נחל יצחק חלק ב רלא

אין כאן קנין הגוף כלל כו' והא דנקנה בביקוע לאו דינא אלא תקנתא דרבנן דתקנו כן כדי שיהא קיום לדבריהם שלא יחזור בו ויפסיד פעולתו כדתקנו בפועלים שהתחילו במלאכה כו' והיינו מה דאמר רשב"א דמלוה ברשות בעלים לחזרה דכיון דלוה חייב באונסין ולא יהיב לי' גופא אלא תשמיש המעות לא מקני ללוה במשיכה עד שיתחיל להוציא ממנה. מיהו לית הלכתא כרב הונא אלא כר' אלעזר דאמר התם כשם שתקנו משיכה בלקוחות כן תקנו משיכה בשומרים כו' אף דמדינא אין מועלת משיכה בשואל דלא קני גופא אלא דרבנן תקנו הכי והתם תניא כוותי' והכא נמי רבנן כר' אלעזר קיימא אלא דרב הונא משני לי' לדעתי' הילכך שאלה נקנית במשיכה כדין מתנה וה"ה למלוה אפילו כולה בעינה ואם קידש בה את האשה אינה מקודשת כרב עכ"ל הריטב"א. וכ"כ השמ"ק בב"מ (דף צ"ט) בקצרה. וכוונת הריטב"א הוא דהא דס"ל לת"ק דרשב"א דמלוה בעיני' אינו לחזרה וקנאו הלוה דזהו רק מצד תקנת חז"ל וכמו משיכה בשאלה דלא קנהו מה"ת רק מדרבנן כדס"ל לר"א משום דאין זה קנין הגוף דה"ה במלוה כ"ז דהוא בעיני'. ובאמת זהו מוכרח אליביה דר' אלעזר דס"ל דמשיכה קונה מדרבנן בשאלה דאי נימא שמחלק דשאני שאלה דהדרא בעיני' משא"כ מלוה דלא הדרא בעיני'. [וכמו שאמרו בקידושין בסוגיא שם (דף מ"ז) אליבי' דרב הונא דס"ל בשאלה דלא בקע בו לא קנאו דשאני מלוה דלא הדרא בעיני]. דקנהו מה"ת במלוה כיון דלא הדרא בעיני' אליבא דר"א. א"כ תקשה על ר"א מן פלוגתת ת"ק ורשב"א דהא חזינן דרשב"א ס"ל דמלוה בעיני' יכולים הבעלים לחזור ולא קנהו הלוה כלל אף מדרבנן א"כ תקשה מן רשב"א על ר' אלעזר דס"ל דתקנו משיכה בשומרים ואין לומר דר"א קאי בשיטת הת"ק דרשב"א דס"ל דמלוה אינו ברשות הבעלים לחזרה. דזה אינו דהא שאני מלוה כיון דלא הדרא בעיני' א"כ קנהו מה"ת א"כ מנלן לר' אלעזר לחדש דחז"ל תקנו משיכה בשאלה וכיון דחזינן דרשב"א ס"ל דלא היה תקנת חז"ל על קנין משיכה במלוה וכש"כ בשאלה א"כ איך פליג ר"א עליו. וע"כ מוכח דר' אלעזר ס"ל דהא דס"ל לת"ק דרשב"א דמלוה אינו ברשות הבעלים לחזרה דזהו משום הטעם דתקנו משיכה בשאלה ואינו מחלק בין מלוה לשאלה רק רב הונא מחלק ביניהם וכמש"כ הריטב"א. ולפ"ז מוכח אליבא דר' אלעזר דאף מלוה דלא הדרא בעיני' ג"כ אינו נקנה במשיכה מה"ת רק מדרבנן. כן הוא קוטב דברי הריטב"א ומוכח כן בהסוגיא שם כפי שנתבאר: והא דאינה מקודשת במלוה בעיני' הטעם הוא כיון דחז"ל תקנו דנקנה במשיכה עכ"פ א"כ לאו מידי יהיב לה דהא אינו ברשותו לחזור עכ"פ. ואין לזה סתירה מהא דב"מ (דף מ"ח ע"א) ברש"י ד"ה קאי באבל כו' שכתב ונפ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא קניי' ודידי' הוא כו' עכ"ל. הרי דאזלינן בכה"ג בתר דאורייתא. דשא"ה כמש"כ הפני יהושע שם בד"ה בפי' רש"י בד"ה קאי באבל כו' דהקשה במש"כ רש"י דלריו"ח אם קידשה במעות הוי קידושין דאמאי הוי קידושין אף לריו"ח כיון דתקנו חכמים דלא ליקני והלה יכול לחזור בו א"כ תו לא הוי כדידי' דהא אפקינהו רבנן לכספא מיני' ע"פ תקנתם כו' ותירץ דלריו"ח כיון דהוי קנין גמור מה"ת כו' מ"מ כל כמה דלא קיבל עליו מי שפרע המעות ברשות המוכר קיימי ויכול להשתמש בהם ולהוציאם כו' עכ"ל הפ"י. וזהו כמש"כ התוס' בב"מ (דף מ"ג ע"א) ד"ה מאי איריא הוציא כו' בסה"ד דלריו"ח דמעות קונות מה"ת לא הפקיעו כח שיש להמוכר להשתמש בהם כו'. א"כ זה אינו שייך אלא התם דיש עליו חיוב לקבל מי שפרע אבל היכא דאין עליו חיוב מי שפרע כלל שפיר י"ל כנ"ל. ועיין במחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה סי' י"א שהביא לדברי רש"י הנ"ל ולדברי הריטב"א שם וקצרתי. ולכן שפיר כתבתי בשם הריטב"א דקידושין דהא דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה דזהו רק מדרבנן אבל מה"ת לא קנהו משום דדינו כשאלה דאינו קונה במשיכה מה"ת לשיטת ר"א וכדקיי"ל לדינא כר' אלעזר וכמש"כ המח"א ה' מכירה קנין משיכה סי' ב' והביא שם לדברי התוס' בב"ק (דף ע"ט) ולדברי הרמב"ם וקצרתי. וע"פ כל זה יש לדון ולתרץ קצת לדברי הרמב"ם דהובא בב"ש לאה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ט שכתב הב"ש בכוונתו דאם עדיין בעין בידה מקודשת ותמה עליו ע"ש. ועיין בבית יוסף ובבאר היטב שם ואכמ"ל: ואכתי יש לסתור לזה מהא דב"מ (דף מ"ג ע"א) המפקיד מעות מותרין ישתמש בהן א' ר"ה אפילו נאנסו כו' איתיבי' ר"נ לר"ה המפקיד מעות אצל שולחני כו' ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי עכ"ל הגמ'. ואי נימא כמש"כ דקנין משיכה במלוה בעיני' אין זה רק מדרבנן א"כ אין מקום להקושיא זו לפי מש"כ התוס' בב"ק (דף ע"ט ע"א) ד"ה תקנו משיכה בשומרין כו' בסה"ד דמעילה בהקדש לא שייך אלא ע"י קנין דאורייתא משום דבקנין דרבנן הוי חומרא דאתי לידי קולא דחבירו מותר לבקע בו לכתחלה. א"כ לפ"ז אינו קשה על מה דא' רב הונא אפילו נאנסו מהא דאם הוציא מעל הגזבר די"ל דלכן דוקא הוציא משום דבלא הוציא אף דחייב גם באונסין משום דדינו כמלוה מ"מ לא עדיפא ממלוה בעיני' דאינו נקנה במשיכה מה"ת רק מדרבנן וכיון דהכא מיירי בענין מעילת הגזבר ע"כ דוקא אם הוציא מעל אבל כ"ז דלא הוציא אינו חייב בדין מעילה דכיון דלא הוי רק קנין דרבנן א"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא אם יהיה בזה דין מעילה דחבירו יהיה מותר להוציא אף לכתחלה כמש"כ התוס' וע"כ נקטו דוקא אם הוציא מעל הגזבר ולאשמועינן הך דינא ומדהקשו בגמ' בפשיטות מאי איריא הוציא כו' ומתרץ לי' ה"ה אע"ג דלא הוציא כו'. א"כ מוכח מזה דאף מלוה בעיני' נקנה במשיכה מה"ת ואף לרב הונא דס"ל כר' יוחנן דמשיכה אינו רק מדרבנן כמבואר בב"מ (דף מ"ז) ובתוס' ב"מ (דף מ"ח) ד"ה נתנה לסיטון כו' דס"ל לרב הונא כריו"ח דד"ת מעות קונות. מ"מ הא היכא דליכא חסרון כספא משיכה קונה מה"ת כמש"כ התוס' בע"ג (דף ע"א) והארכתי מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג ענף ז' ע"ש. וה"ה מלוה בעיני' דג"כ ליכא חסרון כספא דנקנה במשיכה מה"ת לכ"ע: אכן באמת אין מזה סתירה לכל מש"כ משום דהא מבואר בקידושין (דף מ"ז) דרב הונא דס"ל השואל קורדם לא בקע בו לא קנאו דמחלק דשאני מלוה דלא הדרא בעיני'. וס"ל לרב הונא דלא היה מעולם תקנת חכמים על קנין משיכה בשאלה והא דמלוה אינו ברשות הבעלים לחזרה י"ל דזהו באמת מה"ת משום דלא הדרא בעיני' למאי דס"ל לרב הונא לחלק כן ע"כ שפיר הקשה ר"נ לרב הונא דס"ל אפילו נאנסו דמאי איריא הוציא כו' דהא כיון דס"ל לר"ה דמלוה בעיני' נקנה במשיכה מה"ת א"כ אפילו לא הוציא נמי יהיה בו דין מועל בהקדש. אכן לר' אלעזר וכדקיי"ל כוותי' דמשיכה קונה בשאלה מדרבנן דמוכח לפ"ז דאף מלוה בעיני' אינו נקנה מה"ת במשיכה רק מדרבנן ומזה יליף ר' אלעזר דמשיכה בשאלה קונה עכ"פ מדרבנן וס"ל דהא דמלוה בעיני' נקנה כדס"ל לת"ק דרשב"א דזהו רק מדרבנן משום דאין להרבות במחלוקת בין רשב"א להת"ק וכנ"ל וע"כ שפיר כתב הריטב"א דאף מלוה בעיני' אינו נקנה מה"ת במשיכה רק מדרבנן משום דאין זה מקרי קנין הגוף. ולא מבעיא לשיטת הרמב"ן דהבאתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ג דס"ל שלא לחלק בין מתנה דליכא חסרון כספא למכירה דבכולהו אינו קונה משיכה רק מדרבנן. ואף לשיטת התוס' דהבאתי שם דמחלקים דשאני היכא דליכא חסרון כספא דאז משיכה קונה מה"ת מ"מ מלוה בעיני' דאין זה קנין הגוף וכמש"כ הריטב"א ע"כ אינו נקנה במשיכה מה"ת רק מדרבנן: וכן לפי מש"כ בספרי באר יצחק שם סי' כ"ג ענף ח' דאף דמשיכה הוא קנין דרבנן עכ"ז קנין חצר וקנין ידו קונה מה"ת לכ"ע. ועכ"ז משמע דבמלוה בעיני' אף שהוא ברשות