נחל יצחק חלק ב רסד

מהני פיתוי בקנס לפוטרו ואף מן דין סילוק לא מהני ולא ס"ל לסברת הר"נ הנ"ל. א"כ תקשה על ר"פ לקושיות הקצה"ח הנ"ל: אבל באמת אין זה קשה כלל דהא ר"פ ס"ל פלגא נזקא ממונא כמבואר בב"ק (דף ט"ו). ועיקר קושיות הקצה"ח הנ"ל הוא על מה דהקשו שם בסוף הסוגיא בסתמא דגמ' עלה דטענו חטים כו' מהא דהיה הנזקין שנים כו'. וסתמא דגמ' מסתמא ס"ל כדקיי"ל לדינא פלגא נזקא קנסא וכמש"כ הרא"ש והיש"ש והלח"מ פ"ט ה' נזקי ממון ה' ט' דמה דקאמרי על גופא אמר רבה ב"נ כו' וודאי הוא כהלכתא דפ"נ קנסא והובא בש"ך ס"ק ט"ז. דבזה שפיר הקשה הקצה"ח כנ"ל. וע"ז שפיר תירץ די"ל דסוגיות הש"ס לדינא ס"ל כמש"כ התוס' בכתובות שם דס"ל לסוגיות הש"ס דילן דמפותה פטור מקנס. ע"כ י"ל שפיר בזה כסברת הר"נ לכתובות דמן דין סילוק נגעו בה וה"ה בזה ושפיר כתב הקצה"ח וכ"ז פשוט: ומרגלא בפומי לתרץ למה שהקשה הש"ך לקמן ס"ק ל"ה על המחבר סעיף י"ז דאם השיב איני יודע אם חטים או שעורים דמשלם שעורים והקשה הש"ך עליו מן ס"פ המניח דאמרו דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא כו'. ונראה לי לתרץ דשאני באיני יודע אם חטים כו' דה"ל חזקת חיוב עליו מקודם דמחל. דהא הספק הוא שמא חייב שעורים וע"כ דמחלו. ע"כ התם בב"ק דמיירי בקנס והא קנס לא נתחייב מקודם העמדה בדין. ועיין בקצה"ח סי' ת"ז ס"ק א' ע"כ לא שייך התם חזקת חיוב. אבל באיני יודע אם חטים כו' דה"ל חזקת חיוב א"כ ה"ל כמו כל איני יודע אם פרעתי דחייב משום ברי וחזקת חיוב. וזהו עפ"י מש"כ הרא"ש בספ"ג דב"ק דהסוגיא אתי כמ"ד דס"ל פלגא נזקא קנסא. ועפ"ז יש להאריך בהא דח"מ סי' ת' וברמב"ם פ"ט ה' נ"מ. כל זה אמרתי מכבר. אבל באמת זה ליתא דהא ר"פ מיירי התם בסוגיא דקאמרי דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא. א"כ לר"פ דס"ל פ"נ ממונא לא שייך כ"ז. והא דכתב הרא"ש שם דהסוגיא ס"ל פ"נ קנסא. כוונתו על מה דקאמרי בסוגיא שם לקמן גופא אמר רבה ב"נ כו' כנ"ל: ענף ב ואכתוב כאן מה שאמרתי כבר ע"פ זה לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ז ה' נזקי ממון הלכה ה'. והוא דהרמב"ם פסק שם דאם הכניס שורו לחצר בעה"ב ברשות ונגח לשור בעה"ב פטור. משום דפסק כרבי דבסתמא לא קיבל נטירותא. וע"פ סברת התוס' דב"ק (דף מ"ז ע"ב) ד"ה אימא סיפא כו' דכתבו דעכשיו סובר דלרבי כשמכניס שורו ברשות ה"ה כאלו מפרש בהדיא שיפטר כ"א וא' בנגיחת שורו ובכל נזקין כו'. וכמש"כ הה"מ שם: והלחם משנה שם הקשה עליו דאיך פסק דאמרינן אומדנא זו דהוי כפירש בהדיא שיפטר כאו"א כו' דהא לקמן (דף מ"ח ע"ב) מקשה הגמ' על הברייתא דכנוס שורך ושמרו כו' דסותר הרישא להסיפא ומתרץ שם ר' אלעזר ורבא ורב פפא בשינויא אחרינא ולא ס"ל לסברת ר' זירא דלעיל (דף מ"ז). וכמש"כ התוס' שם ד"ה טעמא דא"ל שמרו כו' דכולי הך סוגיא כרבא דלעיל דלר' זירא לא קשה כלל רישא לסיפא כו'. וכ"כ התוס' שם (דף מ"ז ע"ב) ד"ה אימא סיפא כו' בזה"ל דעכשיו סובר דלרבי כשמכניס שורו ברשות כו'. ולפי האמת לרבי אם הכניס שורו ברשות והזיק חייב כו'. א"כ קשה איך פסק הרמב"ם כר' זירא הא כולי הנך אמוראי לא ס"ל הך כללא דר' זירא. והלח"מ נשאר בצ"ע. וגם הרא"ש הקשה כן על הרי"ף. ודברי הרמב"ם הנ"ל הובא להלכה בח"מ סי' שצ"ח סעי' ה' עי"ש בש"ך: ונלפענ"ד לתרץ דבריהם משום דיש להעיר בכוונת התוס' הנ"ל שכתבו דה"ה כמפרש בהדיא שיפטר כ"א מן נגיחות שורו. דהא קיי"ל בח"מ סי' ר"ט סעי' ד' דאין יכול למחול לדשלב"ל ולא מהני מחילה קודם החיוב. א"כ קשה אמאי מהני בהתנה בפירוש שפוטרו מן נגיחות שורו שיגח לשורו לאח"ז. הא החיוב עדיין אינו חל רק כשיגח לשורו אחר זמן א"כ הא לא מהני מחילה קודם החיוב. ואין לומר דלכן מהני הפטור לפוטרו מנגיחות שורו משום דקיי"ל אי שמיט ואכל לא מפקינן מיניה כמבואר בב"מ (דף ס"ו) גבי מוכר דשלב"ל ובסי' ר"ט. דז"א דהא שמיט ואכל לא מהני רק כשידע המוכר מהתפיסה וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ס"ו דאז אמרינן דלמה הניחו לתפוס וע"כ דמחל לו. א"כ זה לא מהני בתפס מאליו כמו בנ"ד דהוי מוחזק ממילא מעיקרא דלא שייך בזה הסברא דמדהניחו לתפוס כו'. ועיין בש"ך סי' פ"א ס"ק י"א. וזה מוכרע מהא דקיי"ל דאינו יכול למחול דשלב"ל. וכמש"כ הר"נ בתשובה והובא ברמ"א סי' ר"ט אלמא דלא מהני אף דהנתבע מוחזק. והא דב"ק (דף צ"ב) דקרע כסותי ע"מ לפטור דפטור היינו משום דשתק בשעה דקרע לו והניחו לקרוע אמרינן דמחל לו אבל בנ"ד לא שייך זה: ואין לומר דלכן מהני הפטור שפוטרו מנגיחות שורו דהוי כקיבל ע"ע שמירה משור הנכנס. דזה אינו דהא רבי ס"ל דבסתמא לא קיבל עליו נטירותא א"כ אלו נגח שור הנכנס לשור דעלמא וודאי חייב בעל השור. וע"כ הא דפטור כאן זהו משום דמחלו א"כ קשה הא לא מהני מחילה קודם החיוב. ועוד דאף אם נדחוק בזה עדיין קשה דהא שיטת רוב פוסקים והרמב"ם דשומר אינו מתחייב עד שימשוך כמבואר בסי' רצ"א ש"ך ס"ק י"ג. א"כ בשלמא אם נגח שור הנכנס לשור בעל החצר פטור בעל שור הנכנס משום דבעל החצר קיבל שמירה וחצירו קונה לו. אבל איך יפטור אם נגח שור בעל החצר לשור הנכנס הא בעל שור הנכנס לא עשה שום קנין בשור דבעל החצר שיתחייב בדין שמירה. אם כן תקשה איך מהני הפטור הא עדיין לא נתחייב בההיזק. ובוודאי אין סברא לומר בזה דפוטרו מן חיוב שמירתו דחייבו התורה לשמור לשורו. דהא באמת קודם שנעשה ההיזק אינו יכול לכוף אותו לשמור. דהא אם לא ירצה בעל השור לשמור שורו אינו יכול שום איש לכופו בזה. רק דהתורה חייבה לבעל השור לשלם אם יגח ועיין בב"ק (דף כ"ג) ובח"מ סי' שצ"ז סעיף א'. א"כ קשה הא עדיין אין לו עליו שום חיוב כלל רק עיקר החיוב מתחיל אחר זמן כשיגח. א"כ תקשה דהא הוי מחילה קודם החיוב: ואין לומר דרבי אזיל לטעמי' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כדאי' בקידושין (דף ס"ב). דזה אינו דהא מבואר בב"ב (דף ע"ט) בתוס' ד"ה אימר דשמעינן לר"מ כו' דדוקא בעביד דאתי כו' אבל בלא עביד דאתי אף דליכא רק חד מי יימר לכ"ע אין מקנה דשלב"ל והא דשחרור עבד מיירי בהבטיחו לשחרר ע"ש. וכן כתבו התוס' כתובות (דף נ"ח ע"ב). וה"ה לרבי דהא אמרו ביבמות (דף צ"ג) דרבי כר"מ. ומיירי בהבטיחו למכור לו העבד כנ"ל. ואף דלתי' הב' שכתבו התוס' שם דדוקא היכא דיש ב' מי יימר. אבל בחד מי יימר מקנה דשלב"ל א"ש. אכן עדיין תקשה לתי' א' של התוס' בב"ב וכתובות הנ"ל לקושיות התוס' בב"ק הנ"ל. ויש לדון בזה הרבה לתי' ר' אלעזר דשם. ואפשר לומר בכ"ז דלהך שיטה דס"ל בח"מ סי' קע"ו דשותפות מועיל אף בדשלב"ל משום אגב דבעי לקנות גמר ומקני. די"ל דגם בזה שייך סברא הנ"ל: והעיקר מה שנלע"ד בזה ע"פ מש"כ הר"נ לכתובות ספ"ג עלה דכתובות (דף מ') דהמפתה פטור מקנס והביא שם מה דפליגי אמוראי בירושלמי אי מפותה פטור מקנס או לא. והכריע בשם הרמב"ן ז"ל דהלכה כמ"ד דפטור מקנס אע"פ שלא זכתה עדיין דזה דומה לכותב לארוסתו דין ודברים אין לי בנכסייך כו'. וכמש"כ המל"מ פ' כ"ג ה"א דשיטת הר"נ דסילוק מהני בדאורייתא. ועפ"ז ניחא דברי התוס' בב"ק הנ"ל דלכן מהני בהתנה שיפטור מנגיחות שורו