נחל יצחק חלק ב קצו

שם דבמיגו אף היכא דהוא ביד השליש כיון דהנפקד תופסו בחזקת שניהם על כן מקרי מיגו של הבע"ד בשם מיגו להוציא. וכתב לחלק דשאני רובא דעדיף מן מיגו. ובעי חזקה גמורה ואלימתא. דמנ"ל זה להתה"ד הא התוס' כתבו שם כן גבי שנים אוחזין בטלית דלא מהימן לומר חציה שלי במיגו דכולה שלי משום דזה הוי מיגו להוציא דבחציה השני מוחזק זה כמו זה כו'. והתם הא הוי הבע"ד בעצמם מוחזקים בהטלית וע"כ לא מהני מיגו של הבע"ד משום דמקרי מיגו להוציא. אבל היכא דאין הבע"ד בעצמם מוחזקים רק מונח ת"י הנפקד עדיין יש לומר דכמו דמהני בזה רובא ה"ה דמהני מיגו של הבע"ד להוציא מהנפקד משום דלא הוי מוחזק גמור ומנ"ל להתה"ד זה. ורק לענין דלא נימא כל דאלים גבר דבזה כתבו התוס' דהיכא דמונח בפקדון דהוי כאלו מוחזקין בעצמם לא אמרינן כד"ג. בזה שפיר כתב התה"ד לחלק דשאני כד"ג דהוי קצת דמיון לדינא דפרסאי ע"כ בטעם קצת דחינן להך דינא דכד"ג. אבל לעולם י"ל דלענין מיגו להוציא דיינינן מיגו של הבע"ד להוציא מהנפקד משום דכיון דלא הוי מוחזק גמור מהני מיגו כמו ברובא שכתב התה"ד דמהני רובא בזה. ואיך הביא ראיה מהתוס' להך דינא דלא מהני מיגו היכא דמונח ביד הנפקד והא התוס' לא מיירי כלל לענין מיגו: ויש לומר דבאמת עיקר סברת התה"ד במש"כ דהיכא דמונח ת"י הנפקד זה לא מקרי מוחזק גמור. אין הטעם כמו שרציתי לומר בתחלה דסברתו הוי משום דכיון דאין הבע"ד בעצמו תופסו גרע אלא עיקר סברתו דהיכא דשניהם תופסין כיון דכ"א מוחזק על כל משהו זה כמו זה ע"כ זה המוחזקות גרע מן היכא דהבע"ד בעצמו תופסו לכולו. ולעולם אף היכא דמונח ת"י הנפקד דינו כמו דשני הבע"ד תופסים בהחפץ רק העיקר הוי לפי דשניהם תופסים גרע מוחזקות שלהם. ולכן שפיר הוכיח התה"ד מהתוס' ריש ב"מ דכתבו בשנים אוחזין בטלית דלא מהימן לומר חציה שלי במיגו דכולה שלי משום דהוי מיגו להוציא. דמוכח מזה דהיכא דאין הבע"ד תופסו לכולו רק שניהם תופסים ג"כ לא מהני מיגו של הבע"ד משום דמקרי מיגו להוציא. אלמא דאף היכא דאין הבע"ד בעצמו תופסו לבדו מ"מ כיון דשניהם הוי מוחזקים וכ"א מוחזק על חצי חבירו כתבו התוס' בזה ג"כ דלא מהימן במיגו משום דהוי מיגו להוציא. א"כ ה"ה היכא דהחפץ מונח ת"י נפקד ג"כ מבעי להיות דלא מהימן הבע"ד במיגו משום דהוי מיגו להוציא. וע"כ שפיר הקשה התה"ד דמוכח מהתוס' הנ"ל דתפיסת הנפקד ג"כ חשוב למוחזקות דלא מהני מיגו נגדו. א"כ ה"ה ברוב ג"כ הדין נותן דלא יהיה מהני רובא נגד תפיסת הנפקד. וע"ז כתב התה"ד לחלק דשאני מיגו דע"י טעם קצת דחינן למיגו כמו כל דא"ג דבטעמא קצת דחינן לדינא דכל דא"ג. אבל כח הרוב אלים ביותר דבעי דוקא מוחזק גמור כנ"ל. אבל בעיקר תפיסת הנפקד דינו כמו כל תפיסת הבע"ד בעצמם ביחד רק לפי דאין א' תופסו לבדו גרע מוחזקות דנא. כן הוא כוונת התה"ד הנ"ל: ולפ"ז מוכח מהתה"ד הנ"ל דה"ה היכא דהבע"ד בעצמם תופסים רק כיון דאין כ"א מוחזק לבדו במה שתופסו ע"כ מהני בזה רובא. וכמו בהחפץ מונח ת"י הנפקד דדינם שוה כדמוכח מהתה"ד הנ"ל שהוכיח מהתוס' ריש ב"מ דאם החפץ ת"י הנפקד לא מהני מיגו של הבע"ד כמש"כ התוס' שם גבי שנים אוחזין בטלית. והא דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר רוב זהו רק כשתופסו לבדו ולא היכא דכ"א מוחזק על חצי חבירו היינו בשנים אוחזין וכה"ג. וזהו מלתא חדתא ויש עפ"ז להעיר בכמה דוכתי: ענף ג ובעיקר דברי התה"ד הנ"ל דס"ל לחלק דהיכא ק קר דלא הוי מוחזק לבדו רק כ"א מוחזק בכולו דבזה מהני רובא רק היכא דהוי מוחזק לבדו בזה לא מהני רובא כמו שנתבאר. יש עפ"ז להעיר בב"מ (דף צ"ז ע"ב) בגמ' שם דאמרו ש"מ מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב לימא תיהוי תיובתא דר"נ כו'. ובתוס' שם ד"ה לימא תיהוי תיובתא דר"נ כו' הקשו והא מתני' מוקי לה בסמוך כסומכוס דלא אזיל בתר חזקה ואית לי' ממון המוטל בספק חולקין ולהכי לדידי' כי איכא ברי ושמא ברי עדיף להוציא ור"נ כרבנן כו'. וי"ל דלסומכוס דאית לי' ממון המוטל בספק חולקין הוי כאלו תרווייהו מוחזקין בו וכיון דלדידי' אהני ברי נגד שמא וחייב הכל ה"נ ה"ל למימר לרבנן דאהני נמי ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו עכ"ל התוס'. וכן כתבו התוס' בב"מ (דף קט"ז ע"ב) בד"ה לימא תיהוי תיובתא דר"נ כו'. ולדברי התה"ד דס"ל לחלק גבי רובא דהיכא דהוי תרווייהו מוחזקים לא מקרי מוחזק גבי רובא ומהני בזה רוב רק במוחזק גמור לא מהני רובא. יש להקשות דמאי מקשה הש"ס בב"מ (דף צ"ז ודף קט"ז) לימא תיהוי תיובתא דר"נ הא יש לחלק דדוקא במוחזק] גמור לא מהני ברי לר"נ דחזקת ממונא עדיף. אבל היכא דהוי תרווייהו מוחזקים כמו בדררא דממונא דכתבו התוס' דלסומכוס חשיב כאלו תרווייהו מוחזקין בו ודבריהם מוכרחין בש"ס שם. ומה"ט ז"א א"י וז"א א"י יחלוקו לסומכוס. משום דהוי כאלו שניהם מוחזקין. וע"כ בזה דוקא מהני ברי ליטול כולו. ומדמקשה הש"ס ומוקמי דמיירי ביש עסק שבועה מוכח מזה דלא מחלקי בין תרווייהו מוחזקים ובין א' מוחזק לבדו: ובאמת מפשט דברי התוס' בב"מ (דף צ"ז) שם שכתבו בזה"ל דכיון דלדידי' אהני ברי נגד שמא וחייב הכל ה"ל למימר לרבנן דאהני נמי ברי נגד שמא לכל הפחות לומר שיחלוקו עכ"ל. אלמא דס"ל להתוס' ג"כ דהך מוחזקות במה דהוי תרווייהו מוחזקין בו דזה גרע מן היכא דהוי א' מוחזק לבדו. דאל"כ אמאי כתבו דלכל הפחות ה"ל למימר לרבנן שיחלוקו. הא הסברא נותנת לומר דכמו דבהך דסומכוס אהני ברי ליטול כל המחצה דחבירו הוי מוחזק עלי' כמו כן יהיה מועיל לרבנן ליטול כולו. ומדכתבו דלרבנן יהיה נוטל מחצה ע"י ברי ולא כולו מוכח דס"ל להתוס' ג"כ כעין סברת התה"ד דהך מוחזקות דכ"א מוחזק על מחצה היכא דתרווייהו מוחזקים בו דזה לא מקרי מוחזק גמור. וע"כ ס"ל להתוס' דכיון דבהך דסומכוס נוטל כל המחצה של חבירו ג"כ ממילא נחתינן דרגא דיהיה מהני לכל הפחות לרבנן ליטול עכ"פ מחצה. ונראה מלשון התוס' דהיו מסתפקים בזה גופא אם גרע הך מוחזקות או לא ולכן כתבו בלשון דלכל הפחות ה"ל לומר שיחלוקו. ולא בלשון החלט דה"ל לומר שיחלוקו כן הוא פשט דברי התוס': אבל זה מוכח מן הש"ס לפי דברי התוס' דשם דכמו דהיכא דהוי תרווייהו מוחזקים בו נוטל אף מחצה של חבירו. דממילא הדין נותן לכל הפחות היכא דהוי מוחזק לבדו דיהיה נוטל חבירו מחצה מן המוחזקות של חבירו. א"כ מוכח מזה דלא כהתה"ד דס"ל ברוב דהיכא דהוי תרווייהו מוחזקים מהני רוב ליטול כולו. וכבר נתבאר דלאו דוקא בנפקד שתופס בחזקת שניהם ס"ל להתה"ד כן. דה"ה היכא דשניהם מוחזקים בו כמו בשנים אוחזין בטלית ג"כ מהני רובא. ודוקא לענין מיגו ולענין דלא אמרינן כד"ג בזה כתבו התוס' דמקרי מוחזקין כנ"ל. אבל מהך דב"מ גבי ברי דאמרו כיון דאהני היכא דתרווייהו מוחזקים בו. ממילא מהני ליטול מחצה היכא דהוי חבירו מוחזק לבדו בכולו. מזה מוכח דלא כהתה"ד. דהא לפ"ז הדין נותן ברוב דאין הולכין בממון אחר הרוב ושייך כל הממון להמוחזק. והא לפי דברי התה"ד הדין נותן דיטול אותו דהרוב מסייעו לכה"פ מחצה וכפי הכלל שכתבו התוס' דכיון דאהני רובא בכולו היכא דתרווייהו מוחזקים בו. ממילא יהי' מהני להוציא מחצה היכא דהוי חבירו מוחזק בכולו. ובאמת הא קיי"ל דכל הממון שייך להמוחזק. וע"כ מוכח מן זה דלא כהתה"ד דכתב דאע"ג דאם שניהם מוחזקים מהני הרוב על כולו. ואפ"ה במוחזק גמור לא מהני הרוב כלל. אלא הדין נותן דגם היכא דהוי תרווייהו מוחזקים לא יהיה מועיל הרוב כלל ולא לחלק ביניהם. ואף שנתבאר לעיל דגם