נחל יצחק חלק ב קסט

דספרא זייר ליה א"צ שבועה א"כ י"ל דהא בתוספת כתובה על האשה ליתן שכר הסופר כמו בכל שטר מתנה. רק כתובה על הבעל ליתן שכר הסופר לפי דאסור לבוא עליה בלא כתובה כמבואר באה"ע סי' ס"ו. וא"כ בשאר שטרות במתנה לא היה צריך הבעהש"ט לישבע דהא לא שייך התם אפשיטי דספרא זייר ליה. רק משום דדין תוספת כתובה ככתובה צריך שבועה בכל הני אף בתו"כ א"כ היה מתורץ קושיות התוס' שם על רש"י. ועיין בתוס' כתובות שם (דף נ"ה) ד"ה ולפוגמת כו' דמיירי היכא דהיתה הכתובה בשטר א' והתוספת בשטר א' ע"ש. ואי דנימא עדיין דלמא לא פרע כולו ונ"ח קצת וע"כ נשאר ת"י השטר ע"כ אף היכא דלא שייך לומר אפשיטי דספרא זייר ליה ג"כ יהיה צ"ש מטעם הנ"ל. ז"א דהא מבואר בתוס' ב"ב דף ע' ע"א) ד"ה או דלמא כו' וכ"כ התוס' בשבועות (דף מ"ה ע"ב) ד"ה בשטר כו' בשם הריב"א דמחלקי דשאני היכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר ליה ע"ש. ולא כתבו דעדיין יש לחוש דלמא לא החזיר כולו רק קצתו וכנ"ל. ומוכח דז"א סברא כלל כיון דלא שייך אפשיטי דספרא כו'. וע"כ גובה כל סך השטר כדמשמע התם בתוס': אכן כיון דחזינן דהתוס' בשם הר"י תירץ תירוץ אחר שם (דף נ"ה). והר"י בעצמו כתב בב"ב (דף ה') דלכן צריך שבועה בשטר משום דאפשיטי דספרא כו' א"כ מאי הקשה הר"י הכא בכתובות על מה דאמרו שם דתוספת כתובה ככתובה לשבועה. ומוכח מזה דבכל גווני צריך שבועה ואף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר לי': וכיון דנתבאר לעיל דהא דאמרו בב"מ (דף ט"ז) גבי נפל איתרע דאמרינן דלכן לא קרעו לשט"ח משום אשתמוטי קא משתמט או אפשיטי דספרא כו'. דאין כוונת הגמ' לומר דדוקא היכא דיש לתלות בשני חששות הנ"ל אז מרעינן לשטרא. אבל משום אשתמוטי בלבד לא מרעינן לשטרא. דז"א דהא כתבתי להוכיח דאף היכא דאין לומר אפשיטי דספרא ג"כ מרעינן לשטרא משום אשתמוטי וכה"ג. א"כ ה"ה מש"כ התוס' בב"ב דלכן תקנו שבועה משום דחזקה דשאטר בידי מאי בעי לא הוי חזקה אלימתא כמו דאמרו בב"מ (דף ט"ז) אפשיטי דספרא זייר לי' עכ"ל התוס'. דאין כוונת התוס' דדוקא היכא דיש לומר אפשיטי דספרא אז מרעי לחזקה דשטרא בידי מאי בעי דהא עיקר יסודם של התוס' על סוגיא דב"מ. וכיון דנתבאר דאף בנפל איתרע מרעינן לשטרא אף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא. אלא משום אשתמוטי קא משתמט. א"כ ה"ה גבי חיוב שבועה דתקנו חז"ל דג"כ הוא מה"ט. משום דלא אלים חזקה דשטרא בידי כ"כ כיון דיש לתלות דאשתמוטי קא משתמט כנ"ל: ובעז"ה דברי התוס' (דף מ"ה) ד"ה ולמר בר רב אשי דאמר כו' והרא"ש בשבועות פ' ו' סי' ט' אנהירנהו לעיינין דז"ל שם ורב האי הביא ראי' דבדאורייתא מפכינן מהא דהצריכו לישבע על שטר בטוען השבע לי. וכתב הרא"ש והתוס' לחלק דשא"ה דהתם יש טעם לדבר למה תקנו דצריך לישבע דזימנין טובא מתרמי דפרעי' ואשתייר שטרא בידו כדאיתא פ' קמא דב"מ דאשתמוטי קא משתמט דא"ל למחר יהיבנא לך א"נ אפשיטי דספרא זייר לי' עכ"ל. ועיין בתוס' סנהדרין (דף כ"ט). אלמא דכתבו להדיא דמשום הנך תרי טעמי משבעינן ולא משום פשיטי דספרא לחוד. וכמו בהא דנפל איתרע כנ"ל. דאף היכא דליכא טעמא דמשום פשיטי דספרא ג"כ מרעינן לשטרא. ועיין בט"ז חו"מ סי' קנ"ט סעי' א' שכתב כעין זה בהא דב"ב (דף ו') דאמרו קמ"ל דא"ל רבים ביממא חזי לי' כו' א"נ רבים כי קאימנא חזי לי' כו' רבים כי מעיינו חזי לי' כו'. דהעיקר הוי מן חד טעמא. ושארי טעמים לא נאמרו רק לרווחא דמילתא ע"ש. וה"ה בהא דאפשיטי דספרא זייר דאמרו בלשון א"נ ג"כ אינו אלא לרווחא דמלתא. א"כ י"ל דגם כוונת התוס' דב"ב (דף ה') כוונתם הוא כמש"כ התוס' והרא"ש בשבועות ולא נקטו רק בקצרה. וע"כ א"ש למש"כ התוס' בב"ב שם אח"ז דטעמא דשטרא בידי מאי בעי לא מהני לפוטרו משבועה אף בפקדון דלא שייך אפשיטי דספרא זייר כנ"ל: וכן מוכח מהא דכתובות (דף צ"ב ע"א) תוס' ד"ה ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות כו' שכתבו שם דאם הלוקח גובה עבור חיוב אחריות צ"ש רק היכא שמעות המקח בידו למה יתפוס צררי ע"ש. והא הלוקח נותן שכר הסופר של שטר המכירה וכן שטר טרפא חל על הלוקח שכר הסופר ואפ"ה חייב שבועה והתוס' ב"ב הנ"ל קאי ג"כ בשבועות יתמי כמש"כ לעיל. ועיין בתומים סי' קט"ז באורים שם. וכן מבואר בח"מ סי' ע"ב ש"ך ס"ק קמ"ו דאף במשכון בחשש שמא פרעו צריך לישבע בטוען השבע לי ע"ש שכתב כן לפרש דברי בעה"ת והטור והמחבר. והא התם לא שייך אפשיטי דספרא זייר. וגם במה שהמשכון מונח בידו שייך ג"כ בזה משכונך בידי מאי בעי כמש"כ הנתיבות שם בשם בעה"ת. ואפ"ה חייב שבועה משום דאמרינן דלמא שכח משכונא בידו וכה"ג. הרי מוכח מכל הנ"ל דאף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא ג"כ חייב שבועה. ומשמע מכל הנ"ל דאף פרוטה אחת אינו גובה בל"ש ולא אמרינן דהניח השטר בידו עבור הפרוטה א' הנ"ח. ומוכח כמש"כ לעיל דתלינן באמתלא אחרת דאשתמוטי וכה"ג דנשאר השטר פרוע בידו: א"כ נתבאר דאף התוס' דב"ב מודו למה שפסק הרמב"ם והראב"ד והמחבר בח"מ סי' רצ"ו דאף בשטר פקדון היכא דלא מהימן לומר נאנסו דלא מהימן לומר החזרתי. דאם טען אשתבע לי משבעינן ליה אף דלא שייך התם אפשיטי דספרא זייר ועיין ב"ש באה"ע סי' צ"ו ס"ק ח'. וכיון דנתבאר דמן התוס' דב"ב אינו מוכח דיפלוגו ע"ז. ואדרבא משמע מדבריהם דאף בשטר פקדון לא אלים כ"כ החזקה דשטרא בידי מאי בעי די"ל דנשאר בידו כנ"ל. ע"כ הדין הוא דאף בתפס בעהש"ט אינו יכול לטעון קים לי ומחוייב לישבע בוודאי ודינו כמו כל גזל דרבנן וברור: ענף ועכשיו נבאר אם שייך שבועת אשתבע לי בכתובה. הנה ראיתי בדרוש וחדוש של הגאון רע"א זצ"ל בכתובות (דף פ"ז ע"א) שכתב דיש לדון דבכתובה לא תקנו להך שבועה דאשתבע לי. משום דהא אף בגרושה שייך חינא קצת. וסיים דאף דמסתימת הפוסקים משמע דמשביעין בזה ג"כ מכל מקום צריך ראיה גדולה לזה והאריך בזה: ותמהני עליו דאמאי לא הביא לדברי הרמב"ם ה' אישות פ' ט"ז ה' י"ט שכתב בהדיא גבי כתובה דאם אמר הבעל השבע לי חייבת לישבע. וכתב המ"מ שם דלמד כן מהא דשבועות (דף מ"א) גבי שטר. וכ"כ המחבר באה"ע סי' צ"ו סעי' ז' ובח"מ שם ס"ק כ"ג. ועיין בש"ך בח"מ סי' פ"ב ס"ק י"ט. ובאמת מן שיטת רש"י והרע"ב והר"ן בכתובות (דף פ"ז) דכתבו דשבועת משעבדי ויתומים הוי משום דטענינן להו כו' וודאי מוכח כן וכמש"כ רע"א זצ"ל שם כן אך לא הביא להרמב"ם מפורש הנ"ל. וכ"כ הריטב"א בכתובות (דף פ"ז) והשמ"ק שם דהשבע לי שייך ג"כ בכתובה. ועיין באה"ע סי' ס"ח סעי' ח' דיש לו להשביעה בנק"ח על תוס' כתובה. והוא מן הרמב"ם כמבואר שם במ"מ דזהו מהא דשבועות (דף מ"א) הנ"ל וכ"כ הר"נ בסוגיא דפ"פ. ועיין באה"ע סי' ק"ג סעי' א' גבי כעין זה דתוספת כתובה ככתובה ועיין שם בב"ש ס"ק ג' ואכמ"ל. ומה שהוכיח שם רע"א זצ"ל ממה דאמרו בשבועות (דף מ"א) דמה בין זה לפוגם שטרו ולא אמרו מה בין זה לפוגמת כתובה יבואר זה לקמן בסי' פ"ד: ומה שהקשה רע"א שם דאמאי לא אמרו בכתובות (דף פ"ז) במה דאמרו שבועה מאי עבידתא ולא אמרו דזהו שבועת השבע לי. וכן הקשה בתשובה בכתבים סי' קנ"ג. כבר הקדימו השמ"ק שם בשם רבינו יונה דתירץ משום דשבועת השבע לי אין זה שבועת המשנה עכ"ל. אבל באמת זה התירוץ אינו לפמש"כ הר"נ בכתובות בסוגיא דפוגמת