נחל יצחק חלק ב קלג

רק אומר להד"ם ע"כ אינו נאמן. ובאמת זהו תימא רבתי על התוס' והרא"ש והר"נ והמרדכי שכתבו ראי' זו דהא פשוט דיש לדחות זו הראי' וכמש"כ הש"ך: וע"כ נלע"ד בכוונת התוס' והראשונים הללו בהקדם מש"כ הגר"א זצ"ל כאן בס"ק י"ד על מש"כ המחבר דבשתק מתחלה עד סוף לא הוי שתיקה כהודאה דהביא ראי' לזה מהא דשבועות (ד' ל"ח) א"ל מנה כו' א"ל הן דלכאורה הן זו אינו מועיל דבלא אתם עדי אינו כלום ובאתם עדי אפילו שתיקה מהני עכ"ל ביאור הגר"א זצ"ל. ובאמת זהו ראי' אלימתא למה דאמרו הכא דבשתק מתחלה עד סופו אינו חייב דאל"כ ל"ל למתני ואמר הן הא אף בשתק חייב וע"כ מוכח דבשתק מתחלה עד סופו פטור אם הודה שלא בב"ד רק בעדים כמבואר במשניות שם הגירסא א"ל בפני עדים והובא בפלפולא חריפתא בשבועות פ"ו ס"ק כ"ה וכדאמרו בשבועות (דף מ"א) עלה דמנה לי בידך והא הכא כמאן דתבעי' בעדים כו'. משום דאם היה זה בפני ב"ד אף בשתק חייב כמבואר בסי' פ' בהרמ"א. ובאמת תקשה זה על שיטת המרדכי בפ' זה בורר שכתב הט"ז לעיל סעי' ב' דס"ל דאף בשתק מתחלה עד סופו חייב וכמש"כ כן האו"ת שם ס"ק ט' בכוונת המרדכי הלז. דתקשה לפ"ז דל"ל למתני בשבועות דא"ל הן הא אף בשתק חייב וזה צריך עיון: והנלע"ד לתרץ לדברי המרדכי והוא די"ל דהמרדכי אזיל לשיטתו דהא הבאתי לעיל בשם המרדכי ספ"ק דגיטין ובפ' חזקת הבתים דפי' להך דשבועות דמנה לי בידך כו' אין לך בידי חייב דאומר טעיתי ונזכרתי שאיני חייב לך ואף שיש לו מיגו דפרעתי אפ"ה חייב משום דלא מהני מיגו דה"ל כמו מיגו במקום עדים ואנן סהדי דאם הי' אפשר למטעי לא הוי משעבד נפשי' לפני עדים וכמבואר טעם סברת שיטה זו בסי' פ"א ובש"ך ס"ק סמ"ך. ע"כ אמרו שם דא"ל הן משום דבשתק אף דשתיקה הוי כהודאה לשיטת המרדכי ולא מהני גם מיגו בזה וכמש"כ הסמ"ע לעיל ס"ק ח' בשם המרדכי. היינו דוקא היכא דטוען לא חששתי להשיבך ושעשה כן שלא להכעיסו כמבואר שם דבזה הוי שתיקה כהודאה ממש. אבל היכא דטוען טעיתי בזה וודאי נאמן לומר טעיתי בזה ששתקתי ועכשיו נזכרתי שאינני חייב ודוקא בהודה בפיו ממש לפני עדים בזה ס"ל להנך פוסקים דאינו נאמן במיגו משום דהוי כמו אנן סהדי דלא היה משעבד נפשיה בפני עדים כמבואר שם הטעם. אבל בשתק כיון דלא שיעבד נפשי' בפירוש שפיר י"ל דנאמן לומר טעיתי במה ששתקתי דראיתי להתיישב בדבר ולזכור האמת ולכן שתקתי אז. ועוד די"ל דאף היכא דאין לו מיגו ג"כ נאמן לומר דבעת ששתקתי ראיתי להתיישב ולזכור האמת וכמבואר ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ב' גבי ע"א נאמן באיסורין אם שותק הבע"ד דאם אומר הבע"ד עכשיו דמה ששתקתי תחלה היה בשביל להתיישב ולזכור האמת דנאמן. וכ"כ הש"ך הכא בס"ק י"ז בשם פסקי רקנטי והריא"ז דשתיקה כהודאה דמי וכל היכא דיש לתלות שתיקתו בעבור שחשב בלבו כו' דנאמן וכ"כ בהגהת אשרי ויש סעד לזה מן ב"מ (דף ל"ז) כו' עכ"ל הש"ך. ובאמת ה"ל להש"ך לציין ג"כ להא דיו"ד סי' קכ"ז דמבואר להדיא כן ומקורו הוא מן הרא"ש לגיטין פ"ה סי' ח' בשם הריצב"א שכתב להוכיח כן מהא דב"מ (דף ל"ז) דשתיקה לא הוי כהודאה משום דמימר אמר אכל חד וחד אמינא דילמא האי הוא. והובא בבית יוסף ליו"ד שם. ואף דבב"מ שם יש פלוגתא בזה ומשמע שם דמ"ד הלה צווח אבל שתיקה כהודאה דמי ולא מהני הך אמתלא. והריטב"א בחי' לב"מ שם כתב דהוי ספיקא כמאן מן הנך אמוראי הילכתא. עכ"ז י"ל דדוקא התם דאומר גם עכשיו איני יודע בזה פליגי אמוראי אם מהני אמתלא זו דהא חזינן דגם עכשיו לא נזכר האמת אבל היכא דאומר עכשיו נזכרתי את האמת שפיר כתבו דנאמן לומר ראיתי להתיישב ולזכור האמת משום דאין לנו להרבות במחלוקת בין הנך אמוראי דשם ושפיר כתב הרא"ש בשם הריצב"א שהוכיח כן מן הא דב"מ. ועיין באו"ת סי' פ' ס"ק ג' והעיקר כמש"כ ב"ה: וע"כ הדין והסברא נותנת דהיכא דטוען גם הכא בענין ממון דמה ששתקתי תחלה היה זה בטעות ונזכרתי עכשיו את האמת דאינני חייב דוודאי נאמן וכש"כ היכא דיש לו מיגו דפרעתי דהא חזינן דכמה פוסקים ס"ל דאף בהודה בפיו ממש לפני עדים נאמן לומר טעיתי במיגו דפרעתי א"כ היכא דשתק מתחלה עד סופו הדין נותן דכ"ע מודו דנאמן לומר טעיתי במיגו דפרעתי ובפרט לפי מה דנתבאר ע"פ הא דיו"ד דכה"ג ה"ל טענת עצמו ונאמן אף בלא מיגו. וע"כ אתי שפיר מה דתנינן במשנה א"ל הן משום דבאמת היכא דשתק וטוען לא חששתי להשיבך ג"כ א"נ אף דיש לו מיגו וכמש"כ המרדכי בפ"ג דסנהדרין דגם מיגו לא מהני בכה"ג דלגבי זה ה"ל שתיקה כהודאה ממש וה"ל כמו מיגו במקום עדים ואנן סהדי כנ"ל. אבל כיון דהמשנה מיירי גם בטוען טעיתי וכמו דפירש המרדכי בעצמו לכוונת המשנה דבטוען אין לך בידי חייב דלא מהני ליה שום טענה למיפטר נפשיה וע"כ סתמו במשנה למתני חייב. וע"כ נקטו במשנה דא"ל הן דאלו בשתק הא משכחת לי' אופן דיהיה פטור בטוען טעיתי וגם ראיתי בלבי להתיישב ולזכור את האמת ועכשיו נזכרתי אבל באמר לי' הן אז לעולם חייב ולא משכחת לי' שום אופן דיהיה פטור ומתורץ מה דהקשיתי על המרדכי בפ"ג דסנהדרין דמה יענה בהוכחות הגר"א זצ"ל. אבל לפי שנתבאר א"ש מה דס"ל להמרדכי דשתיקה כהודאה דמי: ולכאורה יש מקום לומר בקצרה ולתרץ למה שהקשה הגר"א זצ"ל והוא די"ל דבאמת גם בשתק מתחלה עד סופו חייב ואינו יכול לומר לא חששתי להשיבך אך כ"ז אם אין לו מיגו אבל היכא דיש לו מיגו אז נאמן לטעון לא חששתי להשיבך במיגו וע"כ התם בשבועות דמיירי דיש לו מיגו דפרעתי ע"כ תנן שם א"ל הן דבא"ל הן ואח"כ טוען אין לך בידי אף דיש לו מיגו לא מהימן משא"כ בשתק היה מהימן ע"י מיגו אבל היכא דאין לו מיגו לא מהימן אף בשתק מתחלה כן היה מקום לדון בהוכחת הגר"א. אבל באמת זה אינו דהא כבר הבאתי לדברי המרדכי פ"ג דסנהדרין דס"ל דשתיקה כהודאה דמי ואף היכא דיש לו מיגו לא מהימן לומר אמתלא על מה ששתק לגמרי. וע"כ העיקר כמש"כ מתחלה לתרץ להוכחת הגר"א זצ"ל. ולכן אתי שפיר מש"כ הגר"א בדבריו הקדושים בלשון לכאורה הן זו כו'. דנראה דס"ל דבאמת יש לדון בהוכחה זו ולכאורה צריך ביאור דבריו הקדושים דהא זהו הוכחה אלימתא אכן לפי מה שנתבאר א"ש: ענף ז ועכשיו נחזור לתרץ עפ"ז לדברי התוס' והרא"ש והר"נ והמרדכי בפ"ק דגיטין דהוכיחו דטעיתי אינו נאמן אף במיגו מהא דשבועות כו' והקשה ע"ז הש"ך דהא לא מיירי התם בטוען טעיתי ומי הגיד להם דהמשנה מיירי בטוען טעיתי ונזכרתי עכשיו. אכן לפי מש"כ דברי רבותינו הם נכונים מאוד בראייתם די"ל דכל הנך פוסקים ס"ל דגם בשתק מתחלה חייב דהוי כהודאה ואינו נאמן לומר לא חששתי להשיבך ואף ע"י מיגו לא מהימן וכמש"כ בשם המרדכי בפ"ג דסנהדרין וע"כ אי נימא דהמשנה לא מיירי בטוען טעיתי ונזכרתי. א"כ תקשה דלמה לי' למתני א"ל הן הא אף בשתק מתחלה ג"כ חייב. ומזה הוכיחו דע"כ המשנה דנקטי א"ל הן כו' אין לך בידי חייב דבכל גווני חייב ואין לו שום טענה למפטר נפשי'. ע"כ א"ש מה דנקטי א"ל הן משום דאז אף בטוען טעיתי ונזכרתי ג"כ חייב ולא מהני לי' המיגו שיש לו אבל אם לא היה אומר הן רק שתק אז מהימן לומר טעיתי ונזכרתי או דראיתי אז בעת שתיקתי לזכור ולהתיישב האמת ועכשיו נזכרתי דאיני חייב ונאמן בזה ע"י המיגו ואף בלא מיגו כנ"ל וע"כ שפיר הוכיחו כל הנך ראשוני' לראייתם מן הך דשבועות. ובפרט לפי מש"כ לעיל דיש מקום להוכיח מן התוס' דב"ב (דף ס"ב) והרא"ש שם דס"ל דשתיקה כהודאה אף בשתק מתחלה ולא מחלקים בין שתק מתחלה לשתק רק בסופו וכמש"כ לעיל בארוכה וכן שיטת המרדכי בפ"ג דסנהדרין דלעולם אמרינן שתיקה כהודאה וכמש"כ