נחל יצחק חלק ב יד

שכתב ג"כ כמו שהעליתי בעז"ה בארוכה והגאון הנ"ל כתב כן בקצרה: וכן מבואר בסי' ע"ב סעי' י"ב דאם יש עדים שנאבד או במאמינו דמיפטר מן ג"ש דכמה היה שוה ועיין בב"מ (דף ל"ה) הרי מבואר דאף בג"ש מטענת ברי ג"כ הדין הוא דאם הביא עדים על עיקר שבועה דמיפטר מן ג"ש. וממילא ה"ה בע"א משום דלגבי שבועה הוי ע"א כשנים כנ"ל: ב (שם סעיף ד) כפר בכל ועדים מעידים שחייב לו חמשים ישלם חמשים וישבע על השאר כו': ענף א וכתב הבשמים ראש סי' י"ז בהעדאת עדים דר"ח אם טען על השאר איני יודע דלא הוי מחושואיל"מ דהא הך דינא יליף לי' ר"ח מקו"ח דגלגול ובשבועת גלגול שטען בה איני יודע אינו חייב משום מחושואיל"מ ע"כ ה"ה בהעדאת עדים דר"ח. עכ"ל. ועיקר הך מילתא אם טען איני יודע על הגלגול דאם הוי מחושואיל"מ או לא זהו פלוגתת ראשונים והובא בח"מ סי' ע"ה סעי' ט"ו. ולהסוברים דלא אמרינן בג"ש מחושואיל"מ שפיר כתב הבשמים ראש דה"ה דלא אמרינן כן גבי העדאת עדים. אך זה גופא לא ברירא לכ"ע אם ילפינן להא דר"ח מן גלגול שבועה דע"א. דהא הריטב"א לב"מ דף ד' והשמ"ק שם כתבו דשיטת רש"י הוא דיליף זה מן ע"א ופיו רק מעיקרא סברי למילף מן ג"ש דע"א והא דקאמר פיו יוכיח כו' הוי כמו דאמרו אלא פיו יוכיח. וכ"כ הר"נ בחי' לב"מ שם בשיטת רש"י כנ"ל. ולפ"ז אין דברי הבשמים ראש מוכרחין בזה אף להסוברים דבג"ש לא דיינינן דין משואיל"מ. דהא באמת לפי המסקנא דהתם נדחה הילפותא דמן ג"ש. אלא ילפי מן ע"א ופיו ועיין בפני יהושע בחי' לב"מ שם. והר"נ והריטב"א והשמ"ק כתבו שם דלא כשי' רש"י אלא דגם במסקנא ילפי זה מן ג"ש דע"א ופיו. ולפ"ז שפיר כתב הבשמים ראש כן: ונראה לי להוכיח מן הרא"ש דלא ס"ל כמש"כ הבשמים ראש בשמו. דזה לשון הרא"ש בשבועות פ"ו סי' ה' יש מדקדקין דאין נשבעין בע"א אלא ע"י טענת ברי אבל לא בטענת שמא כו' וכן הי' אומר ה"ר אפרים כו' והביא ראי' מהא דב"מ ד' ד' הצד השוה שבהן שע"י טענה וכפירה הן באין אלמא בטוענו ברי דוקא ולא בטוענו שמא. ודחה הרא"ש לראי' זו דטענה וכפירה פי' רש"י שזה תובע וזה כופר ואפי' בטענת שמא מ"מ תובע הוא. והנה הר"נ בפ"ו דשבועות שם וכן בחי' הרשב"א לשבועות פ"ו שם כתבו לדחות זה הראי' של ה"ר אפרים הנ"ל דהא באמת הילפותא שם בב"מ הוא מן ג"ש דע"א ובג"ש וודאי דנשבעין אף על טענת שמא. וכ"כ הריטב"א והשמ"ק ובחי' הר"נ לב"מ ד' ד' דכיון דילפינן שם בב"מ מן גלגול דע"א א"כ אין התחלה כלל לראי' זו ע"ש. ואם נימא דהרא"ש ס"ל ג"כ כמש"כ הבשמים ראש דילפינן העדאת עדים דר"ח מן ג"ש דע"א א"כ לפ"ז אין התחלה כלל לראי' של ה"ר אפרים> ומדלא הזכיר הרא"ש להוכחה זו כמש"כ הר"נ והרשב"א וש"פ הנ"ל לדחות לראי' של ה"ר אפרים הנ"ל ע"כ מוכח דהרא"ש ס"ל בזה ג"כ כשיטת רש"י דלסוף חזר בו הש"ס שם בב"מ ויליף לי' זה מן ע"א ופיו. וכן הוא שי' ה"ר אפרים. ע"כ כתב הרא"ש בלשון ולאו ראי' היא כו'. אבל לא כתב הכרח לזה. משום דגם הרא"ש ס"ל בזה כשיטת ה"ר אפרים ושי' רש"י דלפי מסקנת הסוגיא בב"מ שם ילפינן מן ע"א ופיו ע"כ כתב בלשון די"ל דלאו ראי' היא כו'. וכן מורה לשון הרא"ש בב"מ פ"א סי' ד' שכתב אתיא מג"ש דע"א מדבעי למילף העדאת עדים מפיו וג"ש דע"א אלמא דפוסקין שבועה אע"פ שאין התובע טוען שיגלגל עליו לישבע כו'. וכתב בלשון מדבעי למילף כו' ולא כתב בקצרה מדיליף העדאת עדים כו'. אלמא דס"ל להרא"ש כשיטת רש"י דלבסוף נדחה הך ילפותא דבעי למילף מן ג"ש דע"א רק מעיקרא הוי בעי למילף מן ג"ש דע"א. ומדבעי למילף מן ג"ש דע"א מזה מוכיח הרא"ש דפוסקין שבועה אע"פ שאין התובע טוען כו': וכן מוכח מן מש"כ הרא"ש בב"ק פ"ו סי' ט"ז דהביא שם לירושלמי ספ"ו דב"ק חד בר נש אפקד גבי חברי' חד שק צרור ואירעו אונס הדין אמר סיגין הוה מלא והדין אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קמי' דרב ואמר ה"ז נשבע ונוטל כו'. והקשה אמאי לא נימא מחושואיל"מ ויטול המפקיד בלא שבועה כו': הגה"ה ויש להקשות הא מבואר בירושלמי שם דרב אמר ה"ז נשבע ונוטל> ומבואר בשבועות ד' מ"ז דרב לית לי' מחושואיל"מ. אך בגי' ירושלמי שלפנינו ס"פ הכונס לא הוזכר שם דאתא עובדא לקמי' דרב רק ברי"ף והרא"ש גרסי רב ותקשה דמה הקשה הרא"ש כנ"ל. אכן בחי' הרשב"א שבועות פ"ו ד' מ"ג הובא הירושלמי דס"פ הכונס הנ"ל וגרס דאתא עובדא קמי' דרבא ואמר ה"ז נשבע ונוטל. ורבא אית לי' מחושואיל"מ כמבואר בב"מ ד' צ"ח ובשבועות ד' מ"ז> והר"נ בשבועות פ"ו ד' שי"א גרס דאתא עובדא לקמי' ר' אמי ואמר ה"ז נשבע ונוטל וע"כ הקשו שם שפיר דנימא מחושואיל"מ משום דר' אמי ס"ל ג"כ מחושואיל"מ כמבואר כן בשבועות ד' מ"ז ע"ש. וי"ל דכן הי' הגירסא ברא"ש וצ"ל אתא עובדא לקמי' דרבא וע"כ הקשה הרא"ש שפיר דנימא מחושואיל"מ. ע"כ הגה"ה: ולדברי הבשמים ראש דס"ל דבהעדאת עדים דר"ח לא דיינינן מחושואיל"מ. ולפ"ז י"ל דה"ה אף במודה ג"כ לא אמרו מחושואיל"מ אם יש עדים על המקצת שהוא חייב. דהא כתב הבדק הבית בסי' פ"ז סעי' ה' דלא מקרי מודה רק במודה דבר שהי' יכול לכפור אבל מודה דבר שלא הי' יכול לכפור לא מקרי מודה כו'. ולפ"ז הדין נותן דבהעדאת עדים דר"ח כיון דלא אמרינן בזה מחושואיל"מ ע"כ ה"ה אף במודה הבע"ד עכשיו ג"כ דלא אמרינן מחושואיל"מ כיון דהודה בדבר שלא היה יכול לכפור דלא מקרי מודה. ועיקר חיוב שבועה שלו הוא ע"י העדאת עדים ע"כ לא דיינינן בי' מחושואיל"מ לשי' הבשמים ראש הנ"ל. ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה הקצה"ח בסי' פ"ז ס"ק ה' על הבדק הבית הנ"ל דהא אף דלא מקרי מודה מ"מ יהי' חייב שד"א ע"י העדאת עדים דר"ח: אכן לפמש"כ י"ל דכוונת הבדק הבית דכיון דלא קרוי מודה דיהיה חייב שד"א מחמת מודה במקצת אף דאכתי חייב שד"א מחמת העדאת עדים מ"מ נפ"מ דלא דיינינן ביה דין מחושואיל"מ משום חיוב שד"א הבא ע"י העדאת עדים. אך באמת משמעות הבדק הבית הוא דכיון דאינו קרוי מודה ע"כ מיפטר מן שד"א ולכן שפיר הקשה הקצה"ח. אבל לדינא שפיר י"ל כן. ולפ"ז יש לדון בראיות הרא"ש וש"פ שהוכיחו מהך ירושלמי דאפקיד גבי' שק צרור כו' דמוכח מזה דלא אמרינן מחושואיל"מ היכא דלא ה"ל למידע. הא י"ל דמיירי הירושלמי באופן דהיה חוב ידוע בעדים דהפקיד גבי' שק צרור ונאבד רק דלא היה ידוע אם היה מלא סיגין או מטכסין. ועיין בפני משה שם ד"ה ואירעו אונס כו' שכתב ג"כ שהיו עדים בענין אונס כו'. ולכן אף דאומר דהיה שק צרור מלא סיגין מ"מ לא מקרי מודה להתחייב שד"א משום מודה במקצת לפמש"כ הבדק הבית דלא מקרי מודה בכה"ג כיון דהיו עדים ולא היה יכול לכפור. וחיוב שד"א מחמת העדאת עדים הא לא הוי עי"ז מחושואיל"מ כמש"כ הבשמים ראש. והא שיטת הרא"ש בב"מ (ד' צ"ח) והובא בטור סי' ע"ה סעי' י"ח דלא אמרינן מחושואיל"מ בשבועת ג"ש ע"ש. ע"כ מנלן להוכיח לשיטתו הך דין דבלא ה"ל למידע לא אמרינן מחושואיל"מ הא י"ל דלמא היה עובדא דהך ירושלמי בהאי גוונא ולפ"ז ליכא ראיה. והר"נ שהוכיח כן מירושלמי י"ל דאזיל לשיטתו דס"ל בחי' לב"מ (דף צ"ח) דאף בג"ש אמרינן מחושואיל"מ ע"ש: ומדחזינן דהרא"ש הוכיח כן לדינא מן הירושלמי מוכח דס"ל דלא כהבשמים ראש דאף דס"ל דבג"ש לא אמרינן מחושואיל"מ מ"מ בהעדאת עדים דר"ח אמרינן שפיר מחושואיל"מ משום דס"ל להרא"ש כשיטת רש"י דב"מ (דף ד') דלמסקנת הש"ס יליף להא דהעדאת עדים דר"ח מן פיו וע"א ולא מן ג"ש דע"א. וכמש"כ לעיל וכמש"כ הרא"ש בב"מ פ"א סי' ד' בזה"ל דהא דר"ח יליף ליה מן פיו וע"א ולא הזכיר ג"ש כלל. רק לבסוף כתב בלשונו מדבעי למילף העדאת עדים מן פיו וג"ש דע"א כו' כנ"ל. וע"כ שפיר הוכיח הרא"ש מן ירושלמי דב"ק ספ"ו דבלא ה"ל למידע לא אמרינן מחושואיל"מ משום דאין לחלק בזה בין מודה במקצת ובין הא דר"ח: