נחל יצחק חלק ב רכז

שד"א. אבל בטענת להד"ם בכופר בכל דלא הוי דררא דממונא כלל דהא לדבריו לא היה לו עליו מעולם שום חזקת חיוב כלל ע"כ גם רש"י מודה בזה דאין שום מקום כלל לחייב שד"א בזה דהא אין לנו שום הוכחה לחייב שד"א בזה בכופר בכל. רק במודה מקצת חייב אף בטענת להד"ם. וגם הא כתבו התוס' בב"ק (דף קי"ח ע"א) ד"ה ר"נ וריו"ח כו' שכתבו בשם הר"ת דגבי ההוא רעיא דב"מ (דף ה') כיון דאתו סהדי דאכל תרתי מינייהו ה"ל כעין דררא דממונא ע"ש. וה"ה י"ל סברא זו גבי כל מ"מ דאף בטענת להד"ם על מחצה השניה מקרי זה בשם דררא דממונא ג"כ: ולפ"ז מתורץ כל המשניות דהובא בתוס' ב"ק (דף ק"ז) דמוכח משם דאף בפקדון פטור כופר בכל משד"א. משום די"ל דהתם מיירי בטענת להד"ם ע"כ אף לרש"י מיפטר בזה משד"א. והא דמחייב רש"י הכא שד"א בפקדון בכופר בכל היינו בטענת החזרתי דאף דבמלוה פטור גם בטענת פרעתי כולו אבל בפקדון חייב בזה כיון דלא עשה לו טובה. והא דקיצר רש"י בזה י"ל דסמך על הפשיטות דידעינן מסתמא דהוי דומיא דש"ש דה"ל דררא דממונא כנ"ל. כן י"ל בכוונת רש"י דלא יהיה מוקשה כ"כ ולא יהיה סותר לכמה משניות המפורשות כ"כ: ואף כי עדיין יש להקשות על שיטת רש"י מכמה סוגיות בש"ס עכ"ז בזה לא יוגדל התמי' כ"כ דהא רש"י כתב כן בב"ק רק בשיטת ר' חייא בר יוסף ולא לכולי עלמא ויש לי בזה הרבה ע"פ דרכי הפלפול ליישב דברי רש"י שלא יקשה עליו מהסוגיות כ"כ. ועיקר התמיות על שי' רש"י הוא ממשניות המפורשות וכמש"כ גם השמ"ק בב"ק (דף ק"ז) לתמוה על רש"י. אכן לפי מש"כ אין להגדיל התמי' כ"כ. ואף דמן הטור כאן משמע דלשיטת רש"י אף בכופר בפקדון ואומר אין לך בידי כלום ולהד"ם ג"כ חייב שד"א מ"מ יש לפרש כמש"כ בשי' רש"י דלא כמש"כ הטור בשיטתו וגם יש מקום לומר דגם מן הטור אין כ"כ סתירה לדברינו. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל בס"ק ח' ובתוס' כתובות (דף י"ח ע"א) ד"ה חזקה א"א מעיז כו': ב (שם סעיף א' ש"ך ס"ק ג') דפקדון אע"ג שאינו מזומן בידו ה"ל הילך כו'. והנתיבות ס"ק א' העלה דדוקא בפקדון אבל בגזלה אם תבעו שני כלים שגזלו ממנו והודה על כלי א' שעומד בביתו לא ה"ל הילך דגזלה לא קאי ברשות הבעלים עד שעת השבה לפני הב"ד דהא בגזל ולא נתייאשו א"י להקדישו לפי שאינו ברשותו וכיון שאינו ברשות הבעלים ע"כ לא הוי הילך ואף דבב"ק (דף ק"ד) אמרו כיון דאודי לי' כמאן דא"ל היה בידך דמי הא כתבו התוס' שם דוקא כששתק והלך לו כו' עכ"ל הנתיבות: ענף א ולפי דברי הנתיבות דגזלה לא ה"ל הילך במודה מעצמו כש"כ דגזל לא ה"ל הילך בהעדאת עדים דר"ח אם תבעו ב' כלים והביא עדים שמעידים שראו שגזל כלי א' דחייב שד"א אף דהכלי הוא בעין ברשות הגזלן. ולקמן סי' צ' ש"ך ס"ק א' משמע להיפך דז"ל הש"ך בשם הלח"מ שהקשה על מה שתקנו תקנת נגזל דנשבע ונוטל הא בלא"ה חייב שד"א מן דין העדאת עדים דר"ח שמעידים שראו שהיה כלים תחת כנפיו וחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל ותירץ דהכא קנסו אפילו אמר נטלתי כלי זה ובעה"ב טוען שנטל זה וכלי אחר דמה שאמר כלי זה הוי הילך ואע"פ שאמר ששלו נטלו מ"מ טענתו אינו כלום ומה שחייב ע"פ עדים או ע"פ הודאתו הוי בעין והילך ואינו חייב שד"א כו' עכ"ל הלח"מ. ועוד י"ל דל"ד לחשוד כו' עכ"ל הש"ך: הרי להדיא דאף בהעדאת עדים על גזלה אם הכלי הוא בעין מקרי הילך אע"ג דכופר עדיין כש"כ במודה מעצמו על מקצת הגזלה די"ל בזה הסברא דכיון דאודי לי' כמאן דא"ל יהיה בידך דמי וה"ל כפקדון וכמו שהעיר בזה הנתיבות. וודאי דה"ל דין הילך ופטור מן שד"א א"כ מוכח מזה דלא כהנתיבות. ואפשר לומר בזה דאין זה ראי' מוכרחת כ"כ דהנתיבות בסי' צ' ס"ק א' כתב בדברי הלח"מ הנ"ל לדון ע"פ דברי התוס' לשבועות (דף מ"ו) ד"ה בטוענו כלים כו' שכתבו דמיירי שכבר החזיר לו דזהו רק לרבנן דהתם. ומה שכתב הלח"מ דמיירי בהילך זהו לר' יהודה דהתם ע"ש בנתיבות. ולפ"ז י"ל במה דא"ר יהודה שם עד שתהא מקצת הודאה אף דבלא הודאתו אכתי דינו כמודה במקצת משום העדאת עדים דר"ח כקושיות התוס' דהתם. י"ל דכוונת ר' יהודה הוא דאלו משום העדים יכול לומר החזרתי אבל במודה במקצת שלא החזיר עדיין אף דאכתי ה"ל הילך אפ"ה תקנו בי' דין נגזל נו"נ כמש"כ הנתיבות שם בשם הר"נ. ועיין באו"ת שם ס"ק א' והדברים ארוכין ואכמ"ל: עכ"פ לפי מש"כ הנתיבות דמה שכתבו דמיירי בהילך זהו רק לדברי ר' יהודה. לפ"ז יש לדון בראייתי שכתבתי להוכיח דגזלה ג"כ מקרי הילך. והוא דהתוס' בב"ק (דף ע' ע"א) ד"ה כסתם יחידאה כו' כתבו וי"ל דדלמא ר' יהודה כל שלקטו נמי שרי ולא נקט כל שילקטו אלא לרבותא כו' ועי"ל כו' עכ"ל התוס'. הרי דס"ל להתוס' בתי' א' די"ל דר' יהודה לא פליג על ר' דוסא דכל שלקטו שרי ואין לנו להרבות במחלוקת ביניהם בלא הכרח ועיין מזה בספרי נחל יצחק בקונטרס תפיסה בדררא דממונא סי' א' ענף א' בהג"ה שם. ועיקר סברת הנתיבות דגזלה לא הוי הילך לפי דגזל ולא נתייאשו אינו יכול להקדיש לפי דאינו ברשותו כנ"ל. ע"כ י"ל דדוקא לדידן דקיי"ל לדינא דא"י להקדיש לגזלה ע"כ שפיר כתב הנתיבות דלא מקרי הילך משום דכמו דא"י להקדישו ולהקנותו ה"ה דלא מקרי הילך מה"ט דהוי אינו ברשותו. אבל לר' יהודה דס"ל כצנועין ור' דוסא דיכול להקדיש ולהקנות לגזלה אף דאינו ברשותו ה"ה די"ל דמה"ט ס"ל לר' יהודה דגזלה מקרי הילך אף דאינו ברשותו כיון דהוא בעיני' עכ"פ ובידו למכור לאחר ע"כ מקרי הילך כן יש לדון בראייתי: ומ"מ האמת יורה דרכו דשפיר כתבתי בראייתי להוכיח דלא כהנתיבות דהא עיקר סברת הנתיבות דגזלה לא מקרי הילך דכיון דאינו ברשותו לכן לא שייך לומר בגזל סברת הגמ' דאמרו כיון דא"ל הילך כמאן דנקט להו מלוה דמי. ע"כ י"ל כן לסברא זו אף לר' יהודה וצנועין ור' דוסא דס"ל דיכול להקדיש לגזלה משום דבאמת גם אינהו ס"ל דגזלה הוי דבר דאינו ברשותו אך דס"ל דאף דהוי דבר שאינו ברשותו עכ"ז איתי' בהקנאה. אבל גבי דין הילך דסברת הגמ' דפטור משום דכמאן דנקט להו מלוה דמי זה אינו שייך רק בדבר שברשותו אבל בגזלה דהוי דבר שאינו ברשותו לכ"ע דהא לא שייך לומר דצנועין ור' יהודה יסברו דגזלה מקרי דבר ברשותו. ע"כ לפי סברת הנתיבות הלז הדעת נותנת דלכ"ע הדין הוא דגזלה לא הוי הילך. ומדחזינן דהלח"מ והש"ך כתבו בפשיטות דגם בגזלה אם הוא בעיני' הוי הילך אף דלא השיב לו בהשבה עדיין מ"מ כיון שהוא בעיני' מקרי הילך א"כ מוכח דס"ל דלא כהנתיבות: ועוד יש לדון דאף דנימא דבהעדאת עדים על מקצת גזלה לא הוי הילך. מ"מ יש לחלק דשאני הודאה במקצת על גזלה וכמו שהעיר הנתיבות לומר די"ל דכיון דאודי ליה כמאן דא"ל יהיה בידך דמי ואף שהנתיבות דחה זה. עכ"ז מצינו להתוס' ב"מ (דף ו' ע"א) ד"ה הקדישה בלא תקפה כו' שכתבו דאי נימא כיון ששתק אודויי אודי ליה הוי כפקדון שיש לו ביד אחרים דיכול להקדיש כו' ומסקנא דלא הוי הקדש משום דשתיקתו אינו כהודאה עכ"ל התוס'. ועיין במהרש"א ומפרשים שם. וס"ל להתוס' דאף בגזלה היכא דמודה ליה דינו כפקדון שיכולים הבעלים להקדישו ולפ"ז הדין נותן דמודה במקצת על גזלה בעיני' יש לה דין הילך כיון דהבעלים יכולים להקדישו. אך עיקר דברי התוס' הנ"ל לאו כ"ע ס"ל כן דהרמב"ן במלחמות לב"ק פ"ד על מה דאמרו שם אנן יד עניים