נחל יצחק חלק ב רעח

משום דאף אם האמת הוא כן מ"מ אין זה מועיל להפטר ע"פ דין משום דהא אין קדימה במטלטלין וע"פ דין יחלוקו אותו הבע"ח שאין לפנינו עם אותו התובע שלפנינו. וכיון דבזה מועיל החשש דשמא מלוה וודאית יש לאחר על הבע"ד הנתבע ע"כ כ"ע ס"ל להסברא דשמא מלוה כו' ולא דיינינן מה"ט לסברא דמיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא: ועוד יש לחלק דהא על עיקר דברי אביי דאמר שמא מלוה ישנה כו' הקשו הבעל המאור והרמב"ן במלחמות והר"נ והנ"י והשמ"ק והריטב"א דא"כ יאמר שיש לו מלוה על התובע ויהי' נאמן במיגו וכתבו ליישב זה בכמה אנפי. ע"כ י"ל דמה"ט לא הי' ניחא לסתמא דגמ' לומר כסברת אביי דמשום מלוה ישנה כו' דס"ל דא"כ ה"ל לומר דיש לו מלוה ישנה על התובע כקושייתם. אבל בחשש שיש לאחרים מלוה עליו הדוחקתו כמש"כ השמ"ק בזה אינו קשה דה"ל לומר כן די"ל דאם הי' אומר כן לא הי' הב"ד מוסרים לבעל חובו הדוחקתו דהיו הב"ד פוסקין דיחלקו ביניהם. ע"כ בזה כ"ע ס"ל דיש לומר דילמא יש לאחרים מלוה עליו ולא נימא מיגו דחשיד אממונא כו'. ועוד י"ל דדוקא בחשש שמא מלוה ישנה יש להנתבע על התובע שפיר יש לומר כן כיון דזה זכותו להפטר מן בע"ד התובעו לפנינו. אבל בחשש שיש לאחרים מלוה עליו י"ל דאינו רוצה לאלומא לחוב שיש לאחרים עליו וכמש"כ רש"י בסנהדרין (דף כ"ט ע"ב) ד"ה כותבין כו' ולא ניחא לי' לאלומא כו' עכ"ל. ולכן אינו רוצה להגיד בפירוש לפני הב"ד שיש לאחר חוב עליו ולאלם חוב של האחר כעת כי חושש אולי יהי' איזה ענין שלא יהי' בידו לסלק לו. ולכן כ"ע ס"ל להחשש שמא יש לאיזה איש חוב עליו ומשתמיט מן הבע"ד התובעו לפנינו ואתי שפיר דברי השמ"ק. ועיין בב"ב (דף מ"ו ע"ב) ובתוס' ד"ה לוקח ראשון כו' דחייש שמא יבא ב"ח כו' ויש לחלק: אך עדיין יש להקשות על השמ"ק שכתב דלכן כופר במלוה כשר לעדות משום דתלינן שמא יש לאחרים מלוה הדוחקתו להנתבע. דהא לקמן כתבו התוס' בד"ה ספק מלוה ישנה כו' דכופר בפקדון אין להכשירו משום ספק מלוה ודוקא בענין מיגו דחשוד אממונא דלא הוי וודאי חשוד תלינן בספק מלוה. א"כ הכא בכופר במלוה וודאית לנו וגם ידוע בעדים שיש מעות ברשותו איך אמרינן להכשירו לעדות משום שמא מלוה יש לאחר עליו והא אם לא היו אמרינן שמא מלוה כו' היה מיפסל בוודאי א"כ בכה"ג הא לא אמרינן שמא מלוה ישנה. ואפשר לומר דהשמ"ק אזיל לטעמי' דכתב לקמן תירוץ אחר על הא דכופר בפקדון פסול לעדות ולא אמרינן שמא מלוה ישנה ע"ש מש"כ בשם הר"ש דיודי"ש ז"ל. וגם יש לדון בתירוצו דשם דאכתי תקשה בגזלן ודאי דנימא להכשירו משום ספק מלוה וכמש"כ התוס' שם. ועיין בשער משפט סי' צ"ב ס"ק ד'. ויש להאריך בכ"ז הרבה. וכן לפי מש"כ לעיל יש לחלק הכא ג"כ וקצרתי: ענף ב ואחרי כ"ז יש לדון דגם בעושק שכר שכיר שייך אשתמוטי קא משתמיט כו' דהא מבואר בב"מ (דף קי"ב ע"א) דאם אין לו מעות בעת שתבעו השכיר אינו עובר בבל תלין וכן מבואר בסי' של"ט סעי' י'. ע"כ שפיר יש לומר אשתמוטי קא משתמיט בשכר שכיר דילמא יש עליו איזה בע"ח. וע"כ אף דיש לו מעות בעת שתבעו השכיר י"ל שמא צריך המעות עבור בע"ח אחר הדוחקתו. וכמו דחזינן בעיקר דברי השמ"ק שכתב דאשתמוטי כו' דשמא יש עליו בע"ח הדוחקתו אף דהדין הוא שיחלוק ביניהם המעות שיש לו אם אינו מספיק לכולם דהא אין קדימה במטלטלין. אפ"ה י"ל דמורי היתירא בזה כיון דע"פ דין הוא מחוייב לכאו"א מן הבע"ח. וכיון דיש בע"ח אחד הדוחקו סובר דיכול למסור מה שיש לו לבע"ח אחד. כמו כן י"ל בחוב שכר שכיר דכיון דיש עליו חוב ג"כ מן אחר הדוחקו מורי היתירא דיכול למסור לאותו הבע"ח לבדו. א"כ ממילא אין לו מעות ברשותו בעת שתבעו השכיר לפנינו ואינו עובר על בל תלין לפי דעתו: ויש להסביר ביתר ביאור דיש לחוש שמא יש עליו בע"ח אחר הקודמת לחוב שכירות שתובע ממנו כעת. ואף דאין קדימה במטלטלין מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי וכעין זה כתב הרמב"ן במלחמות לב"מ (דף ו') על קושיות הבעה"מ בחשש מלוה ישנה דיאמר בפירוש שיש לו חוב מלוה ותירץ דלאו כ"ע דינא גמירי כו' וכ"כ השמ"ק והריטב"א שם. ובנ"ד יש לומר לכ"ע הך סברא דלאו כ"ע דינא גמירי דהא מצינו דעת המחבר בסי' ק"ד סעי' א' דלכתחלה יש דין קדימה במטלטלין וכמש"כ הסמ"ע שם כן בשם תשובת הרמב"ן וכן כתב הקצה"ח שם בשם התוס' כתובות (דף צ') דס"ל דיש דין קדימה לכתחלה במטלטלין. ואף דלדינא לא קיי"ל כן כמש"כ הסמ"ע והאו"ת שם מ"מ כיון דמצינו דיעה אחת דס"ל כן שפיר י"ל דטעו אינשי וסברי כשיטת הפוסק דס"ל כן. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף א' בשם הש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ' וס"ק כ"ב. ובשם התוס' ב"מ (דף ט"ו) ובסנהדרין (דף נ"ג). וכ"כ בספרי נחל יצחק סי' י"ז ענף א' ובסי' מ"ב סעי' ט' מזה. ולכן שפיר יש לומר בתבעו חוב שכירות דשמא יש עליו איזה חוב הקודמת לחוב שכר השכיר. וטועה וסובר דיש דין קדימה במטלטלין לכתחלה כיון דחד שיטה ס"ל כן לדינא ואף דלא קיי"ל כן לדינא מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי בזה. והא דאינו אומר כן בפירוש לפני הב"ד שיש עליו חוב הקודמתו ולפי דעתו הדין הוא למסור לאחר אף ע"י ב"ד. יש לומר כמש"כ לעיל דלכן אינו אומר כן בפירוש לפני הב"ד דלא ניחא ליה לאלומא להחוב של האחר כי מי יודע איזה סיבה שיכול להוולד לאחר זמן שלא יהי' באפשריות בידו לסלק לבע"ח הדוחקתו ממנו. [וגם י"ל בזה ג"כ לאו כ"ע דינא גמירי ועיין בסי' צ"ט ש"ך ס"ק ו' שכתב דנאמן במיגו לומר שיש עליו חוב ע"י מיגו ואין זה נקרא מיגו במקום חזקה מה שתחת ידו הוא שלו ומחלק שם. אבל אכתי יש לומר דטעי וסבר דגם כה"ג הוי כמו מיגו במקום חזקה מה שת"י הוא שלו ולאו כ"ע גמירי בזה כל כך וקצרתי]. וכיון דיש לחוש שמא יש לו מלוה אחרת הדוחקתו. א"כ מורי היתירא וסובר דכה"ג הוי כמו דאין לו מעות ברשותו בעת שתבעו השכיר ממנו ואינו עובר בבל תלין וע"כ שייך שפיר אשתמוטי אף בחוב שכר שכיר לכ"ע: ואף לפמש"כ להקשות על השמ"ק דהא בכופר בפקדון כיון דהוי גזלן וודאי לא תלינן בשמא מלוה ישנה. מ"מ הכא בהכחשת הבעה"ב להשכיר כיון דלא הוי חשוד וודאי אף דיש לדון אכתי מיגו דחשוד אממונא כו' מ"מ יש לנו לומר אשתמוטי כו' מן חשש שמא מלוה אחרת יש עליו הדוחקתו והקודמת כנ"ל. וכש"כ לפי שיטת הפוסקים דהלכה כאביי דשמא מלוה ישנה כו'. ואף דבכל מקום קיי"ל דחוב יש לי בידך הוי טענה גרוע מכל מקום לענין דלא נימא מיגו דחשוד אממונא כו' כיון דלא הוי חשוד וודאי אמרינן שמא מלוה ישנה לשיטת אביי. ע"כ שפיר יש לומר דה"ה בחוב שכירות אף דליתא בחזרה מ"מ מורי היתירא מחמת חשש שמא יש לאחרים מלוה עליו הקודמת לחוב שכירות כנ"ל וחושב דזה הוי כמו דאין לו מעות א"כ לדעתו לא עבר מעולם על בל תלין ולא הוי חשוד כלל. ולכן אף אם ידוע שבעת שתבעו השכיר ממנו יש לו אז מעות ת"י עכ"ז לא דיינינן בזה מיגו דחשוד אממונא כו'. והא דאמרו בעבר זמנו אינו נשבע ונוטל דהטעם הוא משום חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין כו' ולא אמרינן שמא לא היה לו מעות אז ברשותו או דשמא איזה מלוה שיש עליו כנ"ל. זהו משום דבאמת לא שכיח לומר דלא הי' לו מעות אז דמסתמא כיון ששכר הפועל הי' לו אז מעות. וגם חשש מלוה שיש עליו הוא דבר רחוק באמת כמו דאמרינן בכ"ד דחוב יש לי בידך הוא טענה גרוע ואינו נאמן לומר סטראי רק במיגו דלהד"ם. רק לענין דלא נימא מיגו דחשוד אממונא כו' בזה שפיר