נחל יצחק חלק ב קמח

אמרינן כו' שהקשו בסוף הדבור שם מיבמות (דף קי"ב) במשנה יבמה שאמרה תוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו אחר שלשים מבקשין הימנו ואין כופין אע"ג דאית לה מיגו דאי בעיא אמרה אינו יכול לבוא עלי דנאמנת. וכתב הש"ך בזה בכללי מיגו ס"ק יו"ד דשא"ה דאין כל החזקות שוות. דהא דתוך שלשים כופין אותו זהו משום חזקה דאין אשה מעיזה כו' ואפ"ה לאחר שלשים אין כופין משום דהך חזקה דלא מוקי אינש אפשי' הוי חזקה אלימתא ע"ש. ועיין ביבמות (דף קט"ז) בתוס' ד"ה ולהימנא כו' וברא"ש שם. ואכתי תקשה למאן דס"ל דאמרינן מיגו במק"ע דהא אינו עדיף הך חזקה מעדים. וע"כ מוכח דהיכא דהוי חזקה אלימתא דחשוב כאנן סהדי דבזה לכ"ע לא אמרינן מיגו. וע"כ שפיר הוכיחו התוס' בגיטין דהך משנה דשבועות דאין לך בידי דבוודאי כוונתם על טענת טעיתי כדי דיהא א"ש אף להך מ"ד דאמרינן מיגו במק"ע. ומוכח דטעיתי הוי טענה גרוע משום אנן סהדי כנ"ל. ולכ"ע לא אמרינן בזה מיגו ומתורץ קושיות הש"ך כ"ז כתבתי מכבר לרב אחד שהקשה ממני לקושיות הש"ך הזה על התוס'. ועיין מזה לקמן סוף ענף ב' במש"כ שם. ואגב אכתוב עוד מה שהשבתי אז להרב השואל הנ"ל בענין אחר: ענף ב וזה הוא. מה שהקשה עוד כת"ר בב"ב (דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה וחייב באחריות כו' שכתבו בסה"ד בזה"ל דאי קנס הוא במזיד דווקא היה ליה להתחייב. והקשה כת"ר דהא הך ברייתא אתי כר"מ דדן דד"ג. ור"מ הא ס"ל בגיטין (דף נ"ג) דמטמא אף בשוגג חייב. ע"כ קושיתו. יפה הקשה ועיין בתורת גיטין לגיטין (דף נ"ג) מה שהקשה שם על התוס' הנ"ל: ולפענ"ד נראה לתרץ זה דהא איתא בגיטין שם דכי קנס ר"מ ברבנן אבל בדאורייתא לא קנס. והרשב"א שם בגיטין הקשה דאמאי במטמא תרומה קנס ר"מ הא אסור מה"ת לטמא תרומה. ואף דהתשלומין הוי רק מדרבנן. עכ"ז הא האיסור הוי מה"ת ולא שכיח דעברי עלה לכן לא עשו חיזוק למיקנס בשוגג. ותי' משום דמיירי במטמא חולין ע"ש. אלמא דכיון דהאיסור הוי איסור מן התורה אף דהתשלומין אינו רק מדרבנן עכ"ז לא קנס ר"מ בשוגג. א"כ ה"ה במחיצת הכרם שנפרצה דהוי איסור כלאים מה"ת א"כ הא לא קנס ר"מ בזה בשוגג ואף במקיים כלאים בכרם דאינו לוקה. עכ"ז האיסור הוא מה"ת כמש"כ הט"ז ביו"ד סי' רצ"ז ס"ק ע"ו ע"ש. א"כ הא בדאורייתא לא קנס ר"מ אך עדיין יש להקשות דלמא מיירי שם בכלאים דרבנן דלא הגיעו השרשים להדדי ויש הרחק קצת ביניהם פחות מד"א דזה לא הוי רק כלאים דרבנן. א"כ עדיין תקשה קושיות כת"ר הנ"ל על התוס' הנ"ל דדלמא מיירי בכלאים דרבנן דבזה קנס ר"מ אף בשוגג: אך גם זה ניחא לפמש"כ התוס' ביבמות (דף פ"ג) ד"ה ר' יוסי אומר כו' דהא דאיתא במנחות (דף ט"ו) דאסרו חכמים את הזרעים והתירו הגפנים ואמרו שם דזהו דוקא בכלאים דרבנן אבל בכלאים דאורייתא אסרו גם את הגפנים אתי זה כר"מ. משום דלר' יוסי גם הזרעים מותרים דכיון דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אין כאן כלאים והכל מותר. אלמא דגם ר"מ ס"ל דבכלאים דרבנן לא נאסר רק שלו ולא של חבירו משום דבדידיה קנסו רבנן ולא בשל חבירו. וכ"כ השיטה מקובצת לב"ק (דף ק') ע"ש אך התוס' במנחות (דף ט"ו) הנ"ל ד"ה והתירו הגפנים כו' לא כתבו כן אבל ביבמות כתבו כנ"ל. ולפ"ז י"ל דהתוס' בב"ב ס"ל ג"כ כשיטת התוס' ביבמות הנ"ל. א"כ לפ"ז מוכח דהך ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דנאסר גם של חבירו דמיירי בכלאים דאורייתא. משום דבכלאים דרבנן הא ר"מ מודה דלא נאסר של חבירו כמבואר במנחות. ובע"כ מיירי בכלאים דאורייתא ובזה מודה ר"מ דלא קנסינן שוגג. ולפ"ז שפיר הקשה התוס' דהא הך ברייתא אתי כר"מ דדן דינא דגרמי ור"מ הא ס"ל דבאיסור דאורייתא לא קנס שוגג אטו מזיד. וא"ש דברי התוס' בב"ב הנ"ל. וכן כתבו התוספות בב"ק (דף ק' ע"ב) ד"ה חייב באחריותו כו': וע"פ דברי הרשב"א הנ"ל כתבתי במק"א על הא דב"ק (דף ה) מפגל פירש רש"י שם דשחט חטאת לשם שלמים. ותמהו בזה כל המפרשים דאמאי לא פירש רש"י כפשוטו ככל פגול שבש"ס. ועיין בפסחים (דף קכ"א) ברשב"ם ד"ה משום חשדי: ובאמת זה אינו קשה משום דכן מבואר להדיא במנחות (דף מ"ט) דמפגל דהך משנה דהכהנים שפגלו במקדש כו' מיירי בשחט חטאת לשם שלמים א"כ מבואר כן להדיא. ועיין בירושלמי גיטין פ' ה' הלכה ה'. ומה דיש להקשות דל"ל להגמ' לפרושי כן הא יש לפרש דמיירי ככל פגול. נראה לי לומר דהא ר"י ס"ל במכות (דף ד') דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו א"כ אינו לוקה ומשלם לר"ל דס"ל דאף בחייבי מלקות שוגגין פטורין. וגם בלאו דפגול לוקה כמבואר בזבחים (דף כ"ט) מן לאו דלא יחשב. והך דהכהנים שפגלו במקדש אתי כר"י כמבואר בגיטין (דף נ"ג) ושם במנחות (דף מ"ט) רבא הוא דקאמר כן שם ומבואר בר"ש בתרומות פ"ז משנה א' דכתב דרבא ס"ל כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין. א"כ אין כאן חיוב ממון משום קלב"מ אבל בחטאת לשם שלמים אין כלל לאו הנ"ל: וביותר י"ל דהנה התוס' בגיטין (דף נ"ג) ד"ה בדאורייתא קניס ר"י שוגג אטו מזיד הקשו והא מתניתין ר"י הוא וקתני כהנים שפגלו במקדש פטורין. ולפענ"ד נראה לתרץ זה לפמש"כ הרשב"א בחידושיו לגיטין דאמרו שם. דלכן מטמא בשוגג פטור. משום דר' יהודה לא קניס בדרבנן. והקשה הרשב"א והא מטמא תרומה הוי איסור דאורייתא ובדאורייתא הא קניס ר"י שוגג אטו מזיד. ותי' כנ"ל משום דמיירי במטמא חולין. ועוד תי' דכיון דלא ה"ל איסור לאו רק איסור עשה דמשמרת תרומותי ע"כ קיל איסורו ולא קנסו בשוגג עכ"ל. ולפ"ז י"ל להך תי' בתרא של הרשב"א הנ"ל דמשום זה הוכיח הש"ס במנחות דהכהנים שפגלו במקדש מיירי בשחט חטאת לשם שלמים. וזה לא הוי באיסור לאו דהך לא יחשב קאי בפגול חוץ לזמנו וחוץ למקומו. וכיון דשחט חטאת לשם שלמים לא הוי באיסור לאו ע"כ דינו ככל איסורים קלים דלא קנסו בשוגג. וא"ש דשוגגין פטורים ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל. משום דאם האי מפגל מיירי בחוץ לזמנו א"כ הוי איסור לאו וכיון דהוי איסור דאורייתא החמור א"כ מבעי למקנס בי' שוגג אטו מזיד לר"י. ומזה הוכיח הש"ס דמיירי בשחט חטאת לשם שלמים וכיון דלא הוי באיסור לאו ע"כ לא קנסו ביה שוגג וא"ש כ"ז. כ"ז השבתי לרב השואל הנ"ל: וכעת ראיתי להוכיח עוד דהיכא דאיכא אנן סהדי בזה אף רבה מודה דלא מהני מיגו. מהא דב"ב (דף קע"ה) דאמר רבה תנו מנה לפ' ואמרו יתומים חזר ואמר לנו פרעתי אינן נאמנין דאם אי' דפרעי' לא הוי אמר. ועיין בתוס' שם ד"ה חזר ואמר לנו אבא פרעתי כו' ובמהרש"א שם דאף דיש לו מיגו דאמר פרעתי אח"כ. מ"מ לא מהימן לומר טעיתי במיגו דכיון דאמר תנו הוי כמו מיגו במקום עדים דלא מהני. ואף דרבה אמר להדא מלתא התם ורבה הא ס"ל דאמרינן מיגו במקום עדים וכמבואר בתוס' ב"ב (דף ל"א) ואפ"ה לא מהימן לומר טעיתי במיגו. וע"כ מוכח דהיכא דאיכא אנן סהדי בזה אף רבה מודה דלא מהני מיגו כנ"ל. ועיין מזה בטור ח"מ סי' רנ"ה ובסמ"ע שם וקצרתי: וכן מוכח מן פאה פ"ח משנה ג' דאין נאמנין על הקמח. וכתב הר"ש שם דאין להאמינו במיגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלקו כלל קמח ופת הוי כמו מיגו במקום עדים עכ"ל. והובא בתיו"ט שם. ובש"ך כללי מיגו ס"ק ב' ע"ש. ולפ"ז תקשה על מ"ד דאמרינן מיגו במקום עדים. מהך משנה דפאה. וע"כ מוכח לחלק דשאני היכא דהוי אנן סהדי לכל כנ"ל: