נחל יצחק חלק ב רנג

חזקה דלא נעשה דבר מחודש משא"כ בלהבא לא שייך להעמידו על החזקה ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד'. ולפ"ז יש לומר דלכן בנשבעה כבר על כתובתה דמשביעין אותה שנית בב"ד משום דאף דנמנעו להשביעה והיה התקנה שלא ישביעו אותה הב"ד משום חשש שתצא תקלה מן ת"י הב"ד דתשבע לשקר על ידי הב"ד ואף דיש לה חזקת כשרות דלא תשבע לשקר מ"מ הא בעת דהב"ד אומרים לה שתשבע הרי זה מקרי כמו חזקה לאחר זמן דנתבאר דבכה"ג לא סמכינן על חזקה משום דזהו בגדר חזקה דלהבא ואף דלפי טעם הנו"ב במ"ק סי' נ"ו אין זה דומה כ"כ להך דקידושין (דף מ"ה) דחשש הר"מ לשמא יקדש. מ"מ הא זה דומה למש"כ התוס' בגיטין (דף י"ז) דיותר יש לחוש לשמא תזנה כו' כנ"ל. אבל היכא דנשבעה כבר אף היכא דבשבועתה דנשבעה לא יצתה עדיין ידי חובת דין השבועה שצריכה לישבע מ"מ מהני זה לענין דיכולין לחזור ולהשביעה כדינה ולא ניחוש שמא תצא תקלה מן ת"י הב"ד דאולי תשבע לשקר דהא ע"ז יש לנו חזקת כשרותה דלעבר דאם נימא דתשבע לשקר לאח"ז א"כ הרי כבר יצתה מן חזקת כשרותה במה שנשבעה כבר לשקר. וע"כ בכה"ג לא תקנו לחוש לחשש שבועת שקר משום דכיון דיש בזה חזקת כשרות דמבררת לנו במידי דלעבר א"כ יש לנו לסמוך ע"ז וי"ל דלא היה התקנה בכה"ג. וע"כ אף דבמה דנשבעה כבר לא מהני זה לצאת חובת שבועה כ"ז דלא נשבעה בנק"ח בדעת הב"ד מ"מ מהני מה דקפצה בדיעבד לברר על חזקת כשרות במידי דלעבר והוי כמש"כ התוס' דלשמא תזנה חיישינן ולשמא זינתה ושמא קידשה לא חיישינן ועיין בתוס' יומא (דף נ"ה ע"ב) דבור המתחיל אלא בחטאת כו': ולשיטת הסוברין דלא לחלק בין חשש דלעבר לחשש דלהבא כמו דס"ל להר"ת בתוס' קידושין (דף מ"ה) דמחלק דשאני בהא דשמא מת לשמא ימות דגיטין (דף כ"ח) כמש"כ התוס' שם. הנה לשיטתם י"ל דס"ל באמת כשיטת רש"י וסייעתו בפירושם להך דמודה רב בקופצת ודלא כשיטת הר"ח וסייעתו הנ"ל ועיין ברשב"א לחי' בקידושין (דף מ"ה) וקצרתי א"כ. לפ"ז אין מקום ראי' להוכחת ההפלאה הנ"ל. ועדיין י"ל בהא דא"א מוריש כו' דאף דנשבע אביהם שבועה שלא בנק"ח דגם בזה יש לדון דא"א מוריש כו' כיון דנשבע שלא כדין השבועה המוטל עליו ע"כ גם בכה"ג א"א מוריש כו': ענף ד ועוד נלע"ד לומר בטעם דמודה רב בקופצת דמהני מה שתחזור ותשבע כדין שבועתה והוא דבירושלמי לגיטין פ"ד ה"ג עלה דאין אלמנה נפרעת כו' נמנעו מלהשביעה התקין כו' בראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות בניהם ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. והפ"מ שם כתב שאימת נדרים עליהן כו' אע"פ שבאמת שבועות חמורין יותר כו' עכ"ל הפ"מ. וכן מבואר בנדרים (דף כ"ח וד' י"ח) דשבועות חמורין יותר מן נדרים משום דכתיב גבי שבועות לא ינקה. וסברת הירושלמי שאמרו דאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות נלע"ד לפרש דזהו משום דבמה דנודרת ליתומים הוא בנדר שיש בו עינוי נפש ושתהיה באיסור כל ימי' כמבואר בגיטין (דף ל"ה) בתוס' וברא"ש ובש"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"ט ע"כ זהו חמיר להם ביותר מן שבועה דבשבועה לאחר דנשבעה לשקר אינה עושית איסור שוב לאח"ז. משא"כ בנודרת מה שירצו היתומים בנדר לכל ימיה בעינוי נפש א"כ בכל יום ויום היא בחשש דתעשה איסור ע"כ זהו חמור ביותר להם. וכעין זה כתב הר"נ ביומא פ"ח דלכן שוחט לחולה בשבת ולא נאכילנו נבלה כו'. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ב' ובכתובות (דף ב' ע"א) ד"ה שאם היה לו טענת כו' בסה"ד וקצרתי. אך בש"ס דילן משמע דהטעם הוא דלכן נמנעו מלהשביעה משום דיש לחוש שתשבע לשקר וקוברת בני' משא"כ בנדרים דקילא וכמו דאמרו בירושלמי מתחלה. וראיתי בשירי קרבן לירושלמי שם בד"ה בראשונה היו נשבעות לשקר דמה הועיל ר"ג בתקנתו שתהא נודרת הא אי' בשבת (דף ל"ב) וכתובות (דף ע"ב) דבעון נדרים בנים מתים ע"ש. ובאמת כבר הקדימו הר"נ לגיטין שם וכתב בקצרה בזה"ל ואפילו תעבור אין עונשין של נדרים חמור כ"כ כעונשין של שבועות שנפרעין ממנו ומכל העולם ובירושלמי אמרו כו'. והובא בתוס' יו"ט שם. אך אין זה מדוקדק כ"כ במה דאמרו בש"ס דילן ובירושלמי בלשונם דנשבעות לשקר וקוברות בניהם ומעשה באחד כו' שמת א' מבני' כו'. וביותר אתי שפיר לפי מש"כ התוס' בשבועות (דף ל"ט ע"א) בד"ה ואין בשרך כו' דבעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים כמבואר בשבת (דף ל"ב) אבל גדולים לא וכ"ש מן משפחתו לא היינו בנדרים אבל שבועה אפילו כל משפחתו נענשים דקרא איירי כו' עכ"ל התוס'. א"כ לפ"ז מדוקדק שפיר הלשון דאמרו דבשביל שבועת שקר קוברות בניהם ולכן נמנעו מלהשביעה הכוונה הוא דאף בנים גדולים מתים בשביל שבועת שקר ולכן חששו ביותר במקום חשש שתשבע לשקר. וה"ה דה"מ למימר דחשו בשביל משפחתה אך דקיצרו בזה. ועיין בשבועות שם דמסקי התם בדינא אחרינא הכא בדינא דידי' כו' וקצרתי. והש"ק שם כתב דלכן חשו לשבועת שקר משום דנפרעין מהרה משום דכתיב לא ינקה. והנה שמואל ס"ל שם דל"ש אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה משום דלא הוי שבועה בנק"ח ע"כ לא חשו בזה כ"כ דאין עונשו חמור כ"כ כמו שבועה בנק"ח ואף דדינה הוי בנק"ח מ"מ תקנו כאן להקל בכך כדרך שתקנו להקל בנודרת כו'. וכמש"כ הרשב"א והר"נ שם. ובשיטת רב דס"ל דאף חוץ לב"ד אין משביעין אותה י"ל דטעמו דכיון דנתבאר דעיקר הטעם דחששו הוא משום דבשבועת שקר בניו הגדולים מתין ונפרעין ממשפחתה ומכל העולם וכמש"כ הר"נ. א"כ לפ"ז אף בשבועה בלא נק"ח ג"כ יש לחוש לכך דהא בכל שבועת שקר ושוא נפרעין ממנו מהרה ונפרעין ממשפחתו ומכל העולם משום דהא כתיב בהו לא ינקה. ועיין בשבועות (דף כ"א) דבאכלתי ולא אכלתי גמרינן למלקות מהך דלא ינקה דב"ד של מטה מלקין אותו כו'. וכן במה דדרשו בשבועות (דף ל"ט) מן פסוק אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כו' זה הוי אף בשבועה שלא בב"ד וכן מה דדרשו שם מן הפסוק שנאמר אלה וכחש כו' זה הוי אף בשבועה בלא נק"ח ע"כ ס"ל לרב דאף דאקילו גבה להיות נודרת מ"מ לא רצו להקל עליה שתשבע בלא נק"ח משום דס"ל לרב דגם בשבועה בלא נק"ח יש למיחש שיענשו מהרה בניו הגדולים ומשפחתה וגם כל העולם וע"כ לא רצו לתקן להקל עליה השבועה אלא דתהא נודרת וממילא אף היכא דקפצה ונשבעה ג"כ לא מגבינן לה הכתובה כיון דלא היה השבועה כדין השבועה המוטלת עליה והתקנה לא היה אלא להקל עליה ע"פ מה דתהא נודרת. וכיון דלא רצו להקל עליה אף בשבועה הקל ממילא מוקמינן על הדין כפי מה דבעינן מן הדין בתכסיסי השבועה המוטלת עליה רק בנודרת אקילו גבה כן הוא שיטת רב. ויש לכוין זה בדברי חדושי הרשב"א לגיטין שם בד"ה הא דאמרינן מודה רב בקופצת כו' בסה"ד שם: וכיון דנתבאר דלכן אין משביעין אותה אף בשבועה חוץ לב"ד משום דאף בשבועה דאינו יוצא ידי חובת שבועת הדיינין ג"כ יש לחוש שיצא תקלה ע"י שבועתה שיענשו משפחתה במהרה כנ"ל וזהו שיטת רב דס"ל דאין משביעין אותה אף בשבועה הקל. א"כ לפ"ז אתי שפיר בטעמא דמודה רב בקופצת ואף דלא מהני שבועתה במה דקפצה ונשבעה להגבות כתובתה כיון דלא היה השבועה כתיקונה אלא בעינן דתחזור ותשבע כדינה מ"מ בכה"ג לא שייך לחוש במה דנמנעו להשביעה משום מכשול הרבים משום דאם נימא החשש דתשבע לשקר א"כ כבר גרמה מכשול הרבים לקרוביה ולכל העולם במה שנשבעה כבר אף במה דקפצה ונשבעה דהא אף היכא דלא הוי שבועת הדיינין ג"כ שייך כל המבואר בשבועות (דף ל"ט) בעונש הרבים ע"י שבועת שקר ומה דהוה הוה דהא כבר עברה ונשבעה ואין לנו שום עצה לתקן זאת ואף דע"י מה דתחזור ותשבע לשקר יתרבה העונש ביותר על כל משפחתה מ"מ הא לא מצינו תקנה לזה רק מצינו דחז"ל