נחל יצחק חלק ב רנא

ופי' רש"י הואיל וקפצה ונשבעה תגבה וכן משמע בירושלמי אבל ר"ח ז"ל כתב מודה רב בקופצת שכיון שעברה ונשבעה משביעין אותה שבועה כתקנה ע"ד ב"ד ומוכח לה מן ב"ק (דף ק"ו) כאן בקפץ אלמא בקפיצה לא חשיבה שבועה ולאו ראיה היא דלעולם שמי' שבועה והתם ה"ט כו'. וכן כתב הרשב"א בחי' לגיטין (דף ל"ה) עלה דאמרו מודה רב בקופצת לפלוגתת רש"י עם הר"ח הנ"ל. וכ"כ הרשב"א בחי' לב"ק (דף ק"ו) ובשמ"ק לב"ק שם להך פלוגתת הראשונים הנ"ל. והנה שיטת רש"י וסייעתו דמה דמודה רב בקופצת דס"ל דגם שבועה בקפצה ונשבעה מועלת ואינו ראיה מהא דב"ק כמבואר שם בדברי הראשונים הללו. א"כ אינו ראי' מהתם להוכיח להך דינו דחידש ההפלאה די"ל דשא"ה דעיקר התקנה דנמנעו בכתובה להשביעה משום חשש שתשבע לשקר ולכן רב לא מגבי כתובה לארמלתא דזה אינו רק לכתחלה אבל כיון דעברה ונשבעה כפי הדין של שבועתה בדיעבד סמכינן על שבועתה. וע"כ אינו ראיה מהתם להוכיח להך דין מחודש של ההפלאה ומוקמינן על הסברא דכיון דשבועה בלא נק"ח לא מהני כלל במקום דצריך נק"ח והוי כמו דלא נשבע לשבועת היתומים כלל וממילא דיינינן גם בזה להך דא"א מוריש כו'. ועיקר ראיות ההפלאה הוא לפי שיטת החולקים על רש"י וס"ל דשבועה בקופץ לא הוי נחשב לשבועה כלל כ"ז דלא השביעוהו הב"ד וכמו דהוכיחו מן הא דב"ק (דף ק"ו). ומ"מ חזינן דמודה רב בקופצת דיכולין להשביעה שנית ואף דהוי בחשש שתשבע לשקר שנית ג"כ מ"מ כיון דכבר נשבעה עכ"פ אף דלא מועלת מ"מ לא החמירו בכה"ג בשבועת יתומין לומר דזה יהיה עיכוב לענין הפרעון. ועיין ברא"ש שבועות פ"ז סי' ט"ו. א"כ ה"ה בכל שבועת יתומין אף דהחמירו שם למידן בזה א"א מוריש כו' דמ"מ כיון דנשבע אף לשבועה דאינו מועיל מ"מ לא דיינינן בזה א"א מוריש כו'. וכיון דראיות ההפלאה הוא רק לשיטת הסוברים דבקופצת צריכה לחזור ולישבע משום דשבועת קופצת לא מהני א"כ לא היה צריך ההפלאה להוכיח כן ע"פ מש"כ דמשמע דשבועת קופצת דהתם היתה בלא נק"ח. דהא אף דנימא דקופצת דהתם היה בנק"ח מ"מ יש להוכיח כן לפי מה דס"ל להך שיטה דשבועת קופצת לא מהני כ"ז דלא נשבעת ע"פ דעת הב"ד ואפ"ה ס"ל דמהני שבועת קופצת לענין דיהיה מועיל להשביעה שנית לשבועה המועיל ע"פ ד"ת. דה"ה לענין א"א מוריש כו' דאם נשבע המלוה עכ"פ לאיזה שבועה אף דאינו מועיל דמ"מ יהיה מהני שבועת היורשים שישבעו לשבועה שלא פקדנו כו' בשבועה בנק"ח. אך לפי שיטת רש"י וסייעתו דשם אין זה הוכחה כנ"ל. וי"ל באמת לשי' רש"י וסייעתו דקופצת דהתם היה בשבועה בנק"ח וס"ל דשבועה בקופץ ג"כ מהני בכל חיובי שבועות דעלמא וע"כ אף בשבועת אלמנה דתקנו שלא להשביעה דזה לא היה רק על לכתחלה אבל אם קפצה מהני גם בכתובה. משום דהתקנה לא היה רק על לכתחלה אבל לא לעיכובא: ובח"מ סי' פ"ז סעי' ט"ז שנים שנשבעו שלא יטענו אלא האמת י"א דאינו נפטר בשבועה הראשונה וי"א דאם נשבעו בנק"ח א"צ לחזור ולישבע כו'. ומבואר בבאר הגולה שם ס"ק יו"ד בשם תשובת הרשב"א שכתב הטעם דלכן אינו נפטר בשבועה הראשונה לפי דבשעה דנשבע לא יצתה מפיו לשקר כו' וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק מ"ג. והש"ך שם ס"ק מ"ג ציין לעיין לקמן סעי' ל"ד והוא בש"ך שם ס"ק פ'. ועיין לעיל סי' ל"ד סעי' ח' ובסי' צ"ב סעי' ב' מזה. ולענ"ד יש לדון בזה טעם אחר לפי שיטת הר"ח וכפי הכרעת דעת הרשב"א בחי' לגיטין שם כדעת הר"ח דשבועת קופצת לא מהני לצאת ידי חובת שבועת הדיינין משום דבעינן בשבועת הדיינין דהב"ד ישביעו אותו וכ"ז דלא השביעוהו הב"ד אין זה מקרי איום בשבועתו דהא הב"ד מאיימין עליו כמבואר בשבועות (דף ל"ט) ולקמן סעי' כ' ואלו בקופץ ונשבע לא יצא ידי חובת האיום וע"כ ס"ל להך שיטה דשבועה דקפץ ונשבע לא מהני א"כ בנשבעו מתחלה שלא יטענו אלא האמת לא יצא ידי חובת שבועת הדיינין משום דה"ל כמו קפץ ונשבע דלא מהני לשיטה זו. והיש אומרים דס"ל דיצא ידי חובת שבועה במה דנשבע מתחלה שיטעון האמת י"ל דס"ל כשיטת רש"י וסייעתו דגם שבועת קופצת מהני אף בשבועה שצריך בנק"ח א"כ ה"ה במה שנשבע שיטעון האמת ג"כ מהני לצאת חובת שבועתו. ואפשר לומר ולחלק דאף אם נימא דשבועת קופצת לא מהני מ"מ היכא דנשבע מתחלה שיטעון האמת והב"ד מזכירין לו אותו שבועה כמבואר בסעי' ט"ז בהגהת הרמ"א לשיטת היש אומרים דיצא בזה ידי חובת שבועתו א"כ מה דהב"ד מזכירין לו עונש השבועה ומאיימין לו ע"ז אז. דס"ל להך שיטה דגם בזה יוצאין ידי חובת האיום משא"כ בקופצת דנשבעת מכבר על העבר דלא שייך כן: ועכ"פ בשיטת הסוברים דלא יצא במה שנשבע מתחלה שיטעון האמת את חובת השבועה המוטל עליו י"ל דס"ל דגם זה דמי לקופץ ונשבע דס"ל דלא מהני. והרשב"א בחי' לגיטין (דף ל"ה) דס"ל כשיטת הר"ח דשבועת קופצת לא מהני ואפ"ה כתב כאן הבאר הגולה בשם תשובת הרשב"א הטעם דלכן לא יצא חובת השבועה במה שנשבע מתחלה לטעון האמת משום דבעת השבועה הראשונה לא יצתה אז השבועה מפיו לשקר. י"ל דנפ"מ בטעם זה היכא דאינו חייב רק שבועת היסת דבשבועת היסת א"צ איום כמבואר לקמן סעי' כ"א והוא מן הרמב"ם ה' שבועות פ' י"א ה' ט"ו והלכה י"ט. והנה לפי הטעם שכתבתי בשיטת הסוברים דקופצת לא מהני משום דלא שייך בזה תורת דין איום א"כ י"ל דזה אינו שייך רק בשבועת הדיינין דבעינן איום אבל בשבועת היסת דלא בעינן ביה דין איום ע"כ מהני ביה גם שבועה בקפץ ונשבע. ע"כ כתב הרשב"א בתשובה טעם אחר דלכן לא יצא ידי חובת שבועתו במה שנשבע שיטעון האמת משום דלא יצתה אז מפיו לשקר דלפ"ז ה"ה דלא מהני זה לפטור אף בש"ה כן יש מקום לדון בכ"ז. וכן ראיתי בבית יוסף כאן בס"ק כ"ו שהביא לדברי הרשב"א שכתב הטעם דלכן לא יצא חובת שבועתו במה שנשבע מתחלה שיטעון האמת משום שבשעה שנשבע לא יצא מפיו לשקר כו' וכמש"כ הבאר הגולה בשם הרשב"א בתשובה כנ"ל: ענף ב כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי בתשובת הרשב"א סי' תתקס"ד שכתב בהנידון דשנים שנתעצמו בדין כו' ואח"כ נתחייב לחבירו שבועת היסת דיש אומרים דיצא ידי חובת השבועה מההיא דאמרינן מודה רב בקופצת וי"א שאין זה מצילו מן השבועה. תשובה הדין עם התובע דההיא דמודה רב בקופצת ר"ח ז"ל כתב שמשביעין אותה פעם אחרת בנק"ח כו' אע"פ שרש"י ז"ל לא פירש כן כו' ומ"מ אפילו לדברי רש"י ז"ל אין דומה זה משום דהתם השבועה שנשבעת כו' דכאן וכאן נשבעת שלא נפרעת אבל כאן כו' עוד תדע לך ששבועה זו חמורה מהראשונה כו' שבשעה שנשבע לא עבר על שבועתו וכדאמרינן פרק כל הנשבעין ושכנגדו חשוד על השבועה כו' כי קתני שבועה דכי משתבע בשיקרא משתבע כו' עכ"ל הרשב"א בתשובה שם. הרי להדיא דהרשב"א בעצמו העיר שם בהנידון דיליה מהא דגיטין (דף ל"ה) דמודה רב בקופצת ולפי פלוגתת רש"י והר"ח דלשיטת רש"י דקופצת דהתם מהני לענין דא"צ לחזור ולישבע דה"ה דיצא חובת שבועתו במה שנשבע מתחלה שיטעון האמת אבל לדעת הר"ח דס"ל התם דלא מהני התם בקופצת דה"ה בהנידון דיליה לא מהני להפטר חוב שבועתו אף בשבועת היסת דמיירי שם בהשאלה דיליה. ואף לדעת רש"י מ"מ בהנידון דיליה מודה רש"י דלא מהני לפוטרו משבועתו משום סברתו דבעת דנשבע בראשונה לא יצתה אז מפיו לשקר כן הוא קוטב דברי הרשב"א בתשובה שם. ומבואר שם דלא כמו שכתבתי לעיל לחלק דאף לשיטת הר"ח דס"ל דלא מהני קופצת דזה אינו אלא בשבועה שצריך איום אבל בשבועת היסת דא"צ איום מהני אף להר"ח שבועת קופצת. דזה אינו לפי מש"כ הרשב"א בעצמו שם ומוכח דס"ל להרשב"א דלשיטת הר"ח דס"ל דקפץ ונשבע לא מהני דה"ה לענין