נחל יצחק חלק ב רסה

משום דין סילוק. ואף דקיי"ל באה"ע סי' צ"ב דלא מהני סילוק קודם אירוסין. עכ"ז הא כתב ההפלאה סי' צ' ס"ק מ' דמן שעבוד יכול לסלק בלשון סילוק אף קודם אירוסין. ודוקא בהך דר"פ הכותב דיש לבעל קנין פירות לכן לא מהני קודם אירוסין. וכה"ג מבואר בט"ז ח"מ סי' ר"ט סעיף ד' דדוקא מחילה לא מהני אבל לשון סילוק מהני ועיין בסמ"ע ובקצה"ח ובנתיבות שם. ע"כ י"ל דלכן מהני בהתנה לפטור מנגיחות שורו דזה מהני מן דין סילוק: ענף ג ועוד י"ל דהר"נ תירץ בכתובות שם עוד דלכן ס"ל לש"ס דילן דמפותה פטור מקנס משום דהנזק היה ברשותו ע"כ אינו מחוייב לשלם ע"ש. וה"ה י"ל כן בהא דהתנה לפטור מנגיחות שורו דאף דאין אדם מוחל דשלב"ל עכ"ז ממילא נפטר משום נתינת רשותו. ואף די"ל דבהתנה לפטור מנגיחות שורו דהוי נתינת הרשות מקודם שבא לעולם דהוא קודם חלות הענין מהנגיחה דאז חל החיוב ע"כ אינו דומה להא דמפותה דהתם הענין מהביאה נעשה בעת הנתינת רשות ולא אחר זמן ועכ"ז הא מבואר במל"מ פ' כ"ז ה' אישות ה"א בעובדא שהביא שם המל"מ שפטור מטעם שברצונו נעשה אותו מעשה אף שנתינת הרשות היה קודם חלות הענין וכמש"כ המל"מ פ' ט"ו ה' אישות ה"א דאם מחילת עונה הוי מן דין נתינת הרשות מהני אף בדשלב"ל: והמל"מ הוכיח שם דאף נתינת הרשות לא מהני קודם החיוב. מהא דח"מ סי' קנ"ד סעי' י"ז דאמר לחבירו חצר זו לכשאקחנה אני נותן לך רשות לפתוח חלונות לא מהני עכ"ל שם. ולי נראה לחלק דלכן לא מהני זה לפתוח בחצירו בהתנה כנ"ל. משום דקיי"ל דהאומר לחבירו קרע כסותי יכול לחזור בו. וה"ה בהיזק ראיה שכל שעה ושעה מזיקו מכאן ולהבא כמש"כ הרא"ש בפ"ק דב"ב ה' ב' דכתב שם כן. א"כ לכן בחלון לא מהני נתינת הרשות משום דיכול לחזור מכאן ולהבא. אבל מהיזק שנעשה כבר מחמת נתינת הרשות י"ל דמהני שלא יהיה מחוייב כלל כיון דההיזק נעשה ברשותו. ועדיין יש לעיין בנ"ד אם שייך נתינת הרשות. והעיקר כמש"כ לעיל דבנ"ד מהני מן דין סילוק וכמש"כ הר"נ בשם הרמב"ן: ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דאפושי פלוגתא בין הנך אמוראי דב"ק הנ"ל לא מפשינן. ואין סברא לומר דר' זירא ס"ל להך אומדנא דהוי כהתנה לפוטרו מן נגיחות שורו וכמש"כ התוס'. ואלו ר' אלעזר ורבא ור"פ לא ס"ל להך אומדנא הנ"ל דאין סברא להרבות במחלוקת. אלא דכו"ע ס"ל לאומדנא הנ"ל דמי שמכניס שורו ברשות הוי כהתנה לפטור זא"ז כדס"ל לר' זירא. אלא רבא ור' אלעזר ור"פ דלא ס"ל כן ומהדרי לתרוצי שנוייא אחריני בברייתא דכנוס שורך כו'. זהו משום דאזלי לטעמייהו דס"ל דמפותה אינו פטור מקנס משום דס"ל דסילוק לא מהני בדאורייתא כאשר יבואר: והוא דבירושלמי כתובות פ"ג ה"ז אי' דרבא משני דהא דמפותה פטור קאי על בושת ופגם. אבל בקנס לא מהני לפטור אף מן דין סילוק לפי סברת הר"נ בשם הרמב"ן הנ"ל. ואפשר דעפ"ז ניחא בהא דרפ"ט לכתובות דא' רבא אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו. ונדחק הר"נ לפי שיטתו דס"ל דסילוק מהני בשל תורה. ותי' דרבותא אשמועינן דאף בדרבנן דאיכא למימר עשו חיזוק לדבריהם כו' ע"ש. אבל לפמש"כ ניחא דרבא אזיל לטעמי' דס"ל דסילוק לא מהני בקנס משום דס"ל דסילוק לא מהני בדאורייתא ע"כ דוקא בתק"ח יכול לומר א"א. אבל למאי דקיי"ל בש"ס דילן דמפותה פטור מקנס מוכח דסילוק מהני בדאורייתא: ולרב פפא מצינו בכתובות (דף כ"ט) תוס' ד"ה ועל אשת אחיו כו' ובסנהדרין (דף ע"ז) תוס' ד"ה במפותה כו' שכתבו דר"פ דמוקי שם בסנהדרין דמיירי המשנה במפותה דס"ל כשיטת מ"ד בירושלמי דאין יכול למחול קנס כנ"ל. וי"ל דכן ס"ל להרמב"ם בשיטת ר"פ: ולר' אלעזר מצינו בירושלמי שם כתובות פ"ג ה"ז על המשנה הנ"ל דר' ירמי' בשם ר' אלעזר א' תיפתר שמחלה לו ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו פתר לה ביתומה עכ"ל הירושלמי שם. והתיו"ט לכתובות פ"ג משנה ו' כתב לפרש להך מימרא בירושלמי הנ"ל דמאן דפתר לה ביתומה זהו משום דס"ל לר' ירמי' ור' אלעזר הנ"ל דקנס אינה יכולה למחול. ומפותה אינו פטור רק מבושת ופגם. ובנערה שנתארסה אין שייך לה רק הקנס ולא הבושת ולכן תי' דמיירי ביתומה דמהני מחילה לבושת ופגם ששייך לה. והא דתנן שנתארסה ונתגרשה רבותא אשמועינן כו' עכ"ל התיו"ט. ועיין בפני משה שפי' שם דהך פתר לה ביתומה קאי על ר' ירמיה בשם ר' אלעזר המובא שם לעיל וכפשטות לשון הירושלמי דאף שבעיקר כוונת הירושלמי נראה דהפ"מ פי' בפי' אחר. עכ"ז אין להזניח לדברי רבינו התיו"ט ויש להאריך בכ"ז: וכיון דמצינו דר' אלעזר ורבא ור"פ ס"ל דלא מהני סילוק בדאורייתא וע"כ ס"ל לכולי הנך אמוראי דמפותה אינו פטור מקנס. ע"כ א"ש דס"ל בסוגיא דב"ק הנ"ל דלרבי דס"ל בסתמא לא קיבל עליו נטירותא דאם נגח שור הנכנס לשור בעה"ב דחייב וכן להיפך. דדינו כחצר השותפין דחייב. ואף דכ"ע ס"ל להך אומדנא שכתבו התוס' דהוי כהתנה בהדיא שיפטר כ"א בנגיחות שורו. משום דהא אף אם התנה בפי' לפוטרו מנגיחות שורו לאחר זמן לא מהני. משום דהוי מחילה קודם החיוב וסילוק ג"כ לא מהני לשיטתם. וכן המקשה דפריך שם רישא רבנן סיפא רבי. כוונתו להקשות לפי שיטת הנך אמוראי דס"ל דלא מהני סילוק בדאורייתא כנ"ל. וכש"כ לפמש"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ט ס"ק ב' עלה דסוף ב"ב דבני הישיבה שהקשו שם הוא משום דהוו מבני הישיבה של התרצן כו' ע"ש וה"ה בזה. אבל לדידן דקיי"ל בכתובות בש"ס דילן דמפותה פטור מקנס וכמש"כ התוספות בכתובות (דף כ"ט) ד"ה ועל א"א וכדמוכח (בדף ל"ב) משום דסילוק מהני בדאורייתא. ע"כ ממילא פטור לרבי בסתמא אם נגחו השוורים זה לזה וכדס"ל לר' זירא דאפושי פלוגתא לא מפשינן. כיון דיש לומר דר' אלעזר ורבא ורב פפא ס"ל גם כן כן ואזלי לשיטתם. וע"כ שפיר פסק הרמב"ם והמחבר בח"מ כן ומתורץ על נכון כל זה בעז"ה. וגם מתורץ קושיות הרא"ש על הרי"ף שם כנ"ל: ובהא דח"מ סי' קנ"ד סעי' י"ז הנ"ל דמבואר שם בשותפים דאם קודם חלוקה אמר לחבירו לפתוח חלון לרשותו דלא מהני משום דהוי דבר שלא בא לעולם. ע"ש בטור בשם תשובת הרא"ש. נראה לפי עניות דעתי דין מחודש. דהא דקיי"ל אחים שחלקו לקוחות הן משום דאין ברירה. והתוס' בגיטין (דף מ"ז) ד"ה טבל וחולין כתבו שם דהא דאין ברירה הוי מספק וי"ל דשמא הגיע לכ"א שלו ודלא כפירש"י שם. ועיין בשאגת ארי' סי' צ' ובנתיבות סי' ל"ז ס"ק ג' ואכמ"ל. א"כ לפ"ז בנ"ד אין יכול לכופו לסתום חלונו דהא בזה הוי בעל החלון מוחזק וכמש"כ הסמ"ע בסי' קנ"ג ס"ק ל"ב והנתיבות שם ס"ק י"ג. וע"כ מוכח דמיירי הפוסקים והטוש"ע הנ"ל לענין לכוף לבעל החצר להרחיק מנגד החלון דבזה הוי בעל החצר מוחזק מספיקא ויכול לומר דלמא לא הגיע לו לחלקו והוי לוקח וכאומר שדה זו לכשאקחנה דלא מהני. והפוסקים קצרו בזה. כנלענ"ד בכל זה. והארכתי בכ"ז בתשובה אחת. מה שהשבתי בכ"ז לרב גדול א': ד (שם סעיף י"ב הגה"ה) ואפילו יודע הנתבע שחייב לו השעורים פטור דהוי כאלו מחל לו. כ' הש"ך ס"ק י"ז דהסמ"ע ס"ק כ"ג והב"ח כתבו בשיטת הרא"ש דס"ל ג"כ להטעם דמחילה והא דכתב הטעם דהודאה כוונתו דממילא הוי מחילה ודחה הש"ך דבריהם אלא העיקר בכוונת הרא"ש דלא ס"ל טעם דמחילה אלא לטעמא דהודאה כו'. והתומים בס"ק ז' העלה דהעיקר בכוונת הרא"ש כהסמ"ע דאף דכתב הטעם דהודאה מ"מ עיקר כוונתו הוא