נחל יצחק חלק ב קעו

לי על טענתי אומרין לה השבע וטלי ותשבע בנק"ח כו' עכ"ל. וכ"כ הריטב"א בכתובות (דף פ"ז) ד"ה הפוגמת כתובתה ע"ש. וכן כתב הבעה"ת שער ט"ז ח"ב אות ה' בשם הרי"ף בתשובה דאם טוען לאשתו הגרושה פרעתיך הכתובה בתו"ז אינו נאמן להשביעה אבל אם טען פרעתיך אחר הגירושין תשבע כדין כל מי שיש בידו שטר כו' עכ"ל. ודברי הרי"ף הנ"ל הובא בנימוקי יוסף לב"מ פ"א בסוגיא דשנים אדוקים בשטר כו' ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' א' צ"ג והביא שם דברי הרי"ף הנ"ל והובא באה"ע סי' צ"ו ס"ק ח' בב"ש. וכתבתי כ"ז לפי שראיתי בדרוש וחידוש של ר' עקיבא איגר זצ"ל לכתובות (דף פ"ז ע"א) שכתב להסתפק בזה ואכתוב לשונו בקצרה ואבאר מה שיש לי לפלפל בדבריו: ענף א וזה לשונו בד"ה מנכסי יתומים כו' מסתפקנא בגרושה שגובית מיני' ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך אם משביעין לה כיון דאמרו בגיטין (דף ל"ד) בשבועת אלמנה דהא דאינה צריכה שבועה דמשום חינא אקילו רבנן א"כ י"ל דדוקא באלמנה תקנו שתשבע משום דחסו עבור היתומים אבל שבועת אישתבע לי אפשר דאקילו בגרושה משום חינא דהא התוס' נקטו דגם בגרושה שייך חינא כו' אולם לרש"י דטעמא דיתומים דתשבע הוי משום דטוענין להו דאבוהון היה טוען אשתבע לי א"כ מוכח לפ"ז דגם שבועת אשתבע לי שייך בגרושה אבל לפמש"כ התוס' דמתקנת יתומים הוא שפיר י"ל כנ"ל ואף דמסתימת הפוסקים משמע דמשביעין מ"מ צריך ראי' גדולה לזה ובזה מרווח לישנא דהש"ס בשבועות (דף מ"א) וכי מה בין זה לפוגם שטרו דמשמע דפריך מברייתא דפוגם שטרו ולא פריך ממתניתין דפוגמת כתובתה כו' והיה מרווח בזה מה שהקשינו ד' פ"ז דקאמר שם שבועה מאי עבידתה אר"י א' רב על אפטרופיא שנעשית בחיי בעלה כו' איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפטרופיא. והא י"ל דמסקא אדעתא שבועה דאשתבע לי כו' עכ"ל. הרי שכתב להסתפק אם שייך שבועת אשתבע לי בגרושה על כתובתה וכתב דמסתימת הפוסקים משמע דמשביעין. אכן כבר כתבתי דמבואר להדיא בהפוסקים הראשונים והאחרונים הללו דמשביעין גם שבועת אישתבע לי בגרושה על כתובתה. א"כ אינו כמש"כ הגאון הנ"ל דרק מסתימות הפוסקים משמע דמשביעין דהא להדיא מבואר דס"ל דמשביעין. ומה שהעיר במה דאמרו בשבועות וכי מה בין זה לפוגם שטרו ולא פריך מן מתניתין דפוגמת כתובתה וכן מה שהעיר בכתובות (דף פ"ז). כבר כתב הגאון הלז בספרו בחלק הכתבים סי' קנ"ג ע"ש. ומהא דגיטין (דף ל"ה) אבל גרושה משביעין י"ל דמיירי ביתומים ואף שהפני יהושע לכתובות (דף פ"ז) פירש דקאי על שבועת אשתבע לי עכ"ז אין מזה הכרח להוכיח ספיקו של רע"א ז"ל: ואנכי לעצמי אמרתי ליישב לישנא דהגמ' דמה בין זה לפוגם שטרו ולא קאמר מה בין זה לפוגמת כתובתה ע"פ מה שהקשה הט"ז בח"מ סי' פ"ד על הטור ס"ג דכתב בשם רבינו האי דפוגם שטרו אף בתוך זמנו לא יפרע אלא בשבועה והקשה דלפ"ז מה פריך הש"ס וכי מה בין זה לפוגם שטרו הא נפ"מ בפוגם תו"ז דבשבועת אישתבע לי פטור בתוך זמנו כמבואר בב"ב (דף ה') ובתוס' שם ואלו בפוגם אף בתו"ז צ"ש משום דאיתרע לי' החזקה דתו"ז כמש"כ הסמ"ע שם בס"ק ז' ההסבר מזה. ובאמת אין זה קשה דהא עיקר קושיות הגמ' ומה כין זה לפוגם שטרו הוא על ר"פ ומבואר בב"ב (דף ה') דר"פ עבד כאביי ורבא ולא ס"ל כלל להחזקה דתו"ז ולכן שפיר הקשה הש"ס. ועפ"ז מדוקדק לשון הש"ס דקאמר מה בין זה לפוגם שטרו ולא קאמר מה בין זה לפוגמת כתובתה משום דהא התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה כי היכי דלא ליטרדן כו' כתבו בשם הר"י דהיכא דלא הוי חיוב ברור אז גם אביי ורבא מודו דאין אדם פורע בתו"ז וכ"כ התוס' בב"מ (דף ק"ב ע"ב). א"כ ה"ה בכתובה דלא ניתנה ליגבות מחיים ואינו ברור דאתי לידי גוביינא דשמא לא ימות בחיי' או לא יגרשה ע"כ בכה"ג גם אביי ורבא מודו דלא עביד דפרע בתו"ז. ומה שטוען פרעתיך קודם הגירושין זה מקרי תו"ז כמש"כ הרי"ף בתשובה והבעה"ת והנ"י והרשב"א והובא בב"ש סי' צ"ו ס"ק ח'. ע"כ פריך ומה בין זה לפוגם שטרו דאלו מן פוגמת כתובתה לא היה קשה דהא בלא פוגמת לא היה מקום להשביעה בשבועת אשתבע לי דהא ה"ל תו"ז ופטורה מן השבועה רק פוגמת שאני כשיטת ר' האי. אבל בפוגם שטרו אף בתו"ז תקשה לשיטת ר"פ דס"ל דעביד אינש דפרע בתו"ז א"כ שייך אשתבע לי אף בתו"ז ועיין בספרי נחל יצחק סימן מ"א סעיף ד' מזה ומורווח לשון הגמ': ומש"מ הגאון הנ"ל להוכיח כן ממה דלא אמרו בכתובות (דף פ"ז) דפטרה מן שבועת אשתבע לי דמוכח דלא שייך שבועת אשתבע לי בכתובה. אכן עדיין תקשה לשי' רש"י דס"ל דכל שבועת יתומים הוא משום דטוענין להו שבועת אשתבע לי דה"מ אבוהון למטען דמוכח דס"ל דשייך אשתבע לי גם בכתובה דתקשה עדיין אמאי לא אמרו שם דפטרה משבועת אשתבע לי. ואפשר לומר לפמש"כ התוס' בשבועות (דף מ"א) ד"ה ולמר בר רב אשי כו' דכתבו בשם הריב"ן דפי' בשם הקונטרס דהילכתא כוותי' דקיימא לן כמר בר רב אשי דמהפכינן שד"א כו' והביא ראיה מדקאמר לקמי' האי מאן דמפיק שטרא אי אמר לי' אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן לי' כו'. הרי דס"ל לשיטת הקונטרס דשם דזהו רש"י. דהך מילתא דמשבעינן בשבועת אשתבע לי על השטר זה תליא בפלוגתת אמוראי אי מפכינן שד"א דלמאן דס"ל דלא מפכינן שד"א ה"ה דלא משבעינן לי' על שטרו אף דטוען אשתבע לי אך למאי דפסקו כמר בר רב אשי דמפכינן שד"א אז הלכה דעל טענת אשתבע לי על השטר משבעינן. ועיין בכתובות (דף פ"ז ודף פ"ח) ברש"י שם ובתוס' ד"ה מייתי לה כו' ובפנ"י שם (דף פ"ז) ובגיטין (דף ל"ה). אבל למ"ד דלא מפכינן לא שייך כלל שבועת אשתבע לי על השטר. ע"כ י"ל דהש"ס בכתובות (דף פ"ו) דשקיל וטרי האי שבועה מאי עבידתה דס"ל כמ"ד דלא מפכינן שד"א וכן ס"ל לכל הנך אמוראי דשקלי וטרו שם. ע"כ לא מצי למימר דעל שבועת אשתבע לי קאי המתניתין כיון דס"ל דלא דיינינן כלל להשבועה דאשתבע לי. ועיין בש"ך סי' מ"ב ס"ק א' דכתב דבדוכתי טובא דרך הש"ס להקשות בסתמא אף דלא הוי הילכתא הכי רק דמקשה כן על אידך מ"ד דלדידיה תקשה המתניתין וכן י"ל הכא כן י"ל לשיטת רש"י. ועיין בפני יהושע לכתובות (דף פ"ז ע"ב) בד"ה סבר רמי ב"ח כו' מש"כ בדברי רש"י ובהפלאה שם וקצרתי. ועיין בהרא"ש לשבועות פ"ו סי' ט': ענף ב ועוד נלע"ד ליישב לשי' רש"י במה דלא אמרו בכתובות (דף פ"ו) דעל שבועת אשתבע לי קאי הפטור דפטרה משבועה זו. ונקדים להא דכתובות (דף י"ט) בתוס' ד"ה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כו' שכתבו אבל אין לפרש דאינו נאמן פרעתי במיגו משום דהוי נגד חזקה דשטרא בידי מאי בעי כו'. והמהרש"א כתב שם דשפיר יש לפרש כן. ובשמ"ק לכתובות שם כתב בשם איכא דאמרי דכתבו לפרש ג"כ הטעם דלכן ס"ל דאינו נאמן פרעתי משום דאי פרעיה שטרא בידו מאי בעי ע"ש. וזה לשון רש"י בכתובות שם ד"ה אין המלוה צריך לקיימו כו' וכי אמר פרעתי לא מהימן שהרי ביד המלוה הוא כו'. וההפלאה שם כתב דס"ל לרש"י לפרש הטעם דמ"ד דמודה בשטר א"צ לקיימו דזהו משום דה"ל נגד חזקה דשטרא בידי מאי בעי ע"ש. וכ"כ ההפלאה שם בד"ה בגמ' אימא הלכה כר' מאיר כו'. ועיין בפני יהושע שם ובב"ב (דף ק"ע ע"א) בהרשב"ם שם. אבל מן פי' רש"י דכתובות הנ"ל משמע כמו שכתב ההפלאה. ולפי שיטת רש"י והא"ד דבשמ"ק הנ"ל דלרב דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו כמבואר בכתובות שם דהטעם הוא משום דס"ל דאלימא לנו החזקה דשטרא בידי מאי בעי ולא מהימן במיגו נגדו. א"כ חזינן דעדיפא ליה