נחל יצחק חלק ב רס

וידעתי מה דיש לחלק בסברא קלושה דשאני בחזקה דאינה מעיזה בפני בעלה דבזה בעינן דיהיה חזקה גמורה. ע"כ היכא דנתקדשה או נשאת דאין שייך בכה"ג החזקה הנ"ל ע"כ לא אמרו בזה להחזקה זו. משא"כ בטמן מיגו לאפטורי משבועה דהא באמת אמרינן מיגו דהעזה כדקיי"ל לדינא אך במקום מיגו לאפטורי משבועה בזה אמרו דלא אמרינן מיגו דהעזה. ע"כ י"ל בזה דאף במקום העזה קצת ג"כ לא דיינינן להמיגו דמ"מ הוי קצת העזה אף בכה"ג. אבל באמת ז"א סברא כלל לחלק כן. דהא אמרו שם באה"ע גבי ניסת כו' בהלשון דמעיזה ומעיזה. אלמא דס"ל בפשיטות דלא שייך בזה כלל להך סברא דאמרו דאינה מעיזה בפני בעלה. ע"כ וודאי דאין לחלק כן בנ"ד. וגם מנלן להו לחייב שד"א בכה"ג במקום מיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה ויפטר. דאיך יכולין להוציא ממון אם לא ישבע. ואם היה מקום ספק בזה היה אפשר לומר דשאני שבועה דעיקרו הוא לברר הספק וכמש"כ הנתיבות בסי' פ"ז ס"ק ד' והקצה"ח שם ובקצה"ח סי' פ"ב ס"ק י"ט. אבל באמת הא כבר נתבאר דס"ל התם גבי אשה שאמרה גרשני שלא בפני בעלה ונתקדשה דאמרו דאין בזה חשש קידושין כלל כמש"כ הטור באה"ע שם. א"כ חזינן דאין בזה שום ספק כלל ואף שכתב הש"ך בכללי מיגו ס"ק ל"ב שדוחין המיגו בסברא מועטת. עכ"ז בנ"ד נראה דאין זה סברא מועטת כלל. דהא חזינן התם גבי חזקה דאינה מעיזה דבנשאת שלא בפני בעלה לא חיישינן להקידושין כלל ואינה צריכה גט ממנו כלל כנ"ל. אלמא דזה היה סברא פשוטה להם בוודאי דבכה"ג לא שייך החזקה הנ"ל כנ"ל. וה"ה בנ"ד דוודאי ליתא בזה כלל להחזקה דא"א מעיז בפני הבע"ח כנ"ל. ובאמת לחלק בסברות קלושות בלא הוכחות ברורות וודאי אין לנו לחלק בסברא בעלמא: ענף ב וכיון דנתבאר דאם נשבע מתחלה שאינו חייב לו כלל דבכה"ג לא שייך החזקה דא"א מעיז בפני בעל חובו. ע"כ הדין נותן דאף דהודה במקצת אח"ז דלא שייך בכה"ג לחייבו שד"א משום מודה במקצת. דהא כיון דליתא בזה שוב לחזקה זו ע"כ הוי כמשיב אבידה דלא ישבע. כמו הא דכתובות (דף י"ח) ושבועות (דף מ"ב) דכיון דבבנו מעיז הוי משיב אבידה. וכה"ג מבואר בסי' ע"א סעיף כ"א במש"כ שם הש"ך ס"ק מ"ט בשם הב"ח והג"ת דלכן א"צ לישבע שד"א משום דמעיז כיון דמסייע ליה הנאמנות. וה"ה בנ"ד דהא אמרו באה"ע הנ"ל דבכה"ג מעיז. וכן מצינו בב"מ (דף ד' ע"ב) גבי סלעין דינרין דלוה אמר שלש דס"ל לר"ע דה"ל משיב אבידה ופטור. והטעם הוא משום דקא מסייע ליה שטרא וכמו דפי' רש"י שם והתוס' שם בד"ה וש"מ דהילך פטור כו'. והסמ"ע בסי' פ"ח ס"ק נ"ז דבכה"ג מעיז. ובאמת הא הך דסלעים דינרין לא הוי סיוע גמורה. דהא בח"מ סי' מ"ב בש"ך ס"ק כ"ה הביא בשם ג"ת דהקשה עלה דאמרו שם גבי סלעין דינרין דאי תפיס המלוה מפקינן מיני'. מהא דב"מ (דף ק"י) ובח"מ סי' שט"ז דבשטר דכתיב שנין סתמא דאי תפיס מלוה לא מפקינן. ומה דמחלק הש"ך שם השיג עליו האו"ת שם ס"ק י"ד. וכן הסכים לדבריו הנתיבות שם ס"ק י' וכתבו לחלק דתפיס ברשות מהני. אלמא דהא מילתא דסלעים דינרין הוי ספק. ואלו היה הוכחה ברורה לומר דסתם סלעים הוי שנים א"כ לא היה מהני תפיסה ברשות ג"כ. וע"כ מוכח דזה הוי ספיקא ולא הוי הוכחה ברורה מהך סלעים דהוי שנים. וכמש"כ הנ"י שם. ושא"ה גבי מלוה א' חמש ולוה א' שלש דלכן אמרו דהוי משיב אבידה משום דיש לו מיגו דאי בעי כפר הכל. ולא הוי מיגו דהעזה דמשום דהוי סיוע קצת לדבריו על כן מעיז ומעיז. וכמש"כ השמ"ק והריטב"א ובחידושי הר"נ שם. אלמא דמצינו דבמקום סיוע קצת כיון דאיכא למימר דמעיז פטור משד"א. וה"ה במקום אחר דאיכא למימר דמעיז ומעיז אף דהוי מטעם אחר דמ"ש. ועיין בנ"י ובר"נ ושמ"ק וריטב"א ריש ב"מ בסוגיא דסלעים דינרין: והרא"ש בב"מ פ"א סי' ג' הביא ראיה דע"א מסייע פוטר משד"א מהא דב"מ (דף ד') דאמר לך ר' חייא שאני הכא דמסייע ליה שטרא. משום דלשון שטר שכתוב בו סלעין מסייע ליה כו' וכיון דפטרינן ליה משבועה בסיוע שטר בעלמא אע"פ שאין כאן עדות גמורה כש"כ בע"א שמעיד כדברי הנתבע עכ"ל. וזהו כעין מש"כ דהך דמסייע ליה שטרא לא הוי סיוע גמורה. אך בעיקר ראייתו י"ל דלכן ס"ל להרבה פוסקים דאין עד מסייע פוטר. משום דס"ל דכיון דהא הש"ס מוכיח שם דהילך פטור מהא דלוה אמר שתים דפטור. וכן למאי דתירצו שם א"נ משום דה"ל שעבוד קרקעות כו'. אלמא דס"ל דהך סיוע דמסייע ליה שטרא אין בו כח לפטור מן שד"א דלא הוי סיוע גמורה וכמש"כ. וכן מוכח בח"מ סי' פ"ח סעיף ל"ב בשט"ח שכתוב סלעים ולוה א' שתים דפטור לפי שלא הודה אלא מה שבשטר ואין כאן הודאה. וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק נ"ה. אלמא דס"ל לדינא דלא אמרינן בזה לפוטרו משד"א משום דמסייע ליה שטרא. דס"ל כהך לישנא דגמ' הנ"ל דלא מהני הך דמסייע לי' שטרא לפוטרו משד"א. וכן מבואר ברא"ש לב"מ פ"א סי' ו' ע"ש. והטעם הוא דזה לא הוי סיוע גמורה לפוטרו מן שד"א. וא"ש דברי הראשונים דס"ל דאין עד מסייע פוטר משבועה. ואפ"ה אם לוה א' שלש לכ"ע ה"ל משיב אבידה דקיי"ל כר"ע. וכמש"כ הסמ"ע הטעם דיש לו מיגו דכפר הכל דמעיז בכה"ג כנ"ל. וכמבואר בסי' פ"ח סעיף ל"ב בסמ"ע ס"ק נ"ז. ועיין במלחמות ריש ב"מ ובבעל המאור שם: וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ז ע"א) ד"ה אין הבעל מודה כו' דאינה נאמנת לומר גרשתני דכיון דאיכא גט דמסייע לה מעיזה ומעיזה. וכ"כ התוס' בב"מ (דף י"ח) ד"ה אין הבעל מודה כו'. וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ג ס"ק א'. ואף דשם לא הוי הוכחה ברורה כ"כ דהא באמת אין מחזירין הגט לא לזה ולא לזה. אפ"ה כיון דהוי סיוע קצת לדבריה בפני הבריות ע"כ מעיזה. וכה"ג מבואר בגיטין (דף ס"ד). וכ"כ הלח"מ ה"ג פ"ז הלכה כ"ד. והא דמבואר בסי' ע"ה ובסי' פ"ז בשם שיטת הסוברים דבמודה במקצת וע"א מסייעו אינו פוטר. י"ל דלא מבעיא לשיטת הרא"ש דהובא באה"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה גבי אשה האומרת גרשתני דאף דיש ע"א מסייע לה מ"מ שייך החזקה דאינה מעיזה א"כ ה"ה בשבועת מודה במקצת וע"א מסייע לו. שייך בזה ג"כ מה דאמר רבה חזקה א"א מעיז פניו בפני בע"ח. ואף לשיטת הטור בסי' י"ז והובא בב"ש סי' י"ז ס"ק ו' דאף בע"א מסייע לה מעיזה. עכ"ז שאני במודה במקצת דהא הע"א אינו מעיד רק על מה דכופר במקצת ומסייעו. ובמה שהוא מודה במקצת ליכא בזה עד דמסייע להעיד שהוא פטור מזה. ע"כ לא שייך כלל התם לדון כן וכ"ז פשוט: ולכן לפי כל מה דנתבאר א"כ הנכון הוא עם הבית יוסף דסי' פ"ז ס"ק מ"ג. וז"ל הבית יוסף כתב הרי"ף בתשובה כו' וצריך לפרש דהכי קאמר ומועיל לו שבועתו שנשבע קודם לכן על השאר עכ"ל הב"י. והשיגו כולם על הבית יוסף. ובאמת תמוהים דבריו דהא מבואר בסי' פ"ז סעיף י"ד דאם כפר הכל ונשבע היסת ואח"כ הביא ע"א נשבע בנק"ח. וכמבואר בשבועות (דף ל"ח ע"ב) האי דיינא דאשבע בלא נק"ח חוזר. וברא"ש שם סי' ב' בשם האלפס. א"כ בוודאי לא יעלה על הדעת לומר דיהיה סגי במה דנשבע מתחלה היסת כיון דמחוייב עכשיו לישבע שד"א כדין כל מ"מ: אבל לפי מה דנתבאר הנכון עם הבית יוסף וי"ל דגם כוונת הב"י הוא לכל מש"כ דמה שכתב הב"י דמועיל לו שבועתו שנשבע קודם לכן כו'. הכוונה הוא דכיון דנשבע כבר ע"כ עביד לאחזוקי דבורו ומעשה השבועה דנשבע כבר ולא יעשה את עצמו לשקרן ולהוציא שם רע על עצמו דנשבע