נחל יצחק חלק ב קכ

מדבריה הראשונים. ואדרבא נוח לה להעיז נגדו כדי שלא תצטרך לחזור מדברי' א"כ כש"כ במקום קול מפורסם דהא נאמן להכחיש להקול. אך במקום מיגו להכחיש להקול אמרו דלא חציף להכחישו כידוע. ע"כ וודאי י"ל דכמו דאמרו בהך חזקה דאינה מעיזה. דאם אמרה מקודם דבא הבעל דגרשני בעלי דפקע בזה להך חזקה. א"כ ה"ה וכש"כ בהך דמיגו במקום קול דכיון דכבר אמר בב"ד דלא לוה ע"כ שפיר יש לו מיגו דהי' עומד בטענתו הראשונה כי קשה עליו לחזור מדבריו הראשונים דאמר בב"ד. ולפ"ז א"ש בפשיטות מה שכתב השלטי גבורים במרדכי רפ"ג דב"ב דאף במקום קול נאמן לומר לויתי ופרעתי. דאין אנו צריכים לדחוקי דמיירי בקול שאינו מפורסם. וכן לדחוקי דמיירי דיצא הקול מכבר כמש"כ הש"ך. אלא י"ל דהש"ג ס"ל כשי' הריב"ש בזה ע"כ ס"ל דנאמן לומר בכל גווני לויתי ופרעתי משום דעביד לאחזוקי דיבורו ביותר אף במקום דיהי' איזה העזה וכנ"ל. כן י"ל בזה. ועיין מזה בתוס' שבועות (דף מ"ו ע"ב) ד"ה כי מטא כו' שכתבו וי"ל דכיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה כו' פן יהא מוחזק שקרן עכ"ל: אכן כ"ז הוא לשיטת הריב"ש. אבל להרשב"א דהובא באה"ע סי' י"ז וסי' קנ"ב בב"י שם דס"ל דאף באמרה שלא בפני בעלה גרשני דמ"מ אם כשבא בעלה אומרת בפניו דשייך הך חזקה דאינה מעיזה. וכ"כ הח"מ בסי' י"ז ס"ק ג' ועיין בב"ש שם ס"ק ג'. ומלשון הטור והמחבר שם משמע דדוקא בנשאת או נתקדשה שלא בפני בעלה שייך לומר דעבידא לאחזוקי המעשה שלה ולא תחזור מזה אף במקום דתצטרך להעיזו. אבל אם לא עשתה מעשה רק הי' אמירה בעלמא משמע דס"ל להטוש"ע שם. דשייך החזקה כו'. ועיין מזה בנו"ב מ"ת סי' צ"א ובמק"א הארכתי בזה. ולפ"ז שפיר כתב הרמ"א הכא דבמקום קול מפורסם אינו נאמן במיגו שהי' עומד בטענתו הראשונה. משום דלא חציף להכחיש להקול אף במקום שיצטרך לחזור מדבריו מ"מ נוח לו יותר לחזור מדבריו כדי שלא יצטרך להעיז נגד הקול. כמו בהחזקה דאינה מעיזה נגד בעלה כנ"ל: ועוד יש לחלק דדוקא באמרה גרשני שייך לומר דעבידא לאחזוקי לדיבורה. משום דהא יש חילוק גדול בין גרושה לאינה גרושה. וע"כ מיכספא לחזור מדברי' הראשונים. אבל בהך דלהד"ם או לוויתי ופרעתי דבהפטור בין כך ובין כך הכל חדא הוא ואין ביניהם שום חילוק כלל בעצם הפטור. ע"כ לא שייך כ"כ בזה לומר עביד לאחזוקי דיבורא. דהא בזה לא יותפס כ"כ לשקרן בעיני הבריות ע"כ בזה גם הריב"ש מודה דנוח לו לחזור מדבריו הראשונים כדי שלא יעיז נגד הקול ושפיר כתב הרמ"א. ועוד יש לחלק דשאני הכא בסי' ע"ט בענין מיגו. דהא מצינו בכמה ענינים דמדחינן להמיגו משום איזה עילה ואמתלא בעולם. כיון דאין זה טענת עצמו. ודלמא לא ניחא לי' לומר לטענת מיגו כמו במיגו דהעזה וכה"ג. וכעין זה כתב הש"ך בכללי מיגו ס"ק ל"ב דדוחין המיגו בסברא מועטת ע"ש. ע"כ יש לחלק להך דסי' ע"ט הנ"ל דמיירי בענין מיגו מן הך דאה"ע בחזקה אינה מעיזה כו'. ואף הריב"ש מודה בזה. דלא מהני מיגו דאי בעי עומד בטענתו במקום קול מפורסם: ענף ובעיקר מש"כ הש"ך לחלק דהיכא דטען כבר להכחיש להקול בעת דידע מהקול. דבזה י"ל דנאמן במיגו דהא חזינן דאינו חושש להקול. והעלה זה בצ"ע: ולענ"ד יש לדון בזה הרבה דהא לפ"ז יש לדון כן בהא דאמרו דמיגו דהעזה לאפטורי משבועה לא אמרינן לכ"ע כמו בהא דאמר רבה מ"מ מודה במקצת ישבע כו'. וכן בהא דרפ"ז דשבועות גבי ש"ש המובא בח"מ ריש סי' רצ"ו דשי' הרא"ש והר"נ הוא דאף בלא אפקיד בשטרא חייב ש"ש משום דהוי מיגו דהעזה. משום דבלא"ה מהני מיגו לאפטורי משבועה כפי שיטתם. ולפי דברי הש"ך הנ"ל יש לומר אם כפר מתחלה הכל בב"ד בפניו ואח"ז הודה במקצת דלפ"ז הדין נותן דלא יצטרך לישבע שד"א משום דהא נאמן במיגו דאי בעי הי' עומד בטענתו הראשונה דהעיז כבר בב"ד נגד בע"ד בפניו והא ס"ל להני פוסקים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה כנ"ל. וכיון דעיקר הטעם דמ"מ ישבע ולא מהימן במיגו דכפר הכל משום דה"ל מיגו דהעזה. א"כ כמו דחזינן בהך מיגו במקום קול מפורסם דלא אמרינן. דעיקר הטעם ה"ל משום דלא חציף להעיז נגד הקול ולהכחישו. א"כ כיון דכתב הש"ך והאו"ת דהיכא דהעיז כבר נגד הקול והכחישו דבזה נאמן במיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה. דכיון דחזינן דחציף כבר נגד הקול ע"כ אמרינן דנאמן במיגו כיון דלא איכפת לי' זה. ע"כ ה"ה בהך מיגו דהעזה נגד הבע"ח דכיון דהעיז פניו כבר נגד הבע"ח. נימא דכיון דלא איכפת לי' וטען כבר נגדו דיהי' מהימן במיגו דהי' עומד בטענתו הראשונה ויפטר כדין כופר הכל: ואדרבה יש למילף זה מכש"כ. דהא חזינן דהך העזה דמכחיש להקול הוי סברא אלימתא יותר מן מיגו דהעזה נגד הבע"ח. דהא לדינא קיי"ל דאמרינן מיגו דהעזה נגד הבע"ח רק מיגו דהעזה לאפטורי משבועה לא אמרינן כמבואר כ"ז בכללי מיגו של הש"ך ס"ק ו'. ואלו מיגו במקום קול אף בממון לא מהני לפטור. אלמא דהכחשה להקול הוא העזה יתירה מן הכחשת הבע"ד. ואפ"ה היכא דהכחיש כבר להקול. אמרינן דנאמן במיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה שטען כסברת הש"ך והאו"ת. ולא אמרינן דלמא עד עת הזאת היה מעמיד א"ע להעיז נגד הקול. ועכשיו לא היה יכול להעיז נגד הקול. א"כ ה"ה וכש"כ בהעזה נגד הבע"ד דנימא דכמו דהעיז עד עכשיו. א"כ יהיה נאמן במיגו דהיה עומד בטענתו ויפטר. ושאני הא דהעדאת עדים דר"ח דריש ב"מ וכן הא דנתחייב מתוך טענותיו דסי' ע"ה וסי' פ"ז דהא הוי כמו העדאת עדים. אבל לא במ"מ דיש לו מיגו. והא ס"ל לכמה פוסקים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה רק משום מיגו דהעזה ס"ל כן ובזה הא לא שייך העזה כנ"ל: וכן יש לדון בשבועת שומרים אם לא אפקיד בשטרא דלשי' הרא"ש והר"נ רפ"ז דשבועות עיקר הטעם דחייב ש"ש ולא מהימן במיגו דלהד"ם והחזרתי משום דה"ל מיגו דהעזה. והובא שיטתם בסי' רצ"ו סעי' א'. א"כ לפי סברת הש"ך והאו"ת יהיה דין מחודש דאם טען השומר מתחלה להד"ם או החזרתי בב"ד בפניו ואח"ז טען נאנסו דלא יהיה צריך לישבע ש"ש משום מיגו דאי בעי היה עומד בטענתו הראשונה דהעיז כבר נגד בע"ד. לשיטתם דס"ל דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה. ובאמת זה אינו סברא לומר כן בכל זה. ועיין במרדכי פ' חז"ה אות תקכ"ו מזה. ועיין בסמ"ע בסי' רצ"ו ס"ק ב' שכתב דאין נפ"מ לדינא מן מש"כ המחבר שם לטעם הרמב"ם דלכן שומר חייב לישבע ולא מהימן במיגו משום דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה. והרמ"א כתב טעם של הרא"ש והר"נ דה"ל מיגו דהעזה. דלא הוי משום נפ"מ מזה לדינא גבי שד"א וכ"כ הסמ"ע בסי' צ"ג ס"ק ט'. ואלו לפמש"כ הא הוי נפ"מ רבתא מפלוגתא זו. אך זה אינו מוכרח דהא בלא"ה משכחת לה הרבה גווני דיהי' נפ"מ כגון אם טוען המפקיד ברי דפשע דכיון דגם עכשיו מעיז נגד בע"ד א"כ יהיה מהימן במיגו להסוברים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה. וכמש"כ האו"ת בסי' ע"ב סעי' כ"ז על הש"ך שם ס"ק קט"ו. וכ"כ הנתיבות שם ס"ק ל"ז. וכן יש לאשכוחי גווני אחריני ביניהם. ע"כ אין מזה הכרח לנ"ד: ומלבד דאין סברא לומר כן נלפענ"ד להוכיח בראי' ברורה דגם בכה"ג חייב לישבע שד"א במודה במקצת אף שכפר מתחלה בב"ד. מהא דכתב הטור בסי' פ"ז סעי' מ"ג בשם תשובה לרב אלפס בנשבע היסת ואח"כ הודה מקצת דכתב רב אלפס דה"ל חשוד על השבועה וכנגדו נשבע ונוטל. ותמהו עליו דהאיך יחשד ע"פ עצמו ורב שרירא גאון כתב דאם שלא בדרך תשובה הודה נשבע על השאר כו'.