נחל יצחק חלק ב רמד

לישבע גם על החוב שתובעת מהבעל משום גלגול שבועה דהא גם על נשבעין ונוטלין מגלגלין שד"א כמש"כ התוס' בב"מ (דף י"ד) ד"ה דינא הוא כו' והובא בקצה"ח סי' רכ"ו ובנתיבות סי' צ"ד. [ולקמן ריש סי' צ"ד הארכתי בחידושי מזה]. וקיי"ל בג"ש דאף דלא תבע התובע לגלגל דב"ד עצמן מגלגלין ואף ברוצה לשלם התביעה הראשונה אינה נפטר מהג"ש. א"כ תקשה דאיך קאמר רבא בפשיטות דשתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין כו' והיא נו"נ. דהא משכחת ליה דתהיה מחוייבת לישבע שד"א על חוב כתובתה ג"כ בדין ג"ש. ואין לומר בזה עדות שבטל מקצתו בטל כולו וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' בהג"ה ובספרי נחל יצחק סי' ל' ענף א' דהיכא דחזי לאצטרופי עם אחר ואין עליו פסול הגוף דלא דיינינן בזה לומר בטל מקצתו בטל כולו ע"ש. ועיין בכתובות (דף ט"ז ודף פ"ט) דמשני במקום שאין כותבין כתובה עסקינן משמע דלולי כן הדעת נוטה דמיירי במקום שכותבין כתובה ג"כ א"כ מה הקשה רבא לרב"ח בפשיטות חדא דכל הנשבעין כו' והיא נו"נ דהא משכחת דתצטרך לישבע בדין ג"ש. ועוד דלשיטת הסוברין דהנייר נקנה בקנין הגוף להמלוה כ"ז שאין הלוה פורעו כנ"ל יש לומר דגם קושיא השנייה שהקשה רבא דהא ה"ל שעבוד קרקעות אינו קשה לפ"ז. דדוקא היכא שתופסו למשכון בזה ה"ל עדיין בשם שעבוד קרקעות וכמש"כ הקצה"ח בסי' פ"ז ס"ק י"ג להוכיח כן משבועת העדות ע"ש. אבל היכא דלדברי התופסו יש לו קנין בגוף החפץ אין זה בשם שעבוד קרקע ושפיר מחוייב לישבע שד"א להכחיש להע"א בנידון תפיסתו לגוף הנייר דהכחשתם אין זה בשם שעבוד קרקעות והוי כמו שני תביעות כלים וקרקעות ומיגו דמשתבע אכלים נשבע בג"ש על שעבוד קרקע: ומדהקשה רבא כן בפשיטות ואמר דמקריא נו"נ כו' ואין נשבעין שד"א מוכח דכוונת רב"ח היה במה דסבר למימר שד"א דנ"מ לענין היפוך משום דדינו כשד"א ממש לכל דיניו דלא מפכינן ע"כ שפיר הקשה רבא בפשיטות דכיון דהוי נו"נ ומה"ת אין לה לישבע לכן אף די"ל דתשבע בדין ג"ש מ"מ הא אף ג"ש מהפכינן כמו שכתב המחבר בסי' צ"ד סעיף ח' ושפיר הקשה לרמי ב"ח כן. ולכן פירש רש"י דכוונת רב"ח היה לענין היפוך. ואף דבשבועת פוגמת דסבר רב"ח כו' לא שייך כל זה מ"מ כיון דבשבועת ע"א יש לדון כל זה ע"כ פירש רש"י לעיל דשד"א הוא לענין היפוך וממילא ה"ה לענין שבועת ע"א דלקמן דהכל בחדא מחתא. ויהיה מוכח לפ"ז מן שיטת רש"י כמו שפסק הטור והמחבר שם דג"ש מהפכינן ועיין בש"ך סימן צ"ד ס"ק י"ב. כן היה מקום לפרש דברי רש"י לולי דברי ההג"מ שכתב לפרשו דשבועת פוגמת אף דמדרבנן צריכה בנק"ח: ענף ב וכל זה לפי מש"כ המהרש"א בכוונת דברי רש"י (דף פ"ח) ד"ה אי פיקח כו' לידי שד"א כו'. אכן באמת דבריו אינם ברורים כ"כ וכמו שהעיר המג"ש בדבריו ע"ש. ע"כ יהיה מוכרח מן דברי רש"י הנ"ל כמש"כ ההג"מ דס"ל לרש"י דעד מסייע פוטר אף לאותו שבועה שבא על ידו ודלא כדברי הש"ך. ולענ"ד נראה לפרש לכוונת דברי רש"י (בדף פ"ח) שלא כתב דהנ"מ הוא לענין היפוך כמש"כ לעיל. והוא דיש להעיר במה דאמרו יהיב לה כתובתה כו' ומוקי להו להנך קמאי במלוה דמשמעות הלשון הוא דדוקא כשנותן לה כל כתובתה אז יכול להטיל עליה שד"א אבל כשפורע לה רק מקצת אין לו עליה שד"א על המותר דכן משמע לקמן (דף צ"ז ע"ב) דלשון כתובתה הוא על כל הכתובה במה דאמרו שם מכרה כתובתה כו' רש"א אע"פ שלא מכרה כתובתה אלא מחציתה כו' ועיין באה"ע סי' צ"ג ב"ש ס"ק י"א במה דאמרו התובעת כתובתה כו'. ואם היה מהני להשביעה שד"א אף ע"י פרעון קצתו ה"ל לאשמועינן כן בפירוש הך עצה וכן לשון להו להנך קמאי דאמרו דהוא לשון רבים משמע כן ואם היה מהני אף סילוק מטבע א' ה"ל למימר ומוקי להך קמא במלוה. ובאמת לכאורה. יש מקום לדון דאף ע"י פרעון במקצת יהיה יכול לחייבה שד"א בכל הכתובה דכיון דעל סך המקצת דפרעה יש לו עליה שד"א להכחיש את העד ממילא יש לו על המותר ג"כ גלגול שבועה דהא כבר כתבתי לעיל בשם התוס' בב"מ (דף י"ד ע"א) דגם על נשבעין ונוטלין יכול לגלגל שד"א. ולשיטת המחבר והטור סי' צ"ד סעיף ח' דבטענת הגלגול יכול להפכה ואין להגלגול דין שד"א ממש בדין היפוך אתי שפיר לפמש"כ התוס' בכתובות (דף פ"ח) שם דהנ"מ הוא לענין היפוך שבועה. ע"כ מדוקדק שפיר מה דהצריכו דוקא לסלק לה כל הכתובה משום דבסילוק מקצת דהוא רק מן דין גלגול עדיין תהיה יכולה להפך עליו. ויהיה מזה ראיה לשיטת הטוש"ע דבגלגול שד"א ג"כ מהפכינן. אכן לשיטת הש"ך סי' צ"ד ס"ק י"ב דג"ש יש לו כל דין שד"א דלא מהפכינן וכן לשיטת הרא"ש בכתובות והטוש"ע בסי' פ"ז סעיף י"א דכל הנשבעין ונוטלין לא מהפכינן ע"כ יהיה מוכח מן הא דאמרו דדוקא במסלק כל הכתובה מייתי לידי שד"א כו' דמוכח דבנשבעין ונוטלין אינו יכול לחייבו שד"א ע"י גלגול וכמש"כ הקצה"ח לדון בזה בריש סי' צ"ד: אך י"ל בזה לפי מה שכתבתי לקמן בחידושי ריש סי' צ"ד להעיר בהך דינא שנסתפק הקצה"ח בריש סי' צ"ד אם יכול לגלגל שד"א על הנשבעין ונוטלין. דיש לדון לפי דעתי דזה תלוי בפלוגתת ר"מ ורבנן בסוטה (דף י"ח) דר"מ ס"ל דסוטה נשבעת ע"י גלגול אמן שלא אטמא הרי דס"ל דמגלגל גם על העתיד וכן פסק הרמב"ם פ"ד ה' סוטה הלכה י"ז והכ"מ שם כתב בטעמו דכיון דרב אשי בעי שם אליבא דר"מ הלכה כוותיה. וכתבתי שם לבאר דלרבנן דס"ל דאין לגלגל בסוטה על העתיד דס"ל דאין לגלגל שד"א על נשבעין ונוטלין כיון דעיקר ג"ש מסוטה גמרינן וג"ש על נו"נ גם זה מקרי על העתיד דהא בעת שתובע הממון לא תפס אז את הממון ת"י והגלגול בזה הוי על הממון שיטול מחבירו דנשבע שמגיע לו ואף דהשבועה הוי על העבר מ"מ עיקר הממון שאנו חושדין אותו שיטול בגזל הוא חשש דלהבא ע"כ לרבנן אין להשביעו שד"א על נשבעין ונוטלין. אבל לר"מ דמגלגל בסוטה על חשש דלהבא כש"כ דמגלגלינן על נו"נ שד"א אבל לרבנן אין לנו ילפותא על זה דיגלגלו בכה"ג כיון דעיקר החשש שיטול שלא כדין הוי חשש דלהבא: ולפ"ז יש לומר דבאמת לדינא לפי מה דקיי"ל כר"מ בסוטה. דאם פיקח הוא מייתי לה לידי שד"א אף בפרעה מקצת הכתובה דמגלגלין שד"א על כל הכתובה דהא לדידן דקיי"ל כר"מ מגלגל אף על נו"נ וכש"כ דמגלגל על שעבוד קרקע לכ"ע. והא דקאמר בסוגיא שם דיהיב לה כתובתה כו' ומוקי להנך קמאי במלוה דמשמע דיסלק כל סך הכתובה זהו משום דבפלוגתא לא קמיירי. ולא שייך לומר בזה אי פיקח הוא כו' משום דאין זה עצה טובה כ"כ דאכתי יש לחוש דילמא יפסקו הב"ד כמ"ד דס"ל גבי סוטה דאין מגלגלין על העתיד ולפ"ז ה"ה אין לגלגל על נשבעין ונוטלין שד"א ואכתי לא יפעול ע"י פעולתו והשתדלותו לחייבה שד"א על כל הכתובה. וראיה לזה דהסוגיא דשם ראו לתת עצה שיהיה יכול להטיל שד"א עלי' לכ"ע ולא שיהיה רק אליבא דחד מ"ד אף דקיי"ל כוותי'. דהא אמרו בסוגיא שם יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמיך סהדא קמא כו' ומתקיף לה רב שישא האיך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא כו' והקשו התוס' שם מאי קשיא ליה הא איכא מ"ד דלא בעי ראייה כאחד וכתב המהרש"א והמהר"ם שיף לתמוה על קושיות התוס' דהא כיון דמצרפינן סהדא קמא לבתרא א"כ אינו לפנינו הע"א להשביעה על פרעון קמא. וכבר הקדימם בזה השמ"ק שם שכתב כן להדיא לתרץ קושיות התוס'. והמהר"ם שיף כתב דעיקר קושיות התוס' הוא על פי' רש"י שם שכתב בד"ה היכי סמיך כו' ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד. הרי דס"ל לרש"י בכוונת הגמ' דס"ל דלא מצרפינן עדות מיוחדת. ובאמת כן