נחל יצחק חלק ב יג

על חמשים זוז השניים. וכעין דברי הרא"ש ע"ש. ומדלא פריך כן מוכח דה"ה בג"ש דאם העיד הע"א לפוטרו מן עיקר שבועה דנפטר ממילא גם על הג"ש. וע"כ א"ש. ובודאי אין לחלק דשאני חיוב שבועה דע"י הע"א דבזה הוי כמו דליתנהו לעדותו דאוקי חד להדי חד. דהא זהו שיטת הר"נ והנ"י אבל הרא"ש לא ס"ל לחלק בזה. ודוחק לומר דבאמת לפי מה דאמר שכן שבועה גוררת שבועה שאני. דהא באמת ילפינן מן ג"ש ופיו גם במסקנא: וכל אלו הראיות הם רק לרווחא דמילתא דבאמת אין צריכים לראיות בזה דזהו דין פשוט דכמו דאם היה בא הע"א להעיד על העיקר שבועה מקודם דחייבוהו ב"ד לעיקר חיוב שבועה דוודאי אין יכולים לגלגל עליו שבועה. דה"ה אם בא הע"א אחר דחייבוהו שבועה דמיפטר מג"ש. ואין לומר דשאני בזה דנתחייב כבר ג"ש. דא"כ אף אם יבואו שני עדים על עיקר שבועה לאחר דחייבוהו להג"ש לא היו יכולים למיפטר אותו מהג"ש. דהא גם בזה נתחייב כבר הג"ש כדין ואפ"ה אמרינן דאם נתברר לאח"ז דהוא פטור מן השבועה דממילא מיפטר מן הג"ש א"כ ה"ה ע"י מה שנתברר כעת ע"י הע"א המסייעו על העיקר שבועה דממילא נפטר על הג"ש ג"כ דהא ע"א לשבועה דינו כמו שני עדים: ענף ג כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי דיש להוכיח כן בקצרה ממה שהוכיח הרא"ש בפ"א דב"מ סי' ג' דיש מקשין הבל מהא דאמר לקמן שומר שמסר לשומר חייב דא"ל את מהימן לי בשבועה כו' ואמאי חייב יפטרנו שומר השני בעדותו כו'. והרמב"ן במלחמות ריש ב"מ הביא לזה ההוכחה באמת. וכבר הקשו האחרונים על ראיה זו דהא השומר השני הוא נוגע בעדות כו'. והעיקר בזה כמש"כ בחדושי רע"א זצ"ל על ב"מ (דף ל"ו) דעיקר ראייתם הוא מהא דאמרו לא מבעיא ש"ש שמסר לש"ח דחייב דגרעי לשמירתו כו'. ומשמע דאף אם ידוע בעדים דנאבד שלא בפשיעה רק הספק אם נאבד באונס דבזה ודאי לא הוי נוגע ומ"מ חייב משום מחושואיל"מ כו' עכ"ל. ולפ"ז תקשה בראייתם הא י"ל דלכן חייב שומר הראשון משום ספק שמא שלח בה יד השומר השני דהא אם שלח בה יד השומר השני חייב השומר הראשון על זה וכמש"כ הסמ"ע בסי' רצ"א ס"ק מ"ט. ועיין בש"ך שם ס"ק מ"ח. אך להרא"ש דס"ל דלא אמרינן בג"ש מחושואיל"מ כמבואר ברא"ש פ"ח דב"מ סי' י'. והובא בטור ח"מ סימן ע"ה סעי' י"ח א"ש. אבל לשיטת הרמב"ן דס"ל דאף בג"ש אמרינן מתוך שאיל"מ כמש"כ הש"ך בסי' ע"ה ס"ק נ"א בשם הרמב"ן. א"כ לפ"ז י"ל דלכן שומר שמסר לשומר חייב משום דהא חייב השומר הראשון לישבע על שלא שלח השומר השני בה יד בתורת ג"ש וכיון דאיל"מ אף על הג"ש כדס"ל להרמב"ן א"כ מנלן להרמב"ן להוכיח מזה דעד מסייע אינו פוטרו משבועה והא י"ל דחייב משום ה"ט ובזה ודאי דה"ל שומר הב' נוגע בעדות להעיד שלא שלח בה יד. ומדהוכיחו כן מוכח דס"ל להרמב"ן דאם ע"א מסייע פוטר משבועה דה"ה דמיפטר ממילא מג"ש. ועיין ברמב"ם פ"ד ה' שאלה ה"א שכתב המ"מ בשם הרמב"ן. דמשמע דס"ל להרמב"ן ג"כ כשיטת רוב הפוסקי' דשלא שלח בה יד הוא ג"ש ע"ש. אך כ"ז הוא לשיטת הסמ"ע בסי' רצ"א ס"ק מ"ט. אבל לשיטת הריטב"א בב"מ (דף ל"ה) דס"ל דאינו חייב השומר הראשון על שליחות יד דשני. והובא דבריו בקצה"ח סי' רצ"א ס"ק י"ד נדחה ראייתי זו. וכן לפמש"כ הש"ך בסי' שד"מ ס"ק ה' דהיכא דעיקר התביעה היא שמא דבזה ס"ל להרמב"ן דלא אמרינן על הג"ש מתוך שאיל"מ. וכ"כ הש"ך בסי' ע"ה ס"ק נ"א בשיטת הרמב"ן בקצרה. נדחה ראי' זו דהא בשומר שמסר לשומר ה"ל עיקר השבועה ע"י טענת שמא ולכן לשי' הרמב"ן ג"כ לא אמרינן מחושואיל"מ על שבועה שלא שלח בה יד וא"ש בפשיטות ראייתו: והנה הרא"ש בפ"א דב"מ סי' ג' הוכיח מהא דאמרו המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר בעדים דהא סגי בע"א לפוטרו מן השבועה ודחי זה דלאו דוקא נקטו עדים. ואי נימא דע"א על העיקר לא מהני לפוטרו מן הג"ש ע"כ יש לומר בפשיטות דלכן נקטו עדים כדי שיהיה פטור אף מן ג"ש. והא מצינו בכ"ד שהיו משתדלים עצות להיות פטורים אף מן הג"ש. ועיין בירושלמי ספ"ז דשבועות ובח"מ סי' צ"ד סעי' ג' ובסי' ע"ה ש"ך ס"ק נ"ז ובריטב"א ב"מ דף פ"ג מה שהביא בשם הר' משה כהן כנ"ל. ומוכח מזה כמש"כ: ואיתא בירושלמי ב"מ פ"ב ה' א' אמר נשבע אני וראה שמגלגלין עליו שבועות אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין א"ר יוסי לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע עכ"ל. והובא ברי"ף ספ"ז דשבועות ופסק דהלכה כת"ק. ועיין ברא"ש פ"ז דשבועות סי' י"ט מזה. ובח"מ סי' צ"ד סעי' ג' דהלכה דאומרים לו או תן לו כל מה שגלגל עליך או השבע. והנה בתשובת מהר"ם מרוטנבורג החדשות סי' רל"ח הביא ירושלמי הלז וכתב לפרש דר' אסי פליג וס"ל לא חייבתו תורה שבועה להחמיר אלא להקל עליו שאם ירצה לשלם ישלם פי' דכיון שרוצה לשלם העיקר תביעה אין כאן חיוב שבועה ולא ישבע על השאר א"כ פלוגתא היא עכ"ל. ולא הכריע ביניהם א"כ חזינן דס"ל לר' אסי. או ר' יוסי. דאם רוצה לשלם עיקר תביעתו מיפטר מן הג"ש משום דדוקא בנשבע על עיקר השבועה בזה חייב ממילא לישבע על הג"ש דשבועה גוררת שבועה כמו דאמרו בב"מ (דף ד'). אבל היכא דמשלם עיקר תביעתו אז פטור מן הג"ש. א"כ לפי דברי ר' יוסי ודאי דה"ה מה"ט אם בא ע"א להעיד על עיקר שבועה דכיון דאינו נשבע העיקר שבועה פטור ממילא על הג"ש. ולפ"ז י"ל דה"ה לת"ק דפליג עליה היינו דוקא היכא שמשלם עיקר התביעה דלא פרחה שבועה ממקומה דהא לא מיפטר ממנה ע"כ חייב הג"ש. אבל היכא דמיפטר ע"פ דין מן עיקר התביעה דע"א מסייעו פוטרו דבזה י"ל דאף הת"ק מודה לר' יוסי ואפושי פלוגתא לא מפשינן. ועוד דהא טעמו דת"ק הוא דאמר חוששין שמא לפטור א"ע מן השבועה הוא מתכוין. א"כ בע"א מסייעו על עיקר שבועה דלא שייך כן גם איהו מודה דמיפטר מן הג"ש: ועפ"ז יש להעיר בהראיות שכתבתי לעיל להוכיח דאם יש עדים על העיקר דמיפטר מן הג"ש מהא דאם יש עדים על עיקר שבועה שלא פשע דפטור מן שבועה שלא שלחתי כו' וכהנה ע"פ ראיות שכתבתי לעיל. דיש לדון בזה לפי מה דאמרו בסי' צ"ד סעי' ג' לחלק דאם טענת הג"ש הוא טענת ספק ורצה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הג"ש לשלם. כ"כ יש לחלק אם באו עדים על עיקר התביעה דאם טענת הג"ש הוא טענת שמא דבזה פטור על הג"ש. אבל אם טענת הג"ש הוא טענת ברי בזה לא מיפטר אף אם באו עדים על העיקר. וע"כ גבי שבועה שלא שלח בה יד דהוי טענת שמא דאם באו עדים על העיקר דמיפטר מן ג"ש דשלא שלח בה יד. אבל אין למדין מזה על טענת ברי. דנ"ד דומה לכאורה לאם משלם עיקר התביעה כנ"ל. אך גם הא דסי' צ"ד אם משלם דנפטר בטענת הספיקות אין זה ברור כ"כ לכ"ע וכמש"כ האו"ת בסי' צ"ד ס"ק ו' ע"ש. וגם הא נתבאר זולת הראיה הנ"ל דנ"ד עדיף מן משלם עיקר התביעה כנ"ל וכ"ע מודו ביה דנפטר אף על טענת ברי מן הג"ש כנ"ל. וכן יש להעיר עפ"ז בהא דסוטה דנשבעת אמן שלא שטיתי מן איש זה ומן איש אחר. דאם באו עדים שהיא טהורה דאין לאוסרה משום ספק שמא זינתה מן איש אחר. ועיין בסוטה (דף ל"א ע"ב) ובנזיר (דף נ"ז ע"א) וקצרתי. וכעת ראיתי בשער המשפט סי' צ"ד ס"ק ב' שנסתפק אם יש לו עד מסייע על הג"ש ולא על העיקר אם פוטרו מג"ש או לא. ולפי מה שכתבתי יש להעיר ג"כ בדברי השער המשפט. ואחר כותבי כ"ז ראיתי בהגהות ר' עקיבא איגר זצ"ל על ח"מ סי' צ"ד סעי' ה' שכתב בזה"ל ואם הביא ע"א מסייע על עיקר שבועה י"ל דלגבי שבועה ע"א כשנים והוי כבאו ב' עדים דליכא שבועה כלל ובטל הגלגול עכ"ל. הרי