נחל יצחק חלק ב רטו

שהוכיחו להך דינא דמהני בזה מה שתפס בחיי אביהם את החוב שהוא חייב להיתומים. דראייתם הוא ממה דלא אוקמי בגמ' כתובות (דף ק"י) דמיירי ביתומים קטנים דהיתומים גובין ממנו והוא אינו גובה מהם משום דאין נזקקין ליתומים קטנים וע"ז לא היה קשה מה דהקשו שם בגמ' לסוף דליגבינהו ארעא ליתמי כו' ומזה הוכיחו לדבריהם דכיון דהוי תפס מחיים להחוב שהוא חייב לי"ק דמהני תפיסה זו ובכה"ג לא גזרו חז"ל להתקנה דאין נזקקין לי"ק וכמש"כ השיטה מקובצת שם. דהא לפי מש"כ לפרש דעיקר טעמם הוא להורות דזהו דין ברור בלא שום ספיקא כלל דלולי זאת היה הדין נותן דלא מהני הך תפיסה רק משום ספק. א"כ אכתי אין ראיה זו מוכרחת להוכיח דהך תפיסה דמהני הוי זה מצד וודאי. דהא אכתי יש לומר דהא דלא אוקמי בגמ' דמיירי בי"ק דזהו משום דהא כיון דהוי תפוס להחוב שחייב להם א"כ אין מוציאין ממנו משום ספק כנ"ל. אבל לעולם י"ל דאין זה מצד וודאי רק משום ספיקא ונשאר עדיין קושיות הקצה"ח דל"ל להטעם דתפס בחיי אביהם הא בלא"ה מועיל תפיסתו משום דהא במעות מהני תפיסה כנ"ל: ועכ"ז שפיר כתבתי לתרץ לקושיות הקצה"ח הנ"ל דשפיר הוכיחו הראשונים הללו מן סוגיות הש"ס הנ"ל דמהני תפס בחיי אביהם לחובו שחייב להם בתורת דין וודאי ובכה"ג לא גזרו חז"ל. משום דאי נימא דלא מהני תפיסתו בכה"ג רק משום ספיקא. אז עדיין תקשה דאכתי ה"ל להש"ס לאוקמי דמיירי המשנה דזה גובה וזה גובה ביתומים קטנים דהם גובין ממנו והוא אינו גובה מהם. דהא לפי דינא דהש"ס דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אינו יכול לגבות מהם רק מן הקרקע וכמו דמקשה הש"ס דליגבינהו ארעא ליתמי והדר ליגבי מינייהו כדר"נ. דאכתי תקשה דהוי מצי הש"ס לאוקמי דמיירי המשנה ביתומים קטנים דהם גובין ממנו והוא אינו גובה מהם רק ראוי לגבות משום דאין נזקקין לי"ק. וע"ז לא תקשה דליגבינהו ארעא ליתמי כו'. דהא כיון דיגבה להיתומים הקטנים את הקרקע אזי אינו יכול לגבות מהם יותר דהא אין נקקין לי"ק. וזה הוי להוציא כיון דגוף הקרקע קנוי להם א"כ אף יתפוס אח"ז את גוף הקרקע הא בקרקע לא מהני תפיסה דקרקע בחזקת בעלי' ולא יהיה מהני תפיסתו להקרקע עבור חובו. ואז יהיה אתי שפיר מה דאמרו זה גובה וזה ראוי לגבות. ומדלא אוקמי בש"ס כן שפיר הוכיחו הראשונים הללו דהדין הוא בכה"ג דכיון דהיה תופס בחיי אביהם דלא תקנו בכה"ג להתקנה דאין נזקקין לי"ק משום דאף דזה הוי תפיסה גרועה מ"מ מהני הך תפיסה לדחות להתקנה קלה דאין נזקקין לי"ק וכמו שכתב המגיה בט"ז כנ"ל. ומוכח דבתורת דין וודאי הוא הך דינא מה דאמרו דהיכא דהוי תפס בחיי אביהם מהני דלא תקנו בכה"ג להתקנה דאין נזקקין לי"ק. וע"כ ה"ה אף היכא דהיתומים חזרו ותפסו מהמלוה ג"כ מוציאין מהם כיון דכבר זכה המלוה במה שתפס בחיי אביהם והוי נפ"מ רבתא ממה דכתבו זה הטעם ומתורץ על נכון לקושיות הקצה"ח הנ"ל: ענף ב ובעיקר הסברא שכתבתי לעיל להסביר דלכן לא מהני תפיסה למטלטלי של יתומים קטנים אף דיש לו שטר דאף דמידי ספק לא נפיק מ"מ לא מהני תפיסתו משום דכיון דלא שייך ב"ח קונה משכון במה שתופס מן היתומים והוי זה כמו דאינו טוען על גוף הדבר דהוי שלו ולא מהני תפיסה בכה"ג. יש להקשות ע"ז הכלל מן הא דח"מ סי' ק"ח סעי' י"א גבי הא דא"א מוריש שבועה לבניו דאם תפסו יורשי המלוה אין מוציאין משום דזה הוי ספיקא דדינא וכדאמרו בשבועות (דף מ"ח) דהאי דיינא דעבד כר"א עבד. והא התם מיירי ביתמי דלא שייך התם קונה משכון ואפ"ה אמרו דמהני תפיסה הרי דמוכח מזה דלא כמו שכתבתי. וכן יש להקשות מזה על מה שכתבתי בספרי נחל יצחק בסי' ד' בתפיסה בדררא דממונא ענף ג' וענף ד'. אכן באמת אין זה קשה די"ל בזה ע"פ סברת התומים בכללי תפיסה ס"ק פ"ז פ"ח צ' דיש לחלק דשא"ה בהך דא"א מוריש שבועה לבניו דהעיקר הוא כר' אלעזר וליתא לדרב ושמואל רק הואיל ונפק מפומי' דרב ושמואל כו' ולכן אמרו התם הבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל כו'. וכ"כ התומים לסברא זו בכללי תפיסה בס"ק ק"ח עד ס"ק קי"ג ע"ש. ולכן שפיר כתבתי דלא מהני תפיסה מצד ספק בתופס מטלטלי מיתומים כיון דאינו טוען על גוף הדבר דהוא שלו לפי דלא שייך ביתומים לדון דב"ח קונה משכון ושאני התם בהך דא"א מוריש שבועה כיון דהעיקר לדינא כר"א וכמש"כ התומים ע"כ מהני התם גם תפיסה גרועה אף דלא מהני בכה"ג בשארי דוכתי לענין תפיסה בספיקא דדינא וכפי חילוק שכתב התומים הנ"ל: ועפ"ז יש לתרץ גם מה שהקשה הקצה"ח בסי' ק"י ס"ק ג' הנ"ל דהא לשיטת כמה ראשונים דפירשו להך עובדא דרבא בר שרשום דאכל כבר הפירות ואפ"ה אמרו דכי גדלי יתמי אישתעי דינא בהדייהו וגם היה לו שטר והוי כמו תפיסת מעות ואפ"ה לא מהני תפיסתו א"כ מוכח דלא ס"ל כמש"כ הסמ"ע והש"ך בזה. אכן לפי מש"כ לפרש טעמם דמהני תפיסת מעות זהו לפי דהוי כמו טוען על גוף הדבר דהוי שלו ומהני זה בספיקא דדינא משא"כ במטלטלי דהוי כמו אינו טוען על גוף הדבר דהוי שלו וכנ"ל. והנה התם בעובדא דרבא בר שרשום בזמן הש"ס מטלטלי דיתמי לא משתעבדי. ומבואר בכתובות (דף נ"א) דבע"ח אינו גובה מן יתומים פירות שאינם צריכים לקרקע לפי דכל העומד לגזוז כגזוז דמי וכמש"כ התוס' שם. וכמו שהעלה הש"ך בח"מ סי' צ"ה ס"ק ט' ובסי' קט"ו ס"ק י"ח דבע"ח אינו גובה ממטלטלי דיתמי גם מן פירות דא"צ לקרקע ע"ש. ולפ"ז הכא בהך דרבא בר שרשום מסתמא היה פירות דא"צ לקרקע והיו גמורים הפירות. א"כ מן דין הש"ס אין לו שום שעבוד כלל על הפירות רק דיכול לעכב דמי הפירות שת"י עד שיחזירו לו היתומים את גוף הקרקע שהניח להם אביהם כי רק גוף הקרקע משועבד להבע"ח. ולכן לא היה מועיל התפיסה לרבא בר שרשום במה דתפס דמי הפירות שאכל. לפי דזה מקרי אין לו טענה על גוף הדבר שתפס רק דיכול לתופסו עבור דבר אחר אם היה החוב ברור וכיון דתקנו חז"ל דאין נזקקין לי"ק והוי זה כעין ספק ולכן לא מהני תפיסה כה"ג בספיקא דדינא או בספק דררא דממונא וכנ"ל. רק האידנא דגובין ממטלטלי דיתמי ויש גם על מטלטלי דין שעבוד וכמש"כ במק"א. ועיין בספרי נחל יצחק בסי' ל"ט סי' ב' בשעבודא דאורייתא. לכן שפיר אמרו דמהני תפיסת מעות האידנא גם מיתומים קטנים משום דזה מקרי טוען על גופו של דבר והוי כמו דנפרע כבר. ומיושב קושיות הקצה"ח הנ"ל. וגם בלא מש"כ לפרש הטעם הלז על מה דמהני תפיסת מעות. ג"כ יש ליישב בקצרה לקושיות הקצה"ח מן הך דרבא בר שרשום הנ"ל. דיש לחלק בפשיטות דדוקא האידנא לאחר תקנת הגאונים דגם מטלטלי דיתמי משתעבדי אז י"ל דהוי כאלו נפרע כבר וכמש"כ הש"ך בסי' ק"י ס"ק ה'. משא"כ לדין הש"ס דמטלטלי דיתמי אינו משועבד רק דתופסו עבור גוף הקרקע כנ"ל ע"כ לא שייך לדון בזה לסברת הש"ך דהוי כאלו נפרע כבר וזה ברור. ואחר כותבי כל זה ראיתי בנתיבות סי' ק"י ס"ק ב' שכתב לתרץ לקושיות הקצה"ח מן הא דרבא בר שרשום הנ"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל ליישב בקצרה לקושיות הקצה"ח הנ"ל. אכן לפי מש"כ מקודם מתורץ בפשיטות קושיות הקצה"ח הנ"ל: ואף לפי מה דכתב הקצה"ח להוכיח דלא מהני תפיסת מעות מן יתומים קטנים אף דיש לו שטר. עכ"ז נלע"ד לדון דיש לומר דאין הב"ד יכולים להזדקק ולהוציא המעות מן המלוה. דהא כתב הרמב"ם פ"ו ה' גזלה ה' ט"ז ובש"ע ח"מ סי' ש"ע סעי' ז' דכל מי שיש בידו גזל מדבריהם אינו יוצא מידו בדיינים ונקטו זה לכללא. וזהו דלא כמש"כ התוס' בשבועות (דף מ"א ע"א) ד"ה ולר' יוסי כו' דלא אמרו כן רק היכא דלא הוי גזל רק מפני דרכי שלום כו' אכן מן