נחל יצחק חלק ב רפז

ענף א מקור הענין הנ"ל הוא בכתובות (דף ע"ט) המוציא הוצאות על נכסי אשתו ישבע כמה הוציא ויטול. ולכאורה י"ל דמה"ת דינו ליטול כיון דידוע שהוציא מקצת א"כ ה"ל כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל מחושואיל"מ. אך באמת ז"א לפי מה שהעלה הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"א דאף לשיטת הרמב"ם וסייעתו דגם בלא ה"ל למידע ה"ל מחושואיל"מ מ"מ היכא דהתובע מודה דהנתבע אינו יודע דבזה לא ה"ל מחושואיל"מ. א"כ הכא במוציא הוצאות אף אם ידוע שהוציא מקצת מ"מ לא ה"ל מחושואיל"מ כיון דהתובע מודה דהנתבע אינו יודע. וזה לשון הר"נ שבועות ריש פ"ז ותנן נמי המוציא הוצאות על נכסי אשתו כו' אמאי לא תקנוהו כו' ומוציא הוצאות על נכסי אשתו נמי מדינא שקל בלא שבועה דברי ושמא הוא ואע"ג דלאו ברי עדיף הכא כיון שהוציא ברשות והשביח נאמן מדינא ושקיל בל"ש אלא שחכמים החמירו עליו לישבע כו' עכ"ל הר"נ. וכוונתו דאף דהיכא דלא היה שבח אין דינו ליטול מה"ת אבל כשהשביח אז דינו ליטול מה"ת משום סברא דכיון דהשביח לו והוא עשה את השבח ולולי טרחתו לא היה השבח כלל ע"כ הדעת נותנת דיהיה נאמן ליטול הוצאתו וכש"כ לשיטת הסוברים אומן קונה שבח כלי כמבואר בסי' ש"ו. ובלא קלקל דאינו קונה שבחו לכ"ע' הטעם הוא כמש"כ הרשב"א בב"ק (דף צ"ח) דאדעתא שיהיה השבח לבעלים הוא מתקנה ומשביחו ומקנהו להבעה"ב וכמש"כ הנתיבות בסי' ש"ו ס"ק ג'. וגם בקרקע שייך לומר אומן קונה שבח כלי כמש"כ הנתיבות שם ס"ק ד'. רק דאינו יכול לומר בניני אני נוטל לפי שהקנהו להבעה"ב כמש"כ הסמ"ע בסי' שע"ה ס"ק י"ד ע"ש. ע"כ הדין נותן במוציא הוצאות והשביח דיהיה נאמן משום דיש לו חזקת מרא קמא וכעין מש"כ המהרי"ט סי' קנ"ב והובא בש"ך סי' קצ"א ובנתיבות שם ס"ק ג' בקנה קרקע וספק אי נתן הדמים דמעמידין בחזקת מ"ק ע"ש. ויש לי להאריך בזה אך לפי שבהך דינא אי אומן קונה שבח כלי זהו פלוגתא דאמוראי כמבואר בב"ק (דף צ"ט) והך דינא דמוציא הוצאות הוא במשנה. ע"כ העיקר בכוונת הר"נ דכיון דהשביח ולולי טרחתו לא היה השבח כלל ע"כ הדין נותן דיהיה נאמן מה"ת לכ"ע: ולפ"ז י"ל דהיכא דלא היה שבח לא יהיה נאמן אף בשבועה כיון דעיקר הך דינא מתנייא גבי הא דהוציא הוצאות על נכסי אשתו והשביח דיהיה נאמן בשבועה כמה הוציא. וכיון דס"ל להר"נ דהיכא דהשביח עדיפא ונאמן מה"ת א"כ מנלן דתקנו דמוציא הוצאות וליכא שבחא דיהיה נאמן. ובאמת הא מבואר בסי' שע"ה סעיף ח' דכל מי ששמין לו בין שהיה ידו על העליונה כו' נשבע ונוטל. ומבואר שם לעיל סעיף ד' דהיורד ברשות ידו על העליונה שאם היה הוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה. והוא מן הרמב"ם פ' יו"ד ה' גזלה. והמ"מ כתב דמקורו הוא מהמשנה דכתובות דמוציא הוצאות ישבע ויטול. ולפי דברי הר"נ הנ"ל אין שום הוכחה מהתם להיכא דליכא שבח דשאני במוציא הוצאות בנכסי אשתו דנוטל הוצאה שיעור שבח ואז נאמן מה"ת. משא"כ בדליכא שבחא מנלן. ושם בסי' שע"ה לא נזכר שום חולק על דין זה. וע"כ נ"ל לומר די"ל דהא דמוציא הוצאות ברשות חבירו וידו על העליונה להיות נשבע ונוטל הוצאה יתירה מן השבח. דזהו מן הא דחנוני נשבע ונוטל מצד התקנה לכ"ע דאף דה"ל כא"י אם נתחייבתי מ"מ חייב הבעה"ב משום דהימני' וציוה לו להוציא ממון ע"פ וטוען שעשיתי כפי צווייך. ואף דשייך התם בחנוני לדון עדיין דה"ל ליתן בסהדי מ"מ תקנו חז"ל דיהיה נאמן כמש"כ הראשונים. א"כ ה"ה במוציא הוצאות ע"פ צווי שלו וגם הא לא שייך לומר במוציא הוצאות דה"ל להוציא כן בעדים ע"כ תקנו חז"ל דיהיה נאמן בשבועה: והא שכתב הר"נ דהא דמוציא הוצאות על נכסי אשתו נשבע ונוטל משום דאיכא שבחא ונאמן מדינא. היינו לפי דמוציא על נכסי אשתו דמיירי דלא ציוותה האשה לבעלה בפירוש שיוציא רק לפי דע"פ דין עשו להבעל כיורד ברשות כמו בשותף ע"כ הדין הוא דנוטל הוצאה שיעור שבח ולא יותר כיון דלא אמרה לו בפירוש שיוציא. וכן הוא הדין בשותף כמבואר בסי' קע"ח. וע"ז הקשה הר"נ דה"ל לתנא למיתניי' הך דמוציא הוצאות בנכסי אשתו בהא דרפ"ז דשבועות דאלו נשבעין ונוטלין. דליכא למימר דזהו נכלל בהא דחנוני נשבע ונוטל. דהא בתקנת חנוני הוא משום דציוה לו בפירוש שיוציא ממון ע"פ ואלו במוציא על נכסי אשתו לא אמרה לו שיוציא א"כ אין זה דמיון כלל לתקנת חנוני. ולכן תירץ הר"נ דמוציא הוצאות בנכסי אשתו נוטל מדינא כיון דהשביח. ולפ"ז הדין נותן גם לתירוץ הר"נ דהיכא דציוה לו בפי' שיוציא הוצאות דנאמן בשבועה כמו בחנוני. ויש לומר דזהו כוונת התוס' בב"מ (דף ל"ד ע"ב) ד"ה שמא יוציא כו' שכתבו דהא דלא חשיב בפ"ז דשבועות להא דמוציא הוצאות בנכסי אשתו משום דהוי בכלל שכיר עכ"ל. ולכאורה צ"ע דאיזה דמיון הוא להא דשכיר דהא הטעם דשכיר נשבע ונוטל הוא משום דבעה"ב טרוד בפועליו וה"ל כא"י א"פ כמבואר ברפ"ז דשבועות ובתוס' שם וגם ז"א אלא במכחישין בפרעון ולא בקציצה. וז"א שייך כלל בהא דמוציא הוצאות ברשות. וע"ד הפלפול יש להאריך בזה. אבל העיקר בכוונת התוס' שכתבו דהוי בכלל שכיר. דכוונתם הוא דמוציא הוצאות הוי בכלל חנוני נשבע ונוטל. והא שכתבו דהוי בכלל שכיר היינו לפי דבריש מה דחשיב התם בנשבעין ונוטלין חשיב בראשונה שכיר כו' ומסיים בחנוני ע"כ נקטו שכיר וה"ל כמו דכתבו דהוי בכלל שכיר וכו' כן הוא פשטיות כוונת התוס'. וזהו הוכחה למה שכתבתי דמוציא הוצאות נוטל משום דזהו נלמד מהא דחנוני. והתוס' אינם מחלקים בין מוציא על נכסי אשתו ובין הך דחנוני דס"ל דאף דלא אמרה לו בפי' שיוציא מ"מ כיון דדינו כיורד ברשות ע"כ דומה ממש לחנוני. והא דאינו נוטל הוצאה יותר מהשבח כמו כל יורד ברשות י"ל באמת הטעם בזה כמש"כ הריטב"א לכתובות (דף ע"ט) והשמ"ק שם דכיון דיש לו זכות בנכסים שלה ע"כ אמרינן דמחל המותר על השבח כיון דלא התנה ע"ש. אך הר"נ ס"ל דיש לחלק ביניהם כנ"ל וא"ש דברי הר"נ: ענף ב והנה שיטת הרמב"ם וסייעתו דחנוני נוטל מדינא וכמש"כ המחבר לעיל סעי' ב' והש"ך ס"ק ב' משום דשייך ביה חזקה שליח עושה שליחותו וה"ל ברי וחזקה. א"כ לפ"ז אין לומר דהא דמוציא הוצאות נוטל הוצאה יותר על השבח משום דזה דומה לחנוני. דהא שאני חנוני דשייך ביה חזקה שליח עושה שליחותו משא"כ מוציא הוצאות דלא שייך ביה חזקה שליח עושה שליחותו וכמש"כ הש"ך ס"ק י"ב וס"ק כ"ב בשם בעה"ת. והטעם פשוט דדוקא בציוה לחנוני ליתן לפועליו סלע שייך בזה שפיר חזקה דעשה שליחותו כפי שקיבל עליו ליתן להם. ועיין לקמן סעי' ז' ש"ך ס"ק כ"ח וס"ק כ"ט ובט"ז שם. אבל בציוהו להוציא הוצאות עדיין יש להסתפק דאף דקיבל עליו כן מ"מ י"ל עדיין דילמא לא הוציא כפי הסך שאומר עכשיו דיכול להיות דראה דאין צריך הוצאות כ"כ להעסק ולא הוציא ולכן לא שייך בזה החזקה דשליח עושה כו'. ולפ"ז לא שייך כלל למילף מוציא הוצאות מן חנוני. אך בשיטת הר"נ שפיר כתבתי דמוציא הוצאות דנוטל הוצאה יתירה על השבח דזהו מצד תקנת חנוני. לפי דהר"נ אזיל לשיטתו דהא שיטת הר"נ הוא דחנוני נוטל מצד התקנה ולא משום דינא והובא בש"ך לעיל ס"ק י"ב. ולא ס"ל להך חזקה שליח כו' וכמש"כ האו"ת בס"ק ג' לבאר היטב הטעם דלא מהני הך חזקה שליח ע"ש. ועיקר הטעם דחנוני נוטל זהו משום התקנה דכיון דציוהו להוציא ממון ע"פ ע"כ תקנו שיהיה נאמן בשבועה וה"ה. מה"ט שייך להאמין להמוציא הוצאות מצד. [התקנה וכן מוכח מן דברי הר"נ בפ"ז דשבועות ופ"ב דקידושין שכתב דחנוני צריך שבועה אף במקום דאין הפועלים מכחישין לו משום דכמו דמוציא הוצאות צ"ש אף דליכא מאן דמכחיש ליה כו'. הרי דס"ל דלא שייך חזקה שליח כו' כלל בחנוני דאל"כ הא יש לחלק דשאני חנוני דיש לו