נחל יצחק חלק ב רצב

דמסופקים אם נתן מאומה ולא הוי שום דררא דממונא כלל ובזה אינו נאמן המוציא הוצאות ליטול א"כ ה"ה הך דאמר תן מנה לפלוני אינו נאמן כיון דלא ס"ל להך חזקה שליח כו' ולכן אמרו דלא תקנו כן רק בחנוני. א"כ מסופקים בעיקר הענין ע"כ בכה"ג אף מוציא הוצאות אינו נאמן וכן הוא לשונם שכתבו כיון שאנו מסופקים בעיקר הדבר כו' כנ"ל. וזהו סייעתא לכל מה שכתבתי: ענף ה ועכשיו נבאר מה שיש לדון ע"פ כל מה שנתבאר בדברי הנתיבות סי' קפ"ז ס"ק ה' וזה לשונו בסופו ועכ"פ למדנו מדברי הריטב"א בראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי ממעותיך וטען שמעון שקנה לו ונאנס מידו נשבע שמעון ש"ש שקנה ונאנס מידו וחייב ראובן לשלם לו עכ"ל. ושם מתחלה כתב הנתיבות דהא דנאמן לישבע וליטול הוא מן דין חנוני על פנקסו ומן דין רד ברשות עכ"ל. ולכאורה יש לדון דאין זה דומה לחנוני כו' כיון דכתבו התוס' בב"ב (דף ע' ע"ב) ד"ה מאן דאמר כו' דנאנסו לא שכיח וכמבואר בסי' ק"ח סעי' ד'. א"כ יש לחלק דדוקא היכא דטוען טענה דשכיח בזה תקנו להאמין לחנוני. אבל מנלן דתקנו להאמינו אף בטוען נאנסו דהא יש לחלק כיון דנאנסו לא שכיח א"כ י"ל דאינו נאמן להכחיש הרוב ולהוציא ממון ומנלן דתקנו אף בכה"ג. אך לפמש"כ הש"ך בכללי מיגו ס"ק כ"ב דנאנסו שכיח שפיר כתבו דנאמן לטעון נאנס כמו בתקנת חנוני אבל לשיטת התוס' וש"פ עדיין יש לדון בזה. אך יש להוכיח כדברי הנתיבות הנ"ל מן ב"מ (דף נ"ח ע"א) דאמרו דשלוחים נשבעין ליטול שכרן ונאמנים לומר נאנסו. הרי דאף בטענת נאנסו נאמנים ליטול שכרן אף דה"ל כמו א"י א"נ ועיקרו הוא ג"כ משום תקנת חנוני וכמש"כ לעיל בחידושי לסי' צ"א סעי' א' ע"ש. א"כ מצינו דאין לחלק בזה ובכל גווני תקנו להאמינו מצד תקנת חנוני נשבע ונוטל א"כ ה"ה בנידון שכתב הנתיבות נאמן השליח לומר שקנה עבורו ונאנס מידו ויטול כל מה שאומר שהוציא ע"פ: ועדיין יש לדון בראי' הנ"ל דלשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דחנוני נאמן מדינא משום חזקה שליח כו' א"כ ה"ה בהאי שליח דציוה לו זיל זבין לי דשייך בו חזקה שליח כו' וע"כ שפיר יש לדון הראי' מהא דשלוחים נשבעין ליטול שכרן דכמו דהתם מצינו דנאמן לומר נאנסו וליטול שכרו משום חזקה שליח כו' א"כ ה"ה בהך מילתא. אבל לשיטת החולקים על הרמב"ם וסייעתו וס"ל דמה דחנוני נאמן אין זה מדינא אלא מתקנתא. וטעמם נ"ל דס"ל דלא מהני הך חזקה שליח כו' בהא דחנוני די"ל דילמא לא היה לו מעות ליתן לפועליו או שמא ראה לבסוף כי לא בטוח הוא וחזר בו ובפרט בסך מרובה די"ל דה"ל כמו מתנה מרובה דאין בו מחוסר אמנה ויכול לחזור בו וכעין סברא זו ראיתי בנתיבות סי' קפ"ג ס"ק ה' ע"ש. וי"ל דזהו הסבר שיטת הסוברים דחנוני אינו מדינא רק מתקנתא. ולפ"ז יש לחלק דשאני הא דב"מ דנשבעין ליטול שכרן משום דהתם י"ל דנאמן מה"ת לכ"ע לפי דה"ל התם ברי של השלוחין בצירוף חזקה שליח כו' וזהו מעין חזקת כשרות דהא כיון דנשתעבדו ע"פ דין לשמור את החפץ ואינם יכולים לחזור כלל משמירת החפץ אף בהנך שפטרתן התורה מתשלומין. וכיון דנאמנים מה"ת אף להוציא ממון ע"י ברי בצירוף חזקה כמש"כ הש"ך והבעה"ת להוכיח כן מהא דכתובות (דף י"ב). לכן י"ל דמה"ט נאמנים אף נגד הרוב ולהוציא מחזקת ממון. אבל בהא דשליח שטען שקנה עבור המשלח דכיון דלא שייך בי' חזקה שליח כו' כנ"ל ואינו נאמן רק מצד התקנה דחנוני. ע"כ עדיין יש לומר דמנלן דתקנו להאמינו בטענת נאנסו דלא שכיח> ולפ"ז נסתר הראי' מהא דב"מ. אכן כיון שהריטב"א כתב להדיא דנאמן לומר שנאנסו וליטול דמיו עבור מה שקנה עבורו וכמש"כ הנתיבות ע"כ הכי נקטינן לדינא: אך יש לדון דזה אינו שייך רק היכא דציוה להשליח לקנות לו יין סתם וכפי מקח השער שיצא אז על היין. דבזה שפיר יש לדון דהוי בזה החזקה שליח כו' כמו בחנוני לשיטת הסוברים דמשום חזקה אתו עלה. אבל אם ציוה לשלוחו לקנות יין במקח הזול ולא יצא השער כ"כ עליו דיש לומר דבזה לא שייך החזקה שליח כו'. כמו דמצינו בב"מ (דף ע"ג ע"ב) במאן דיהיב זוזי לחברי' למיזבן לי' חמרא כדקא אזיל אפרוותא דזול שפוט כו' דרב אשי אמר אפילו יין סתם ה"ל אסמכתא כו' התם בידו הכא לאו בידו. ופירשו התוס' שם ד"ה התם בידו כו' דכיון דשער דזול שפט לא משיך כולי האי דשמא כשיבא לקנות לא ימצא באותו שער כו'. הרי דמצינו דאם אין שער משיך כולי האי דזהו דבר שאין בידו של השליח. ולכן י"ל דמה"ט לא שייך לומר על שליחות כזה להחזקה שליח כו'. וכעין מה שכתבו התוס' בגיטין (דף ס"ד ע"א) ד"ה אסור בכל הנשים כו' דמן הדין מותר בכל הנשים דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה כו' אלא קנסא בעלמא הוא כו' עכ"ל. ועיין בנזיר (דף י"ב) בתוס' שם וכעין זה בקידושין (דף ס"ד ע"א). ובתוס' ישנים כתובות (דף כ"ב) ואכמ"ל. א"כ כאן כיון דלא הוי שער דמשיך ע"כ לא שייך בזה הך חזקה שליח כו' דיכול להיות שמא לא השיג לקנות כפי המקח שציוהו לקנות עבורו וכיון דלא הוי בזה החזקה שליח לכן יש לחלק דשאני חנוני דנוטל מדינא לשיטת הרמב"ם משום דשייך התם החזקה שליח כו'. אבל בנידון כזה כיון דלא שייך הך חזקה שליח כו' כנ"ל ע"כ אינו ראיה להוציא ממון ע"פ הא דחנוני נשבע ונוטל. אך להסוברים בהא דחנוני נשבע ונוטל דזהו מצד התקנה ולא מדינא משום דלא ס"ל להחזקה שליח כו' אלא חז"ל תקנו להאמין להחנוני שאומר שהוציא ממון ע"פ ציווייו אף בלא החזקה כו'. א"כ ה"ה בכה"ג י"ל דנאמן כיון שחבירו ציוה לו להוציא ממון ע"פ ובכל גווני שייך התקנה הנ"ל. אבל להרמב"ם וסייעתו יש לחלק בין הך דחנוני ובין נ"ד. וכש"כ בציוה לו לקנות יין זה בוודאי לא שייך בזה החזקה שליח כו' כמו דאמרו בב"מ (דף ע"ג) דביין זה מי יימר דמזבני לי' ניהלי' וכן הוא בב"מ (דף ט"ז) דבשדה זו מי יימר דמזבין לה ניהליה. וכמו כן היכא דציוה לו לקנות איזה חפץ ולהוציא מעות באם שיוכשר בעיניו לקנות את החפץ או תנאי אחר דכיון דהיה השליחות בדרך תנאי ולא בהחלט. דבכה"ג יש לדון לשיטת הרמב"ם וסייעתו דזה אינו דומה לחנוני כיון דלא שייך בכ"ז הך חזקה שליח כו' משום דיכול להיות דלא הוכשר בעיניו לקנותו וכה"ג בשארי תנאים. ע"כ אין לנו כח להוציא ממון בכ"ז משום דה"ל כמו איני יודע אם נתחייבתי דפטור כיון דלא מצינו הוכחה אליבייהו דמוציאין ממון בכה"ג דהא אינו דומה כלל לחנוני. וכן מטעם מוציא הוצאות אין לחייבו משום דהא נתבאר דהיכא דהוי ספק אם הוציא ממון כלום דאז אין לחייבו ממון. ויורד ברשות דנוטל הוצאה הא מיירי דידוע דהוציא כלום וא"י כמה הוציא כנ"ל בארוכה. ואף דלשיטת הר"נ והתוס' בב"מ אינו כן. עכ"ז הא נתבאר דלשיטת הרמב"ם וסייעתו אינו כן ע"כ מספיקא אין להוציא ממון והממע"ה. אך אם ידוע שקנה החפץ עבורו אלא דאינו ידוע כמה חפצים קנה בזה כיון דה"ל כעין דררא דממונא א"כ לכ"ע נאמן לישבע וליטול כדין יורד ברשות להוציא הוצאות: העולה מכל מה שנתבאר דמוציא הוצאות אף אם יש שבח ג"כ אינו ברור לכ"ע דיהיה נוטל מה"ת ולכן אם מת אין יורשיו נוטלים אף שטוענים ברי וכעין המבואר באה"ע סי' פ"ח סעי' י"א. וכן נתבאר דמוציא הוצאות אינו נוטל רק היכא דידוע דהוציא כלום אך א"י כמה אבל אם יש להסתפק דילמא לא הוציא כלל בזה אין מוציאין ממון מהמוחזק והיינו אם היה בדרך תנאי משום דאם היה בהחלט הוי לכ"ע כעין דררא דממונא ונאמן כנ"ל. ואם תפס המוציא הוצאות יכול לומר קים לי כשיטת הר"נ וש"פ דבכל גווני נאמן המוציא ליטול בשבועה משום תקנתא דחנוני ואין זהו בכלל ספק תקנה. דהא כתבתי בקונטרס ספק תקנה שלי