נחל יצחק חלק ב רל

גזלה בעיני' אף שלכאורה הסברא נוטה בזה כדברי הנתיבות ותוס' רע"א. מ"מ קשה להוציא ממון לחייבו שד"א בזה כיון דס"ל להלח"מ והש"ך דבכל גווני ה"ל הילך. וכבר כתבתי לעיל אף דיש מקום לחלק דהלח"מ והש"ך מיירי היכא דהחפץ הגזול שאינו רוצה להחזירו הוא לפני הב"ד דמ"מ גם בכה"ג הוי דבר דאינו ברשות הבעלים כמו שכתבתי לעיל. א"כ לפ"ז מוכח דלשיטתם ה"ה היכא דהך דבר הגזול בעיני' אינו לפני הב"ד ג"כ מקרי לשיטתם הילך וע"כ גם בכה"ג קשה לחייבו שד"א משום די"ל דגם זה מקרי הילך כיון דהוי בעיני' ואינו צריך החלטה מן ב"ד. ושאני חוב דמחוסר החלטה על הגוביינא כמש"כ לעיל בארוכה: ג (שם סעיף א' ש"ך ס"ק ג') שהעלה דבפקדון אף דאין הפקדון לפנינו מ"מ ה"ל הילך כו'. ונלע"ד דזה אינו רק אם הוא באופן שיכול הנפקד להחזיר להמפקיד פקדונו מיד אבל אם הוא באופן שאינו יכול להחזיר הפקדון להמפקיד שהוא בתוך הזמן שקיבל עליו לשמור ומבואר לקמן סי' רצ"ג סעי' א' דאם הפקידו אצלו לזמן ידוע אינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן. א"כ יש לדון דאף דעיקר הפקדון שהודה הנפקד מקרי הילך מ"מ החיוב שיש על הנפקד לשומרו עד הזמן אם הוא באופן שהוא שוה פרוטה אם היה צריך לשכור לאחר שיקבל עליו חיוב השמירה עד זמן פ' אף בחיוב ש"ח והחיוב הלז הוא שוה פרוטה לכה"פ ע"כ שפיר יש לדון ולחייבו שבועה דאורייתא וכדין כל מודה במקצת משום דהחיוב שיש עליו לשמור עד זמן פ' כיון דהוא שוה פרוטה א"כ זה לא מקרי הילך. ובזה לא שייך לומר דמה דמודה כמאן דנקט להו מלוה דמי. והוי כמו דמודה דיש עליו חיוב לשלם לחבירו ממון או דמודה דיש עליו חיוב שמירת הפקדון כיון דהוא שוה לכה"פ פרוטה. ואף די"ל דזה לא מקרי דבר קצוב ובאמת הא בעינן שיודה בדבר שבמדה ושבמנין כמבואר בשבועות (דף מ"ב) ובסי' פ"ח סעי' כ"ג. עכ"ז י"ל דבכה"ג מקרי דבר שבמנין וקצוב כיון דעכ"פ ידעינן דיש עליו חיוב ברור לשמור הפקדון עד זמן פלוני א"כ הוי עליו חיוב קצוב וברור רק באומר מה שהנחת אתה נוטל זה מקרי אינו דבר קצוב דלא ידעינן בעת הודאתו בכמה יש עליו החיוב לחייבו. משא"כ בנ"ד אף דלא ידעינן מקודם השומא איך הוא שוויי' של החיוב ע"פ הדמים מ"מ הא זה דומה לאומר עד הזיז ועד החלון הם הפירות אף דלא נתברר אז שוויי' בדמיו מ"מ מקרי דבר קצוב ודבר שבמדה ומה לי אם החיוב עליו לשלם פירות כך וכך או מה דמודה דיש עליו חיוב לשמור הפקדון עד זמן פ'. ועיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק נו"ן ובקצה"ח סי' ע"ב ס"ק י"ז. והקצה"ח שם הקשה על הא דסי' ע"ב סעי' ט"ז במודה שהטבעת שביד השולחני שוה לשלו דחייב שד"א דהא זה לא מקרי דבר שבמדה כיון דלא נתברר אז לפני הב"ד שיווי הטבעת של השולחני כו' ע"ש. וכ"כ שם ס"ק י"ט. וכיוצא בזה הקשה הקצה"ח בסי' פ"ח ס"ק כ' ע"ש. ולענ"ד י"ל דאינו קשה דדוקא באומר מה שהנחת אתה נוטל זה מקרי אין החיוב ברור לנו בכמה יש לנו לחייבו כיון דהודה בדבר שאין לו שום קצבה לפנינו משא"כ בהודה שהטבעת שנאבד הוא שוה לטבעת של השולחני א"כ זה ברור לנו דיש עליו חיוב לשלם כפי שיווי של הטבעת שביד השולחני א"כ זה מקרי חיוב ברור לנו עכ"פ במהות וכמה יש לנו לחייבו ואין לו שום עצה וטצדקי להפטר מן הודאתו על החיוב שלו. ע"כ אין זה דומה כלל להך דמה שהנחת אתה נוטל. ועיין בנתיבות סי' פ"ח ס"ק ח'. ואכמ"ל. לכן ברור לדעתי דאם מודה שיש עליו חיוב לשמור הפקדון עד זמן פ' ועדיין הוא בתוך זמנו באופן ששוה עכ"פ פרוטה זה החיוב שמוטל עליו לשומרו דבכה"ג יש לחייבו שד"א. ועיין בט"ז סי' ע"ג סעיף ב' שחולק על הדיינים והעלה דאף במודה על החוב שהוא בתוך זמנו חייב שד"א וכש"כ בפקדון בתו"ז י"ל דגם לשיטת הדיינים דשם חייב שד"א ועיין באו"ת סי' ע"ג ס"ק ב': והנה התוס' בב"מ (דף ה' ע"א) תוס' ד"ה שומר חנם כו' כתבו וא"ת אמאי לא מקשה מכמה משניות דזה אומר עד הזיז כו' ומתניתין דהשואל דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דמיירי בפקדון הא הילך הוא כו'. והא דהקשו התוס' מן זה אומר שאולה דב"מ (דף צ"ז) י"ל בפשיטות דאינו קשה דהא בב"מ (דף צ"ז ע"ב) שם על הך בבא דז"א שאולה כו' הקשו בגמ' ואמאי מה שטענו לא הודה לו ותירצו דע"י גלגול דא"ל אישתבע לי דכדרכה מתה כו'. א"כ לפ"ז לא היה יכול להקשות כאן על רב ששת דס"ל הילך פטור מהך דז"א שאולה כו' די"ל דרב ששת יפרש ג"כ כהך אוקימתא ועיין ברש"י שם ד"ה ואמאי מה שטענו כו'. ובעיקר קושייתם מן זה אומר עד הזיז כו' יש ליישב לפי מה שכתבתי והוא די"ל דמיירי התם במודה דיש עליו חיוב לשמור הפקדון עד זמן פ' ועדיין הוא בתו"ז ובאופן שכתבתי דבזה חייב שד"א דזה לא מקרי הילך. אך באומר מה שהנחת אתה נוטל כיון דלא הוי חיוב קצוב עליו בדבר שבמדה כמש"כ לעיל ע"כ פטור אף בכה"ג. ולכן לא הקשו הכא בגמ' רק מהא דתני רמי ב"ח ארבעה שומרים צריכין כפירה והודאה כו' שפיר הקשו דהא ה"ל הילך דאין לומר דמיירי בהודאה על הפקדון שהוא בתו"ז שקיבל ע"ע לשמור הפקדון ועדיין לא כלה הזמן שזה החיוב שיש עליו הוי זה נחשב להודאה במקצת. דזה אינו דהא רמי ב"ח מונה התם שואל לחד מהנך ארבעה שומרים. ובשואל הדין הוא דאף בקיבל עליו השאלה לזמן ג"כ יכול השואל לחזור בו וליתן אותו להמשאיל אף בתוך זמן השאלה כמו שכתב המחנה אפרים ה' שומרים סי' י"ח בשם הריטב"א לפרק האומנין דכל השומרים אינם יכולים לחזור בו בתו"ז רק שואל יכול לחזור בו אף בתוך זמן השאלה ולהחזיר השאלה להמשאיל כי הזמן לא נקבע רק לתועלת השואל שלא יתבענו המשאיל דומיא דקביעת זמן של חוב עכ"ל. וכפי המבואר בסי' ע"ד סעיף ב'. ועיין באה"ע סי' פ"ה בח"מ ס"ק ז' ובב"ש שם ס"ק ו'. וכיון דבשואל אף בתוך זמן השאלה יכול להחזיר החפץ השאול להמשאיל א"כ אף במודה על השאלה שהוא בתו"ז אין זה נקרא שוה פרוטה בהודאת החיוב עליו ושפיר הקשו מזה דהא ה"ל הילך ומתורץ קושיות התוס'. ועיין לקמן סי' פ"ח סעיף כ"ד ובש"ך ס"ק מ"ו וס"ק מ"ז: ד (שם סעיף א') התובע מחבירו ממון כו' ואפילו מודה מקצת אם אמר לו הילך כו' ואינו נקרא הילך אא"כ כו' מוכן בידו לפני ב"ד כו'. הש"ך ס"ק ג' כ' מוכן בידו בפני ב"ד כו' שוב מצאתי כדברי בר' ירוחם וז"ל פירש"י הילך והנם בביתי ושאר מפרשים אמרו כי אינו הילך אלא כשנותן מיד בב"ד אבל בפקדון כשאומר הנה בביתי די כי כל פקדון ברשותא דמרא איתא כו'. וזה לשון הגהות אשרי בפ"א דב"מ סי' ד' ולא הוי הילך אלא כשמחזיר אותו מעות עצמו כו' אבל אם אומר כו' והם מעות אחרים אין זה הילך וחייב וכן משמע מתוך פי' רש"י. וכ"כ הר"נ בכוונת רש"י והובא בבית יוסף דלא הוי הילך אלא כשמחזיר אותו מעות שהלוהו כו'. והשיטה מקובצת לב"מ דף ד' ע"א) הביא לדברי רש"י דשם בד"ה והילך לא הוצאתים והן שלך בכל מקום שהם כו' ותמה עליו הא כיון דמלוה להוצאה ניתנה א"כ כל שאינם שם בב"ד אין כאן פרעון כלום ושאני פקדון דכל היכא דאיתי' ברשותי' דמארי' איתי' כו' עכ"ל. ועיין בב"ח על הטור כאן ובסי' ע"ה. ובפני יהושע מה שכתבו בכוונת דברי רש"י: ענף א ונלע"ד נראה להסביר דברי רש"י מטעם אחר ונקדים להמבואר בקידושין (דף מ"ז) דרשב"א ות"ק פליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה ואמרו שם הא דאמר רב הונא השואל קורדם מחבירו בקע בו קנאו כו' עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרא בעיני' כו'. וכתב שם הריטב"א לפרש דלכן לא בקע בו לא קנאו משום דאינו דומה למתנת מטלטלין דמקני במשיכה משום דבשאלה