושע לב"ק (דף מ"ו) תוס' ד"ה שור שנגח כו' הנ"ל כתב להעיר בדברי התוס' הנ"ל דהא מתני' מיירי בשמא ושמא מדנקט ואינו ידוע א"כ מצי מיירי אף דהמזיק הוא מוחזק דס"ל לסומכוס דחולקין. ובאמת כבר הקדימו השמ"ק בשם הרשב"ם כנ"ל. א"כ לפ"ז אין שום הכרח למש"כ להוכיח מהרשב"ם דב"ב דכתב דקושיות הגמ' מן שור שנגח כו' הוא רק אליבא דרב דמוכח דחזקת מ"ק דינו כמוחזק דאין הולכין ביה אחר הרוב. דהא י"ל דמיירי במוחזק ממש וכמש"כ הרשב"ם עצמו שהובא בשמ"ק. ע"כ שפיר כתב הרשב"ם דלשמואל אינו קשה מן שור שנגח הפרה דניזל בתר רוב פרות כו' משום דמפרש להמשנה דהוי המזיק מוחזק ואזיל הרשב"ם לשיטתו. ובאמת י"ל לפי מש"כ התוס' בר"פ שור שנגח כו' דמיירי בעומדת באגם. דקושיות הגמ' בב"ב שם הוא אף לשמואל ג"כ. ואף דפשט הסוגיא בב"ב שם משמע דזהו שייכות לפלוגתת רב ושמואל דהתם אם הולכין בממון אחר הרוב. מ"מ אין זה הכרח כ"כ דכעין זה מצינו במה דמקשה הגמ' בב"ב (דף צ"ב ע"ב) בסוגיא שם מן האשה שנתארמלה כו' ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים בתולות ניסת. ובכתובות (דף ט"ז) מקשה סתמא דגמ' כיון דרוב נשים בתולות נישאת כי לא אתו עדים כו'. ופירש הבעה"מ שם דקושיות הגמ' הוא בין לרב ובין לשמואל דכיון דיש שם חזקת הגוף המסייע להרוב כ"ע מודו דאזלינן בתר רוב. והרמב"ן במלחמות שם חולק ע"ז ופי' דלרב פריך וכמש"כ התוס' שם. ועכ"פ מצינו דשיטת הבעה"מ דקושיות הגמ' שם הוא לכ"ע. ועכ"ז הקשו כן בב"ב בסוגיא דפלוגתת רב ושמואל דמשמע מזה דהקושיא הוא רק אליבא דרב וע"כ מוכרח לפרש באמת דקושיות הגמ' בב"ב הוא גם לשמואל והא דנקטו זה שם בסוגיא משום דלרב תקשה ביותר ובאמת קאי הקושיא גם לשמואל. ע"כ י"ל דה"ה לשיטת התוס' ר"פ שור שנגח דכתבו דמיירי בעומדת באגם דלא הוי להמזיק רק מעלת חזקת מ"ק. דלפ"ז קושיות הסוגיא בב"ב שם מן שור שנגח כו' דקושיא זו קאי גם לשמואל דהיכא דלא הוי מוחזק מודה שמואל דהולכין אחר הרוב נגד חזקת מ"ק. ונקטו הך קושיא שם בסוגיא דפלוגתת רב ושמואל משום דלרב תקשה ביותר ובאמת ה"ה לשמואל כן י"ל ואין הכרח להראיה שכתבתי: ועכ"ז נראה לי דשפיר הוכחתי משום דדוקא בקושיות הגמ' מן האשה שנתארמלה כו' דמיירי במקום מוחזק עכ"פ ע"כ יש לזה שייכות לפלוגתת רב ושמואל. אבל מהא דשור שנגח כו' לפי שיטת התוס' בב"ק דמיירי בעומדת באגם א"כ אין זה שום שייכות כלל לפלוגתתם אי נימא דחזקת מ"ק לא הוי דינו כמוחזק ממש. ועוד נלע"ד באמת כי הסוגיא דב"ב (דף צ"ב) דהקשו מן האשה שנתארמלה כו' דניזיל בתר רובא דכיון דהקשו כן בסוגיא דפלוגתת רב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב. דמוכח מזה דס"ל באמת דזה הקושיא הוא רק לרב. אך סוגיא דכתובות (דף ט"ז) דהקשו סתמא דניזיל בתר רוב נשים בתולות כו' כיון דלא הוזכר שם כלל הענין אם הולכין בממון אחר הרוב וע"כ מוכח דס"ל להך סוגיא דכתובות דלכ"ע מבעי לן למיזל שם בתר רוב משום דחזקת הגוף מסייע להרוב וכמש"כ הבעה"מ. ונ"ל דהנך סוגיות דכתובות וב"ב פליגי אהדדי דסוגיא דב"ב ס"ל דלשמואל לא אזלינן בתר רובא אף היכא דחזקת הגוף מסייעו. והסוגיא דכתובות ס"ל דהיכא דאיכא חזקת הגוף מסייע להרוב כ"ע ס"ל דאזלינן בתר רוב וכן מצאתי להרמב"ן במלחמות בכתובות רפ"ב שכתב דקושיות הגמ' שם ניזיל בתר רוב נשים בתולות נישאות הוא רק לרב והראיה הגמורה שהקשו ממנה לרב בפרק המוכר פירות וכן מצינו שהקשו בגמ' סתם לדברי היחיד כו' עכ"ל. הרי שהרמב"ן כתב בפירוש שבסוגיא דב"ב מוכח בוודאי שהקושיא דשם הוא רק לרב ולא לשמואל דאל"כ איזה שייכות הקושיא שם. ע"כ י"ל דלכ"ע מוכח דמה דשקלו וטרו בב"ב בסוגיא דפלוגתת רב ושמואל דמה דהקשו שם הוא רק לרב אבל לשמואל ניחא. ואף דהבעה"מ כתב דמה דהקשו בכתובות הוא לכ"ע. עכ"ז מודה דבב"ב קאי הקושיא רק לרב והם סוגיות חלוקות בזה. ועוד י"ל דאף דנדחוק לומר לשיטת הבעה"מ דגם בב"ב קאי הקושיא לכ"ע. מ"מ בקושיות הגמ' שם מן שור שנגח כו' אין לומר כלל דהקושיא הוא לכ"ע דא"כ תקשה דה"ל להקשות כן בר"פ שור שנגח כו' בסוגיא שם דניזיל בתר רוב פרות מתעברות כו' דשם הוא עיקר המשנה מזה. ובמה דהקשו על משנה דהאשה שנתארמלה דניזיל בתר רוב נשים בתולות נישאות באמת הקשו כן בכתובות (דף ט"ז) בסוגיא דההיא משנה. משא"כ בסוגיא דר"פ שור שנגח כו' לא הקשו שם כן. אך בב"ב בסוגיא דפלוגתת רב ושמואל הקשו כן. מוכח מזה דרק לרב הקשו כן אבל לשמואל ניחא וכמש"כ הרשב"ם וכ"ע מודו בזה לפירוש הרשב"ם. ע"כ שפיר כתבתי להוכיח מן שיטת התוס' בר"פ שור שנגח כו' דמיירי שם בעומדת באגם. דלפ"ז יש להוכיח דחזקת מ"ק דינו כמוחזק דלא אזלינן בתר רוב נגדו. וכן ראיתי בחידושי הרשב"א לב"ק (דף מ"ו) שכתב לפרש דהמשנה דשור שנגח כו' מיירי בעומדת באגם ומתרץ למה שהקשו התוס' שם דלר' ישמעאל לא תתיישב משום דכיון דהוי כמו אפותיקי מפורש כו' ע"כ אין נקראים הבעלים כמוחזקים והובא ג"כ בשמ"ק לב"ק שם. ובשמ"ק לכתובות (דף ט"ז ע"א) ד"ה וכיון דרוב נשים בתולות כו' הביא בשם הרשב"א שכתב ג"כ כמש"כ הרמב"ן במלחמות שם שהקושיא הוא רק לרב כמו דמקשו מזה על רב בב"ב ריש פרק המוכר פירות כו' ע"ש. א"כ חזינן דהרשב"א ס"ל דמוכח בסוגיא דר"פ המוכר פירות דמה דהקשו שם הוא רק לרב ולא לשמואל. וכיון דהרשב"א בב"ק כתב בפי' דמיירי הך דשור שנגח כו' בעומדת באגם דעיקר זכות הבעלים הוא רק משום חזקת מ"ק. ואפ"ה לשמואל הוי א"ש מה דלא אזלינן בתר רוב פרות מתעברות כו'. א"כ מוכח בוודאי דחזקת מ"ק עדיפא מרובא ושפיר כתבתי להוכיח כן: ענף ד וכן מוכח מן הרא"ש בקידושין פ"ב סי' ח' בסוגיא דנתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י ועמדה ונישאת שכתב בזה"ל ואם היינו מפרשים לפי שרוב פעמים אין האב מוחה כו' הילכך אכלה בתרומה דאזלינן