נחל יצחק חלק ב ריז

ואף דנתבאר לתרץ קושיות רע"א על הר"נ מהא דכתובות (דף צ"ב). עכ"ז ראיתי כי עדיין יש להקשות על הר"נ מהא דכתובות (דף ק"י) דאמר רמי ב"ח לתרץ למה דתנן זה גובה וזה גובה דמיירי ביתמי וזה גובה וזה ראוי לגבות ומשמע דזה גובה בב"ד ויורדין לנכסיו. והא לפי מש"כ הר"נ דלא מפקינן מיניה בב"ד רק ענשינן ליה וכמש"כ א"כ תקשה דאיך אמרו זה גובה דמשמע דנחתינן לנכסיו אך על מה שהקשה רע"א מהך דכתובות (דף צ"ב) שפיר יש לתרץ כמש"כ. אבל מהא דכתובות (דף ק"י) דלא הביא רע"א שם להקשות מזה על הר"נ א"כ אף לפי מה שכתבתי תקשה עדיין על הר"נ מהך דכתובות הנ"ל: ואפשר לומר דרמי ב"ח דמוקי להך דכתובות (דף ק"י) דזה גובה ביתמי. דס"ל כמאן דאמר בכתובות דף ע"ז) דיש לפרש לשון כופין דזהו כפייה במילי ולא בשוטי וכן ס"ל שם לרב נחמן רק ר' אבא הקשה דבדברים לא יוסר. וכן כתבו התוס' בכתובות (דף ע') בד"ה יוציא ויתן כתובה כו' דהירושלמי ס"ל גם כן דשייך כפייה במילי. וכמו כן יש לומר דגם לשון גובה יש לפרש אף היכא דאין יורדין לנכסיו רק ענשינן ליה וזהו כש"כ להך מ"ד. וגם הא בכתובות (דף ק"י) שקיל וטרי רב נחמן שם בקושיות הגמ' שם מן זה גובה ע"ש ע"כ שפיר יש לפרש כן בשיטת רמי ב"ח. ועוד י"ל דרמי ב"ח ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא ע"כ אין זה בכלל גזל דרבנן וכמש"כ לעיל דהא גם מקרקעי דיתמי אין גובין מה"ת. וכמו כן יש לפרש להך דרמי ב"ח דכתובות (דף צ"ב) ופסחים (דף ל"א) ואין אנו צריכים למה שכתבתי לעיל בזה. גם אפשר לומר דרמי ב"ח דמפרש להמשנה דזה גובה ביתמי דס"ל כשיטת עולא דגיטין (דף ל') דמוקי מתניתין דהתם כר' יוסי דס"ל גבי מציאת חרש ועני המנקף בראש זית ומצודות חי' דגיטין (דף נ"ט) דה"ז גזל גמור ויוצא בדיינים וכמו דפי' רש"י בגיטין (דף ל') שם דלהך דר' יוסי נתכוין הש"ס שם ע"ש. וכיון דסתם משנה דגיטין (דף ל') אזיל אליבא דר' יוסי לשיטת עולא ע"כ יש לפרש ג"כ להך דזה גובה דמשמע דנחתינן לנכסיו משום דהך משנה ס"ל כר' יוסי דאף גזל דרבנן יוצא בדיינים. אכן לדינא דקיי"ל כרבנן דר' יוסי דגזל דרבנן אינו יוצא בדיינים שפיר יש לומר כמו שכתבתי בכוונת הר"נ דלא מפקינן בדיינים ממי שתפס מעות יתומים בחובו כנ"ל: וע"פ מה שכתבתי לעיל לפרש למה דאמר רמי ב"ח בכתובות דף ק"י דזה גובה כו' דזה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו. דהכוונה דזה גובה ע"י מה דיענשו להנתבע אבל אין מוציאין הממון ממנו בב"ד דלפ"ז אתי שפיר פשט הלשון דתנן זה ראוי לגבות ואין לו. דבבבא קמא (דף ל"ו) ג"כ אמרו כעין זה דראוי ליטול ואין לו ופי' התוס' שם ראוי ליטול אם תפס כו'. אבל הכא דאף דהוי תפס ממון היתומים מ"מ לא מהני תפיסתו א"כ אינו מדוקדק הלשון דאמרו ראוי לגבות ואין לו כיון דלא ירשו קרקע מן אביהם. דהא רמי ר"ח היה ס"ל דאף דיגבו היתומים קרקע ג"כ לא יגבה מהם רק רבא הקשה לו דליגבינהו ארעא ליתמי כו'. ועיין בתומים סי' ל"ט ס"ק ב'. ודוחק לומר דהכוונה הוא ראוי לגבות אם היו יורשים קרקע כו'. אכן לפי מש"כ א"ש בפשיטות דהכוונה הוא ראוי לגבות היינו דבידו להחזיק הממון ת"י ולא יוציאו ממנו בב"ד וכדין כל גזל דרבנן דלא מפקינן בדיינים. ואין לו היינו דהא יענישו לו הב"ד כנ"ל: וכ"ז כתבתי ליישב קושיות רע"א מעל הר"נ. אכן לדינא משמע מן כל הפוסקים דס"ל דאף במעות לא מהני תפיסה מיתומים ומשמע דאף מפקינן מיניה בדיינים. והטעם הוא די"ל כעין מה שכתבתי בספרי נחל יצחק בסי' ג' לשעבודא דאורייתא בסי' ל"ט בשם הרדב"ז דדוקא בגזל וגנבה דלאו אדעתייהו דרבנן קעביד בזה אמרו דאינו יוצא בדיינין אבל בעניני משא ומתן וכיוצא שאני דאף במילי דרבנן אמרינן דיוצא בדיינין ע"ש. א"כ ה"ה במה דתקנו חז"ל דאין נזקקין לי"ק י"ל דאף בעבר ותפס מפקינן מיניה בב"ד משום דבעת דהלוה לחבירו מסתמא נחית לקיים כל מה דתקנו חז"ל בזה ודינו כמו דאורייתא לגבי זה. וכש"כ לפי מה שכתב התומים בסי' ל"ט בס"ק ב' דהביא שם לשיטת הרשב"א סוף קידושין דכתב דמה"ת גם מטלטלי משתעבדי. וכתב ע"ז דלא כן משמע דעת רוב הפוסקים כו' ע"ש. וכן כתבתי מזה בספרי נחל יצחק סי' ב' בשעבודא דאורייתא ענף ח'. ועיין בב"מ (דף קי"ד) וכי מאחר שממשכנין למה מחזירין כו' ולא יעשה מטלטלין אצל בניו כו' וקצרתי. ולפי דברי הרדב"ז דהובא לעיל יש להעיר בדברי הש"ך בח"מ סי' ע"ר ס"ק א' במה שהביא שם בשם המבי"ט וקצרתי: נחזור לענינינו דנתבאר דאין שום סתירה על דברי הש"ך והרמ"א דהביאו לדינא לדברי ר' ירוחם דבתפס מעות מהני אף בתפס מן יתומים קטנים ואין לנו שום חולק עליהם כלל. ובמה שכתבתי לעיל דיש לדון עדיין דאם חזרו היתומים ותפסו המעות יהיה מועיל התפיסה שלהם דאין מוציאין מהם וכמש"כ לעיל. דיש להעיר ע"ז מן הר"נ שבת ר"פ שואל שכתב בהא דאמרו שם הלואת יו"ט דס"ל לר"י דלא ניתנה ליתבע דאם תפס מלוה לזוזי והדר הלוה ותפס מיניה דמפקינן מיניה דהלוה כו' וכעין זה הוא בחדושי רשב"א לשבת שם. אבל באמת יש לחלק בין נידון הך דשבת ובין הך דאין נזקקין לי"ק. דהא חזינן דשם בהך דהלואת יו"ט דכתבו הר"נ והרשב"א דמוכח בגמ' שם דאם תפס מלוה למטלטלי של הלוה דלא מפקינן מיניה אך אם הדר הלוה ותפס מהני תפיסתו למטלטלי ואלו הכא בהך דאין נזקקין לי"ק פסקו כל הראשונים דלא מהני תפיסת המלוה למטלטלי אף דיש לו שטר ומוציאין מהמלוה. וע"כ מוכח דאין לדמות אותן להדדי משום דשאני הך דאין נזקקין לי"ק דאין זה משום קנסא רק משום חשש צררי לכן כתבו כאן דמוציאין מן המלוה המטלטלי. וכמו כן יש לחלק ביניהם בתפיסת מעות ושפיר כתבתי. ובאמת לכאורה היה מקום לומר לפי דברי הר"נ לשבת שם דכתב דמן הלשון דלא ניתנה ליתבע דאמרו דמשמעו בב"ד אבל אם תפיס מטלטלי תפוס. א"כ ה"ה הכא במה דאמרו אין נזקקין לי"ק דמשמעו דאין הב"ד נזקקין אבל אם תפיס למטלטלי תפוס. וזהו סיוע לשיטת הב"ח שהובא בסי' ק"ו בש"ך ס"ק ה' ע"ש. אכן העיקר לדינא כמו שכתב הש"ך שם להשיג על הב"ח וע"כ מוכח דמחלקינן ביניהם. אכן בתפיסת מעות שאני וכמש"כ: ולכאורה יש להעיר לפי דברי הפוסקים דס"ל בהך דאין נזקקין ליתומים קטנים דאם תפיס המלוה מעות מהני תפיסתו דלפ"ז יש להקשות בהך דערכין (דף כ"ב) דשקיל וטרי הש"ס שם מאי איכא בין המ"ד דפליגי אם משום צררי או משום דיתמי קטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו ואמרו דאיכא בינייהו בשחייב מודה כו'. והא ה"מ לומר דאיכא בינייהו אם תפס המלוה למטלטלי דיתמי דאי נימא משום צררי מהני תפיסתו ואי משום די"ק לאו בני מיעבד מצוה לא מהני תפיסתו. אבל באמת אין זה קשה כלל דהא בזמן הש"ס דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא מהני תפיסת מעות כלל לכ"ע ואף לפי שיטת הר"נ בכתובות פ' י"א דבמעות מהני תפיסה מן יתומים אף מדינא דהש"ס. עכ"ז הא כבר העליתי בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ב' דכוונת הר"נ הנ"ל הוא רק מטעם מצוה על היורשין לפרוע חוב אביהם ע"ש. א"כ לפ"ז לא מהני תפיסת מעות מן יתומים קטנים לדינא דהש"ס לכ"ע. וכן לפי מה שכתב הנתיבות בסי' ק"י ס"ק ב' דאף לדעת הר"נ הנ"ל לא מהני תפיסת מעות רק בכתובה אבל בבע"ח מודה הר"נ דלא מהני תפיסה אף מעות ע"ש. לכן לא שייך לדון הך נפקותא כלל בזמן הש"ס. וגם הא כתבו התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) בד"ה ואפילו מיתמי כו' דאין הכרח להוכיח מן מה דלא אמרו בערכין שם איכא בינייהו עוד כו' ע"ש. אך בזה"ז דמטלטלי משתעבדי שפיר כתבו הפוסקים דמהני תפיסת מעות מן יתומים קטנים כנ"ל: