נחל יצחק חלק ב ריא

שטר אמנה. וע"כ פוחתת גבי שלא בשבועה. ולכן איבעיא ליה לר' ירמיה בע"א על פוחתת דיש סברא לומר דיחייב שבועה כיון דעדים אחרים היו נאמנים לגמרי וגם עדי השטר נאמנים בזה. ע"כ גם ע"א נאמן לחייב שבועה. א"כ קשה איך בא ר' יוסי לפשוט לר' ירמי' איבעיא שלו. הא י"ל דר' ירמי' קאי על הא דמיירי שם מקודם בפוחתת שלא נודע להעדים מזה דהוא אמנה וע"כ יש מקום לומר בזה דע"א יחייב שבועה. ואיך בא ר' יוסי לסתור דברי ר' ירמי' בפשיטות. והלא אין זה מדברי ר' ירמי' כלל דהא לא פשט ליה מה דקא מבעיא ליה כלל. ומכ"ז נראה להוכיח מדברי הירושלמי דס"ל דאף היכא דמעיד הע"א דלא ידעו עדי השטר דהוא אמנה ג"כ אינו יכול לחייבו שבועה משום דכיון דע"א בשטר אינו אלא מדרבנן ע"כ לא תקנו כי אם בפרוע דאין כאן שום הכחשה להשטר. משא"כ באומר אמנה דמרע ליה לשטרא. וע"כ ס"ל לחד מ"ד בכתובות (דף י"ט) דאף באין כתב ידם יוצא ממק"א אינם נאמנים לומר מודעא משום דמרע ועקר לשטרא. ואף דהתם מיירי בנודע להם בעת שחתמו שהיא מודעא. עכ"ז י"ל דלגבי ע"א לחייבו שבועה דנין לעולם להשטר כשנים לגבי זה דלא יהיה יכול ע"א לחייב שבועה. אף היכא דלא ידעו עדי השטר דהוי אמנה. וכמו דהוכחתי מהא דאמרו שם מקודם בפוחתת דגבי בלא שבועה. וכמו דמוקי בש"ס דילן דמיירי באומר אמנה בינו לבינה. והא דלא הזכירו זה בירושלמי י"ל דסמכו בזה על מה די"ל בפשיטות כמו דמתרץ בש"ס דילן: ענף ב ובאמת לכאורה צ"ע דאמאי לא הקשו בירושלמי שם ג"כ כעין קושיות הש"ס דילן על מה דתני דפוחתת גבי שלא בשבועה והלא שטרא חספא בעלמא הוא. וי"ל בזה עפ"י מש"כ הרמב"ן בחי' לב"ב (דף ל"ב) דאמרינן מיגו להוציא. והא דב"ב שם מיירי בשטר דאינו מקויים דאין ב"ד נזקקין לקיימו אבל בשטר מקויים כבר סמכינן אף על מיגו להוציא. והקשה דא"כ מה הקשה הגמ' בכתובות (דף פ"ז ע"ב) על הא דתני פוחתת תפרע שלא בשבועה במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. ולשיטת הסוברים דלא אמרינן מיגו להוציא אתי שפיר קושיות הגמ' הנ"ל דהא אינה נאמנת במיגו להוציא אבל אם אמרינן מיגו להוציא א"כ י"ל דמיירי בכתובה מקויימת ומהימנא במיגו ע"ש ברמב"ן שנדחק בזה. והובא בתומים בכללי מיגו ס"ק א' ועיין בש"ך סי' פ"ג: ונלפענ"ד לתרץ קושיות הרמב"ן הנ"ל עפ"י מש"כ הרא"ש בשבועות פ"ז סי' ד' והר"ן שם והרשב"א שם דבטוען על המשכון דנאמן כדי דמיו במיגו דצריך לישבע בנק"ח. כמש"כ הגאונים ותשובת הרי"ף דצריך לישבע בנק"ח ואינו נאמן במיגו משום דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. ועוד אמרו הגאונים טעם אחר דכיון דלאו אגופיה דמשכון קטעין אלא בעי לאפוקי ממונא מרשותא דחברי' לית לי' בלא שבועה חמורה. והביאו ראי' מהא דב"ק (דף קי"ד) המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול כו'. והובא בסי' ע"ב סעי' י"ז במחבר שם שפסק דבטוען על המשכון צריך לישבע בנק"ח: וכבר כתבתי במק"א להוכיח מזה דאף היכא דאמרינן מיגו להוציא עכ"ז חייב שבועה בנק"ח. וכמו בטוען סטראי דסי' נ"ח דאמרינן מיגו להוציא כיון דשטרא מסייע לו עכ"ז חייב שבועה אף דלא טען השבע לי וכמש"כ הסמ"ע בסי' נ"ח ס"ק ג'. וכמש"כ בחידושי שם בארוכה ודלא כהש"ך שם. דכיון דהוי אפוקי ממונא אף דנאמן במיגו עכ"ז חייב שבועה בנק"ח. כעין שבועת הגאונים הנ"ל. וכבר מבואר שם דאף בזמן המשנה היה הדין כן. ולפ"ז בפוחתת דכיון דהשטר הוא חספא בעלמא. ועיקר נאמנות הוא ע"י מיגו א"כ צריכה שבועה בפוחתת. ולפ"ז שפיר הקשה הגמ' על מה דתניא בברייתא שם דפוחתת תפרע שלא בשבועה הא כיון דאינה נאמנת רק ע"י מיגו א"כ צ"ש כמו בשבועות המשכון הנ"ל. וע"כ הוצרך הגמ' לחוקמי דמיירי באומרת אמנה היה בינו לבינה. ומתורץ קושיות הרמב"ן הנ"ל. והוי מזה סייעתא להגאונים הנ"ל דפסקי שבועה בנק"ח לטוען על המשכון כדי דמיו. ועיין באו"ת סי' פ"ד ס"ק י"א שהשיג על הסמ"ע דכתב שם דבאומר אמנה היה בינו לבינה דנאמן מצד מיגו ובאמת אינו כן. עיי"ש ולפ"ז שפיר תני דפוחתת גבי שלא בשבועה כיון דנאמן מצד עצמו. ואפשר דהרמב"ן שהקשה כן היינו לשיטת החולקים על הגאונים הנ"ל. ועיין ברמב"ן פ"ז דשבועות במלחמות שם. ובתוס' כתובות (דף פ"ז) ד"ה האי שטרא כו': ועיקר ראיות הגאונים הנ"ל דהוכיחו כן מהמשנה דב"ק (דף קי"ד) המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול. אלמא דאף דנאמן כדי דמיו במיגו מ"מ בעי שבועה וכמש"כ הרא"ש והרשב"א והר"נ שם. ובאמת בירושלמי בב"ק פ"י ה"ג אמרו דלכן חייב שבועה במכיר כליו וספריו משום כדי שלא יהיה בע"ב מטפלין לגנבים. והא דהוכיחו הגאונים הנ"ל מהמשנה דישבע כמה הוציא ויטול. י"ל דטעמא דכיון דלא הוזכר טעם הירושלמי הנ"ל בש"ס דילן. ע"כ מסתמא הטעם הוא משום דהוי מיגו לאפוקי ממונא ולא אמרינן בכה"ג מיגו לאפטורי משבועה. אבל הירושלמי לא ס"ל לשבועת הגאונים הנ"ל וכמבואר בירושלמי שבועות פ"ז דאיתא התם היה משכון בידו נוטל בלא שבועה והובא בש"ך סוף סי' פ"ט. וי"ל דירושלמי לטעמי' אזל דס"ל דהא דתנן המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול דזהו מצד שלא יהיה בע"ב מטפלין לגנבים. ע"כ אין לשי' הירושלמי שום מקור לשבועת הגאונים הנ"ל. משא"כ לש"ס דילן דלא אמרו להך טעמא על הא דהמכיר כליו ביד אחר ע"כ ס"ל לשבועת הגאונים הנ"ל לכן שפיר הקשו במאי גבי בהאי שטרא הא הוי חספא בעלמא. ואף דיש לו מיגו ואמרינן מיגו להוציא לשיטת הרשב"א ורמב"ן עכ"ז היה צריך לישבע כעין שבועת הגאונים הנ"ל. משא"כ לשיטת הירושלמי דס"ל דהיכא דיש לו מיגו א"צ לישבע ולא ס"ל לשבועת הגאונים הנ"ל אתי שפיר הא דפוחתת גבי בלא שבועה משום דיש לה מיגו כנ"ל. ע"כ לא מפקינן להברייתא דפוחתת גבי בלא שבועה מפשטא כמו דמשמע בכמה דוכתי דסתם אמנה הוא היכא דידעו עדי השטר. ועכ"ז גבי בלא שבועה משום מיגו כנ"ל: ולא מבעיא לשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דאמרינן מיגו להוציא. ואף לשיטת הסוברים דלא אמרינן מיגו להוציא. עכ"ז הא זהו פלוגתת רבה ורב יוסף בב"ב (דף ל"ב) כמבואר בתוס' ב"ב שם ובתוס' כתובות (דף פ"ז). א"כ הא רבה ס"ל דאמרינן מיגו להוציא. וי"ל דהירושלמי ס"ל כמ"ד דאמרינן מיגו להוציא. וע"כ גבי שפיר ע"י האי מיגו ובל"ש כנ"ל. אבל לעולם י"ל דמיירי הא דפוחתת דהובא בירושלמי שם כמו שטר אמנה דכולי ש"ס דילן דמיירי הכל בידעו העדים. וע"כ אמרו סתמא בכתובות (דף י"ט) דאינם נאמנים לומר אמנה ולא פירשו דזה קאי בידעו העדים דווקא משום דסתמא מורה כן הלשון. ע"כ סתמו בירושלמי ג"כ בפוחתת ואמרו דע"א אין מחייב שבועה משום דקאי הכל בידעו העדים מתחלה. וכן אח"ז דאיבעי להו כן ופשט לי' דאינו נאמן ע"א לחייב שבועה בפוחתת דקאי הכל דידעו העדי השטר ושייך בזה שפיר סברת הירושלמי משום דאין ע"א מכחיש את השנים. וכמו דכתב הרא"ש בשבועות שם דלכן אין ע"א מחייב שבועה באמנה משום דאפילו תרי סהדי לא מהימני לגמרי כ"א דיהיה כמו תרי ותרי דכתובות (דף י"ט) וסי' מ"ו סעיף ל"ז. ועדי השטר בעצמם אינם נאמנים כלל. וע"כ בע"א אף דאינו מעידי השטר ג"כ אינו נאמן על שבועה משום דאין ע"א מכחיש שנים. דדוקא בשנים דינו כמו תרי ותרי כנ"ל. אבל היכא דמעיד הע"א דלא ידעו עדי השטר. אז שפיר נאמן הע"א לחייב שבועה. משום דאין זה הכחשה כלל דהא אף עדי השטר נאמנים לומר דהיה אמנה ולא ידעו בעת שחתמו שהוא אמנה אף בכת"י יוצא