נחל יצחק חלק ב כד

הקצה"ח בסי' ל"ב וכן הוא בתשובת חכם צבי סי' קל"ח דדוקא בהא דב"ק (דף נ"ה) דשוכר עדי שקר חייב בד"ש וכיוצא דשם בזה מוטל עליו חיוב לשלם לחבירו לצי"ש אבל בגרמא בנזקין פטור אף בדיני שמים לשלם לחבירו אלא עונש יש עליו אף בגורם דגורם ע"ש. א"כ לפ"ז יש לפרש למה דמוקמינן הכא במאמינו דלפ"ז יש לפרש הכי דאלו הי' דאין דד"ג הי' חייב לצי"ש היינו לשלם הממון לחבירו לצי"ש כמו דאמרו בסתמא בקידושין (דף ס"ו) דאי מהימן לך זיל אפקה ופירשו דקאי על חיוב לצי"ש וה"ה יש לפרש הכא אך לפי דרבה לא דאין דד"ג ודינו ככל גרמא בעלמא דפטור אף מצד לצי"ש לשלם לחבירו אלא דיש עונש עליו כמו כל העובר על איסור וצריך תשובה אבל דין תשלומין ליכא עליו כלל אף לענין לצי"ש. ולכן אין ראי' מהך דב"ק דאמרו במאמינו להוכיח מזה דגם להוציא ממון בבית דין סמכינן על מה דמאמינו משום די"ל כנ"ל: אך עיקר דברי הקצה"ח שכתב דבגרמא בנזקין פטור אף בדיני שמים לשלם לחבירו רק בהנך דאמרו בב"ק (דף נ"ה) ד' דברים העושה אותן פטור בד"א וחייב בד"ש באלו מוטל עליו חיוב לצי"ש לשלם. לענ"ד אינו כן דהנה ראיתי בשמ"ק לב"ק שם במה דמסקי שם (דף נ"ו) בסוגיא זו במה דפריך הש"ס שם ותו ליכא והאיכא כו' וחייב בד"ש ומשני אין מיהא איכא טובא והני איצטריכא לי' מהו דתימא כו' בד"ש נמי לא ליתחייב כו' קמ"ל. וכתב השמ"ק שם טובא מיהא איכא כגון ליבה וליבתו הרוח שיסה בו כלב ונחש הרחקת סולם מן השובך ונפיצת הפשתן המוזכר בפ' לא יחפור כו' סילק את הכרים האמור בפרק כיצד הרגל הבאיש מריחו האמור למעלה הוזקה באכילה נפל מקול הכרי' והרבה כיוצא באלו שהוא גרמא ופטור אלא שיש מהם שפטור אף בד"ש והוא שאין כוונתו כלל להזיק כי הוא יודע תעלומות לב ויש גרמות שהוא חייב בהם כו' הרב המאירי ז"ל עכ"ל השמ"ק. הרי להדיא דס"ל להשמ"ק בשם הרב המאירי דאף היכא דלא תני בהו להדיא פטור מד"א וחייב בד"ש רק סתמא אמרו בהו דפטור משום דה"ל גרמא בעלמא וכמו הא דב"ק (דף מ"ח ע"ב) ובדף (ס' ע"א) וכל הנך דמונה שם בשמ"ק דאמרו דמיפטר משום דה"ל גרמא מ"מ גם בהו מחוייב בד"ש לשלם כמו כל הנך ארבעה דברים דחשב שם בב"ק וכל הנך הם בכלל מה דאמרו בסוגיא הלז התם אין מיהא איכא טובא והני איצטריכא ליה דה"א דשאני הנך ד' דברים דאף בד"ש לא ליחייב כו'. זולת היכא דלא הי' כוונתו להזיק כלל אז פטור אף בד"ש. א"כ מוכח דלא כמש"כ הקצה"ח בפשיטות דבגרמא בנזקין פטור לשלם אף בד"ש אלא כל גרמא חייב בד"ש לשלם כמו כל הנך ד' דברים דתני בהו בהדיא כן וכמש"כ השמ"ק: ולפ"ז אתי שפיר למש"כ בספרי נחל יצחק סי' ל"ז סעיף ד' ענף וא"ו בהגה"ה שכתבתי ליישב לדברי רש"י בב"ק (דף ל"ה) בסלע לקה דמתחכך הי' בסלע ולקה דקשה למה לא פי' דע"י רדיפת שורו נלקה בסלע ותרצתי משום דאף דפטור בזה משום דה"ל גרמא מ"מ חייב בד"ש ומהני תפיסה לשיטת כמה פוסקים ושם מוכח בסוגיא דלא מהני התם תפיסה עכ"ל בקצרה. משום דאף בגרמא חייב לשלם לצי"ש וה"ה במעשה שורו כמש"כ שם וה"ל לנטורי לשורו אף ע"י היזק בגרמא. וכעין הא דב"ק (דף כ"ט ודף נ"ו) נשברה כדו ולא סלקו נפלה גמלו כו' חכ"א פטור מד"א וחייב בד"ש משום דלא סלקו ולא העמידו וה"ה בזה וקצרתי. והא שכתבו התוס' בב"ק (דף נ"ו ע"א) בד"ה אלא לחברי' דדוקא שוכר עדי שקר חייב בד"ש ולא אומר כו' היינו משום דנפטר שם משום דאין שליח לדבר עבירה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"כ קילא זה מן גרמא בנזקין ופטור אף בד"ש לשלם לחבירו משא"כ בגרמא בנזקין. והא דאמרו בקידושין (דף מ"ג) דשולחיו חייב בד"ש היינו לענין עונש וכמו שכתב הקצה"ח דהא לא מתניי' שם לענין ממון משא"כ הכא בב"ק (דף נ"ה) גבי ד' דברים דפטור מד"א וחייב בד"ש ואמרו דטובא איכא כיון דנשנית זה לענין תשלומי ממונא וע"ז אמרו פטור מד"א וחייב בד"ש ממילא מוכח דחייב בד"ש לשלם לחבירו את ההיזק. ואפשר דגם הקצה"ח שכתב וכמה מיני גרמא איכא שנפטר מתשלומין אפילו בד"ש. כוונתו להיכא דלא הי' כוונתו כלל להזיק וכמש"כ השמ"ק כנ"ל ואף דעונש אית לי' משום דאדם מועד לעולם עכ"ז לענין תשלומי ממון פטור אף בד"ש. והא דנשברה כדו ולא סילקו כו' זה הוי כמו מזיד כיון דלא סלקו וכן בהא דהבאיש מריחו דב"ק (דף מ"ח) כנ"ל וכן כל כיוצא בו. וכן י"ל במש"כ בספרי נחל יצחק סי' ל"ז סעיף ד' בענף וא"ו בהגה"ה כנ"ל. ואף דנימא דאין זה במשמע דברי הקצה"ח עכ"ז העיקר הוא כמש"כ בשם השמ"ק. ועיין בש"ך ח"מ סי' שמ"ח ס"ק ה' מה שהביא בשם הדרכי משה וקצרתי: וכש"כ לפי מש"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ב ס"ק ג' דאף באומר לעדים שיעידו שקר ג"כ חייב לצי"ש משום דלאו דוקא שוכר דה"ה אומר ולא ס"ל להחילוק של הקצה"ח שם א"כ בוודאי ה"ה כל גרמא בנזקין חייב לשלם מצד לצי"ש וכמש"כ הש"ך שם בזה"ל דלעולם חייב בד"ש היכא דגורם היזק לחבירו אפילו לא שכרן כו'. וכ"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ח ס"ק ב' בזה"ל אבל היכא שגרמא בנזקין הוא ואין בו חיוב מן הדין אלא לצי"ש כו' עכ"ל. דמשמע דס"ל בפשיטות בכל גרמא דחייב לשלם מצד לצי"ש וכמש"כ בסי' ל"ב הנ"ל. ובח"מ סי' קפ"ב ש"ך ס"ק א' בסופו שכתב וע"ל סי' ל"ב מ"ש בס"ב אי אמרינן דחייב לצי"ש אע"ג דאשלד"ע או לא ועיין בסי' כ"ח סעי' א' כו' עכ"ל. א"כ לפי שיטת הש"ך בוודאי בגרמא בנזקין הדין הוא דמוטל עליו חיוב תשלומין לצי"ש. ואף לפי דברי הקצה"ח שם מ"מ בגרמא בנזקין הדין הוא דמחוייב לשלם לצי"ש וכמש"כ בשם השמ"ק כנ"ל. א"כ ה"ה לרבה דס"ל דלא דיינינן דד"ג ופוטר לשורף שטרות מ"מ הדין הוא דחייב לשלם לצי"ש דלא גרע מן גרמא לדידן. א"כ לפ"ז תסוב שפיר ראיות בני היקר הרב הג' מוהרצ"ה שיחי' מהא דב"ק ד' צ"ח על נכון דמוכח מהא דאמרו התם תהא במאמינו דסמכינן על מה דמאמינו להוציא ממון בב"ד דאין לומר דמיירי שם לענין חיוב לצי"ש דא"כ תקשה במה דאמר רבה שם השורף שטרו של חבירו פטור הא אף דס"ל דלא דיינינן דד"ג מ"מ הא חייב לשלם לצי"ש עדיין וע"כ מוכח דכוונת רבה התם הוא לפוטרו בדיני אדם א"כ מוכח דאלו הוי ס"ל דדיינינן דד"ג הי' מחייבו לשלם בב"ד היכא דמאמינו ע"כ הוי זה ראי' חזקה להוכיח מזה דלא כמש"כ לעיל: ענף ז שוב ראיתי דעדיין יש לדחות ראי' זו ונקדים למה שכתב הב"ש בסי' י"א ס"ק י"ד על מש"כ הרמ"א שם דע"א בכיעור לאו כלום הוא דאפילו מהימן לי' כתרי מותרת אפילו לנחשד בשם תשובת ש"י ותשובת מהר"ם עכ"ל. וכ"כ הב"ש בסי' קט"ו ס"ק כ"ה בשם תשובת מהר"ם לובלין סי' פ'. והסבר הענין כן הוא דכיון דאף בשני עדים על כיעור אין זה דבר ברור כ"כ וע"כ לא דיינינן כן אלא בשני עדים על כיעור ולא בע"א אף דמהימן לי' כתרי ועיין בתשובת רע"א בתשובה סי' ק' וסימן ק"א. ולכן ה"ה הדין נותן בדד"ג אי נימא דפטור בדיני אדם אז הדין הוא דאם ליכא שני עדים ע"ז רק ע"א דמאמינו הבע"ד או דמאמין הנתבע להתובע דאף דבדיני שמים חייב במאמינו מ"מ זה אינו רק היכא דבשני עדים הי' עליו חיוב גמור לשלם בזה אמרינן דבמאמינו מוטל עליו חיוב לצי"ש אבל היכא דאף בשני עדים אין עליו חיוב גמור לשלם בב"ד כמו גרמא בנזקין לדידן או דד"ג לרבה דס"ל לפטור בד"א לכן אף דאם היה זה מבורר בשני עדים הי' מוטל עליו חיוב בד"ש מ"מ היכא דליכא ב' עדים רק מה דמאמינו בזה ליכא עליו אף חיוב תשלומי ממון בד"ש וכמו בע"א בכיעור דאף דמהימן לי' כתרי דמותרת אף לנחשד כנ"ל משום דאינו דומה לשני עדים ואף דמהימן לי' כתרי מ"מ גרע משני עדים בזה: ולכן יש לומר דמה דאמרו בב"ק (דף צ"ח) תהא במאמינו דאינו מוכח מזה דבמאמינו יהי' מחוייב בדיני אדם רק י"ל כמש"כ לעיל דזה קאי על חיוב בד"ש וכמו דפירשו הראשוני' למה דמבואר בקידושין (דף ס"ו) דאי מהימן לך כתרי זיל