נחל יצחק חלק ב רסח

זייר ליה וכה"ג כמו בב"מ (דף ט"ז) דאמרינן בשטר אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה א"נ אפשיטי דספרא כו' וכמש"כ התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה מי אמרינן במקום חזקה מה לי לשקר כו'. וכיון דנגד חזקה אין מוציאין מהמוחזק אם יש לו מיגו. כש"כ דבשטר דגרע מחזקה דהדין נותן דלא יוציאו מהמוחזק אם יש לו מיגו. וע"כ עיקר הכלל שכתב האו"ת והנתיבות דמיגו לאורועי שטרא לא אמרינן אין זה ברור. ועיין בכללי מיגו של הכנה"ג ובאו"ת ס"ק צ"ד מזה. ובתוס' כתובות (דף י"ט ע"א) ד"ה מודה בשטר שכתבו כו': והנראה לי בכוונת הש"ך הכא דכתב דלא מהני מיגו נגד השטר די"ל דסברתו הוא ע"פ מש"כ בחידושי לעיל סי' י"ב וסי' מ"ז דשט"ח ברור שאין בו ריעותא דהוי דינו כגבוי לכ"ע. ואף הסוברים דמחילה ונקט שטרא מהני מחילה י"ל דמודו לזה כמש"כ שם. ולפ"ז י"ל דלכן מהני מיגו לאורועי שטרא דכיון דאין שום ריעותא על השטר בעצם רק מה שטוען הלוה נגד השטר וכיון דלולי המיגו לא היה נאמן לבטל להשטר ע"כ הוי השטר כגבוי כיון שלא נולד בו ריעותא ואיזה ספק. לכן לא מהני בזה מיגו של הלוה לבטל להשטר דזה הוי כמו מיגו להוציא דקיי"ל דלא אמרינן וה"ה להוציא מחזקת השטר דהוי המלוה כמוחזק מחמת דהוי כגבוי. ואף דקשה לומר כן בכוונת הש"ך דהא הש"ך ס"ל לעיל סי' י"ב ס"ק י"ז דאף שט"ח דאין בו ריעותא לא הוי כגבוי ע"ש. מ"מ אפשר לומר כן מעצמינו לתרץ לקושיות הש"ך הנ"ל שהקשה על הטור והמחבר דלמה אינו נאמן הלוה במיגו דהיה כופר הבע"פ והיה מודה מה שבשטר כו' משום די"ל דכוונתם הוא כמש"כ. ולפ"ז יש לדון דבשטר דאין בו אחריות נכסים דאינו גובה ממשעבדי רק מבני חורין ואינו יכול לטעון פרעתי כמש"כ הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ד ע"פ הא דב"מ (דף י"ג) כיון דשם שטר עליו. וכיון דאינו גובה ממשעבדי אין דינו כגבוי כמבואר בגיטין (דף ל"ז) וכמש"כ מזה לעיל בחידושי לסי' י"ב. והא דב"ב (דף קנ"ז) ביארתי שם היטב דלא הוי סתירה לזה ע"ש. א"כ י"ל דבשטר כזה יהיה נאמן במיגו נגדו דהא דוקא בשטר דיש בו אחריות נכסים שייך לומר האי טעמא: והעיקר מה שנלע"ד בכוונת הטור והמחבר דלא מהימן במיגו דאי בעי כפר למה דבשטר. והוא דהתוס' בב"ב (דף ה') ד"ה ובא בזמנו כו' שכתבו בשם הר"י דלכן לא אמרינן דיהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה משום דלא חציף אינש למימר פרעתיך היום כו'. והובא בש"ך סי' ע"ח ס"ק ט"ז. ובאמת זה צריך ביאור דמאיזה טעם לא נימא מיגו בזה דהא אמרינן מיגו דהעזה כמש"כ התוס' בב"ב (דף נ"ב ע"ב) ד"ה דברים העשויים כו' ובשא"ד ובש"ך בכללי מיגו מזה. ומוכח מזה כמש"כ האו"ת בכללי מיגו ס"ק ע"ז הטעם בזה דשא"ה כיון דהוי מיגו נגד חזקה וגם מיגו דהעזה ע"כ נגד צירוף הנ"ל ביחד לא מהני מיגו ע"ש. ויש לומר דאף שיטת הפוסקים החולקים שם על התוס' בב"ב הנ"ל וס"ל דאף ביומא דמשלם זמניה נאמן במיגו דפרעתיך עתה כמש"כ הש"ך בסי' ע"ח ס"ק ט"ז. עכ"ז י"ל דמודו להכלל הנ"ל שכתב האו"ת דלא מהני מיגו נגד חזקה היכא דהוי גם מיגו דהעזה ואין להרבות במחלוקת רק התם דס"ל דנאמן במיגו דפרעתיך היום טעמם משום דס"ל דאין זה העזה יתירה מן מה דאומר פרעתיך בתו"ז: ולפ"ז מתורץ מה שהקשו הכא דיהא נאמן להכחיש להשטר במיגו דאי בעי היה כופר להמלוה בע"פ. משום דהא זה הוי מיגו דהעזה דאם מודה מה שבשטר ה"ל הילך א"כ ה"ל כופר הכל וכמש"כ הנתיבות רק דקושיות הש"ך הוא דהא אמרינן מיגו דהעזה לאפטורי מממון וכמש"כ הנתיבות. לכן יש לומר ולתרץ בזה כמש"כ בש"ך דמיגו לאורועי שטרא לא אמרינן משום דמיגו נגד חזקה דשטרא בידי מאי בעי לא אמרינן אם הוי גם מיגו דהעזה כמו דכתבו התוס' כן גבי מיגו אם הוי מיגו דהעזה אז לא אמרינן להמיגו. ה"ה במיגו במקום חזקה דאף דנימא דאמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ נגד שטר דאף דאמרינן מ"מ אם הוי גם מיגו דהעזה אז לא אמרינן. משא"כ בהא דסי' רצ"ו בשטר בפקדון דנאמן לומר נאנסו במיגו דהחזרתי אף דהוי גם מיגו דהעזה. מכל מקום התם אין דינו כשטר דהא לא שייך התם החזקה דשטרא בידי מאי בעי כ"כ כמש"כ האו"ת והנתיבות כנ"ל דיכול לומר דסמך על טענת נאנסו דבידו לטעון תמיד. אבל היכא דשייך החזקה דשטרא בידי מאי בעי שפיר יש לומר דבמקום צירוף דהוי מיגו דהעזה לא אמרינן מיגו בזה. ואפשר דלזה נתכוין הש"ך הכא בתירוצו הנ"ל. ולפ"ז ה"ה בשטר דאין בו אחריות רק דחתומים עליו שני עדים ג"כ לא מהני מיגו נגדו משום דה"ל בנ"ד מיגו דהעזה ג"כ דהא אם יכפור למלוה בע"פ ויהא מודה להשטר יהי' כופר הכל לפמש"כ הש"ך לדינא בסי' פ"ח ס"ק נ"א דמודה בדבר שאינו יכול לכפור ה"ל הילך אף אם לא הוי ש"ק. לכן גם בזה לא מהני מיגו נגדו וכן הוא נכון לדינא ועיין באו"ת סי' פ"ח באורים ס"ק נ"ה: ז (שם סעי' כ"ח ש"ך ס"ק נ) לעיל סי' נ"א סעי' ב' בחידושי שם כתבתי בארוכה מה ששייך לזה ע"ש: סימן פט א (סעי' א' ש"ך סוף ס"ק א') וכ"ז אם טען פרעתיך בוודאי אבל אם טוען איני יודע אם פרעתי פשיטא שחייב לשלם לשכיר וא"צ השכיר שבועה דלא גרע משאר תובע. עכ"ל הש"ך. וכתב ע"ז השער משפט ס"ק א' דבעבר זמנו יש להסתפק אם הדין כן כיון דאיכא חזקה דבל תלין וחזקה דאין שכיר משהא שכרו א"כ מסתמא פרע ובפרט לפמש"כ הט"ז סוף סי' ע"ה דהטעם דא"י א"פ חייב משום דמוקמינן בחזקת חיוב דמעיקרא א"כ הכא דאיכא תרתי חזקה להיפך שפרע דפטרינן לי' וצ"ע עכ"ל. ועיקר דברי הש"ך הנ"ל מבואר כן בהג"א לב"מ (דף קי"ב) במשנה דשכיר נו"נ: ולכאורה יש לדון לפי דברי השער משפט בהא דשבועות (דף מ"ה) וב"מ (דף קי"ב) דלכן שכיר נו"נ משום דבעה"ב טרוד בפועליו ושיטת התוס' דזהו משום דהוי כאיני יודע אם פרעתי ולכן מקשה הגמ' וליתב בל"ש ואח"ז הקשו אי הכי אף עבר זמנו נמי כו' מכי מטי זמן חיובא רמי אנפשי' ומידכר כו' איכא תרי חזקה חדא אין בעה"ב עובר בבל תלין וחדא אין שכיר משהה שכרו. ועיין בתוס' שם ד"ה וכי שכיר עובר כו'. ואי נימא כדברי השער משפט דהיכא דאיכא חזקה הסותרת לחזקת חיוב של הבעה"ב דאז אינו חייב משום א"י א"פ. א"כ קשה דלמה להגמ' לומר דכי מטי זמן חיובא רמי אנפשי' ומידכר וה"ל כטוען ברי פרעתיך. הא אף אם נימא דלא רמי אנפשי' וה"ל עדיין טרוד בפועלי' דה"ל כא"י א"פ דחייב מ"מ בעבר זמנו דיש חזקה דאין שכיר משהה שכרו הסותרת לחזקת חיוב מיפטר הבעה"ב. ואף דהחזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין לא שייך אם לא היה מסיק להסברא דרמי אנפשיה ומידכר מ"מ שייך לדון להחזקה דאין שכיר משהה שכרו וכיון דחזינן דס"ל להש"ס דאם לא הוי רמי אנפשיה ומידכר היה חייב משום א"י א"פ אף דאיכא חזקה דאין שכיר משהה שכרו הסותרת לחזקת חיוב א"כ ה"ה אף היכא דאיכא תרתי חזקה ג"כ הדין נותן דיהיה חייב משום א"י א"פ ודלא כהשער משפט. דמה לי אם חזקה אחת סותרת להחזקת חיוב או דשני חזקות סותרות להחזקת חיוב. ניזיל בתר טעמא דהוי כמאן דליתא לחזקת חיוב. אך יש לחלק דאם לא היה מסיק להסברא דרמי אנפשיה ומידכר אף דאיכא חזקה אין שכיר משהה שכרו הסותר לחזקת חיוב ואוקי חדא להדי חדא והוי ליה כמו ברי בלא חזקת חיוב דאינו מוציא ממון. מ"מ יש לדון להחזקה דאין שכיר עובר בבל תגזול כמבואר בש"ס. א"כ החזקה זו