נחל יצחק חלק ב טו

שוב ראיתי דראיה זו יש לדחות לפמש"כ הש"ך בסי' פ"ח ס"ק נ"א דהא דאין יכול לכפור הוי הטעם משום הילך ולא ס"ל להטעם של בדק הבית וכמש"כ הקצה"ח בסי' פ"ז ס"ק ה'. וכן מורה לשון הרא"ש בכתובות רפ"ב סי' א' שכתב דמודה בדבר שאין יכול לכפור ה"ל הילך. אלמא דלא ס"ל להטעם של הבדק הבית ע"כ נדחה ראיה זו. אך מש"כ לעיל להוכיח מהרא"ש דס"ל דאתי' מע"א ופיו ולא מן ג"ש דע"א זהו ראיה אלימתא דהרא"ש לא ס"ל הך דינא של הבשמים ראש: ענף ב והנה התוס' בב"ק (דף מו) ד"ה דאפילו כו' הקשו דנימא מחושואיל"מ שם. והתם הא מיירי ע"י העדאת עדים דר"ח דאל"כ הא ה"ל מודה בקנס למאי דקיי"ל פלגא נזקא קנסא וכ"כ הנימוקי יוסף שם. וכ"כ הגהות אשרי שם. ועיין במהר"ם לובלין שכתב לפרש להדיא דעיקר קושיות התוס' הוא דמחמת העדאת עדים ה"ל מחושואיל"מ וכ"כ בחידושי אנשי שם להנימוקי יוסף שם. אלמא דס"ל בפשיטות דגם בהעדאת עדים דר"ח דיינינן מחושואיל"מ ודלא כהבשמים ראש. אך י"ל דהתוס' והנימוקי יוסף אזלי לשיטתייהו דס"ל דגם בג"ש אמרינן מחושואיל"מ כמבואר בב"מ (דף צ"ז) ובנימוקי יוסף שם. והובא בש"ך סי' ע"ה ס"ק נ"א ע"כ שפיר כתבו דגם בהעדאת עדים דר"ח אמרינן כן. וכן י"ל בשיטת תשובת מהר"ם מרוטנבורג סי' קס"ח ובסי' רצ"ט. דכתב ג"כ להקשות דאמאי לא נימא בהך דר"פ שור שנגח כו' הך דינא דמחושואיל"מ אלא דכתב די"ל דשמואל לטעמיה דלית ליה דר' אבא ע"ש. וכ"כ בתשובת מיימוני לספר קנין סי' י"ח ע"ש. וי"ל דזהו משום דס"ל דגם בג"ש אמרינן מחושואיל"מ כנ"ל. וע"כ אין ראיה מדבריהם לדחות למש"כ הבשמים ראש דעדיין י"ל לפי מה דהביא הטוש"ע בסי' ע"ה סעי' ט"ו פלוגתת הראשונים אם אמרינן בג"ש מחושואיל"מ ומספיקא אין מוציאין ממון בג"ש. ועיין בש"ך שם. וע"כ י"ל דמה"ט אף בהעדאת עדים דר"ח לא אמרינן מחושואיל"מ ובאמת הש"ך בח"מ סי' שצ"ט ס"ק ב' משמע דס"ל דאף בהעדאת עדים דר"ח אמרו מחושואיל"מ. וי"ל דזהו משום דאזיל לטעמי' דס"ל בסי' ע"ה ס"ק נ"א דהכריע לדינא דאף בג"ש אמרינן מחושואיל"מ: ובשבועות (דף מ"ו ע"א) תוס' ד"ה בטוענו כלים כו' והוכיחו דמדקאמר ר' יהודה בנגזל נשבע ונוטל עד שתהא שם מקצת הטענה ומשמע דהעדאת עדים אינו מחייב שבועה. ולפמש"כ הבשמים ראש דבהעדאת עדים דר"ח לא דיינינן מחושואיל"מ. א"כ יש לתרץ קושיות התוס' והוא די"ל דטעמו דר' יהודה דס"ל דבעי הודאה במקצת. משום דהא כתבו התוס' בב"מ (דף ה' ע"א) ד"ה שכנגדו קאמינא דבחשוד על השבועה דנגדו נשבע ונוטל ולא אמרינן ביה מחושואיל"מ משום דאי אמרת משלם בל"ש לא שבק ליה חיי כו' כ"כ בתי' קמא שם. ולפ"ז י"ל דלפמש"כ הבשמים ראש דבהעדאת עדים דר"ח לא אמרינן מחושואיל"מ ע"כ י"ל דמה"ט ס"ל לר' יהודה בכל חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל דזה אינו רק במודה במקצת דשייך בי' מחושואיל"מ ע"כ אמרו בחשוד דכנגדו נשבע ונוטל. אבל בהעדאת עדים דר"ח כיון דלא אמרינן ביה מחושואיל"מ ע"כ לא אמרו בכנגדו נשבע ונוטל. דהא לתי' קמא דהתו' הנ"ל שייך דין מחושואיל"מ גם בחשוד. אך ת"ק דר' יהודה דס"ל בנגזל נשבע ונוטל אף ע"י העדאת עדים י"ל דלא ס"ל לדון בחשוד משום מחושואיל"מ או די"ל דס"ל דאף בהא דר"ח שייך מתוך כו'. אבל בטעמו דר' יהודה שפיר י"ל דס"ל להטעם כנ"ל. והא דתקשה דהא בכל חשוד דעלמא הדין כן. י"ל בזה כמש"כ הש"ך בסי' צ' ס"ק א' בשם הלח"מ דמיירי בא"ל הילך ע"ש. וכ"כ הנתיבות שם בשם הר"נ. וכיון דאיכא כוותי' שד"א בשא"ד ע"כ תקנו דנגזל נשבע ונוטל אף בא"ל הילך. ות"ק דר"י ס"ל דאף בהעדאת עדים כיון דאיכא כוותיה שד"א בשא"ד ושייך מתוך כו' אף בהא דר"ח ע"כ תקנו דנגזל נשבע ונוטל אף בא"ל הילך או שהחזיר לו אחת מהן כבר. ומתורץ שפיר קושיות התוס': והנה הש"ך בסי' צ"ד ס"ק ב' הביא בשם הריטב"א בקידושין דס"ל דבשבועת גלגול שבועה לא אמרינן דחשוד שכנגדו נשבע ונוטל. וי"ל דטעמו דהריטב"א הוא דס"ל כתירוץ קמא של התוס' בב"מ (דף ה') דשייך דין מתוך שאיל"מ גם בחשוד וי"ל דלכן אמרו דכנגדו נשבע משום דהא ע"פ דין ה"ל לשלם משום מתוך כו'. רק דתקנו שבועה על שכנגדו משום דלא שבקת כו'. ע"כ בג"ש כיון דלא אמרינן בג"ש מתוך שאיל"מ וכשיטת הראב"ד דהביא הריטב"א בחי' לב"מ (דף צ"ח) ע"כ לא אמרינן בג"ש דחשוד כנגדו נשבע ונוטל. כן י"ל בסברת הריטב"א. והש"ך דס"ל שם לדינא דגם בג"ש אמרו כן בחשוד י"ל דאזיל לטעמיה דהכריע בסי' ע"ה ס"ק נ"א דגם בג"ש אמרו מתוך שאיל"מ כנ"ל: ובב"מ (דף ה' ע"א) אמרו בהא דר"ח דכנגדו נשבע ונוטל בחשוד. וכן הוא בסי' ע"ה סעי' ד' וסי' למ"ד סעי' ה'. א"כ מוכח מזה דלא מדמין העדאת עדים דר"ח לג"ש. ואף דהריטב"א ס"ל בחי' לב"מ (דף ד') דהעיקר הוא דילפינן העדאת עדים מן ג"ש דע"א. ובאמת לפי שיטת התוס' בתי' קמא לב"מ דבחשוד שייך לדון מתוך שאיל"מ כו'. א"כ לפ"ז מוכח מן האי סוגיא דב"מ (דף ה') הנ"ל דאמרו דגם בהא דר"ח אם הנתבע הוא חשוד דכנגדו נשבע ונוטל. וקשה מנלן להש"ס דגם בדר"ח אמרו כן הא לפי סברת התוס' דס"ל דשייך דין מתוך שאיל"מ אף בחשוד. א"כ לפ"ז יש לדון דלא אמרינן כנגדו נשבע ונוטל רק במודה במקצת לפי דשייך בחשוד ג"כ מתוך שאיל"מ ע"כ אמרו כנגדו נשבע ונוטל רק הצריכו שבועה לשכנגדו משום דאל"כ לא שבקת חיי כו'. [והא דאמרו שם בשבועה דרבנן תקנתא לתקנתא כו' יבואר זה במק"א ובקצה"ח סי' ע"ה ס"ק י"א]. א"כ לפ"ז קשה מנלן להש"ס דגם בדר"ח אמרו בחשוד דכנגדו נשבע ונוטל הא י"ל דלא אמרו כן רק במודה במקצת דשייך ביה דין מחושואיל"מ ע"כ אמרו ביה דכנגדו נשבע ונוטל אבל בהא דר"ח כיון דלא שייך ביה מחושואיל"מ לא אמרו דכנגדו נשבע ונוטל. וע"כ מוכח דגם בדר"ח שייך מחושואיל"מ ע"כ אמרו ביה ג"כ דכנגדו נשבע ונוטל ועיין בסמ"ע סי' צ"ב ס"ק כ"א ובט"ז וב"ח שם ס"ק י"ב: ונתבאר דלפי תי' קמא דהתוס' (דף ה') הנ"ל מוכח מן הש"ס דגם בדר"ח אמרו מתוך שאיל"מ. וכן מוכח מן שיטת הריטב"א דאף דס"ל דבחשוד גבי ג"ש לא אמרו כנגדו נשבע ונוטל ומ"מ בדר"ח אמרו דנגדו נשבע ונוטל. א"כ מוכח דאין מדמין הא דר"ח לג"ש דע"א בזה. ואפשר לומר דס"ל להש"ס דכיון דהוכיחו דיש חיוב שבועה בדר"ח ע"כ ממילא מוקמינן אדיני' דדינו כמו הודאה במקצת דשייך ביה דין מתוך שאיל"מ ואין לחלק ביניהם. וכעין זה כתבו התוס' בב"מ (דף ה' ע"א) ד"ה אי איתא כו' בסה"ד שכתבו דאחרי שלמד שיש שבועה בהעדאת עדים כו' מעתה אין לחלק כו'. וכן ראיתי בהרא"ש פ"ז דשבועות סי' ז' שכתב דגם בחשוד שייך לדון מתוך שאיל"מ רק משום חיותי' דחשוד תקנו כו' א"כ לפ"ז מוכח גם מן שיטת הרא"ש דגם בדר"ח אמרינן שאיל"מ דאל"כ אמאי אמרו ביה שכנגדו נשבע ונוטל כנ"ל: ענף ג ובח"מ סי' צ"א סעי' ו' אמר החנוני אתה אמרת לי ליתן לפועליך מנה והוא כופר כו' נשבע שבועת התורה כו' ואם אמר חמשים צויתיך ליתן וחמשים איני יודע מתוך שאיל"מ. והש"ך ס"ק כ"ו הקשה דהא אין נוטל אף מה שהודה לו רק בשבועה א"כ לא שייך בזה שד"א. והקצה"ח ס"ק ח' כתב דכיון דמדינא החנוני נוטל בלא שבועה לדעת הש"ע וע"כ חייב שד"א כו'. וכעין זה כתב האו"ת שם. ולפ"ז מוכח דלדינא אף בהעדאת עדים אמרינן מתוך שאיל"מ דהא הך מילתא דאמרו דחנוני נוטל מן הדין זהו מסברא דאמרו דשייך ביה חזקה שליח עושה שליחותו. כמש"כ הש"ך בס"ק ב' לבאר לשיטת הסוברים דחנוני נוטל מדינא מה"ט. והא דאמרו דאם הודה שציוהו ליתן לו חמשים דחייב שד"א על השאר זהו משום חיוב ב"ד משום דאנן סהדי היכא דהימנוהו חז"ל הוי זה כמו העדאת עדים דר"ח כמבואר בסי' ע"ה סעי' ה' ובש"ך שם ס"ק ט' ובסי' פ"ז ש"ך ס"ק י"ג ע"ש: ואי נימא כסברת הבשמים ראש דבדר"ח לא אמרו מתוך