נחל יצחק חלק ב קסו

כו' ועכ"ז י"ל כן וקצרתי. וגם י"ל דלכן נקטו התוספות בקושייתם לרמי בר חמא לבד. דהא הרשב"ם ב"ב (דף ע"א) כתב דרבא ס"ל המפקיד בשטר א"צ להחזיר בעדים כדאמר רבא בב"ב שם הלכתא נשבע וגובה מחצה ועיקר סוגיות הש"ס בשבועות קאי רק אליבא דרמי בר חמא. והך מכלל דתרווייהו ס"ל דשבועות לא קאי רק על הא דמפקיד אצל חבירו בעדים ע"ש. ע"כ נקטו התוס' בדבריהם בפשיטות רמב"ח לבד דלכל השיטות אף לשיטת הרשב"ם תקשה עכ"פ מרמי בר חמא. וידעתי מה די"ל עוד דהא בשואל דחייב שבועה שייך התם אפשיטי דספרא לפי דבשואל דהטובה הוא שלו הוא נותן שכר הסופר. ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' קע"ה וקצרתי לפי דיש לדון בכ"ז עדיין: ועדיין יש להקשות לפמש"כ דמה מקשה רבא לרמי בר חמא שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה הא יש לו מיגו דלהד"מ והחזרתי. הא לרמי בר חמא דבעי הודאה במקצת א"כ אף אם יטעון החזרתי ולהד"מ יתחייב שבועה דאורייתא כמו כל מודה במקצת. ועיין מזה בתוס' שבועות (דף מ"ה) ד"ה מתוך שיכול לומר כו'. ובב"ק (דף ק"ז) בתוס' ד"ה עירוב פרשיות כו'. ובמהרש"א ובפ"י שם. אבל באמת אתי שפיר זה לפמש"כ התוס' בב"מ (דף צ"ח ע"א) ד"ה משכחת לה רישא בתרתי כו'. דלרמי בר חמא לא סגי בכפירה והודאה בלא נאנסו ולא כדפרישית בהגוזל קמא כו' ע"ש וקצרתי: ענף ב ולפ"ז יש לדון בשטר מתנה בהתחייבות דא"צ לישבע בטען השבע לי דהא לא שייך בזה אפשיטי דספרא זייר לי'. וה"ה דיש לדון מה"ט אף במוציא ש"ח כזה על יתומים דא"צ לישבע. דהא התוס' בב"ב קאי שם על שבועת יתומים ג"כ דהא כתבו בזה"ל דאי אמרו אף אחר הזמן ידענו שלא פרעו הי' גובה מהיתומים בל"ש ומה שצריך שבועה ביש לו שטר כו' די"ל אפשיטי דספרא כו'. אלמא דקאי גם על שבועת יתומים. וכש"כ לשיטת רש"י כתובות (דף פ"ז) דשבועת יתומים עיקרו הוא משום טענת השבע לי. אך י"ל ביתמי דלמא לא נ"ח אלא פרוטה. אבל בטוען המתחייב פרעתי כולו והשבע לי. י"ל דהוחזק כפרן בכולו דהא לדבריו אין לנו על מה לתלות ולאורועי להחזקה דשטרא בידי מאי בעי. א"כ א"צ לישבע כלל בשטר מתנה לפ"ד התוס' דעיקר הא דצריך שבועה זהו לפי דיש לתלות אפשיטי דספרא. ועיין בשבועות (דף מ"א) ומה בין זה לפוגם שטרו ואין זה ענין כלל לנ"ד: אמנם הדבר מפורש ברמב"ם פ' ב' הלכות שכירות והובא בח"מ סי' רצ"ו סעי' ג' בטוען על שטר פקדון החזרתי באופן שאין יכול לטעון נאנסו דישבע בעל השטר שלא החזיר והוא דטען השבע לי כמש"כ הראב"ד והמ"מ שם. אלמא דאף בשטר פקדון דלא שייך אפשיטי דספרא זייר לי' וכמש"כ התוס' בב"ב (דף ע') ד"ה או דלמא כו' דהא על המפקיד ליתן השכר. ואפ"ה כתבו הרמב"ם והראב"ד והמ"מ והמחבר להלכה דצריך שבועה בטען השבע לי. אלמא דנקטינן להלכה דאף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר לי' ג"כ צריך שבועה. ומדלא הביאו שם דעת התוס' הנ"ל אף בשם יש אומרים. באמת י"ל דגם לשיטת התוס' מוכח דצריך שבועה אף היכא דלא שייך אפשיטי דספרא זייר לי'. דהא התוס' בב"ב (דף ע' ע"ב) ד"ה אמר רבא כו' הקשו רבא דב"ב על רבא דשבועות. ותי' בשם הריב"ם דסוגיא דשבועות דאמרו המפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים ס"ל ג"כ דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אך דבעי שבועה ע"ש. וכ"כ התוס' שבועות (דף מ"ה) ד"ה בשטר כו' בשם ר"ת. א"כ לשיטת ר"ת והריב"ם הנ"ל אין התחלה לקושיות התוס' מה דהקשו התוס' בב"ב מרמי בר חמא דתפשוט מרמי בר חמא דלא מהימן במיגו במקום חזקה דהא גם לרמי בר חמא מהימן במיגו דנאנסו. [והרמב"ן בב"ב (דף ע') כתב ג"כ לתרץ כתי' ר"ת והריב"ם הנ"ל. והנה הרשב"ם בב"ב שם (דף ע') כתב באופן אחר לתרץ לרבא אדרבא ע"ש. אך התוס' בב"ב שם ושבועות שם לא הביאו כלל לשיטת רשב"ם הנ"ל שם]. וע"כ מוכח דקושיות התוס' בב"ב (דף ה') קאי לשיטת הריב"א דהובא בשבועות שם דתירץ לקושיות התוס' דהקשו רומיא דרבא על רבא דשבועות ותי' הריב"א דהכא בשבועות קאי בפקדון דצריך להחזיר בעדים משום שטרא בידי מאי בעי. אבל התם בב"ב דמיירי בעסקא פלגא מלוה איכא למימר אפשיטי דספרא זייר לי' עכ"ל. ולכאורה קשה על תי' הריב"א הנ"ל דהא לשיטת רמי בר חמא גם בש"ש שייך לומר דהניח השטר עבור ההודאה על פרה א' וכמש"כ לעיל. כיון דס"ל לרמי בר חמא דצריך הודאה במקצת. ואף דרבא לא ס"ל כן עכ"ז הא רבא הקשה שם לרב"ח וע"ז תי' לי' רמי בר חמא. וכיון דעיקר הקושיא הוא לרמי בר חמא ורב"ח ס"ל דבעי הודאה במקצת. וע"ז סובב והולך קושיות רבא ותי' דרמי בר חמא. ורמי בר חמא הא ס"ל דבעי הודאה במקצת א"כ אכתי שייך לומר דהניח השטר בידו עבור הודאה במקצת לשיטת רמי בר חמא: והנלפענ"ד בזה דהריב"א אזיל לשיטתו דס"ל בב"ק (דף ק"ז) ד"ה עירוב פרשיות כו'. באה"ד דאף לרמי בר חמא מחייב שבועה בפקדון בכפירה והודאה בלא נאנסו וכדין כל מודה במקצת. ומה"ט דחו התוס' שם לשיטת רש"י ושיטת הר"ת ומסקי לשיטת הריב"א שם. והא דשבועות דפריך רבא לרמי בר חמא שבועת השומרים היכי משכחת לה יהא נאמן במיגו דלהד"ם והחזרתי. בע"כ מוכח לומר דפרכת רבא קאי להנך דפליגי על רמי בר חמא וס"ל דשבועת שומרים חייב שבועה בטוען נאנסו אף בלא הודאה. דהא הריב"א ס"ל שם דלהנך דפליגי על רמי בר חמא לא בעי הודאה במקצת. ודלא כהר"ת דבעי הודאה במקצת בכל ש"ש. א"כ שפיר הקשה רבא בשבועות דבכל ש"ש הא איכא מיגו. אבל לרמי בר חמא דס"ל דבעי הודאה במקצת לא תקשה דיהא מהימן במיגו דלהד"ם. דהא אף אם יטעון להד"מ יתחייב שד"א כמו כל מודה במקצת. והא דחייבה התורה בשבועת השומרין לישבע אף דבלא"ה יצטרך לישבע מצד גלגול שבועה. י"ל בזה כמש"כ הפני יהושע ב"ק (דף ק"ז) תוס' ד"ה עירוב פרשיות כו' ע"ש: ולפ"ז מוכח דהגמ' בשבועות דמקשה שבועת שומרים היכי משכחת לה. דעיקר קושיא זו להנך דפליגי על רמי בר חמא וס"ל דלא בעי הודאה במקצת ע"כ הקשו דיהא נאמן במיגו דלהד"מ או החזרתי. ועיין במהרש"א ופ"י בב"ק שם. ומן הנך דפליגי על רמי בר חמא רצה רבא להוכיח דלא אמרינן מיגו בכה"ג והקשה לרמי בר חמא וע"ז תירץ לי' רמב"ח דאפקיד לי' בשטר. ולכן מסיק הש"ס דהמפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים ולא מהימן במיגו דנאנסו לפי' הריב"א כמש"כ הריב"א בשבועות שם כנ"ל. וע"כ שפיר כתב הריב"א שם בשבועות לחלק בסתירת רבא דב"ב על רבא דשבועות. דשאני הא דשבועות דהוי חזקה אלימתא דשטרא בידי מאי בעי דלא שייך לומר אפשיטי דספרא זייר. ואלו לומר דהניח השטר בידו עבור הודאה במקצת זה לא שייך לשיטת הריב"א דב"ק דהא ס"ל דלא בעי הודאה במקצת להנך דפליגי על ברייתא דתני רמי בר חמא דצריך כפירה והודאה. וכדמוכרח לומר דסוגיא דשבועות קאי רק להנך דפליגי על רמי בר חמא ולא להברייתא דתני רמי בר חמא כנ"ל. ובאמת י"ל דר"ת דתירץ תירוץ אחר בשבועות על סתירת רבא אהדדי ולא תי' כתירוץ הריב"א. משום די"ל דאזיל לשיטתו דס"ל דכל שומרין צריכין הודאה במקצת כמבואר בב"ק (דף ק"ז) שם בתוס' ובב"ב (דף ע') בשם ר"ת. א"כ גם בהא דשבועות שייך לומר דהניח השטר עבור ההודאה במקצת כנ"ל: והא דתקשה לשיטתו דמאי פריך הגמ' בשבועות ש"ש היכי משכחת לה. הא אף אם יטעון להד"מ יתחייב שבועה. כבר הקשו התוס' בב"ק שם. ובשבועות (דף מ"ה) בתוס' ד"ה מתוך שיכול לומר כו'. דהוכיחו שם ג"כ כשיטת הריב"א ולא כר"ת. ועיין בב"מ (דף צ"ח) תוס' ד"ה משכחת לה כו'. שכתבו שם באה"ד דלא כמש"כ התוס' בב"ק ע"ש. א"כ לשיטת