נחל יצחק חלק ב ר

**(משום דאתם קיימים בפנינו יגרש אותה שנית. א"כ בשולח הגט ממקום רחוק לא שייך זה. ע"כ לכל השיטות אין להחמיר בכה"ג וזהו עצה נכונה לצאת ידי חובת קיום (ע"כ הגה"ה):)** ענף ד ובעיקר מילתא דנתבאר לעיל דהיכא דאיכא לברורי לא מהני מיגו נראה לענ"ד להביא ראיה לזה מן חגיגה (דף כ"ב ע"ב) דאי' שם הא דאמר מעולם לא הטבלתי כלי. בתוך כלי והא דאמר הטבלתי אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד והתניא נאמן עם הארץ לומר לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו ולא נטמאו. והקשה הטורי אבן דאמאי לא מהימן במיגו דלא הטבלתי כלי בתוך כלי והא דאינו נאמן לומר הוכשרו ולא נטמאו במיגו דלא הוכשרו י"ל משום דע"ה אינו בקי בהלכות טהרה ושמא נטמא וסבר דלא נטמא אבל זה תקשה כו' וי"ל דה"ט דא"נ משום דהוי כמו הא דחולין כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו אפילו אמר ברי משום דהוי מילתא דלא רמיא כו' מיהו לא דמי להאי דחולין כ"כ עכ"ל הט"א. וכוונת חילוקו הוא ע"פ דברי החכם צבי בסי' ק"ד ע"ש. ועיין בט"ז יו"ד סי' ק"צ ס"ק מ"ם. ומן דברי המהרש"ל המובא בש"ך יו"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ח מוכח דלא ס"ל לסברת החילוק שמחלק החכם צבי שם דשאני בשחיטה דיש לנו חזקת איסור ע"כ אמרו בזה להך כללא דמילתא דלא רמי' לאו אדעתיה דהא בנידון של המהרש"ל שם לא הוי חזקת איסור ואפ"ה כתב שם לדון להך מילתא דלא רמיא עלי' דלאו אדעתי'. ועיין בפרמ"ג שם ובש"ך יו"ד סי' צ"ד ס"ק א' ובפרמ"ג או"ח בהנהגת או"ה סדר שני אות י"ג מזה. ועיין בנו"ב מ"ת ח' יו"ד סי' ט"ז מזה. ויש הרבה לדון בכ"ז ואין כאן מקומו וכיון דהטורי אבן בעצמו כתב דאין זה דומה להא דחולין. ע"כ עדיין תקשה לקושיות הטורי אבן בחגיגה הנ"ל: אכן לפי מה שנתבאר דמיגו לא מהני היכא דאיכא לברורי ולתקן הדבר בפשיטות וכמו בבעל שאמר גרשתי א"נ מפני הטעם שכתב הרמב"ם הנ"ל אתי שפיר מה דלא האמינוהו במיגו דאי בעי אמר מעולם לא הטבלתי כלי בתוך כלי משום דזה הוי כמו איכא לברורי ולתקוני דהא יכול בקל להטבילו ולהזות על הכלי מחדש וכמו הא דפרק אין מעמידין (דף ל"ז ע"ב) הא מיא בנהרא זילו טבולו. ודומה למש"כ הרמב"ם פ' י"ב ה' גירושין ה' ה' הנ"ל דאומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה בפנינו. דהטעם הוא לפי דאיכא לתקוני בקל עתה לפנינו ע"כ אינו נאמן במיגו דבידו לגרשה. וה"ה הכא דבידו לתקן בנקל ולהטבילו ולהזות עליו מחדש ע"כ א"נ במיגו. והוי כמו רובא דהיכא דאיכא לברורי בנקל דלא סמכינן על הך רובא וה"ה במיגו וידעתי. מה דיש לדון בזה ע"פ דברי הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ל"ח בד"ה ואחר שעלה בידנו חידוש דין זה כו' שהביא שם לדברי הצל"ח בפסחים בסוגיא דר"ח ס"ה כו' ע"ש. אכן מן הש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' לא נראה כן וקצרתי. ומתורץ עפ"ז קושיות הטורי אבן: והא דאינו נאמן לומר הפירות הוכשרו ולא נטמאו במיגו דלא הוכשרו. יש לומר בזה כמש"כ הטורי אבן. אבל בהא דהטבלתי ולא הטבלתי בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד דבזה לא שייך כן וכמש"כ הטורי אבן לחלק בין הא דחולין הנ"ל להך דחגיגה. וע"כ מוכח מזה כפי הסברא שכתבתי דמיגו לא מהני היכא דאיכא לברורי ולתקוני בקל. והא דאמרו שם לסייע לרבא מהא דתניא דא"נ לומר הוכשרו ולא נטמאו וכמו שהרגיש בזה הטורי אבן שם. נלע"ד בזה דכוונת הש"ס הוא להוכיח לחלק דהיכא דהוי דררא דספיקא עכ"פ אז אינו נאמן עם הארץ בטענת עצמו רק ע"י מיגו. ולכן בהוכשרו ולא נטמאו א"נ משום דהוי דררא דספיקא וממילא כיון דא"נ בלא מיגו לכן היכא דלא שייך המיגו התם וכמש"כ הטורי אבן לכן א"נ. ע"כ ממילא ה"ה בהך דהטבלתי כלי בתוך כלי ולא היה בתוך כלי שאין בפיו כשפופה"נ כיון דהוי דררא דספיקא ע"כ לא האמינו חז"ל לו כיון דלא מהימן בטענת עצמו. ואף שיש לו מיגו מ"מ לא מהימן מצד מיגו כיון דאיכא לתקוני בקל וע"כ אינו נאמן כן נלע"ד בכוונת הגמ'. והא דיש להעיר על הא דאמרו התם דלא הטבלתי כלי בתוך כלי דטהור דאכתי יהיה טמא משום מגע ע"ה. אין זה שייכות לענינינו דבל"ז יש להעיר כן שם. אך באמת אתי שפיר בפשיטות דהא יש נפ"מ רבתא היכא דאינו טמא משום טומאת מת רק משום מגע ע"ה כדמוכח שם בכולו סוגיא דחגיגה ועיין ברמב"ם פ' י"א ה' מטמאי משכב ומושב ה' י"ב וקצרתי. ולכן כיון דאמרינן דלא מהני מיגו כו' משום דאיכא לתקוני בקל ע"כ ממילא הוי דינו של הכלי כמו טמא מת וכמו הך דבעל שאמר גרשתי כו' לשיטת הרמב"ם כנ"ל. והוי מזה סייעתא לדברי הרמב"ם בזה. ולעיל כתבתי דהיכא דהוי בגדר הפה שאסר כו' מהני זה אף לאפטורי משבועה אך הא דחגיגה אין זה בגדר הפה שאסר דהא צריכים עכ"פ לאמירתו וקצרתי: ועיין לעיל בחידושי סי' א' בכללי מיגו ענף ב' שהוכחתי דרוב עדיף מן מיגו כמו שהבאתי שם בשם תה"ד. וכיון דברוב אמרינן היכא דאיכא לברורי מבררינן כש"כ במיגו וכמש"כ שם מזה. ולפי דברי המג"א בסי' תל"ז בס"ק ד' שכתב דהא דיו"ד בסי' א' דלא סמכינן על רוב היכא דאיכא לברורי דשא"ה משום דאיכא חזקת איסור ע"ש. א"כ לפ"ז יש לחלק דדוקא באומר גרשתי את אשתי כו' דכתב הרמב"ם דלכן א"נ משום דאומרים לו ברר דבריך כו' משום דהתם מעמידין אותה בחזקת א"א ע"כ לא סמכינן על מיגו היכא דאיכא לתקוני משא"כ בהך דחגיגה דלא שייך התם להעמידו על החזקה ע"כ הדין נותן דיהיה מהני מיגו אף היכא דאיכא לתקוני. אכן לפי מה שנתבאר לעיל דהכלי טמא משום מגע ע"ה בלא"ה רק דאנו דנין שם אם הכלי אינו רק טמא משום טומאת ע"ה או דטמא משום טמא מת ונפ"מ אם להטביל בהערב שמש לבד או דטמא משום טמא מת דצריך להזות עליו שלישי ושביעי וכמבואר ברמב"ם פ' י"א ה' מטמאי מו"מ ה' י"ב. א"כ גם בהך דחגיגה שייך להעמידו על חזקת טומאה דיש להכלי של ע"ה בוודאי. דמעמידין את הכלי על חזקת טומאתו דאינו יוצא מידי טומאתו עד שמזין עליו ג' וז' ואין זה בגדר מחזיקין מאיסור זה לשם איסור אחר כי שם טומאה אחת היא. ועיין בכתובות (דף ע"ה) תוס' ד"ה ספק טמא כו' וקצרתי. אך כבר חלק הפר"ח באו"ח סי' תל"ז שם על המג"א שם. ועיין בפרמ"ג שם ובפרמ"ג ליו"ד בפתיחה להלכות טריפות בסי' ל"ט ע"ש והדברים ארוכין ואכמ"ל. ובעיקר הענין שכתב הרמב"ם בבעל שאמר גרשתי א"נ משום דאומרים לו ברר דבריך כו' י"ל דזהו מדרבנן דהחמירו בכה"ג משום חומר ערוה וכעין זה בהא דחגיגה דהחמירו חז"ל בכזה משום חומר טהרות וע"ז שייך לומר דאין מדמין גזירות חז"ל זה לזה כדמצינו כעין זה בכמה דוכתי: ענף ה ובעיקר הדין דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה נלע"ד להעיר מן ב"ב (דף ה') דאמרו שם איבעיא להו תבעו לאח"ז וא"ל פרעתיך בתו"ז מהו מי אמרינן במקום חזקה אמרינן מה לי לשקר או דילמא כו' ולא איפשיטא וכן מבואר בח"מ סי' ע"ח סעי' ה' וכמש"כ הש"ך שם. ויש להקשות דהא מצינן למיפשט להך איבעיא ממה דחזינן דחזקה תו"ז פוטרת להמלוה מן שבועת יתומים כמבואר שם בסוגיא זו ואלו מיגו אין לו כח למיפטר מן שבועה וה"ה בשבועת יתומים אף היכא דיש לו מיגו אינו פוטר מן שבועה זו דמ"ש זה מכל שבועות דאין כח למיגו למיפטר משבועה. [והן בשד"א והן בשד"ר אמרו כן וכמו שהוכיחו הגאונים מהא דב"ק (דף קי"ד) המכיר כליו וספריו ישבע כמה הוציא ויטול דזהו המקור לשבועת המשכון דזהו הטעם משום דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה כמבואר בר"נ וברא"ש לשבועות פ"ז ובח"מ סי' ע"ב וסי' פ"ט בש"ך שם]. א"כ חזינן דחזקה דתו"ז יש לו כח ביותר מן מיגו דהא חזקה דתו"ז פוטרת משבועה ואלו מיגו אינו פוטר משבועה ע"כ ממילא הדין