נחל יצחק חלק ב כח

מחייבו ממון אבל כי אמרינן כופרא כפרה איצטריך קרא דאי לא כתב רחמנא ובעל השור נקי ה"א דחייב בין ע"פ ע"א דהא מביא חטאת אפילו ע"פ ע"א ואי ממונא אף במועד פטור דאי משום מחושואיל"מ בזה נ"ל דינו של הראב"ד אמת שכל שאין העד מעיד שהוא ראה אינו מחייבו שבועה כשאומר איני יודע כו' עכ"ל הרשב"א. וכ"כ השמ"ק שם בשם הראב"ד והרשב"א: ואי נימא דהיכא דאומר הנתבע דהוא מאמין להע"א הדין הוא דכופין אותו להוציא ממנו הממון בב"ד בע"כ א"כ תקשה מנלן להש"ס לומר דסבר ר"א כופרא כפרה הא אף אם הוי ממונא ג"כ משכחת לה דיוציאו ממנו הממון ע"פ ע"א היכא דמאמינו ומדחזינן דאמרו בפשיטות קסבר ר"א כופרא כפרה מוכח דלא משכחת שום גוונא דיהיה מוציאין ממון ממנו בע"כ ואף דלצי"ש מחוייב עפ"ז מ"מ אין סברא לאוקמי להך ובעל השור נקי על חיוב לצי"ש ובפרט דנראה מן דברי הב"ח באה"ע סי' קט"ו דאין זה רק מדרבנן א"כ הוי סייעתא מזה דאף במאמינו אין מוציאין ממנו בע"כ ע"פ ע"א. ולפ"ז יהיה מוכח מזה דאף היכא דהתובע טוען ברי והנתבע השיב שמא ויש ע"א המעיד כדברי התובע והנתבע אמר דמאמינו להע"א דגם בכה"ג אין מוציאין ממנו בע"כ דאל"כ ה"מ לומר בכה"ג דיוציאו ממון ע"פ ע"א אף אם הוי כופרא ממונא. ובפרט דהא מצינו בכתובות (דף י"ב ע"ב) במשנה הנושא האשה היא אומרת משארסתני נאנסתי נאמנת כן הוא דברי ר"ג ור' אליעזר. ור' יהושע פליג שם. ומסקינן בסוגיא שם דטעמא דר"ג ור"א הוא משום דמעלת ברי ושמא בצירוף אוקי אחזקה מוציאין עפ"ז ממון מהמוחזק א"כ לפ"ז ה"ה מעלת ברי ושמא עם מעלת ע"א דקים לי' בגווי' יש לנו כח להוציא ממון א"כ מנלן לומר דר"א ס"ל כופרא כפרה. ומדחזינן דאמרו בפשיטות קסבר ר"א כופרא כפרה מוכח דס"ל להש"ס דאי כופרא ממונא לא משכחת שום גוונא כלל להוציא ממונא ע"פ ע"א. ואף דמצינו להראב"ד בתשובה דהובא בש"ג פ"ג דסנהדרין דס"ל דבמאמינו להע"א הצוואה בתוקפה מ"מ הא מצינו הכא להראב"ד דמוכח ממנו דס"ל דאין מוציאין אף במאמינו ממנו בע"כ. ומוכח מזה לחלק כמו שנתבאר לעיל דשאני בנידון תשובת הראב"ד הנ"ל. וידעתי מש"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ט ס"ק ב' דאולי תרי ראב"ד נינהו כו'. עכ"פ מוכח מן הרשב"א והראב"ד והר"ח לפי גירסתם דס"ל דאף במאמינו אין מוציאין ממון מהמוחזק בכל גווני. ומ"מ לדינא קשה לסמוך ע"ז הראי' משום די"ל דלכן פסיקא להגמ' למימר דקסבר ר"א כופרא כפרה משום דאי נימא ממונא והא דאמרו ע"פ ע"א מיירי במאמינו א"כ ל"ל למימר ע"פ ע"א והא אף ע"פ התובע בעצמו אם הנתבע מאמינו הדין הוא ג"כ דמוציאין ממון ממנו בע"כ כנ"ל. ועוד דא"כ ה"ל לפרושי להדיא דקאי במאמינו ולא לומר בסתמא ע"פ ע"א ולכן אמרו דקסבר ר"א כופרא כפרה ויש להאריך בזה עוד. עכ"ד בני יקירי שיחי' ודפח"ח: והנה לפי מש"כ לעיל דיש מקום לדון ולחלק דהיכא דיש לפנינו הבע"ד הטוען ברי והנתבע משיב שמא אז אם יש ע"א המעיד כדברי התובע והנתבע אומר קים לי כו' דיש מקום לומר בזה להוציא ממון מהמוחזק ע"פ הנך שני מעלות מחולקים משא"כ היכא דליכא שני מעלות נפרדים כו'. לפ"ז יש לדון במה שכתבתי לעיל ענף ג' להוכיח מן ב"ב (דף נ"ב) דאין מקבלין פקדונות מן הנשים כו' ואם אמרו בשעת מיתתן הן של פ' יעשה כפירושן. די"ל דשא"ה דפלוני התובע אומר ברי ובעל האשה אומר שמא א"כ יש בזה הנך שני מעלות נפרדים היינו מעלות ברי ושמא דלא שייך בזה לומר דכיון דטוענין ליורש היינו הבעל א"כ ה"ל כמו ברי וברי כמש"כ הרא"ש רפ"ב דכתובות. דז"א דהא כיון דאמרה האשה בעצמה בעת מיתתה דשל פ' הוא א"כ לא שייך לומר טוענין להבעל. וה"ל טענת הבעל כמו טענת שמא וה"ל מעלות ברי ושמא להפלוני דאומר דזהו חפץ שלו. ויש בזה עוד מעלת מה דמאמינה הנפקד או הבעל ושפיר ה"ל בזה שני מעלות נפרדים משא"כ היכא דליכא הנך שני מעלות נפרדים עדיין י"ל דאף דמאמינו מ"מ אין לנו יכולת להוציא ממון בע"כ. שוב ראיתי דכל זה אינו משום דזה לא מקרי ברי ושמא רק כמו ברי וברי לפי דהא טוענין ליורש וללוקח וה"ל כמו ברי כנ"ל. ואף דאמרה האשה בעת מיתתה דשל פלוני הוא מ"מ הא עיקר הטעם הוא דאין האשה נאמנת באמרה בעת מיתתה דשל פ' הוא מצד הודאת בע"ד. ולא נקנה החפץ לפלוני בקנין אודיתא משום דה"ל חב לאחרים דבעל כלוקח בנכסי אשתו ע"כ שייך גם בזה לדון טוענין ללוקח וה"ה להבעל דה"ל כלוקח ודינו כמו דטוען ברי וה"ל ברי וברי ולא הוי בזה הנך שני מעלות הנ"ל. ונסתר כל זה אך כבר נתבאר לעיל דאין שום ראיה לנ"ד מהך דב"ב הנ"ל כמש"כ לעיל בארוכה. והא דמבואר שם בב"ב דאינה נאמנת האשה לומר על החפץ שבידה דהוא של פלוני ולא אמרינן בזה הודאת בע"ד כמאה עדים וגם לא קנין אודיתא וכן מבואר בשא"ד לא מיבעיא להסוברין דאף בחיי אשתו יש להבעל דין לוקח על גוף הקרקע והחפץ שלה בוודאי א"ש מה דלא מהני הודאתה לחוב לבעלה כנ"ל ואף להסוברים דבחיי אשתו אין לו דין לוקח על גוף הקרקע והחפץ רק מצד דאלמוהו רבנן לקנין פירותיו של הבעל ע"כ מוציא גוף הקרקע לאח"מ כמבואר כ"ז באריכות באה"ע סי' צ' סעי' ט' ובח"מ סי' ק"ג סעי' יו"ד בש"ך ס"ק כ' ובקצה"ח שם ס"ק ט' בארוכה. מ"מ זה ברור ומוכח הכא דלא מהני הודאתה אף על הגוף מצד כיון דאלמוהו לקנין פירותיו של הבעל כקנין הגוף ע"כ ממילא אין דינה של האשה כמו הודאת בע"ד משום דאין עליה שם בע"ד לגבי זה וכמבואר באה"ע סי' צ' סעי' י"ב בהג"ה. והדברים ארוכין ואכמ"ל בזה שאין זה שייכות לענינינו: היוצא לנו מכל זה דאם הנתבע הטוען שמא מאמין להתובע האומר ברי לי ואומר דמהימן ליה כתרי אך אינו רוצה לשלם לחבירו המעות ואינו נותן מקום להנאמנות הלזו אין הב"ד יכולים לכופו ולשלם המעות בע"כ אלא אומרים לו כי לצי"ש החיוב עליך לשלם המעות לחבירו אף היכא דלא ה"ל למידע כנ"ל אבל לא בב"ד. וכן אם התובע והנתבע טוענים שמא ויש ע"א המעיד שיודע בבירור כי הנתבע חייב המעות להתובע ובאופן דלא הוי מחושואיל"מ והנתבע השיב שמאמין להע"א כתרי וגייס בי' עכ"ז גם בזה אין אנו יכולת בידינו לכופו ולהוציא ממנו הממון בב"ד רק שמחוייב לצי"ש כנ"ל. אבל בע"א בצוואת שכ"מ המעיד שהשכ"מ ציוה לחלק עזבונו לאחרים אף אם אין המקבלים מתנה טוענים ברי כדברי הע"א עכ"ז אם היורשים אומרים דמאמינים להע"א כתרי וגייסי בי' כנ"ל וכמבואר באה"ע סי' קט"ו סעי' ז' בהג"ה ובב"ש שם ס"ק ל"ג. דמחוייבים היורשים לקיים כן וכייפינן להו אף בב"ד וכמו דכתב הראב"ד שהובא בש"ג פ"ג מן סנהדרין והמבי"ט בתשובה ח"ב סי' קמ"ח דמשמע שם דאף אם המקבלי מתנה אומרים שמא ג"כ הדין הוא דאם היורשים מאמינים להע"א מחוייבים לקיים כן וכייפינן להו בב"ד והטעם הוא דזה לא מיקרי הוצאות ממון מהמוחזק כמש"כ לעיל בארוכה ומהני בזה מעלת קים לי בגוויה כמו דמהני רובא בכה"ג. אבל היכא דהתובע טוען ברי והנתבע משיב שמא ויש ע"א המעיד המסייע להתובע והנתבע אומר דמאמינו להע"א בזה י"ל דכיון דמעלת קים לי בגווי' דינו כמו רובא א"כ ה"ל הכא שני מעלות מחולקים היינו מעלת ברי ושמא ומעלת קים לי בגוויה דחשוב כמו רובא דמוציאין עי"ז אף ממוחזק גמור והא דאין כופין לו במאמין להע"א שזינתה אף דנימא דמעלת קים לי ה"ל כמו רובא מ"מ אין כופין משום דלאו בכל גווני אזלינן בתר רובא כמו שכתב השב שמעתתא שמעתא ד' פ"ח והטעם הוא דאין כופין כמש"כ החלקת מחוקק באה"ע סי' קט"ו ס"ק כ"ג דאין ב"ד מוציאין רק בעדים דבעינן דבר ברור וכמו שהובא לעיל. ולפ"ז ה"ה דמה"ט יש לדון היכא דיש לנו אוקי אחזקת חיוב וכיוצא בו ויש ע"א המעיד לחייבו והנתבע אומר דמאמין להע"א גם בזה י"ל דמצטרף הנך שני מעלות היינו מעלת קים לי בגווי' דנחשב כמו רובא עם מעלת אוקי אחזקה. וכבר העליתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ג סעי' י"ד ענף ב' דרוב וחזקת חיוב סמכינן ע"ז