נחל יצחק חלק ב רלד

מהני וכמו בכותב דו"ד אין לי בנשואה דלא מהני אף דאינו רק מדרבנן: אך יש לחלק ולתרץ לשיטת רש"י די"ל דשאני במלוה בעיני' דאף דקנהו כבר מדרבנן מ"מ אינו כדאורייתא דאף דנימא כהסוברים דקנין דרבנן מהני בדאורייתא. עיקר הטעם הוא דכיון דזוכה מדרבנן הוי כמו זוכה מהפקר משום דהפקר כו' הפקר. וכמש"כ היש"ש פ' מרובה סי' ז' והובא בב"ש סי' כ"ח ס"ק ו' וכפי שכתבו האחרונים מזה. אבל במלוה בעיני' חזינן דלא עשו זה דיהיה דינו כמו זוכה מהפקר דאם נימא דבכל מלוה בעיני' הוי דין הלוה כמו זוכה מהפקר דהא ע"פ דין תורה חוזרת המלוה בעיני' להמלוה רק רבנן אפקרינהו וזכה הלוה מן הפקר. א"כ לא יהיה שייך דין איסור רבית מה"ת בכל הלואה בעולם דהא בכל הלוואות הוי מתחלה מלוה בעיני' וכיון דהוי הפקר בעת שמתחיל להוציא המעות שלוה א"כ לא שייך בכה"ג דין רבית קצוצה מדאורייתא דעיקר איסור רבית מה"ת הוא על המעות של המלוה שמקודם שהתחיל הלוה להוציא המעות היה שייך המעות להמלוה ויוצא המעות מן רשות המלוה לרשות הלוה. אבל היכא שהיה הפקר מקודם שנכנס לרשות הלוה ועיקר זכיות הלוה הוא מן ההפקר בוודאי לא שייך בכה"ג רבית דאורייתא. ואף דמדרבנן י"ל דגם בכה"ג שייך איסור אבק רבית משום דמן עת שמשך המעות חל על הלוה החוב ובעת שמושך לרשותו אח"ז זכה מן ההפקר וע"כ שייך גם בכה"ג רבית דרבנן אכן רבית מה"ת לא שייך בכה"ג כיון שבעת שמתחיל להוציא המעות ה"ה זוכה מהפקר דהא עד עת שהפקירו חז"ל היה המעות שייך להמלוה וכיון דמקודם דזוכה הלוה היה הפקר א"כ מה"ת אינם יוצאים המעות מן רשות המלוה לרשות הלוה רק רשות ההפקר הפסיק בנתיים וכן מה שזוכה הלוה למלוה בעיני' הוי כמו זוכה מהפקר א"כ לא שייך בזה רבית דאורייתא: וכש"כ לשיטת רש"י דהובא ביו"ד סי' קס"ו סעי' ב' דגם אחר ההלואה שהתנה לתת רבית בעת הרווחת הזמן ג"כ מקרי ר"ק דאורייתא וכמבואר ברש"י ב"מ (דף ס"ד ע"ב). ואי נימא דכל הלואה כיון דמקודם דהוציא המעות היה המלוה בעיני' דזכהו הלוה אז מן ההפקר א"כ לא שייך בזה רבית קצוצה לאחר ההלואה דהא עכשיו בעת הקציצה הוי לאחר שזכה הלוה כבר מן ההפקר. ולכן אף אם נדחוק לומר דאם היה הקציצה בעת שהבטיחו להלוות דאף דזכהו הלוה להמלוה בעיני' מן ההפקר מ"מ שייך בזה ר"ק מה"ת כיון דהקציצה היה מקודם דהפקירו. אכן היכא דהתנה לתת הרבית בעת הרווחת הזמן א"כ מה"ת לא שייך בזה איסור רבית כיון דמה"ת הוי זכות הלוה בהמעות כדין זוכה מהפקר דהא הפקר כו' הפקר מה"ת. ולא שייך בזה רק רבית דרבנן דהא חז"ל יכולים לתקן דגם בכה"ג שייך רבית דרבנן. וכיון דחזינן דגם לאחר שתקנו חז"ל דכל מלוה בעיני' אינו בחזרה מ"מ שייך ר"ק מה"ת. ע"כ מוכח דלא עשו חז"ל לזה הזכות שזיכו לטובת הלוה דיהיה קונהו במשיכה דיהיה דינו כמו זוכה מהפקר. וחלקו בזה משום דלא רצו לתקן בזה התקנה דיהיה כמו זוכה מהפקר כו' דא"כ יהיה נעקר רבית קצוצה בהלואה מה"ת לגמרי. וגם הא מצינו בתוס' ב"ק (דף ע"ט ע"א) סד"ה תקנו משיכה כו' דלא תקנו היכא דאתי לידי קולא כו'. ועיין במח"א ה' מכירה קנין משיכה סי' ב'. ואף דיש לחלק בנידון התוס' דב"מ הנ"ל דשאני התם. מ"מ מצד הסברא בלא ראיות התוס' הנ"ל ג"כ י"ל כן דלא רצו לתקן תקנה דיהיה כמו זוכה מהפקר דיהא נעקר עי"ז עיקר דין איסור דאורייתא דלא יהיה שייך כלל הך דין מה"ת. וע"כ לא עשו זכות הלוה דיהיה דינו כמו זוכה מהפקר רק כמו תקנת חז"ל בעלמא שתקנו אף היכא דלא שייך הפקר כו' הפקר כדמצינו כן בכמה דוכתי. רק היכא דהיו יכולים לתקן תקנה בממון משום הפקר ראו לתקן כן אבל היכא שלא היו יכולים לתקן כן כמו בנ"ד דיהיה נעקר עי"ז דין רבית קצוצה דאורייתא ע"כ לא אלמוה לתקנתם דיהיה בתורת הפקר כו' רק כמו הרבה תקנות שתקנו אף היכא דלא שייך כלל הפקר כו'. ועיין בספרי נחל יצחק בקונטרס ביאור ספק תקנה ענף ג' ובסי' ל"ט סי' ג' בקונטרס ש"ד ענף ב' וקצרתי. וכן במה שהבאתי שם דברי הכ"מ: וכיון דנתבאר דבהך תקנה דמלוה בעיני' נקנה במשיכה להלוה דלא עשו בהך תקנה דינו כמו זוכה מהפקר. ע"כ לא שייך בזה לומר דלאחר שזכה כבר הלוה בהמלוה בעיני' יהיה דינו כדאורייתא דהא עיקר הטעם דהוי דינו כדאורייתא הוא משום דעשו זה כמו זוכה מהפקר כנ"ל וכיון דבנ"ד לא עשו זכותו דיהיה כמו זוכה מהפקר ע"כ נשאר זכותו מה שזיכו לו חז"ל כמו דרבנן ממש ולא הוי זכותו אלימא כמו דאורייתא. ע"כ שפיר כתבתי לעיל להסביר שיטת רש"י דס"ל דאף לאחר שזכה הלוה יכול לומר א"א בתק"ח לעקור זכותו למה שזיכו לו חז"ל למפרע דהא אף לאחר זכייתו הוי עליו שם דרבנן בלבד. וכבר כתבתי לעיל להוכיח מן ב"ק (דף ח') דאף במה שזכה כבר לזכותו שזיכו לו חז"ל יכול לומר א"א בתק"ח. ואף שיש עדיין מקום לחלק דשאני היכא דכבר גילה בדעתו דרוצה בהזכות שזיכו לו חז"ל מ"מ זה החילוק אינו מוכרח כ"כ ע"כ שפיר י"ל בשיטת רש"י כמו שכתבתי. וכן לפי מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף א' בשם היש"ש דחד מ"ד יליף מניין שהפקר כו' הפקר מן כל אשר לא יבא כו' וחד מ"ד יליף מן אלה הנחלות אשר נחלו כו' וכתב דהוי נפ"מ רבתא ביניהם ע"ש. ובנ"ד אף להמ"ד דבתורת הנחלת ירושה אתינן עלי' דגם בכה"ג לא שייך איסור רבית כיון דעיקר זכיות הלוה הוא בתורת מה שמנחילין הזקנים והראשים וכמש"כ לעיל אליבא דמ"ד דבתורת הפקר כו' אתו עלה. ועוד דנ"ל דאף לר"א דיליף לי' מן אלה הנחלות כו' ס"ל ג"כ דמתחלה הפקירו ואח"ז הנחילו להזוכה משום דהא אמרו בגיטין (דף ל"ו) וביבמות (דף פ"ט) בזה"ל מניין שהפקר כו' ר"א א' מהכא אלה הנחלות כו' דמשמע דר"א קאי אדלעיל דהך הפקר כו' נלמד מן אלה הנחלות כו'. משום דבלא הפקר כו' לא שייך לומר דמנחילין כו'. דהא על דבר שיש לו בעלים לא שייך הנחלתם. ולכן מוכח מן אלה הנחלות כו' דיכולים להפקיר ואח"ז יכולים להקנותן למי שירצו אף בלא דרכי הקנין וכמש"כ בספרי שם להך מ"ד דיליף מן אלה הנחלות כו' דזהו הנפ"מ בין הנך מ"ד: ועפ"ז יש להעיר בדברי המראה הפנים לפיאה פ"ה ה"א בירושלמי בד"ה אמר לי' ר' יוסא כו' ואכמ"ל. ועיין בספרי נחל יצחק סי' ב': ולכן שפיר י"ל דהא דכתובות (דף פ"ג) דבנשואה כיון שזכה הבעל כבר לא שייך לומר בזה א"א בתק"ח משום דאחר שהקנו חז"ל להבעל בתורת הקנאה וכדין נחלת הראשונים הוי שלו ממש כדין מה שזוכה לאיזה ענין מדאורייתא. אכן במלוה בעיני' כיון דחזינן דלא דנו בכה"ג לדין הפקר כו' דא"כ יהיה נעקר דין איסור רבית מה"ת ע"כ שפיר יש לדון בזה אף לאחר שזכה כבר לומר א"א בתק"ח כנ"ל. וכן יש מקום לדון דכיון דמוטל על הלוה החיוב לשלם להמלוה את חובו ע"כ לא שייך בזה לומר הפקר כו' דא"כ איך יחול החיוב עליו כיון דהוא זוכה מהפקר. והיכא דלא שייך הפקר כו' תקנו לתקנתם אף היכא דלא שייך הפקר כו' וכדמצינו להכ"מ ה' שמיטה פ"ט ה' ט"ז שכתב דלהוציא לא אמרינן הפקר כו'. ואפ"ה חזינן דתקנו כמה תקנות אף להוציא ממון. הרי דלא תליא בזה וה"ה בנ"ד. ומ"מ העיקר כמש"כ לעיל דכיון דיהיה נעקר איסור רבית מה"ת ע"כ לא עשו בזה לדין הפקר כו' משום דלפי מש"כ כעת דא"כ איך חל החיוב על הלוה כיון דזוכה מהפקר. זה יש לדחות דאכתי י"ל דבעת שמושך הלוה המעות חל אז החיוב עליו וכדאמרו בקידושין (דף מ"ז) וב"מ (דף צ"ט) דלאונסין החיוב חל עליו לכ"ע מעת המשיכה. ואחר שמושכו הפקירו וזכה אז מהפקר ע"י חצירו וכה"ג. או מן מה שהזקנים מנחילין כו' כנ"ל דלפ"ז לא בעי דין קנין כלל וכמש"כ היש"ש שהובא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ובספרי נחל