נחל יצחק חלק ב קסג

תובעת כתובה והוא דהא בכתובות (דף צ"ג) במשנה מי שהיה נשוי ד' נשים ומת כו' הראשונה נשבעת לשניה כו' והרביעית נפרעת שלא בשבועה ופי' רש"י אם שניה טוענת השבע לי שלא גבית משל בעלי כלום כו' וקסבר האי תנא דשבועת יתומים בקטנים ולא בגדולים עכ"ל רש"י. וס"ל לרש"י דהך שבועת הראשונה לשניה אין זה משום שבועת משעבדי דלא בעינן טענה וכמש"כ התוס' יו"ט. אלא כמש"כ הפני יהושע והקול הרמ"ז לפרש כוונת רש"י דבעינן דוקא טענת השבע לי וכ"כ הר"נ והריטב"א והרע"ב שם דבעינן שתטעון השניה השבע לי שלא גבית משל בעלי כלום. ויש להעיר בלשונם שכתבו כולם השבע לי שלא גבית משל בעלי ולא נקטו לשון פרעון דהשבעי לי שלא נפרעת כתובתך וכמו דכתב רש"י לעיל (ד' פ"ז) בשבועת משעבדי ויתומים וכמש"כ שם הר"נ והרע"ב והכא נקטו כולם לשון שלא גבית ובוודאי הלא דבר הוא: ענף ב והנלע"ד דהראשונים הנ"ל נתכוונו לתרץ בזה למה שיש להקשות קושיא חזקה מהך משנה והוא דאמרינן בשבועות (דף מ"א) א' ר"פ האי מאן דאפיק שטרא על חברי' וא"ל שטרא פרוע הוא אם אמר לישתבע לי א"ל אישתבע ליה כו' מה בין זה לפוגם שטרו כו'. והתוס' שם בד"ה וכי מה בין זה לפוגם שטרו וא"ת תקשה ליה אמתניתין דהבא ליפרע מנכסי יתומים כו' ומיהו נראה דטעמא לאו משום הכי הוא כו' עכ"ל. ובאמת לשיטת רש"י והרע"ב והר"נ בכתובות (דף פ"ז) דכתבו דשבועת משעבדי ויתומים הוא בשביל דטענינן להו מה דאבוהון מצי למטען תקשה עליהם קושיות התוס' הנ"ל. והפני יהושע האריך בכוונת רש"י דכתובות (דף פ"ז) שם והביא שם דברי נתיבות המשפט ע"ש. והנתיבות המשפט שם לא תירץ רק מה שיש להקשות על שיטת רש"י וסייעתו ממשנה הקודמת דשם דאע"ג שכתב לה נדר ושבועה כו' אפ"ה יורשין משביעין אותה. ומה שהקשו התוס' שם דהמקשה דהקשה על ר"פ דשם ומה בין זה לפוגם שטרו דהא אף בלא מימרא דר"פ תקשה ליה אמתניתין דנפרע מיתומים כו' דטעמא משום דטענינן להו כפי' רש"י וסייעתו. על זה לא תירץ כלום הבעל נתיבות המשפט שהובא בפני יהושע שם. אך אפשר לומר דכיון דלא הזכיר המשנה מפורש להך שבועת אשתבע לי ע"כ לא הקשה המקשה דמה בין זה לפוגם שטרו רק על מימרא דר"פ. ובאמת הר"נ לכתובות (דף פ"ז) על משנה דנפרע ממשועבדים ויתומים דצ"ש כתב דמזה הוכיח הש"ס בשבועות לדון שבועת אשתבע לי דלא נאמר רמז מזה במשנה אלא משום ה"ט כמש"כ רש"י ע"ש. ועכ"ז כיון דלא נשנה זה במפורש במשנה ע"כ לא הקשו כן על המשנה. אבל למאי דפי' רש"י וסייעתו דהך שבועת הראשונה לשניה הוא משום דטוענת השבע לי א"כ תקשה ע"ז דהאי קושיות המקשה דמה בין זה לפוגם שטרו היה יכול להקשות על המשנה דמי שהיה נשוי דהראשונה נשבעת לשניה דזהו משום טענת השבע לי. וזהו מוכרח לפי מש"כ במק"א לפרש בכוונת רש"י דכיון דפירש דת"ק דאית ליה הרביעית נפרעת שלא בשבועה דס"ל דביתומים גדולים א"צ שבועה א"כ ס"ל דלא טענינן לחייב שבועה דתקשה דאמאי נשבעת הראשונה לשניה וע"כ פירש משום דטוענת השבע לי. וכן הוא מוכרח בפשט הסוגיא דכתובות (דף צ"ד) דא"ל מתניתין היא הראשונה נשבעת כו' ואילו ראשונה נשבעת לשלישית לא קתני כו' דמוכח מזה דבעינן טענה דאל"כ אין מקום להוכיח שם על הני תרי אחי ושותפי כו' והתרצן שם א"ל שבועה לא' שבועה למאה כו' אבל בעיקר דבריו דבעינן טענה לא דחי ליה. עכ"פ לדברי רש"י וסייעתו דפירשו להמשנה דהראשונה נשבעת לשניה דזהו משום טענת השבע לי וזהו מוכרח לשיטתם דלא ס"ל למש"כ התוס' יו"ט שם. א"כ תקשה דהיה להמקשה דהקשה על ר"פ דמה בין זה לפוגם שטרו דה"ל להקשות כן על הך משנה מפורשת. בשלמא בהמשנה דנפרע ממשועבדים ויתומים כיון דאין זה מפורש כ"כ ע"כ י"ל דלכן לא הקשה שם משא"כ בהך משנה דנשנה מפורש תקשה כן: ומטעם זה נלע"ד בכוונת רש"י וסייעתו דכתבו הכא דראשונה נשבעת בטוענת השבע לי שלא גבית משל בעלי ולא נקטו לשון פרעון דתשבע שלא נפרעת משל בעלי כמו דנקטו בלשונם בהמשנה דממשועבדים ויתומים דצ"ש משום פרעון כמבואר בכתובות (דף פ"ז) ובוודאי הלא דבר הוא. וע"כ נלע"ד לומר דרש"י וסייעתו נתכוונו בלשונם שכתבו דתשבע שלא גבתה דעפ"ז יהיה מתורץ מה שיש להקשות מהך דשבועות דה"ל להמקשה שם להקשות דמה בין זה לפוגם שטרו על הך משנה. ובאמת י"ל דאין זה קשה לשיטת הסוברים דעל כתובה צריכה לישבע שלא תפסה והוי זה עיקר שבועה ע"כ י"ל דמן הך משנה דהראשונה נשבעת לשני' אינו ראיה להוכיח מזה על שבועת אשתבע לי דלא פרעתיך על השטר משום דעדיין יש לחלק דשאני בכתובה דחשו שמא תפסה מנכסי בעלה שמצוי בידה ע"כ תקנו שתשבע דהא על זה החשש לא שייך לומר דחזקה דשטרא בידי כו' מסייע לה דדוקא בחשש פרעון שייך לומר ולדון להחזקה דשטרא בידי מאי בעי. ולכן עדיין י"ל דמי שהוציא שט"ח על חבירו כיון דמסייע ליה החזקה דשטרא בידי דלא תקנו חז"ל בזה לשבועה אף דיטעון השבע לי ועיין בשבועות (דף מ"א) ברש"י ד"ה וכי מה בין זה כו' שכתב דגבי פוגמת ליכא למיסמך תו אשטרא כו' ע"ש. א"כ על הך משנה דהראשונה נשבעת לשניה לא היה יכול להקשות דמה בין זה לפוגם שטרו משום די"ל דבלא פוגמת א"צ שבועה על חשש פרעון רק שבועה שלא תפסה בעצמה דע"ז החשש ליכא לסיועי מן חזקת השטר אבל בחשש פרעון דמסייע לה חזקה דשטרא בידי כו' או מעשה ב"ד דה"ל כמאן דנקט שטרא ע"כ א"צ שבועה על חשש פרעון. ואף דצריכה שבועה שלא תפסה וממילא חייבת לישבע על פרעון מצד גלגול שבועה ובזה לא שייך לדון דחזקה תסייע לפטור מן ג"ש כמש"כ הש"ך בסי' צ"ד ס"ק ח' דאף בטוען פרוזבול היה לי ואבד דצ"ש מצד ג"ש וכמש"כ הקצה"ח בסי' צ"ד ס"ק ג' להסביר דחזקה אינו דוחה לג"ש. עכ"ז י"ל דכיון דא"צ שבועה על פרעון רק מצד ג"ש שלא תפסה ע"כ היכא דפטורה משבועה שלא תפסה כגון אשה דידוע דלא היה מעולם נכסי בעלה תחת ידה דאז א"צ לישבע שלא תפסה דממילא פטורה משבועה שלא נפרעה כתובתה רק בפוגמת כיון דאיתרע לה כח השטר במקצתו ע"כ תקנו שבועה על פרעון: וכיוצא בזה ראיתי בט"ז לאה"ע סי' ק"ג ס"ק ג' שכתב לדון לשיטת רש"י בכתובות (דף נ"ה ע"א) בד"ה ליתנהו בעינייהו שפירש כגון שאבדו דהלכתא בל"ש והובא בטור אה"ע סי' צ"ח. [ועיין בב"ש סי' צ"ו ס"ק ג']. והקשה הט"ז דאף דטעמו של רש"י דלכן א"צ שבועה דכיון שנתן לה פעם אחת צררי לא חיישינן תו לצררי דעכ"ז הא צריכה שבועה שלא תפסה בעצמה א"כ מזה יש להוכיח דשיטת רש"י הוא דשבועה שלא תפסה לא הוי רק ג"ש וכמש"כ הפרישה מזה להוכיח כן. וע"ז כתב הט"ז שם לדחות זה די"ל דכוונת הגמ' בליתנהו בעינייהו בל"ש היינו בל"ש על חשש פרעון והתפיסה צררי אבל עדיין י"ל דצריכה שבועה שלא תפסה בעצמה ולא מיירי שם בשבועה שלא תפסה בעצמה ע"ש בט"ז. ואף דהא תצטרך לישבע מצד גלגול שלא התפיסה צררי ולא נפרעה משום דהא צ"ש שלא תפסה בעצמה. [ועיין בח"מ סי' צ"ג סעי' ז' ובסי' צ"ד סעי' ב' ובאה"ע סי' צ"ו בח"מ ס"ק יו"ד וב"ש ס"ק יו"ד בשם הב"ח ובפרישה שהובא בט"ז שם וקצרתי]. עכ"ז י"ל דאכתי נפ"מ להיכא דידוע דאשה זו לא היה בידה נכסי בעלה מעולם דאינה צריכה לישבע שלא תפסה בעצמה אז וכיון דא"צ לישבע שבועה שלא התפיסה ונפרעה מצד עצמה א"כ פטורה לגמרי מן השבועה. וה"ה י"ל כן בנ"ד ועוד יש להמציא נפ"מ אחרות וקצרתי: ולפ"ז אתי שפיר מה דלא הקשו בגמ' להקושיא דמה בין זה לפוגם שטרו רק על מימרא דר"פ דעל המשנה