נחל יצחק חלק ב קעד

שאול וכנ"ל. באמת אין זה קשה משום דהא רב ושמואל קאמרי על המשנה דשבועות בלשון לא שנו כו' אבל מת לוה כו'. וס"ל לרב ושמואל דהמשנה עצמה ס"ל להך דא"א מוריש כו'. וכיון דסתם משנה ס"ל בכתובות (דף פ"ו) דלא כאבא שאול. רק ר"ש ס"ל שם (דף פ"ח) כאבא שאול ע"כ אין סברא לומר דהמשנה דשבועות ס"ל כאבא שאול. ע"כ מוכח דאף לתנא דפליג על אבא שאול. ושבועת יתומים הוא משום שבועת השבע לי כנ"ל לשי' רש"י וש"פ הנ"ל. עכ"ז ס"ל דאמרינן בזה א"א מוריש כו' א"כ מוכח מזה דאף בשבועת השבע לי אמרו דא"א מוריש כו'. לשי' רב ושמואל. אך לדידן דלא ס"ל כרב ושמואל בזה אלא בשבועת יתומים. שפיר י"ל דזהו משום דקיי"ל כאבא שאול כנ"ל. ואינו רק בשבועת יתומים דזה מעכב הפרעון אבל בכל שבועות י"ל דאינו מעכב הפרעון וכשי' הש"ך בסי' צ"ב וסי' פ"ב. ולכן אינו קשה מהא דרב לא מגבי כתובה לארמלתא אף לשיטתם דהוי משום השבע לי די"ל דזהו משום דהלכה כאבא שאול כנ"ל: ומ"מ יש עדיין לעיין בזה. דהא אי' בכתובות (דף פ"ז ע"א) דרבה ס"ל דאין הלכה כאבא שאול ולכן בנקי שבועה אין יורשין משביעין אותה. ואמרו בשבת (דף מ) דרבה עביד בכל מילי לחומרא כרב. ובממון הוי חומרא דאין מוציאין ממון מהמוחזק. ולכן אי נימא דרב דס"ל דלא מגבינן כתובה לארמלתא. טעמו משום דס"ל כאבא שאול ומה"ט אף בפטרה בפי' משבועת יורשין ג"כ משביעין אותה כנ"ל א"כ ה"ל לרבה ג"כ למיפסק כן דאין מוציאין בל"ש אף בנקי שבועה. ועיין בסוגיא דפוגמת גבי אבעיא דפוגמת בעדים ופוגמת פחות מש"פ דמספיקא אין מוציאין בל"ש כמש"כ הרא"ש שם ובח"מ סי' פ"ד. וע"כ מוכח מן הך מימרא דרבה בכתובות הנ"ל דרב ג"כ לא ס"ל כאבא שאול. א"כ עדיין תקשה דאמאי לא מגבי רב כתובה לארמלתא. אך יש לומר בפשיטות בזה דרב לשיטתו אזיל כיון דס"ל בשבועות (דף מ"ח) דאף בכל שבועת המשנה אמרו א"א מוריש כו' והשבועה מעכבת הפרעון. וכן הא שבועת יתומים אף דלהמשנה דס"ל דלא כאבא שאול א"כ אינו רק משום השבע לי כנ"ל. ואפ"ה ס"ל לרב דזהו מעכב ואמרינן בי' א"א מוריש כו'. ע"כ ס"ל לרב דלא מגבי כתובה לארמלתא. אבל לדידן דמחלקינן בין שבועת יתומין ובין שארי שבועות ואמרו הבו דלא לוסיף עלה. והטעם הוא משום דקיי"ל כאבא שאול כנ"ל ע"כ א"ש הכל. וא"כ אינו מוכח מכל זה אף לשיטת רש"י והפוסקים הנ"ל דאף דס"ל דשבועת היתומים הוי משום השבע לי. עכ"ז אינו ראי' מזה על שבועת השבע לי דיהיה מעכב הפרעון בחשוד: ענף ה ועוד נלפענ"ד לומר במה דהקשיתי לעיל מהא דאמרו דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וכן מן הא דשבועות (דף מ"ח) דבשבועת יתומים אמרו דהשבועה מעכב הפרעון ואף דבכל שבועה אמרו הבו דלא לוסיף עלה. וע"כ מוכח דשבועת יתומים לא הוי משום השבע לי. א"כ תקשה מזה על שי' רש"י וסייעתו דס"ל דשבועת יתומים הוי משום השבע לי. וגם הא יהיה מוכח לפ"ז דאף שבועת השבע לי אינו גובה אם היה חשוד. והוא די"ל עיקר הטעם דאמרו בשבועות (דף מ"ח) דהבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל. דאין הטעם משום דהחמירו חז"ל בשבועת יתומים כמש"כ הרא"ש שם והתוס' ב"מ (דף צ"ז) ד"ה ה"ג כגון שיש עסק כו'. אלא י"ל דהטעם הוא דהא רב נחמן אמר זה שם דהבו דלא לוסיף עלה. וגם קאי שם על הא דרב ושמואל והא רב ושמואל ורב נחמן ס"ל שעבודא לאו דאורייתא כמבואר בסוף ב"ב ובקידושין (דף י"ג) ובגיטין (דף נ'). וכן הא דאר"פ שם הפוגם שטרו ומת יורשיו נשבעין ונוטלין. ג"כ הא שיטת ר"פ בסוף ב"ב דשעבודא לאו דאורייתא וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' וכן י"ל בשיטת רב הונא בריה דרב יהושע ורבא דמיירי התם וכמש"כ הש"ך שם בשיטתם. ע"כ י"ל הטעם במה דאמרו שם הבו דלא לוסיף עלה דאין הטעם משום דחמירא שבועת יתומים דהא לשיטת רש"י וסייעתו אינו כן כנ"ל: אלא י"ל הטעם דהא בחשוד דהוציא שט"ח מבואר במ"מ פ"ב ה' טוען ובר"נ פ"ז דשבועות ובבעה"מ ומלחמות שם ובכל הראשונים ובש"ך סי' פ"ב ס"ק י"ט דכתבו כולם עיקר הטעם דלכן אין השבועה מעכב הפרעון משום דמוקמינן אדאורייתא. ע"כ לפ"ז י"ל דלמאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואינו גובה מה"ת מיורשין אלא מדרבנן משום נעילת דלת ע"כ בזה אף שבועת השבע לי י"ל דמעכב הפרעון. וכן מה"ט רב לא מגבי כתובה לארמלתא אף דנתבאר לעיל דרב ס"ל כתובה דאורייתא. עכ"ז כיון דמה"ת אינו גובה מיתומים וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' דאף במלוה הכתובה בתורה ס"ל לרב שעבודא לאו דאורייתא. ע"כ בכה"ג השבועה מעכבת הפרעון וכמש"כ הש"ך הכא בסי' פ"ב גבי כתובה דכיון דהוי דרבנן ע"כ בזה השבועה מעכבת הפרעון. והא דמדמי הש"ס שם הך דשניהם חשודים לזה. א"ש לפמש"כ התוס' בב"מ (דף ה') ד"ה שכנגדו כו' לחד תי' ועוד י"ל בזה וקצרתי. א"כ יהיה מזה סייעתא לחילוק של הש"ך הנ"ל דמחלק בין ממון דזוכה מה"ת ובין ממון דאינו זוכה רק מדרבנן. וע"כ אינו קשה על שי' רש"י וסייעתו דס"ל דשבועת יתומין הוי משום השבע לי דא"כ אמאי אמרו הבו דלא לוסיף עלה וכן אמאי לא מגבי רב כתובה לארמלתא. די"ל דהטעם הוא משום שעבודא לאו דאורייתא. וכן בהא דגיטין (דף ל"ד) דבמשנה שם דנמנעו להשביעה ופי' רש"י והיתה מפסדת כתובתה. ג"כ י"ל דהטעם הנ"ל הוא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא או למ"ד כתובה דרבנן. אבל למ"ד כתובה דאורייתא וכן ש"ד י"ל דכוונת המשנה דנמנעו להשביעה והיתה גובה הכתובה: ואחר כותבי זה ראיתי בקצה"ח סי' ק"ח ס"ק ט' שכתב ג"כ הטעם במה דאמרו הבו דלא לוסיף עלה דזהו משום שעבודא לאו דאורייתא. והא דאמרו בלקוחות דלא דיינינן בזה הך דא"א מוריש כו' כתב שם הקצה"ח הטעם בשם הרא"ש בתשובה דזה לא מקרי נתחייב שבועה כיון דיש מקום לגבות מן הלוה כו'. הנה כן כתב הר"נ בשבועות פ"ז וכ"כ הרשב"א בחי' לשבועות שם. והקצה"ח לא ביאר זה כ"כ רק כתב כן בקצרה וגם לא כתב הוכחה לזה. אך לפמש"כ הוא מוכרח לשיטת רש"י וסייעתו דס"ל דשבועת יתומים הוא משום שבועת אשתבע לי ואפ"ה אמרו בשבועות (דף מ"ח) הבו דלא לוסיף עלה והחמירו בשבועת יתומים. וע"כ מוכח הטעם משום דשעבודא לאו דאורייתא כנ"ל ע"כ החמירו בשבועת יתומים: ובאמת ידעתי מה די"ל בזה דאף דעיקר שבועת יתומים הוא משום טענת אביהם דה"מ למטען אשתבע לי. עכ"ז לאחר דתקנו שבועה בבא ליפרע מיתומים יהיה מאיזה טעם שיהיה. ע"כ החמירו בשבועת הבא ליפרע מיתומים יותר מכל שבועות. אך באמת זהו דוחק כידוע לבדות סברא בעלמא. וע"כ העיקר כמש"כ דהטעם הוא משום שעבודא לאו דאורייתא ואין גובין אלא מדרבנן מן היתומים לכן בעלילה מועטת יש להקל על היתומים שאין להוציא ממון מהם וכמש"כ התוס' בב"מ (דף צ"ז) ד"ה ה"ג כגון שיש עסק שבועה ביניהם כו'. ואף שהתוס' לא נתכוונו לזה מ"מ שייך סברת התוס' הנ"ל לפמש"כ בטעם הדבר. ולפ"ז יש לתרץ קושיות הקצה"ח והפני יהושע שהובא לעיל שהקשו על הש"ך דמחלק בין כתובה לחוב הלואה דא"כ איך כתב הרא"ש בפ"ז דשבועות סי' ט"ו למילף בחשוד שהוציא שט"ח על יתומים מהא דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. אכן לפמש"כ א"ש דהא כתב הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' דהרא"ש ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ע"ש. ע"כ אי נימא לחלק דשאני כתובה דהוי מדרבנן וכמש"כ הרא"ש כתובות סי' י"ט. עכ"ז הא לפ"ז גם שט"ח על יתומים מבעי להיות דהשבועה יהיה מעכב הפרעון כיון דלא שייך בזה לומר דאוקמינן על ד"ת כיון דשעבודא לאו דאורייתא. וע"כ שפיר כתבו לדמות שט"ח על יתומים