נחל יצחק חלק ב רטז

הרמב"ם וש"ע הנ"ל מוכח דס"ל כן לכללא בכל גזל מדבריהם. רק היכא דמצינו בפירוש דאמרו דמוציאין בדיינים בזה נחתינן לנכסי' אף בגזל דרבנן אבל היכא דלא מצינו בפירוש כן בזה לא נחתינן לנכסיו רק דענשינן לי' וכמבואר בשבועות (דף מ"א). וכמש"כ מזה בספרי נחל יצחק בסי' ג' בשעבודא דאורייתא ריש סי' ל"ט ע"ש א"כ ה"ה במה דתקנו חז"ל דאין נזקקין לי"ק דכיון דמה"ת גובין בשטר אף מיתומים אי נימא שעבודא דאורייתא וגם הא מה"ת גובין אף ממטלטלי דיתמי וכמש"כ הקצה"ח בסי' ל"ט ס"ק א' בשם הרשב"א ע"ש. אלא דרבנן תקנו דאין נזקקין לי"ק א"כ היכא דהמלוה תפס מעות מהיתומים קטנים אף דנימא כהקצה"ח דגם בכה"ג תקנו להתקנה דאין נזקקין לי"ק עכ"ז הא לא הוי רק כמו כל גזל דרבנן דאין מוציאין בדיינים כ"ז דלא מצינו בפירוש דמוציאין בדיינים. ע"כ יש לחלק דדוקא בתפס מטלטלי די"ק בזה אמרו דמוציאין בדיינים. משא"כ בתפיסת מעות וכמו שכתבו לחלק בסי' פ"ז סעיף ט' בסמ"ע ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק כ"ד גבי תפס ואינו רוצה לישבע דכתבו בשם הר"נ דתפס מטלטלי מפקינן מיני' משא"כ תפס מעות דאין מוציאין רק דענשינן לי'. ה"ה י"ל בתפס מעות מיתומים קטנים דאף דנימא דלא מהני התפיסה וכמש"כ הקצה"ח עכ"ז לא הוי נחתין לנכסיו רק ענשינן לי' דהא לא מצינו הכא בפירוש דהוו נחתין לנכסיו בזה. והא דרבא בר שרשום דאמרו דימתין עד שיגדילו י"ל דזה היה כדי דלא יהיה עובר על דברי חז"ל דענשינן לי' כן י"ל אף לדברי הקצה"ח דהוכיח מן הך דרבא בר שרשום דלא מהני תפיסת מעות מן יתומים קטנים. ועיין בקצה"ח בסי' פ"ט ס"ק א'. והובא בספרי נחל יצחק בסי' ג' לשעבודא דאורייתא ע"ש: ועפ"ז יש לדון בהוכחות הראשונים דהוכיחו מן הא דכתובות (דף ק"י) דלא אוקמי הש"ס לתרץ דמיירי ביתומים קטנים ומזה הוכיחו דמהני מה דהיה תופס מחיים לענין הך דאין נזקקין לי"ק וכמש"כ לעיל. דלפי מה שכתבתי לדון די"ל דאף היכא דלא מהני תפיסה מן י"ק מ"מ לא נחתינן לנכסיו א"כ לפ"ז לא הוי מצי הש"ס לאוקמי להך דזה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו דמיירי ביתומים קטנים דא"כ לא שייך בזה לשון זה גובה דהא גובה משמעו דגובין ממנו ומוציאין בדיינים ממנו ולפי מש"כ הא לא נחתינן לנכסיו בכה"ג רק ענשינן לי'. ולפ"ז מתורץ קושיות הראשונים הללו. ועכ"ז נראה דשפיר הוכיחו ואין סתירה מדבריהם למה שכתבתי. והוא דהא בזמן הש"ס דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואף מן יתומים גדולים אין גובין אלא דעיקר ההוכחה של הראשונים הללו היה דאף דמקשי בש"ס דליגבינהו ארעא ליתמי והדר ליגבי מינייהו דאם היה מוקי הש"ס ביתומים קטנים לא היה קשה זה. א"כ שפיר הוכיחו כן דאם נימא דלא מהני תפיסה בכה"ג א"כ שפיר אתי שפיר לישנא דזה גובה וזה ראוי לגבות משום דהא אף דתפס מטלטלי מן יתומים קטנים אמרו דמפקינן כש"כ גוף הקרקע לאחר דמגבי להו דלא שייך כלל תפיסה בקרקע כיון דהקרקע נקנה כבר להיתומים. והיה אתי שפיר לשון זה גובה וזה ראוי לגבות. ומדלא אוקמי בש"ס כן שפיר הוכיחו הראשונים דמהני מה דהיה תופס מחיים לענין זה. ואין סתירה מדבריהם למה שכתבתי: ענף ג ולפי מה שכתבתי יש מקום ליישב עפ"ז לקושיות ר' עקיבא איגר זצ"ל בתשובה סוף סי' קל"א על דברי הר"נ לכתובות פ' מי שהיה נשוי דכי אמרינן לכתובה מפקינן מינה דוקא מטלטלין אבל במעות לא דהוי כאלו נפרעה עכ"ל הר"נ והקשה ע"ז מכתובות (דף צ"ב) ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ומת ראובן ואתא בע"ח דראובן וטריף דינא דאמרי לי' מטלטלי שבק אבוהון גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי. והא במעות מהני תפיסה לאח"מ מכש"כ בתפס החוב שחייב לאבי יתומים. וכן הקשה רע"א בדרוש וחידוש לכתובות (דף צ"ב). ובתוס' רעק"א למשניות כתובות פ' י' משנה ד' ונשאר בצע"ג. ובספרי באר יצחק סי' ב' כתבתי לתרץ קושיא זו ע"ש. אכן לפי מה שנתבאר בעז"ה יש לתרץ בפשיטות לקושיא חמורה זו. והוא דהא כבר נתבאר בשם הרשב"א דמה"ת אף מטלטלי משתעבדי אלא מדרבנן אין גובין ממטלטלי דיתמי. א"כ בבע"ח דתפס מטלטלי דיתמי לא מקרי רק גזל דרבנן. וכבר נתבאר דלפי שיטת הרמב"ם והש"ע ח"מ סי' ש"ע דכל גזל מדבריהם אינו יוצא בדיינים. רק היכא דמצינו בפירוש דאמרו כן בזה שאני אבל אין למדין כן בשארי דוכתי ומוקמינן על הכלל דגזל דרבנן אינו יוצא בדיינים. והא דמצינו בכתובות (דף פ"ד ודף צ"ו) ובשא"ד דבע"ח דתפס מטלטלי דיתמי מוציאין ממנו בדיינים. יש לומר בזה הטעם דכתב הר"נ בכתובות פ"ט בסוגיא דפוגמת גבי נשבעין ונוטלין דאם תפס מטלטלין ואינו רוצה לישבע מפקינן מיני' דכיון דגוף החפץ אינו שלו ע"כ במה שמוציאין המטלטלי ממנו אין זה מקרי נחתינן לנכסיו רק דמחזירין הממון ברשות בעליו ולכן בתפס מעות כתב שם דמהני תפיסתו משום דזה מקרי מוציאין ממנו וכיון דבגזל דרבנן אין מוציאין בדיינים ע"כ מהני שם התפיסה להמעות והובא לדברי הר"נ הנ"ל בסי' פ"ז בסמ"ע ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק כ"ד ובאה"ע סי' צ"ו סעיף י"א ובחלקת מחוקק שם ס"ק כ"ה וב"ש שם: ולזה נתכוין הר"נ כאן במש"כ דהא דאמרו לכתובה מפקינן דוקא במטלטלי דמכל מקום מחסרי גוביינא אבל במעות לא שהרי כבר נפרעה כו'. דבמטלטלי אף דמה"ת משתעבדי מ"מ אין זה בכלל גזל דרבנן דאמרו אין מוציאין בדיינין משום דאין זה מקרי הוצאות ממון כיון דמחסרי גוביינא. [וכמו בתפס מטלטלי ואינו רוצה לישבע כנ"ל]. אבל תפס מעות כיון דכבר נפרעה דהא מה"ת הוי כמו דנפרעה כבר כיון דמן התורה גם מטלטלי ומעות משתעבדי ומקרי פרעון מן התורה וע"כ הוי זה בכלל כל גזל דרבנן דאינו יוצא בדיינים דזה מקרי נחתינן לנכסיו אם יוציאו מידו ולכן אמרינן בזה דהוי זה בכלל כל גזל מדבריהם דאינו יוצא בדיינין ולכן לא מפקינן מיני'. וי"ל באמת דגם בתפס מעות ענשינן לי' וכמו בכל גזל דרבנן דענשינן לי' וכמבואר בשבועות (דף מ"א) ובסי' פ"ב בסמ"ע ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק י"ז ובסי' פ"ז סמ"ע ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק כ"ד. ואף דכתב הר"נ דבמעות לא מפקינן בקצרה י"ל דכוונתו דלא מפקינן בדיינים אבל ענשינן לי'. וכן מצינו בטור ח"מ סי' פ"ב סעיף ג' שכתב בתפס המלוה ואינו רוצה לישבע דלא מפקינן מיניה. אף דהדין שם דענשינן לי' וכמש"כ הש"ך בסי' פ"ב ס"ק י"ז והטור קיצר בזה. וכן סתם המחבר באה"ע סי' צ"ו סעיף י"א וכתב דבתפס מעות לא מפקינן. אף דהדין שם דענשינן לי' וכמש"כ החלקת מחוקק שם ס"ק כ"ו. כן י"ל בכוונת הר"נ דכוונתו דלא מפקינן מיני' בתפס מעות היינו בדיינין אבל ענשינן לי' וכמו בכל גזל דרבנן דלא נחתינן לנכסיו. ולא מיבעיא אי כתובה דאורייתא ואף אי כתובה דרבנן מ"מ כיון דתקנו חז"ל לעיקר חוב כתובה דינו כמו כל חוב דאורייתא גבי זה ושייך שפיר כל מה שנתבאר. וקצרתי: ולפי זה מתורץ קושיות רע"א מעל הר"נ מהא דכתובות (דף צ"ב) ופסחים (דף ל"א) דאמרו ראובן שמכר שדה באחריות כו' דינא הוא דאתי בני ראובן ואמרי לי' מטלטלי שבק אבוהון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי. הכוונה הוא דאינו רשאי לעכב המעות ת"י וכמו כל גזל דרבנן דהדין הוא דמחוייב להחזיר להתובע ואף דאין מוציאין בדיינין עכ"ז ענשינן לי' כנ"ל. ולעולם י"ל דגם התם אין ביד היתומים להוציא ממנו בדיינין משום דבתופס מעות לא נחתינן לנכסיו משום דזה מקרי הוצאת ממון דלא עבדינן כן בגזל דרבנן וה"ה בחוב דרבנן. ושפיר כתב הר"נ דבתפס מעות לא מפקינן היינו דאין מוציאין בדיינים אבל אכתי י"ל דענשינן לי' וכן מש"כ הר"נ לפרש שם עפ"ז להך דכתובות (דף צ"ג) דאמר רישא בשתי תפיסות כו' דהכוונה ג"כ לענין דאין מוציאין בדיינים ע"ש: