נחל יצחק חלק ב רפד

טעם יהיה קונה בשאלה הא שיטת רש"י ידוע דפוסק לדינא כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת כמבואר בפרק השוכר את הפועל (דף ע"א) בתוס' ד"ה רב אשי אמר כו' וביו"ד סי' ש"ך. א"כ לפי שיטתו קניות הא"י הוא בכסף ולא במשיכה א"כ קשה איך אמרו הכא בפשיטות שאלה קניי' והא לא קנהו במשיכה. בשלמא הא דאמרו אגרא קנייה אתי שפיר משום דקנהו ע"י קנין כסף דיש בשכרה משא"כ בשאלה דליכא כסף שם. וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף זיי"ן להוכיח דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ן דאין לחלק בין מכר דאיכא כספא למתנה דליכא כספא אלא בכל גווני אם נימא דהדין הוא דבמכירה אינו קונה משיכה דה"ה במתנה אינו קונה משיכה וכמבואר ברש"י שם ד"ה פרדשני כו' וע"ש בתוס' ד"ה פרדשני כו'. א"כ ה"ה שאלה אף דליכא כספא שם מ"מ אינו נוהג בו קנין משיכה כיון דהדין הוא דבעינן בא"י קנין מעות דווקא ומשיכה אינו קונה ביה: ובספרי באר יצחק שם הארכתי לבאר הא דב"מ (דף צ"ט) דאמר ר' אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ובשיטת ר' אמי דשם דס"ל דמשיכה קונה בשאלה מה"ת וכתבתי דיש לחלק בין מכירה ומתנה דהוי קנין עולמית לשאלה דאין זה קנין עולמית ע"כ לא שייך ביה קנין משיכה. ועיין שם במה שהבאתי בשם השמ"ק לב"מ שם בשם הריטב"א. ונקדים הא דח"מ סי' ל"ט סעיף י"ז דהביא שם שיטת הר"י בן מיגש והרמב"ן דס"ל דהיכא דיש שם שעבוד נכסי ה"ל כמו חליפין ולכן ס"ל דאחר שכתב השטר דזכה המלוה בשעבוד נכסי של הלוה דאין המלוה יכול לחזור בו וכמש"כ הש"ך שם בס"ק מ"ט. ועיין באה"ע סי' כ"ט סעיף וא"ו ובב"ש וח"מ שם דהביאו פלוגתת הראשונים אם שט"ח שמתחייב א"ע ה"ל כמו כסף או דכיון דהוי אגיד גביה אין דינו ככסף. והקצה"ח בסי' ל"ט ס"ק ח' ובנתיבות שם האריכו בזה וכן הקצה"ח בסי' ק"ץ ס"ק ו' האריך הרבה אם חיוב שמתחייב א"ע ה"ל כמו כסף או לא והביא להך דקידושין (דף ה') ופי' רש"י שם דס"ל דחיוב שמחייב א"ע ה"ל כמו כסף. וי"ל דה"ה בדין קנין חליפין והדברים ארוכין ואכ"מ: והנה הש"ך בסי' ל"ט ס"ק מ"ט שם הקשה על שיטת הר"י בן מיגש והרמב"ן מהא דקידושין (דף מ"ז) ומן ב"מ (דף צ"ט) דר"ה ס"ל השואל קורדם בקע בו קנאו כו' ור' אלעזר ס"ל דמצד תקנה אתי עלה. הרי דאף דזכה המשאיל בשעבוד נכסי של השואל אפ"ה לא ה"ל זה כמו חליפין והאריך בזה. ואכתוב כאן קוטב דברי האו"ת שם בס"ק כ"ז בשינוי לשון קצת וזהו דעיקר הך מילתא תלוי במה דפליגי אמוראי בב"ק (דף קי"ב) ובכתובות (דף ל"ד) אם נכסי שומר משתעבדי מעידן משיכה או מעת אונסין וגניבה כי זהו פלוגתת הראשונים המובא בסי' שמ"א סעי' ד' בסמ"ע וש"ך שם איך קיי"ל לדינא בזה. א"כ י"ל דלמאן דס"ל דמשעת אונסין נשתעבדו נכסיו ע"כ אין בזה דין חליפין ולכן ס"ל לרב הונא דוקא בקע בו קנאו וכן ס"ל לר' אלעזר רק משום תקנה דתקנו משיכה בשומרים כו' אבל מ"ד דמעת משיכה נשתעבדו נכסי י"ל דס"ל מה"ט דמה"ת קונה משיכה בשאלה משום דה"ל כמו חליפין. ואפשר דזהו טעמו דר' אמי דס"ל שם המשאיל קורדם כו' דס"ל דנקנית במשיכה מה"ת וכמש"כ התוס' בב"ק (דף ע"ט). וי"ל דאף ר' אמי ס"ל דמה"ת לא שייך משיכה בשאלה כיון דאינו קנין עולמית רק משום דס"ל נכסי שומר מעת משיכה עשתעבדי וה"ל כמו חליפין ולכן קונהו במשיכה כן הוא קוטב דברי האו"ת שם: ולפ"ז אתי שפיר כוונת רש"י במה שכתב לבאר דלכן שאלה קניי' דכיון דחייב באונסין ה"ה שלו. משום דהיה קשה לרש"י על מה דאמרי בסתמא דגמ' בפשיטות שאלה קניי' דהא לדינא לפי שיטתו דפוסק כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת א"כ אינו קונה הא"י את השאלה ע"י קנין משיכה. בשלמא הא דאמרו שכירות קניי' י"ל דקונהו מן דין כסף אבל בשאלה הא אין כאן קנין כסף. ומזה מוכיח רש"י די"ל דס"ל להש"ס לדינא דאמרינן כך דינכם להוציא וע"כ חייב באונסין מן הדין. וס"ל להאי סוגיא דנכסי שואל משתעבדי מעת משיכה וכמש"כ לעיל בשיטת ר' אמי והרמב"ם פסק להלכה כר' אמי [ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ח' מזה וכן תעיין בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ג']. לכן ס"ל להך סוגיא לדינא דמשיכה בשאלה קונה לכל בתורת קנין חליפין משום דזוכה מיד בשעבוד נכסי ע"כ ממילא קונהו השואל להך שאלה. והתוס' בקידושין (דף ג') בד"ה ואשה בפחות מש"פ כו' כתבו בשם הר"ת דקנין חליפין שייך בכל עם ועיין בח"מ סי' קכ"ג סעי' י"ד ובש"ך שם. ולפ"ז יהיה מוכח מן שיטת רש"י דס"ל ג"כ כשיטת הר"ת בזה. [אך זה יש לדחות די"ל דהכא שאני דה"ל דין חליפין שוה בשוה ואפשר לחלק בזה או דאפשר לומר דהכא נחתי בתורת קנין כסף דשייך ג"כ בזה וקצרתי]. וכן יהי' מוכח לפ"ז מהך סוגיא דאמרינן כך דינכם אף להוציא ולכן אמרו בפשיטות שאלה קניי' ואתי שפיר דברי רש"י בעז"ה. ועכ"ז לשיטת הסוברים דלא אמרינן כך דינכם להוציא אין להקשות מהסוגיא הלז דאמרו בפשיטות שאלה קניי'. משום די"ל דס"ל כמו שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ח' בשיטת ר' אמי דס"ל בב"מ (דף צ"ט) דמשיכה קונה מה"ת בשאלה [לכל העם] משום דהיכא דליכא כספא משיכה קונה בפשיטות מה"ת ולכן א"ש אף לשיטת הסוברים בסוף סי' ל"ט דאף שנכתב השטר וזכה המלוה בשעבוד נכסי עכ"ז יכול המלוה לחזור בו משום דס"ל דשעבוד נכסי אין דינו כמו חליפין וכמש"כ הש"ך שם להוכיח מהסוגיא דב"מ (דף צ"ט) בהמשאיל קורדם כו'. עכ"ז א"ש מה דאמרו בהך סוגיא דשאלה קניי' משום דס"ל ג"כ כמש"כ דשאני היכא דליכא כספא כנ"ל. וכש"כ לשיטת הפוסקים כריו"ח דד"ת מעות קונה מן לעמיתך כו'. אכן מן שיטת רש"י מוכח דס"ל דאמרינן כך דינכם להוציא ג"כ. גם י"ל כשיטת הרמב"ם דמשום שלא יהיה חמור כו': ענף ג וביו"ד סי' קל"ב סעי' א' א"י שנגע ביין מותר ליקח דמיו כו' וכתב הש"ך שם ס"ק ב' דאפילו אסרו בשוגג מותר ליקח דמיו כו' וכ"כ הרשב"א והב"ח עכ"ל. ואפשר דטעמם הוא דאף דע"פ דין פטור בנסכו בשוגג מ"מ חייב משום כך דינכם להוציא ג"כ. ולפ"ז י"ל לפי מש"כ הבית יוסף שם דמן הרמב"ם משמע דדוקא בנתכוין להזיקו מותר ליקח דמיו וכ"כ הב"ח שם בשם הרמב"ם ע"ש. דיהיה מוכח מן הרמב"ם דיהיה ס"ל דלא אמרינן כך דינכם להוציא. וכן הוא שיטת התוס' בפרק ר' ישמעאל (דף נ"ט ע"ב) ד"ה א' רב אשי כו' דמורה שם דס"ל דדוקא בנסכו במזיד חייב לשלם כדתנן בהנזקין המנסך במזיד חייב כו'. ומשמע דסבירא ליה גם כן דלא אמרינן כך דינכם להוציא. והנה לעיל כתבתי בשיטת הרמב"ם להיפך משום דס"ל דעיקר מצות דינין הוא כו'. אכן באמת אין הכרח מזה לפי מה דראיתי בחי' הריטב"א פ' ר' ישמעאל (דף נ"ט) בד"ה אמר רב אשי כו' שכתב בתחלה בשם יש אומרים דדוקא בנסכו במזיד אבל בנסכו בשוגג אסור למישקל דמי מיני' כיון דבדינינו כה"ג פטור כו' ויש דוחין כו' וזה דעת מורי הרא"ה ז"ל דלעולם מותר ליטול דמי' ואפילו עשה בשוגג וגם הוא פטור בדיניהם וטעמא נפקא לקמן כו' עכ"ל הריטב"א. הרי שכתב להדיא דפטור בדיניהם בזה ע"כ לא שייך לדון בזה להך כך דינכם כלל. וע"כ מוכח מה דס"ל לחייב אף בנסכו בשוגג כמש"כ הרא"ה והש"ך והב"ח דלא אתו עלה מטעם כך דינכם רק מטעם אחר. וכמו שראיתי בחתם סופר על מסכת הנ"ל בפרק ר' ישמעאל (דף נ"ט) שם טעם אחר במה דשרי למשקל דמי אף דהיה שוגג ע"ש: והתוס' פ' השוכר את הפועל (דף ע"א ע"ב) הקשו על