נחל יצחק חלק ב ריב

ממק"א כמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק קי"ד וכמש"כ הריטב"א בכתובות (דף י"ט) דזה הוי כמו עדי פרעון ומחילה. ע"כ גם ע"א נאמן לחייב שבועה ואין סתירה לזה מהירושלמי כנ"ל: ענף ג ועוד י"ל דלכן הירושלמי לא הקשה על הא דפוחתת עיה ששש והא האי שטרא חספא בעלמא הוא כמו בש"ס דילן משום די"ל דהירושלמי לטעמי' אזיל דהנה בירושלמי בכתובות פ' ב' ה"ג בסופו אמרו שם דאמר רב דנאמנים העדים לומר שטר אמנה הוא משום דמותר לחתום על שטר אמנה אלא דאסור לקיים שטר אמנה בביתו כו'. ולא ס"ל כמו בש"ס דילן דאמרו בכתובות (דף י"ט) דאסור לחתום על שטר אמנה משום הך קרא דאם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ואעולה לא חתמי. אלא הירושלמי ס"ל דהך קרא הנ"ל לא קאי רק על המלוה דאסור להשהותו בתוך ביתו. ולא על העדים וע"כ נאמנים העדים לומר דהוא אמנה משום דלא מקרי עולה כלל. ועיין במראה הפנים שם: ולכאורה יש לדון דכיון דעל המלוה מוטל איסור לקיים שטר אמנה בתוך ביתו א"כ ממילא אסור לפני העדים לחתום עליו משום לפני עור דמכשילים העדים את המלוה. ואפשר דס"ל להירושלמי דלא שייך לפני עור בדרבנן. וכה"ג כתבו הרשב"א והר"נ פ' א"ט והובא בש"ך יו"ד סי' נ"ה ס"ק י"א גבי אבר פרוש כיון דלישראל אין בו אלא מצות פרוש בלבד ע"כ אין בו משום לפ"ע. ובאמת התוס' בפ' לפני כו' (דף כ"ב) ד"ה תיפוק לי' כו' כתבו להוכיח דשייך לפ"ע אף באיסור דרבנן ע"ש. וכן קיי"ל ביו"ד סי' ק"ס גבי אבק רבית דעובר הלוה על לפ"ע. ואפשר לומר דשא"ה באבר פרוש דלא נאסר רק משום מצות פרוש בלבד וכמש"כ הט"ז בסי' נ"ה ס"ק ז' דאיסור זה קיל משארי איסור דרבנן. ולכאורה קשה ע"ז מירושלמי הנ"ל דמוכח דלא שייך לפ"ע בדרבנן. וי"ל דס"ל דבאמת כיון דחזינן בירושלמי דס"ל דהך קרא דאם און בידך הרחיקהו כו' דמזה למדו על איסור אמנה דזה לא קאי רק על איסור המלוה לחוד ולא על העדים. משום דבעדים לא שייך לשון דאם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה. ע"כ י"ל דגם הש"ס דילן ס"ל כן והא דאסור לחתום על שטר אמנה זהו משום לפ"ע דהעדים מכשילים להמלוה. וע"כ קרו לי' עולה ואעולה לא חתמו. ולכן אינם נאמנים לומר אמנה הוא וס"ל לש"ס דילן דשייך לפ"ע בדרבנן ג"כ ופליגי בהך דינא ש"ס דילן עם הירושלמי. וסמכינן על ש"ס דילן לפסוק דשייך לפ"ע בדרבנן: וכן מורה לישנא דש"ס דילן בכתובות (דף י"ט ע"א) דאומר שטר אמנה הוא אינו נאמן והקשו אי באין כת"י יוצא ממק"א אמאי לא מהימני ורב אשי תירץ דלכן לא מהימני כדרב כהנא דא' אסור לאדם שישהה שטר אמנה בביתו שנאמר אל תשכן באהליך עולה. אלמא דמתחלה היה ס"ל להש"ס דעל העדים ליכא איסור לחתום על אמנה ואח"ז מסיק דכיון דאסור להשהות שטר אמנה בביתו ע"כ אינם נאמנים העדים. אלמא דעיקר איסור דאמנה אינו רק על המלוה וממילא מוכח מזה מדרב כהנא דעדים שאמרו אמנה אינם נאמנים. ואף דלא נאמר בדברי רב כהנא האיסור רק על המלוה ולא על העדים. מ"מ אינם נאמנים משום דמקרי עולה גבייהו משום לפ"ע דגם בדרבנן שייך לפ"ע. ולפ"ז מוכח כמש"כ הקצה"ח בסי' ל"ה בס"ק ד' שהשיג על התומים דכתב בסי' מ"ו דאם חתמו על אמנה פסולין לעדות. והשיג הקצה"ח ע"ז והעלה דאינם פסולין לעדות. ולפי מש"כ דעיקר העולה דאמנה הוא משום לפ"ע. א"כ י"ל בזה כמו דמצינו בסי' ל"ד סעי' י' דבאבק רבית אינו נפסל אלא המלוה ולא הלוה. דאף דעובר הלוה אלפ"ע באבק רבית כמבואר ביו"ד סי' ק"ס. עכ"ז אינו נפסל לעדות בעובר על לפ"ע בדרבנן וה"ה הכא וקצרתי: נחזור לענינינו דחזינן דס"ל להירושלמי דעל העדים ליכא איסור לחתום על שטר אמנה כ"א על המלוה מוטל האיסור. והנה בש"ס דילן (דף פ"ז) דתירצו דהך פוחתת דכתובה מיירי באומרת אמנה היתה בינו לבינה והשטר כשר. דאף דהמלוה עבר על איסור דאל תשכן באהליך עולה. מ"מ כיון דהעדים לא חתמו באיסור כיון דלא נודע להם בעת שחתמו מזה ע"כ לא פסלו שטר זה ויש לו דין שטר לגבות בו. ואף דהמלוה עבר על איסור עכ"ז הא העדים חתמו בהכשר. וע"כ פוחתת כזה גובה בלא שבועה וא"כ ה"ה בשטר אמנה לשיטת הירושלמי דס"ל דהעדים מותרין לחתום רק דאיסור מוטל על המלוה להשהותו בביתו מ"מ הא העדים חתמו בהכשר ויש לו דין שטר. וע"כ פוחתת גובה בלא שבועה אף דידעו העדים שהוא אמנה. וע"כ לא הקשו בירושלמי כמו דהקשו בש"ס דילן והא האי שטרא חספא בעלמא הוא. משום דלשיטת הירושלמי דמותרים לחתום אין זה חספא אלא יש לו דין שטר כשר. דהא חתמו בהיתר: ולפ"ז י"ל דהא דמבואר בירושלמי שם אחר דהביא להברייתא דפוחתת גובה שלא בשבועה. וקאמר אח"ז דעד אחד מעיד על פוחתת אינו יכול לחייבה שבועה משום דהוי כמכחיש השנים דעדי השטר. וקאי הכל דידעו העדים שהוא אמנה וכמו סתם אמנה דכל הש"ס. וע"כ י"ל היכא דמעיד דלא ידעו עדי השטר דהוא אמנה דאז כיון דעדי השטר עצמן האומרים דהי' אמנה ולא נודע להם בעת שחתמו דנאמנים משום דזה הוי כפרעון כנ"ל. ע"כ גם עד אחד נאמן בזה לחייב שבועה כמו כל פרעון. ואף דלפמש"כ דס"ל להירושלמי דנאמנים לומר שטר אמנה. מ"מ פשוט דז"א רק באין כת"י יוצא ממקום אחר אבל בכת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים משום דהא עקרי לשטרא כמבואר בכתובות (דף י"ט) דאמרו על אמנה אי בכת"י יוצא ממקום אחר פשיטא דלא מהימני ואי באין כת"י יוצא ממק"א אמאי לא מהימני ומסקי דמקרי עולה. ועכ"ז אף מקודם דאמרו דזה מקרי עולה מ"מ בכת"י יוצא ממק"א לא מהימני. וע"כ ברור דאף להירושלמי אינם נאמנים אלא באין כת"י יוצא ממק"א משום דלא מקרי עולה להירושלמי. וכ"כ בכת"י יוצא ממקום אחר ובאו עדים אחרים והעידו שהיה אמנה אינם נאמנים לגמרי רק מצד תרי ותרי כמו באנוסים מחמת נפשות דכתובות (דף כ'). וכיון דאינם נאמנים שני עדים אחרים בזה רק מצד תרי ותרי. ע"כ הדין נותן דאין עד אחד נאמן בפוחתת לחייב שבועה. דהא אין ע"א מכחיש את השנים. ואף דלא הוזכר בירושלמי שם דמיירי בידעו שהוא אמנה. מ"מ י"ל דכיון דבכולי ש"ס דילן בכתובות דאמרו דאינם נאמנים לומר אמנה דקאי הכל בידעי. דא"ל ידעי הא נאמנים כנ"ל. א"כ ה"ה בירושלמי דאמרו בקצרה זה דקאי הכל בידעי. וע"כ אמרו דאין עד אחד מכחיש שנים משום דחשוב השטר כמו אנן סהדי דלא היה אמנה. אבל בלא ידעי דנאמנים העדים לומר אמנה אף בכת"י יוצא ממק"א וכמו על פרעון. א"כ ה"ה ע"א נאמן בזה לחייב שבועה. וכמו דמשמע מדברי הרא"ש דשבועות הנ"ל: וב"ה מצאתי בתשובת מהרי"ק שכתב בסי' כ"ב בע"א מעיד על שטר שהיה שטר מברחת דאם העיד דידעו עדי השטר בעת שחתמו א"כ מקרי עולה לגבייהו וע"כ אינו יכול לחייבו שבועה משא"כ באם לא ידעו עדי השטר שהיה מברחת מחייב העד שבועה כמו בפרעון ע"ש. הרי להדיא דהמהרי"ק מחלק כעין דמשמע מדברי הרא"ש הנ"ל אך לא הביא כלל לדברי הרא"ש והירושלמי הנ"ל. ע"כ ב"ה שפיר כתבתי דע"א מעיד על אמנה דא"ל ידעו העדים בעת שחתמו דיכול לחייב שבועה כמו במעיד על פרעון. אלא בידעו העדים לפי עדותו אז אינו יכול לחייב שבועה וכ"ז ברור: ולפמש"כ דהירושלמי ס"ל דנאמנים לומר אמנה ע"כ א"ש מש"כ דירושלמי דפ"ט דאיבעיא ליה בע"א מעיד על פוחתת מיירי בידעו העדי שטר דהוא אמנה. משום דבידעי קשה לומר מה דאיבעיא להו מתחלה שם אם ע"א נאמן על פוחתת דהא כיון דמקרי עולה וא"נ לומר אמנה ע"כ אין סברא לומר כלל ולהסתפק דעד אחד