נחל יצחק חלק ב רפא

דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא כו' דשמא ע"י השבועה יפרוש כו'. אבל אביי לא ס"ל סברא זו. וכ"ז בפסול מה"ת ולכן מסיק אביי דמשום שמא מלוה ישנה משבעינן. אבל בפסול שהוא רק מדרבנן גם אביי ס"ל ומודה דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא כו' כיון דלא הוי פסול ודאי. וכמש"כ התוס' דגזלן גמור לא מיפסל רק מדרבנן ע"כ לא אמרינן ביה מיגו דחשוד אממונא כו' ואף הר"י חסיד מודה לזה רק לפי דס"ל דגזלן גמור פסול מה"ת לכן הוכרח לומר להסברא דע"י השבועה יפרוש כו'. וכיון שנתבאר דאם עבר על לאו דבל תלין אינו פסול רק מדרבנן. ע"כ כ"ע מודו דיכולין למסור שבועה להבעה"ב אף דלא שייך שמא מלוה ישנה כו' משום דהא ליתא בחזרה. מ"מ לא אמרינן בכזה להך מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא כיון דעיקר הפסול הוא רק מדרבנן וכל זמן דלא נתברר פסולו בוודאי יכולין למסור לו שבועה. ומתורץ קושיות הפני יהושע והמחנה לוי: ולדברי הפני יהושע והמחנה לוי דכתבו דאם עבר הבעה"ב על בל תלין הוי חשוד למיפסל לשבועה. א"כ לפ"ז נראה דאם ידוע דעבר הבעה"ב על בל תלין ולא פרעו בזמנו נעשה חשוד בוודאי. א"כ תקשה מהך דב"מ (דף קי"ג ע"א) אם יש עדים שתבעו כל זמנו דכתב רש"י שם בד"ה ולעולם כו' דמוסרין לבעה"ב שבועה. וכ"כ השמ"ק שם בשם הר"נ דמחייבין לבעה"ב שבועת התקנה. והא כיון דיש עדים דעבר הבעה"ב על בל תלין א"כ הוי חשוד ברור להיות פסול לשבועה ואף שכתב הפ"י דלא דיינינן מיגו דחשוד אממונא כו' משום תקנת שכיר וחשוד לכדי חייו אבל זה אינו שייך היכא דהוי חשוד וודאי וכמש"כ לעיל. אכן לפמש"כ דאינו נעשה חשוד מה"ת רק מדרבנן א"כ אינו פסול לשבועה עד שיכריזו עליו כמש"כ התוס' בב"ק (דף ס"ב ע"א) ד"ה חמסן יהיב דמי כו' וכ"כ הרשב"א בב"ק שם. ועיין מזה בגליון המשניות סנהדרין פ"ג אות ט' ובשער משפט סי' צ"ב ס"ק יו"ד ואכמ"ל. ע"כ שפיר יכולין למסור שבועה לבעה"ב כ"ז שלא הכריזו עליו ויהיה לפ"ז סייעתא לשיטת הסוברים דגם לשבועה לא מיפסל עד שיכריזו עליו. אכן אם הכריזו עליו וידוע בעדים שהיה לו מעות בעת שתבעו השכיר כל זמנו בזה הדין נותן דנעשה חשוד להיות פסול לשבועה עכ"פ מדרבנן: והנה לפמש"כ לעיל בשם השמ"ק לב"מ (דף ה') דכתב בכופר במלוה דכשר לעדות אף אם ידוע שהיה לו מעות אז ברשותו משום דאמרינן שמא מלוה יש עליו כו'. א"כ ה"ה בנ"ד יש לומר כן כנ"ל בארוכה ולא מיפסל כלל. אמנם לפמש"כ לעיל דלדינא אין לומר כן משום דלא תלינן במלוה היכא דידוע בעדים שנעשה חשוד. ע"כ מסתבר דפסול לשבועה כנ"ל. אכן לפמש"כ לעיל דיש לדון גם בזה אשתמוטי דשמא היה נצרך להמעות על איזה ענין הדוחקתו והיה סובר דזה מקרי כמו דאין לו מעות ברשותו דאינו עובר על בל תלין. ע"כ גם הכרזה אינו פועל לפוסלו לעדות ולשבועה ומותרין למסור לו שבועה בכל גווני: ז (שם סעיף ה' ש"ך ס"ק יו"ד) לעיל בסי' נ"ח בחידושי כתבתי בארוכה למה ששייך לדון בענין זה ע"ש: סימן צ א (סעיף א' ש"ך ס"ק א') וכתב בספר לח"מ וז"ל וא"ת דכל חשוד על השבועה קנסו כו' עכ"ל הלח"מ ועוד י"ל דל"ד לחשוד כו'. עכ"ל הש"ך. והנה לעיל בחידושי לסי' פ"ז סעיף א' בש"ך ס"ק ג' כתבתי להוכיח מן דברי הלח"מ והש"ך דס"ל דגם בגזלה אם הוא בעיני' הוי הילך אף דלא השיב לו בהשבה עדיין מ"מ כיון שהוא בעיני' דינו ככל הילך ופטור מן שד"א ומוכח מזה דלא כמש"כ הנתיבות בסי' פ"ז ס"ק א' דבגזלה שהודה על כלי א' ועומד בביתו בעיניה לא ה"ל הילך משום דגזלה לא קאי ברשות הבעלים עד שעת השבה לפני הב"ד כו' ע"ש. והארכתי מזה בחידושי שם ע"ש: ב (שם סעיף ג') היה ע"א מעידו כו' ה"ז נשבע שלא גזל. וכתב הסמ"ע בס"ק י"ג ה"ז נשבע היסת משום דהיכא דאין ב' מחייבין ממון אלא ע"י שבועה אז אין ע"א מחייבו שבועה. וכן מבואר בסי' ע"ה סעיף י' ובטור שם ובש"ך ס"ק מ"ז. ובסי' צ"א סעיף ו' בש"ך ס"ק כ"ו. ומשמע מהש"ך דאף היכא דעיקר השבועה לא הוי רק מדרבנן ג"כ אינו מחויב שד"א בכפירתו להעד. והתומים בסי' ע"ה ס"ק י"א כתב דאם השבועה אינו מה"ת רק מדרבנן אז הוי מחושואיל"מ ע"י הע"א וכ"כ הקצה"ח בסי' צ"א ס"ק ח': והנה אחי המנוח הרב הג' חו"ב בחדרי תורה סוע"ה כו' כש"ת מו"ה אברהם אהרן זצ"ל אמר להוכיח כדבריהם מהא דלעיל סי' נ"א סעיף ב' בשם הרמב"ם הוציא שט"ח בע"א וטען הלוה פרעתי היז מחושואיל"מ טען ישבע לי שלא פרעתי ה"ז נשבע כו'. וקשה לפי הכלל שכתבו דהיכא דצריך שבועה אז לא הוי מחוייב שבועה. א"כ תקשה כיון דטען ישבע לי שלא פרעתי דאז אף בשנים היה צריך בעהש"ט לישבע ואפ"ה אמרו בזה דה"ל מחושואיל"מ. וע"כ מוכח כסברת האו"ת והקצה"ח דכיון דמה"ת א"צ שבועה רק מדרבנן צ"ש ע"כ לא שייך בזה הכלל הזה. ואין לחלק דשאני בשבועות השבע לי דצריך לטעון טענת השבע לי דהא עכ"פ לאחר דטען השבע לי צ"ש. ועיין בשבועות (דף מ"א) דפריך הש"ס ומה בין זה לפוגם שטרו כו' וקצרתי. ואף דשיטת הרמב"ם והמחבר דס"ל דשטר לא מהני מה"ת רק מדרבנן כמבואר בסי' כ"ח עכ"ז דינו של השטר לאחר דתקנו דיהיה מועיל שטר עכ"פ מדרבנן דדינו כדאורייתא כדמצינו כה"ג במה דאמרו קיום שטרות מדרבנן ומה"ת הוי כנחקרה עדותן וע"כ הקילו גבי קיום שטרות וכמש"כ המהרי"ק והובא בקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ה' ע"ש. והוא ראי' נכונה ודפח"ח. ועיין לקמן סי' צ"ב ש"ך ס"ק י"ד וקצרתי. ועיין בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ל"ג ובנו"ב במ"ת ח' ח"מ סי' ה': ג (שם סעיף ז) מדליק אש כו' האמינו לניזק לישבע וליטול כל מה שהוא אמוד כו'. והש"ך בס"ק י"ד כתב ועוד י"ל דלענין גזל וטמון באש דמדינא לא שקיל אלא מן תק"ח הבו דלא לוסיף עלה והיכא דלא אמיד לא תקנו עכ"ל. והקצה"ח בס"ק ג' הקשה עליו מן סי' ע"ה סעיף י"ט בטענו כו' ואם הודה הרי הודה במקצת ומתוך שאיל"מ ודוקא שטענו דבר שהוא אמוד בו כו'. הרי להדיא דאף בדבר שהוא מה"ת ג"כ הדין הוא בטוענו דבר שאינו אמוד דאינו יכול לתבוע ומוכח דעיקר החילוק הוא דאפוקי ממונא שאני עכ"ל: ולענ"ד נראה ליישב קושייתו ע"פ הא דב"מ (דף ג' ע"ב) סלעים דינרין מלוה אומר חמש לוה אומר שלש כו' רבי עקיבא אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופי' רש"י דה"ל למימר שתים דהשטר מסייעו כו'. וכמש"כ הנימוקי יוסף שם והריטב"א והשמ"ק בשם הרמב"ן להסביר זה ביתר ביאור דטעמא דחשיב לי' ר"ע הכא משיב אבידה טפי ממודה מקצת דעלמא דכיון דמסייע לי' שטרא יכול להעיז פניו כדאמר בכתובות כיון דאיכא עדים דמסייע לה מעיזה ומעיזה אבל במודה מקצת דעלמא אינו יכול להעיז ואע"ג דבמסקנא אוקימנא טעמיה דר"ע משום דמסייע לי' שטרא לאו למימרא כו' אלא מעיקרא ס"ל דסיוע בעלמא הוא דמסייע לי' ובמסקנא אמרו דסהדותא מעליא היא למיפטר משבועה כו' עכ"ל. [ועיין בהרא"ש ב"מ פ"א סי' ג' שכתב להוכיח מן הך דב"מ הנ"ל דע"א מסייע פוטר דכיון דפטרינן שם משבועה בסיוע שטר בעלמא אף שאין כאן עדות גמורה כו' וקצרתי]. הרי דמצינו דבשבועת מודה במקצת היכא דהוי סיוע קצת אף דלא הוי סיוע גמור מ"מ פטור מן שד"א ואמרינן דנאמן במיגו