נחל יצחק חלק ב רנט

על הב"י. ודעתם דחוזר ונשבע עכשיו שד"א ומה"ט ס"ל להרי"ף בתשובה שהובא בטור שכתב בזה דכנגדו נשבע ונוטל. אך תמהו עליו דהא לא נעשה חשוד ע"פ עצמו. ומה"ט כתב הש"ך בס"ק ע"ב דאם רצה התובע נשבע ונוטל בע"כ כדלקמן סי' צ"ב. וזה אינו אלא בשד"א כידוע. ובאמת דברי הב"י דס"ל דא"צ לישבע עכשיו הוא תמוה כמו שהקשו כולם על הבית יוסף: ענף א ולענ"ד נראה לתרץ דברי הב"י דנכונים הם בסברא. והוא דהא ידוע פלוגתת ראשונים אי אמרינן מיגו לאפטורי משבועה או לא והא דחייב לכ"ע שד"א במודה במקצת וכן בש"ש ואינו נאמן לומר נאנסו במיגו דהחזרתי או להד"ם. טעמם משום דה"ל מיגו דהעזה כמבואר רפ"ז דשבועות בר"נ והרא"ש שם והובא בח"מ סי' רצ"ו. ובכללי מיגו בש"ך ס"ק ו'. ומצינו בכתובות (דף י"ח) ושבועות (דף מ"ב) דהיכא דליכא לחזקה דא"א מעיז כמו בבנו דפטור משבועה משום דהוי כמשיב אבידה. והנה הכא דהעיז כבר וכפר הכל וגם נשבע י"ל דבזה לא שייך החזקה דא"א מעיז. וראי' לזה מהא דמבואר בטור אה"ע סי' י"ז גבי אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה. וסמכינן ע"ז אף באתחזק איסורא דא"א וכתב הטור שם דאם נתקדשה לאחר מתחלה שלא בפניו דליתא בזה להך חזקה כו' משום די"ל דלהחזיק דבריה אומרת כן. וכ"כ הטור שם בסי' קנ"ב. והבדק הבית בבית יוסף בסי' י"ז כתב דגם התשובת הרא"ש דכתב שם דבניסת מקודם דבא בעלה ליתא להך חזקה דמשום כדי שלא תעשה עצמה זונה אומרת כן אף בפניו. דגם איהו מודה דאף בנתקדשה אמרינן כן והמעשה היה שם בניסת עכ"ל הבדק הבית: ובש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ב' כתב בזה"ל דבניסת לאחר שלא בפני בעלה אעפ"י דכשבא בעלה אומרת לו בפניו גרשתני אינה נאמנת דכיון שכבר ניסת מעיזה ומעיזה שלא תעשה עצמה זונה ויש מי שאומר דאפילו לא ניסת עדיין אלא נתקדשה כו' ג"כ אינה נאמנת. והח"מ שם וכן הב"ש שם ס"ק ז' הביאו בשם הבדק הבית דגם הדעה הראשונה מודה בנתקדשה דג"כ אינה נאמנת רק מעשה שהיה כך היה עכ"ל. עכ"פ בנשאת כ"ע מודו דמעיזה ומעיזה דבשביל שלא תעשה עצמה זונה עבידא לאחזוקי דיבורה. ואף דעצם החזקה דאין אשה מעיזה הוי חזקה אלימתא. דלכמה פוסקים נאמנת אף להנשא לכתחלה אם אמרה לבעלה גרשתני אף דאתחזק איסורא דא"א. ואף בידוע בעדים דהיא אשתו מהני חזקה דאינה מעיזה כמבואר בב"י בסי' י"ז ובב"ש שם ס"ק ד'. ועכ"ז היכא די"ל דתתבזה ותעשה עצמה זונה. דאז מעיזה ומעיזה. ומשמע מן דבריהם דאם נשאת לאחר אף דלא נבעלה עדיין רק דנכנסה לחופה ולא נבעלה ג"כ מעיזה ומעיזה. דכיון דנשאת עכ"פ אז ליתא לחזקה זו. וגם בנתקדשה מצינו דס"ל לכ"פ כנ"ל דכיון דהיה מעשה עבידא לאחזוקי להמעשה שעשתה מקודם: אכן באמרה שלא בפני בעלה גרשני בזה לא קיי"ל כהריב"ש דהובא בדרכי משה לאה"ע סי' קנ"ב וסי' י"ז דס"ל דאף בזה אמרינן דעבידא לאחזוקי לדיבורה הראשון. ובאמת לכאורה י"ל להריב"ש הנ"ל דבנ"ד דכפר הכל מתחלה בב"ד בפניו דאף דלא נשבע עדיין שבועת היסת. ואם אח"ז הודה במקצת י"ל דאינו חייב לישבע שד"א לפי דהא יש לו מיגו דאי בעי עומד בטענתו הראשונה ויפטר. ואין לומר כדרבה דכל מ"מ אין לו מיגו דאי בעי כפר הכל משום חזקה א"א מעיז בפני בע"ח. די"ל דהכא כיון דכפר הכל מתחלה בפניו ובב"ד ע"כ יותר נוח לו להעיז פניו נגד בע"ח כדי שלא יצטרך לחזור מדבריו הראשונים כי מיכסף מלחזור לפי דיגולה לכל דאמר שקר מתחלה. והא הך חזקה דאין אשה מעיזה הוי חזקה אלימתא ביותר מן הך חזקה דא"א מעיז פניו בפני בע"ח. דהא על החזקה דא"א מעיז בפני בע"ח לא סמכינן ע"ז בעצם הענין רק במקום מיגו אמרו כן. וגם הא קיי"ל דבממון אמרינן מיגו דהעזה ג"כ רק במקום לאפטורי משבועה לא אמרינן למיגו דהעזה כמבואר בכללי מיגו של הש"ך ס"ק ו'. ואלו החזקה דאינה מעיזה בפני בעלה הוי חזקה בעצם הענין. א"כ מעלת החזקה דאינה מעיזה בפני בעלה הוי סברא אלימתא ביותר מן הך חזקה דאין מעיז בפני הבע"ח. ואפ"ה במקום חזרה מן דבריו הראשונים אמרינן דליתא להחזקה זו כי נוח לה להעיז נגד הבעל כדי שלא תצטרך לחזור. א"כ כש"כ במקום חזקה דא"א מעיז בפני בע"ח דליתא בזה להך חזקה היכא דיצטרך לחזור מדבריו הראשונים. ומדאמרו כולם דאף בכפר הכל מתחלה דמ"מ אם הוא מ"מ דישבע שד"א עכשיו. וגם הפוסקים דס"ל דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה כמו דכתב הרמ"א בסי' רצ"ו דהביא לשיטת הראשונים דס"ל דרק במקום העזה לא מהני מיגו לאפטורי משבועה. ואלו הכא בסי' פ"ז לא הביאו לשום חולק ע"ז. משמע מזה דלא ס"ל לסברת הריב"ש הנ"ל: אך בזה יש לחלק די"ל דשאני התם במש"כ הריב"ש דאם אמרה גרשני שלא בפני בעלה דבזה שפיר י"ל דעבידא לאחזוקי דיבורה הראשון משום דמיכספא לחזור דאז יגולה לכל דהיה רצונה מתחלה להנשא באיסור מדאמרה גרשני. וע"כ במקום דהוציאה שקר כזה מיכספא עכשיו לחזור מדברי'. משא"כ הכא דכפר הכל מתחלה די"ל בזה כמו דאמרינן בב"מ (דף ה') דהכופר במלוה כשר לעדות משום דאשתמוטי קא משתמיט. וע"כ י"ל עדיין בזה דמחמת חזקה דא"א מעיז בפני בע"ח הוכרח להיות מודה במקצת. משום דנוח לו לחזור בזה דהא י"ל דמשום אשתמוטי אמר כן מתחלה לכפור הכל. וע"כ אין זה דומה להך דכתב הריב"ש הנ"ל ואין מזה שום סתירה להכלל של הריב"ש. ולכן לכ"ע הדין בכפר הכל מתחלה דאם הוא מ"מ עכשיו דישבע שד"א כדין כל מ"מ: וכ"ז אינו רק בלא נשבע מתחלה. אבל היכא דנשבע מתחלה היסת בעת שכפר הכל. בזה שפיר י"ל דאף דהודה עכשיו במקצת דבזה יהיה פטור מן שד"א. משום דהא יש לו מיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה ויפטר. דהא כמו דמצינו בנשאת או בנתקדשה דכתב הטור בסי' י"ז ובסי' קנ"ב דליתא בזה להך חזקה דאינה מעיזה בפני בעלה משום דמעיזה ומעיזה. דבסי' י"ז כתב בזה"ל דבנתקדשה שלא בפניו דאין הקידושין כלום משום דמעיזה ובסי' קנ"ב כתב ג"כ בזה"ל דאינה צריכה גט משני. אלמא דאף להקל אמרינן בפשיטות דבמקום מעשה הקידושין דעשתה מתחלה וכש"כ בנשאת דבשביל שלא תעשה עצמה זונה מעיזה ומעיזה. א"כ ה"ה בנ"ד דנשבע מתחלה על מה דכפר הכל ועכשיו לפי דבריו דהוא מ"מ א"כ נשבע שקר בוודאי. דזה דומה לנשאת דלכ"ע אמרינן דמעיזה ומעיזה כדי שלא תעשה עצמה זונה ותתבזה בעיני הבריות. דמשמע אף דלא נבעלה עדיין ג"כ אמרינן כן. א"כ ה"ה בנ"ד דמודה דנשבע לשקר מתחלה דאף דלא נפסל עפ"י עצמו מכ"מ הא מיכסף מלחזור. וכדמצינו בב"ב (דף מ"ה) דמשום שלא יהיה לוה רשע בעיני הבריות מעיד שקר כמש"כ הש"ך בסי' ל"ז ס"ק א'. וגם הא הוי בנ"ד מעשה השבועה דנשבע מתחלה. ע"כ זהו כש"כ מן הך דנשאת ולא נבעלה עדיין או בנתקדשה כנ"ל דאמרינן דבכה"ג מעיזה ומעיזה כי נוח לה יותר להחזיק בדבריה הראשונים כדי שלא תצטרך לחזור ויגולה חרפתה בעיני הכל. ולכה"פ ה"ה בנ"ד דנשבע מתחלה דאינו חייב כלל. בודאי י"ל בזה דאף דעכשיו הוא מודה במקצת מ"מ א"צ לישבע שד"א משום דיש לו מיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה דהעיז כבר וגם נשבע כבר היסת. דנוח לו להעיז נגד הבע"ח כדי שלא יצטרך לחזור מדבריו הראשונים דיוציא שם רע על עצמו דנשבע לשקר ובכה"ג מעיז ומעיז. וכעין זה כתבו התוס' בשבועות (דף מ"ו ע"ב) ד"ה כי מטא זמן כו' שכתבו וי"ל כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה כו' פן יהא מוחזק שקרן עכ"ל. ויש לחלק קצת וקצרתי: