נחל יצחק חלק ב רעו

דיינינן להחזקה זו ואמרינן דבעל לשם זנות בעלמא כו'. וכעין זה כתב הרי"ף בשבועות פ"ז בהסוגיא שם (דף מ"ו) בהשער השמיני במה דאמרו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דאם היה מוחזק ומפורסם בגניבה מחזקינן ונאמן לומר גנובים וכ"כ הטור בח"מ סי' צ' ובמחבר שם סעיף י"א ובסמ"ע וש"ך שם בשם כמה פוסקים דמוחזק בגנב אם טוען גנובים דינו כטוען שאולים ונאמן. וכעין זה כתבו התוס' בשבועות (דף מ"ו ע"א) ד"ה עביד אינש כו' דהא דאמרו עביד אינש דגזים ולא עביד זהו דוקא בסתם אדם אבל במוחזק בכך לא וכן נראה עכ"ל. וראיתי בתה"ד סי' ר"ט שהביא ראיות הללו להך דין שהובא לעיל דאם הוחזק לזנות אין חוששין לקדושין. ועיין בכתובות (דף ל"ו ע"ב) מכיון דמהדר אזיופא כו'. ומכל הלין נראה ברור ופשוט דאם הבעה"ב מוחזק מכבר להיות עובר על בל תלין דכיון דלא שייך ביה החזקה דאין בעה"ב עובר על בל תלין ע"כ הדין נותן דהשכיר נאמן אף בעבר זמנו לישבע וליטול. ולא שייך לומר דדנין לא פלוג במה דהתקינו דאם עבר זמנו אינו נו"נ דהא חזינן בסוגיא דקציצה ובתוס' שם דהיכא דלא שייך הנך תרי חזקות דהשכיר נאמן כמש"כ לעיל בשם התוס' הרי דלא דיינינן בזה לומר לא פלוג וידעתי מה שיש לדון עפ"ז בכוונת הירושלמי דשבועות רפ"ז שאמרו ודכוותה תקנו בבעה"ב שאם עבר זמנו שלא ישבע ויטול דאם נימא לדון לא פלוג כנ"ל היה א"ש מה דאמרו לשון תקנו בבעה"ב. אכן לפמש"כ דלא דיינינן בזה לא פלוג ע"כ העיקר כמש"כ לעיל בחידושי לסעיף א' בכוונת הירושלמי הלז: והתוס' בשבועות (דף מ"ה ע"ב) ד"ה וכי שכיר עובר כו' הקשו דמה בכך דאין שכיר עובר בבל תגזול מ"מ כיון דבעה"ב רמי אנפשיה ומדכר ה"ל ברי וברי ופטור כיון דכופר הכל כו'. והנמוקי יוסף בב"מ בסוגיא דקציצה והשמ"ק בב"מ שם כתבו דכוונת הגמ' הוא דיתקנו שבועה חמורה על הבעה"ב משום כדי חייו דשכיר אבל לא ליטול דכיון דבעה"ב רמי אנפשי' ומידכר ה"ל ברי וברי ע"ש. אך כ"ז הוא לפי מה דמסיק הסוגיא שם לעיל מיניה דלכן עבר זמנו אינו נו"נ משום חזקה דאינו עובר הבעה"ב בבל תלין ואף דטרוד בפועליו מ"מ מכי מטי זמן חיוב רמי אנפשי' ומדכר וה"ל ברי וברי. א"כ זה אינו רק היכא דשייך חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין ולכן מחמת חומר האיסור דבל תלין רמי אנפשי' ומידכר. אבל היכא דחשוד ומוחזק הבעה"ב להיות עובר בבל תלין אז לא שייך לומר דכי מטי זמן חיוב רמי אנפשי' ומידכר כיון דאינו חושש לחומר איסור בל תלין וה"ל טרוד כו' וחייב לשלם להשכיר לכ"ע אף לשיטת הנ"י והשמ"ק הנ"ל: ומ"מ אין לומר דיהא נאמן השכיר לעולם בנ"ד ליטול מהבעה"ב דהא מצינו בב"מ (דף קי"ג) ביש עדים שתבעו כל זמנו דמקשה הגמ' ולעולם ומסיק דאין לו רק כנגד יום של אותו תביעה. ולשיטת רש"י הטעם דאין שכיר משהא שכרו. ואף דהתוס' הקשו שם על רש"י מ"מ לפי מש"כ הנ"י בב"מ שם והר"נ בשבועות דשאני היכא דנתרשל השכיר כו'. א"כ א"ש שיטת רש"י על נכון. וכן התוס' מפרשים שם דהטעם הוא דאין זה תקנה טובה שיהא נאמן השכיר לעולם. ופירושם הוא די"ל כעין סברת הנ"י והר"נ שם דמסקי דכיון דנמשך זמן רב אפשר דהפועל שכח לפי דטרוד בעסקיו ולא האמינו להפועל רק בזמן עונה אחת אחר זמנו. ועיין בנתיבות ס"ק ח' שכתב טעם אחר במה שלא האמינוהו שם לעולם אבל אין זה במשמע מדברי התוס' שם. ויהיה איך שיהיה כיון דחזינן אף בתבעו כל זמנו דבזה וודאי לא שייך החזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין דעכ"ז לא האמינו להשכיר לעולם רק עונה אחת אחר זמנו וכמבואר בש"ס ובשו"ע ובט"ז. דה"ה בנ"ד דמוחזק הבעה"ב להיות עובר בבל תלין דאין להשכיר רק עונה אחת אחר זמנו ולא בזמן רב יותר דכן הוא זמן שקצבו חז"ל כמו דאמרו בב"מ דאין לו רק כנגד יום כו' וכן אמרו בירושלמי שבועות ריש פ"ז דאמר ר' יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד. והא דמקשה הגמ' אי הכי אפילו עבר זמנו נמי כו' היינו משום דמשמע דבעבר זמנו אין לו שום זמן כלל לתבוע וליטול והיה לו להשכיר להיות נאמן עונה אחת אחר זמנו ולכן משני ומסיק דיש שני חזקות כו'. אבל היכא דליכא החזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין נאמן השכיר בעונה אחת אחר זמנו: ועפ"ז יש ליישב קושיות האו"ת ס"ק י"ב והקצה"ח בסי' ש"ו ס"ק ג' על הרמב"ן שהובא בש"ך ס"ק יו"ד שתירץ קושיות הראשונים על הגאונים שכתבו דמלוה על המשכון ישבע בנק"ח מהא דהנותן טליתו לאומן כו' דשא"ה דאומן קונה בשבח כלי. דא"כ למה חילקו בברייתא דהנותן טליתו לאומן דבזמנו כו' ועבר זמנו הממע"ה הא עיקר הטעם דעבר זמנו כו' הוא משום חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין וכיון דאומן קונה בשבח כלי אין כאן בל תלין כלל כו'. אכן לפי מה שכתבתי אתי שפיר דברי הרמב"ן והוא דהא אף היכא דלא שייך חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין כמו בתבעו כל זמנו אינו נאמן השכיר לעולם רק ביום אחד וקצבו חז"ל גם בזה זמן מועט כנ"ל. ע"כ ה"ה אף היכא דאיכא שבחא ולא שייך בל תלין כלל מ"מ אינו נאמן השכיר לעולם רק כפי הזמן שנתנו לו חז"ל היינו עונה אחת אחר זמנו. והכא דמיירי בנתנה לו הטלית לבעה"ב. מתחיל שיעור העונה אחר מסירת הטלית בחזרה להבעה"ב דבשיעור העונה הלז נאמן השכיר. ובעבר זמנו פירושו דעבר זמנו שנתנו לו חז"ל כמבואר בב"מ (דף קי"ג) דזהו פירושו של המשנה (שם דף קי"א) דאם יש עדים שתבעו בזמנו הרי נו"נ דפירשו בגמ' שם דקאי על זמן עונה אחת אח"ז וזהו שאמר בברייתא נתנה לו בזמנו נו"נ הכוונה בזמנו שקצבו לו חז"ל בהך משנה דב"מ הנ"ל. אבל בעבר זמנו דהוא לאחר העונה הלזו אז אינו נאמן האומן משום דלא הימנוהו לעולם. והא דמקשה הגמ' בסוגיא דקציצה אי הכי עבר זמנו נמי כו' שפיר הקשו דהא ע"כ הפירוש של המשנה דאמרו שכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע וננוטל הכוונה הוא על זמנו שנתנו חז"ל מתי הוא הזמן שעובר על בל תלין כמבואר בב"מ (דף ק"י ע"ב) במשנה. דאין לומר דפירושו הוא זמנו שקצבו לו חז"ל העונה אחת אחר זמנו דהא קתני שם במשנה אח"ז בב"מ דאם יש עדים שתבעו בזמנו הרי נו"נ דפירשו שם בגמ' דזהו כנגד אותו יום של תביעה. א"כ ע"כ הא דקתני שם מתחלה עבר זמנו אינו נו"נ פירושו לזמנו המבואר שם מתי עובר בבל תלין ואח"ז קתני אם יש עדים שתבעו בזמנו הרי נו"נ זהו על זמן שקצבו חז"ל העונה אחר יום התביעה והקשו בש"ס שפיר אי הכי אפילו עבר זמנו נמי כו'. אבל בהברייתא דהנותן טליתו להאומן כו' נתנה לו בזמנו כו' עבר זמנו הממע"ה. שפיר יש לפרש כמש"כ ומתורץ דברי הרמב"ן על נכון: והנה לעיל בחידושיי לסעיף א' כתבתי לדון במה דמבואר לקמן סי' צ"א בפועלים וחנוני דלכ"ע פועלים נוטלים מדינא דה"ל הבעה"ב כאומר א"י א"פ. והקשתי דלשיטת הראשונים דהובא בש"ך שם ס"ק י"ב דבחנוני שייך החזקה שליח עושה שליחותו א"כ סותרת להחזקת חיוב. וכתבתי די"ל דשייך בפועלים לדון להחזקה דאינו עובר בבל תגזול א"כ זה החזקה סותר להחזקה דשליח החנוני עשה שליחותו וממילא נשארת החזקת חיוב בתוקפה ומצטרפת להברי של הפועלים כ"ז כתבתי שם. אכן לפי המבואר בסי' צ"ב סעיף ט' בש"ך שם דפועלים החשודים ג"כ נוטלים מהבעה"ב כמש"כ האו"ת שם באורים ס"ק כ"ד בשם הראשונים יע"ש. והא בפועלים החשודים לא שייך החזקה דבל תגזול דהא משמע אף שמוחזקים להיות עוברים על בל תגזול מ"מ נוטלים מהבעה"ב א"כ מוכח מזה דאף היכא דלא שייך החזקה דבל תגזול ג"כ נוטלים הפועלים משום א"י א"פ ואף דהחזקה שליח עושה שליחותו דגבי חנוני סותר להחזקת חיוב. בע"כ מוכח כמש"כ בחידושי לסעיף