נחל יצחק חלק ב ריג

יהיה יכול לחייב שבועה ע"ז. אבל לפמש"כ דס"ל להירושלמי דנאמנים עדי השטר בזה אתי שפיר צד האיבעיא הנ"ל. גם כל עיקר קונטרסי בזה הוא רק בלא ידעו עדי השטר משום דבידעו וודאי פשוט דא"נ עד אחד לחייב שבועה כלל. אך בלא ידעו עדי השטר נתבאר דנאמן ע"א לחייב שבועה: הט"ז בסי' הנ"ל סעיף א' השיג על הב"ח במש"כ בכוונת הבעה"ת דפוגם לכת"י נתבטל כל הכת"י ותמה עליו הט"ז. הנה לעיל בחידושי לסי' נ"ד כתבתי לבאר על נכון לדברי הב"ח הנ"ל ע"ש: סימן פה א (סעיף א וסעיף ג) שנים שהוציאו שט"ח וע"ז יכול לומר אלו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני ונאמן לומר פרוע: ונלפענ"ד דמ"מ שבועה צריך דהא בחזקה דתוך זמנו אף בצירוף שטר העלה הש"ך בסי' ע"ח ס"ק ט"ו דצריך לישבע שבועת היסת אחר פרעון. והא חזינן דחזקה דתו"ז אלימא ביותר מן הך חזקה דאמרו חז"ל אלו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני. דהא בחזקה דתו"ז נסתפקו בש"ס אי מהימן במיגו נגד חזקה דתו"ז ולא איפשיטא כמבואר בב"ב (דף ה'). וע"כ בתפס המלוה יכול המלוה לומר קים לי דלא מהימן הלוה במיגו נגד חזקה זו כמבואר בסי' ע"ח ש"ך ס"ק י"ט. ואלו בהא דאלו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני מבואר בהגהות אשרי כתובות סי' ט"ו פ' י"ג שכתב בשם הר"ת והמרדכי דאם יש להמלוה מיגו נאמן לתבוע מהלוה. אף דיש לומר אלו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני. מ"מ נאמן במיגו נגד חזקה זו. והובא בהגהת הרמ"א סוף סעיף ג' שם. ובש"ך ס"ק א'. אלמא דאף להוציא מהלוה נאמן המלוה במיגו ולא הוי מיגו להוציא דשטרא מסייע לי'. אלמא דהך חזקה קילא מן חזקה דתו"ז דהא בחזקה דתו"ז אם תפס המלוה יכול לומר קים לי דלא מהימן הלוה במיגו נגד חזקה דתו"ז ואלו הכא מוציאין מהלוה ע"י מיגו של המלוה. הרי דזהו דבר ברור דנאמן במיגו נגד חזקה זו. והא דשטרא מסייע ליה אין זה מעליותא רק במקום מיגו להוציא לפי מש"כ הכנה"ג דנחשב השטר בזה להיות כגבוי קצת דלכן לא מקרי מיגו להוציא. ועוד דהא ה"ט שייך ג"כ גבי חיוב שבועה להלוה. וע"כ הדין נותן דחייב הלוה שבועת היסת הכא דאין חזקה זו פוטרו מן היסת וכמו בחזקה דתו"ז דהעלה הש"ך בסי' ע"ח דצריך לישבע שבועת היסת אחר הפרעון. והנתיבות ס"ק א' כתב דאינו חייב שבועה משום דהוי כמו אנן סהדי תדע דהא לשיטת רש"י אף מזוייף יכול לטעון עכ"ל. ותמהני עליו כיון דהכריע הנתיבות בסי' ע"ח ס"ק ז' דלאחר הפרעון אם תבעו דמשביעו היסת בחזקה דתו"ז א"כ ה"ה וכש"כ הכא יצטרך לישבע היסת כנ"ל: אכן כל זה הוא לפי דברי הש"ך בסי' ע"ח ס"ק ט"ו דהעלה דחזקה דתו"ז אין פוטרו מן ש"ה אבל לפי מש"כ הב"ש באה"ע סי' צ"ו ס"ק ח' בשם תשובת הרי"ף שהובא בבעה"ת שער ט"ז ח"ב סי' ה' דמוכח דס"ל להרי"ף והבעה"ת דחזקה תו"ז פוטרו מן ש"ה וכיון דהוי ספיקא דפלוגתא בזה אין לחייבו היסת ע"ש. א"כ ה"ה הכא י"ל דחזקה דאלו חייב הייתי לך היה לך לעכובי בחובך הוי חזקה אלימתא לפוטרו אף מן ש"ה. ומש"כ הש"ך שם לפרש לדברי הרי"ף והבעה"ת דכוונתם הוא על שבועה קודם פרעון באמת מוכח מלשון הרי"ף בבעה"ת שם כמש"כ הב"ש וכמו שכתב ההפלאה בסי' צ"ו ס"ק ז' דס"ל להרי"ף דפטור אף מן שבועת היסת לאחר הפרעון. אכן מבואר להדיא בבעה"ת שער ל"ד ח"ג גבי הך דכתובות (דף ק"י) המוציא שט"ח והלה מוציא שמכר לו השדה כו' דאיתרע ליה השטר אף דיש בו נאמנות ונשבע לוה היסת ונפטר עכ"ל והובא כאן בבית יוסף. א"כ חזינן דאף דס"ל להבעה"ת גבי חזקה דתו"ז דפוטר אף מן ש"ה אפ"ה הכא גבי הסברא דאלו חייב הייתי לך היה לך לעכובי בחובך ס"ל דאינו פוטר מן ש"ה משום דזה גרע מן חזקה דתו"ז וכמש"כ לעיל להוכיח כן ממה דמהני הכא מיגו להמלוה להוציא מן הלוה כו'. ע"כ אף לפי הכרעת הב"ש בסי' צ"ו ס"ק ח' דלדינא אין לחייב היסת להמלוה בחזקה דתו"ז אף לאחר הפרעון מ"מ כאן חייב הלוה היסת וכמש"כ הבעה"ת. וכן מצאתי בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' פ"ו דפסק ג"כ דחייב הלוה שבועה. וב"ה כוונתי לדעתו: אכן לפי מה שהובא לעיל בחידושי סי' ג' בכללי מיגו לדברי תשובת מיימוני ה' משפטים סי' ל"ד. מוכח דס"ל לתשובת מיימוני דהך חזקה דאלו חייב הייתי לך היה לך לעכובי בחובך פוטר אף מן היסת וחולק על הבעה"ת הנ"ל. ואפשר דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים שכתב המחבר כאן אם אומר מזוייף דיש אומרים דנאמן וטעמו משום דהך סברא דהיה לך לעכובי בחובך ה"ל כמו אנן סהדי וכמש"כ הנתיבות ע"כ יש לו כח למפטר אף מן היסת וכן הוא שיטת תשובת מיימוני. אבל הבעה"ת י"ל דס"ל כשיטת הסוברים דא"נ לומר מזוייף ע"כ לא ה"ל כמו אנן סהדי למיפטר אף מן היסת. ואף שהש"ך בס"ק ד' כתב דליכא פלוגתא בזה וכ"ע ס"ל דא"נ לומר מזוייף מ"מ הא האו"ת כתב דלא כדבריו והעיקר כפשט המחבר דפליגו בזה. ע"כ שפיר י"ל דזה תלי בהך פלוגתא. ועיין בקרבן נתנאל לכתובות פ' י"ג אות מ"ב שהביא ג"כ לדברי התוס' שכתבו גבי שטר שנפל איתרע דנאמן לומר מזוייף אף בשטר מקוים. וזהו כדברי התומים שהביא ג"כ לדברי התוס' שכ"כ התוס' בכתובות (דף צ"ב) ובגיטין (דף ב') ובב"מ (דף י"ג). וכן נראה לי להביא ראיה לזה מן דברי הנימוקי יוסף לב"ב (דף ז') גבי ההוא שטרא דיתמי דנפק תברא עליה כו' ומדלא אפקי' בחיי אבוהון ש"מ זיופי זייף. וכתב הנימוקי יוסף בשם הרשב"א אע"פ שמקויים בחותמיו אפילו מפי עדים אכתי חיישינן דכיון וזייף וכההיא דב"ב (דף קס"ז) כו'. ועיין בסי' ק"ח סעי' ט"ז וש"ך ס"ק ל"א מזה. הרי דמצינו דהיכא דיש ריעותא גדולה דנאמן לומר מזוייף אף בשטר מקויים. וה"ה הכא י"ל כיון דס"ל דהך סברא דאלו חייב הייתי לך היה לך לעכובי בחובך דמשווינן עי"ז לריעותא גדולה על השטר. ע"כ ס"ל להנך פוסקים דמה"ט נאמן לומר מזוייף אף בשטר מקויים ומתורץ קושיות הש"ך כאן ס"ק ד' ועיין לעיל סי' ס"ג ובחידושי שם: ואף דלדעת הסוברים דנאמן הלוה לומר מזוייף משום דה"ל כמו אנן סהדי וכמש"כ הנתיבות וכ"כ הסמ"ע כאן ס"ק ב' דהוי כאן אנן סהדי שפרעו כבר ואפ"ה מהני אם יש להמלוה מיגו דלא מכרתי לך ולא קבלתי ממך מעות כמש"כ הש"ך ס"ק א' והרמ"א לקמן סעיף ג' כנ"ל ולא אמרינן דהא ה"ל כמו מיגו במקום עדים משום דיש לחלק כפי דברי ההפלאה לכתובות (דף י"ט ע"א) בתוס' ד"ה אימא כו' שמחלק דדוקא היכא דהוי מיגו במקום עדים לא אמרינן אבל מיגו בעיקר העדים אמרינן וכמו דמחלקינן בסי' ע"א גבי מיגו במקום נאמנות למיגו בעיקר הנאמנות ע"ש בהפלאה. א"כ ה"ה הכא י"ל דלכן נאמן המלוה במיגו משום דזה הוי כמו מיגו בעיקר אנן סהדי כיון דאינו ידוע לנו עיקר מעשה המכירה רק ע"פ ולכן נאמן המלוה אף דנימא דנחשב זה כמו אנן סהדי. ועפ"ז יש לדון בהראי' שהבאתי לעיל מן מיגו במקום חזקה דתו"ז. ועיין בש"ך סי' ק"ח ס"ק ז' ובקצה"ח שם ובסי' צ"ז בקצה"ח ס"ק י"ב והדברים ארוכין. ולכן כיון דהך דינא בטוען הלוה מזוייף הוי פלוגתת הפוסקים בלא שום הכרעה וכיון דנתבאר די"ל דהך דינא דפליגי הבעה"ת ותשובת מיימוני אם חייב היסת דזה תלוי ג"כ בהך פלוגתא ע"כ קשה לחייבו שבועת היסת כיון דלא מצינו הכרעה בין הנך דיעות. ובלא"ה כיון דהבע"ת חולק בזה עם המיימוני ה"ל ספיקא דפלוגתא דאין לחייבו שבועה. וכעין זה כתב הב"ש בסי' צ"ו ס"ק ח' כנ"ל ועיין לעיל בחידושי לסי' ע"ח