נחל יצחק חלק ב קסח

דהא על התובע ליתן שכר הסופר. וגם בזמן הש"ס היה דרכם לכתוב פסקי דינים כמבואר בירושלמי שביעית פ' י' דכל מעשה ב"ד אינם משמטין אלו גזרי דינין. [והובא בביאור הגר"א זצ"ל סי' ל"ט ס"ק נ' וסי' ס"ז ס"ק כ"א]. ופירש המפרש שם דאלו פסקי דינין שכתבו צא תן לו. ואף שהש"ך בסי' ל"ט ס"ק כ"ט כתב דלא היה דרכם לכתוב בזמן הש"ס פסקי דינין כ"א אדרכתא ואחלטתא. עכ"ז הא מבואר בירושלמי דגם בזמן הש"ס היה דרכם לכתוב פסקי דינין. א"כ תקשה דלמה הוצרך לומר דמתניתין דכל מעשה ב"ד מיירי באחלטתא ואדרכתא. הא אף בפסקי דינין ג"כ מצי מיירי המשנה וכדאוקמי בירושלמי שביעית דכל מעשה ב"ד אלו גזרי דינין: ועוד דהא שם בב"מ לקמן (דף ט"ז) אמר ר' אבהו ירמיה ברי לא כל מעשה ב"ד שוין אלא כגון שהוחזק כפרן אמר רבא ומשום דהוחזק כפרן תו לא פרע כלל. ופי' רש"י דמשום שלא נזהר לשמור שטרו יפסיד וחיישינן לפרעון. וכ"כ התוס' שם ד"ה ומשום דהוחזק כפרן כו'. הרי להדיא דאף היכא דכתבו פסק משום דהוחזק כפרן דאינו נאמן לומר פרעתי. אפ"ה בנפל אמרינן דאיתרע ולא אמרינן אם איתא דפרעי' היה קורע הפס"ד והא בזה לא שייך לומר אפשיטי דספרא כנ"ל. ואפ"ה אמרינן דנפל איתרע. אלמא דהאי טעמא דאפשיטי דספרא זייר ליה לאו בדוקא אמרו זה. ועיקר טעמם הוא די"ל אשתמוטי קמשתמיט ליה. רק לרווחא דמילתא אמרו זה. ובאמת אף היכא דל"ש אפשיטא דספרא זייר ליה. ג"כ י"ל דלכן לא קרע לשטרו משום אשתמוטי קא משתמיט ליה א"כ ה"ט שייך ג"כ בפס"ד שנכתב: וכן מוכח מהא דב"מ (דף ז') גבי מצא כתובה בשוק דחיישינן לפרעון. והשיטה מקובצת שם כתב דהך מצא כתובה מיירי בתוספת כתובה. ושכר הסופר של התוס' כתובה הוא על האשה. דדוקא כתובה על הבעל ליתן שכר הסופר כמבואר בב"ב (דף קס"ח) ובאה"ע ריש סי' ס"ו וח"מ וב"ש שם. לפי שזהו טובת הבעל דאסור לו לבא עלי' בלא כתובה משא"כ בת"כ. א"כ מוכח דאף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא ג"כ מרעינן לשטרא היכא דנפל. והתם גבי כתובה הא מיירי בחשש פרעון ולא משום חשש צררי לתירוץ הא' דב"מ שם דמדמה הש"ס שם שט"ח לכתובה. וכמש"כ הנתיבות סי' מ"א סוף ס"ק י"א. וכן מוכח מכמה דוכתי דאף בשטר התחייבות במתנה ג"כ אמרינן נפל איתרע ותקצר היריעה מהכיל. וזה פשוט דבכל גווני אמרינן נפל איתרע. וידעתי מה די"ל דלמא נ"ח רק פ"א ונשאר השט"ח בידו עבור חוב פ"א. אך לפי זה היה לו לגבות עכ"פ פ"א. אכן באמת אף היכא דהלוה אומר פרעתי כולו וגם אינו טוען דאפשיטי דספרא זייר ליה ג"כ אמרינן נפל איתרע: ולפי מה דנתבאר דאף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר ליה ג"כ אמרינן נפל איתרע והא דלא קרע לשטרו יש לתלות משום אשתמוטי. א"כ תקשה מה שהקשיתי לעיל מהא דפי' רש"י בב"מ (דף כ') אגרת מזון שקיבל עליו לזון בת אשתו וכ"כ רע"ב והטור שם. דהא כיון דלא מיירי באגרות שומא עבור מזון הבת א"כ הוי ליה ככל שטרות די"ל נפל איתרע ואשתמוטי כנ"ל. ואפשר דרש"י ס"ל כשיטת הראב"ד דהובא בח"מ סי' מ"א ובש"ך ס"ק י"ט דבחוב תו"ז לא אמרינן נפל איתרע. א"כ ה"ה בקיבל לזון בת אשתו דאם טוען פרעתי בתו"ז אינו נאמן לומר פרעתי. ואף דהש"ך הוכיח שם מן ב"מ (דף ז') דגם בכתובה אמרינן נפל אתרע אע"ג דהוי תו"ז. כבר סתר דבריו הקצה"ח שם דשא"ה דהוי תנאי ב"ד וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ד) דשאני תנאי ב"ד עי"ש בקצה"ח. וכן כתבו התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה אע"ג דאמור רבנן כו'. א"כ לפ"ז י"ל דשאני מזונות בת אשתו דלא הוי מתנאי ב"ד כמבואר בכתובות (דף ק"ב) וגיטין (דף נ"א) ע"כ לא חיישינן בזה לפרעון. וגם במזונות מבואר בר"ן פ' אלמנה ניזונת גבי הא דבעי ר' יוחנן יתומים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי כנ"ל דמזונות להבא בוודאי אינן נאמנים כמו בכל חוב תוך זמנו. [ומדברי הר"נ הנ"ל הוכחתי דאף בחוב על זמנים הרבה אינו נאמן לומר פרעתי בתוך זמנו ודלא כמש"כ הש"ך סי' ע"ח ס"ק י"ב גבי קונטרסים. אך לפמש"כ הנתיבות שם ס"ק ד' לחלק דשאני קונטרסים שאין לו זמן קבוע כו' ע"ש. ולפ"ד יש לחלק דשאני מזונות דזמנו קבוע בכל יום ויום]. ע"כ באגרות מזון לא אמרינן נפל אתרע: אכן עדיין תקשה לפ"מ דכתב המחבר בסי' מ"א כשיטת הרמב"ם דאף בחוב תו"ז אמרינן נפל אתרע וכ"כ הטור שם. א"כ קשה אמה שכתבו הטור והרמ"א לפרש אגרות מזון שקיבל עליו לזון בת אשתו. ומשמע דזה לא קאי על שום הב"ד. ואפשר לחלק דשאני במזונות הבת לפמש"כ התוס' בב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה כי היכי כו' דבפדיון הבן אף אביי ורבא דס"ל עביד אינש דפרע גו זמני' מודו בזה דאינו נאמן לפי דאין חיובו ברור דשמא ימות בתוך ל' ויפטר וכן בשכירות כו'. א"כ לפי מאי דאי' בב"ב (דף ק"מ) דמתה הבת לית לה וכ"כ הרא"ש פ' הנושא סי' א' בשם הירושלמי דמתה הבת אינו משלם ליורשי'. ובמק"א הארכתי בזה דלמה לא הביא להך דב"ב הנ"ל. ולפ"ז י"ל דשאני מזונות הבת דהוי חזקה אלימתא דאף אביי ורבא מודו בזה דאינו פורע תו"ז משום דאין החיוב ברור דשמא תמות בתוך הזמן ויפטור ממזונות דלהבא כנ"ל בפדיון הבן. ע"כ אף היכא דנפל לא אתרע חזקת תו"ז זו דהוי חזקה אלימתא: ומכבר כתבתי במק"א בשיטת רש"י דכתובות (דף צ"ו) יתומים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי כו' דפירש רש"י דמיירי במזונות דלהבא. וכתבתי דרש"י ס"ל כשיטת הש"ך בסי' ע"ח דהיכא דיש זמנים הרבה אדם פורע תוך זמנו וה"ה במזונות כיון דכל יומא ויומא זמנו הוא ע"כ ס"ל לרש"י שם דלא כהר"ן דשם כנ"ל. ועכ"ז יש לחלק דשא"ה במזונות האשה דהוי בתנאי ב"ד וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ה) ובב"ב (דף ה') כנ"ל. משא"כ במזונות הבת דלא הוי בתנאי ב"ד שאני: ועיין בנימוקי יוסף סוף פ"א דב"מ על הא דמצא אגרות מזון דפי' שקיבל לזון בניו ואשתו. א"כ תקשה הא במזונות אשתו דהוי תנאי ב"ד וודאי חיישינן לצררי אף בתוך זמנו. ואין לחלק דשאני מזונות הבת ואשתו דאין חיובו ברור דשמא תמות. דהא גם בכתובה אין חיובה ברור דשמא תמות בחייו. ואפ"ה חיישי לפרעון אף בתו"ז. א"כ ה"ה מזונות אשתו דהוי ג"כ תנאי ב"ד ואין לחלק ביניהם. ואפשר לדחוקי דכוונת הנימוקי יוסף דקאי ג"כ על מה ששמו ב"ד עבור מזונות אשתו. וכן אפשר לדחוקי בטור ובסמ"ע שם וכן בלשון הרע"ב במשנה שם. ועיין שם בתיו"ט שם ד"ה אגרות שום שכתב דקרי ליה אגרות לפי שרגילין לפרסם לרבים שהוא חשיבות שמוותר למזון כו'. משמע מדבריו דאגרות מזון שכתב הרע"ב שקיבל לזון בת אשתו לא קאי על שום ב"ד. רק שיטת התוס' בכתובות (דף ק') ד"ה אגרות ביקורת כו' כ' בשם ר"ת לפרש דקאי על מה דב"ד שולחין אגרות לב"ד אחר לשום ולמזון פלוני. ויש להאריך בכ"ז. אך באמת לשון רש"י והרע"ב והטור משמע דאגרות מזון לא קאי על שום ב"ד להך פירוש דכתבו שקיבל לזון בת אשתו ומוכח כמש"כ לעיל: ענף ה ובכתובות (דף נ"ה) אמרו שם תנאי כתובה ככתובה דמיא גבי תוספת כתובה נפ"מ לשבועה כו'. ופי' רש"י לשבועת הנפרע שלא בפניו ונפרע מנכסים משועבדים ויתומים כו'. והקשה התוס' בד"ה ולשבועה דהא גם בשאר שטרות צריך שבועה וע"כ כתב הר"י שם פירוש אחר כו'. ואם נימא דהיכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר ליה א"צ שבועה וכמש"כ כן הר"י בב"ב (דף ה') שם. וידוע שיטת רש"י בכתובות (דף פ"ז) דשבועות משעבדי ויתומים ונפרע שלא בפניו כולם משום טענת השבע לי אתו עלה. ועיין באה"ע סי' צ"ו ב"ש ס"ק א' וס"ק כ"ד וס"ק ל"ז. ואי נימא דבמתנה דהתחייבות דלא שייך אפשיטי