נחל יצחק חלק ב קיד

דלאוקימתא קמייתא ודרבינא מוכח דכתובה דאף דהוי תנאי ב"ד מ"מ דינה ככל חוב תו"ז אך לענין שבועה דינה כחוב לאחר זמנו. אבל לאוקימתא דר"פ דינה לגמרי אף לענין ממון כחוב שעבר זמנו ותלוי זה בפלוגתת הנך אוקימתות הנ"ל וא"ש דברי התוס'. ולפ"ז יש לדון במש"כ להוכיח מן התוס' כתובות (דף צ"ו) והרא"ש והמרדכי שם מדלא כתבו דבמזונות להבא ה"ל תו"ז דמוכח דס"ל דכיון דיש זמנים הרבה לא שייך בזה החזקה תו"ז די"ל דז"א הוכחה דכיון דמצינו לחד מ"ד דאליבי' מוכח לומר דבחוב דהוי תנאי ב"ד לא שייך בי' כלל לחזקה תו"ז א"כ י"ל דלכן לא כתבו לדון שם משום חזקה תו"ז משום דאין זה הכרח כ"כ די"ל דילמא ס"ל להך סוגיא דכתובות (דף צ"ו) הנ"ל כשיטת ר"פ דס"ל דבחוב דהוי תנאי ב"ד לא שייך בי' כלל חזקה תו"ז וע"כ כתבו רק משום דהוי הטוען אחר מעב"ד כו': אך עדיין יש להוכיח כן מן דברי הריטב"א כתובות (דף צ"ו) על הא דבעי ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו כו' דהביא בשם רש"י דפירש דקאי על מזונות להבא וכתב ע"ז הריטב"א דלהבא לא שייך כלל להסתפק כיון דהטוען אחר מעב"ד כו' אלא מיירי במזונות לשעבר כו' עכ"ל. ולפ"ז שפיר יש להוכיח מהריטב"א דס"ל דהיכא דיש זמנים הרבה לא דיינינן להחזקה דתו"ז דאל"כ ה"ל להריטב"א לכתוב הסברא דה"ל תו"ז וע"כ אין לפרש דקאי על מזונות דלהבא ומדלא הזכיר זה כלל מוכח דס"ל כנ"ל ולכן זולת הסברא דה"ל הטוען אחר מעב"ד הוי אתי שפיר פירש רש"י דפי' דקאי על מזונות דלהבא. ואין לומר בשיטת הריטב"א דס"ל לחלק דשאני מזונות דהוי תנאי ב"ד כנ"ל. דזה אינו דהא בחי' הריטב"א לב"מ (דף ז') בד"ה ר"פ א' לעולם לא תיפוך כו' כתב להקשות על מה דאר"פ דרבנן ס"ל דאף עודה תחת בעלה לא יחזיר משום חשש צררי דהא הוי בתו"ז ולא חיישינן לפרעון. וכתב לתרץ דכוונת הגמ' הוא דבשעה שנאבד הכתובה יש לחוש דאתפסה צררי משום דאסור להשהות אשתו בלא כתובה כו'. וע"פ דברי הריטב"א הנ"ל מתורץ קושיות הש"ך סי' מ"א ס"ק י"ט שהקשה על הסוברין דבתו"ז לא דיינינן נפל איתרע מהא דב"מ הנ"ל והביא שם דברי הריטב"א דמעיקרא. אבל לא הביא דברי הריטב"א ד"ה רפ"א כו' הנ"ל. ולדברי הריטב"א הלז שפיר י"ל כשיטת הראב"ד דבתו"ז לא אמרינן נפל איתרע והא דב"מ דחיישי לצררי אף עודה תחת בעלה י"ל כסברת הריטב"א הנ"ל דכיון דנאבד הכתובה יש לחוש להתפסת צררי משום דאסור להשהות אשתו בלא כתובה. אבל בכל חוב תו"ז עדיין י"ל דלא דיינינן בי' נפל איתרע ומתורץ על נכון קושיות הש"ך הנ"ל. וגם מעיקרא שהקשו שם ולא חייש ר"י לפרעון אבל לרבנן א"ש משום די"ל כסברת הריטב"א הנ"ל: ולקמן שם בחידושי הריטב"א ד"ה רבינא אמר כו' דהקשה דאמאי נפרעת בשבועה והא ה"ל תו"ז ותירץ שם דסמוך למיתה מתפיס צררי ועוד תירוץ אחר וכמש"כ לעיל בשם הריטב"א. ולא הזכיר כלל להסברא דה"ל תנאי ב"ד ואלו היה ס"ל להריטב"א לחלק דשאני כתובה דה"ל תנאי ב"ד א"כ אין מקום לקושייתו שהקשה הריטב"א דאמאי חיישינן לצררי בעודה תחת בעלה והא הוי חזקה דתו"ז כנ"ל. דהא המ"ל דשאני כתובה דהוי תנאי ב"ד. ומדהקשה בפשיטות כן מוכח דלא ס"ל לחלק כלל בין חוב תנאי כתובה לשאר חוב בזה משום דאף בתנאי כתובה שייך להחזקה דתו"ז רק דמחלק דשאני באבדה הכתובה דיש לחוש לצררי משום דאסור להשהות בלא כתובה. [ומדברי הריטב"א הלז מוכח דס"ל כשיטת הראב"ד דהיכא דיש חזקה דתו"ז אף דנפל השט"ח מ"מ מחזירין להמלוה. והש"ך בסי' מ"א שם כתב בפשיטות בשם הריטב"א דס"ל דהיכא דנפל איתרע לי' אף להחזקה דתו"ז ע"ש. ובאמת חזינן דהריטב"א במסקנתו לא ס"ל כמש"כ הריטב"א מעיקרא ויש להאריך בזה וצ"ע]. וכיון דהריטב"א ס"ל דאף בחוב תנאי ב"ד שייך לדון להחזקה דתו"ז. ועכ"ז לא העיר כלל בחי' לכתובות (דף צ"ו) דחוב מזונות דלהבא ה"ל חוב תו"ז. א"כ מוכח כמש"כ הש"ך דשאני היכא דיש זמנים הרבה דלא שייך זה לדון להחזקה דתו"ז. ועוד יש לדון בעיקר הדברים שכתבתי לעיל די"ל דלכן לא העירו התוס' והרא"ש והמרדכי בכתובות (דף צ"ו) במזונות להבא דה"ל חוב בתו"ז משום די"ל דשאני חוב דהוי תנאי ב"ד. דהא לא מצינו לסברא זו רק בהבעל עצמו דיש עליו חיוב כתובה והן במזונות הבנות מצד תנאי כתובה דנתחייב ע"ז בעת הנישואין לכן אמרו דחוב כזה חשוב מאוד בעיניו וחושש דילמא לא יהיה לו בעת הצורך וע"כ דרכו להתפיס צררי אף בתו"ז. אבל ביורשים דהם לא התחייבו בעצמם ע"ז החוב בתורת תנאי כתובה א"כ להם הוי החוב אף מצד תנאי כתובה כמו כל חובות בעלמא ודינם ככל חוב בתו"ז. ועיין ברש"י גיטין (דף נ"א) ד"ה כיון דבתנאי ב"ד כו' נותן לב להשלים חוקה. ובתוס' כתובות (דף ק"ב ע"ב) ד"ה אימא צררי כו' ובחי' הרשב"א לגיטין (דף נ"א ע"א) ד"ה ת"ש אמר ר' נתן כו'. וביורשים דלא התחייבו בעצמם ע"ז לא שייך כן. ועיין בכתובות (דף ס"ט ע"א) למאי נפ"מ למיגבא שלא בשבועה כו' ובאה"ע סי' קי"ג סעיף ה' וב"ש ס"ק י"ד וקצרתי. לכן שפיר כתבתי להוכיח מהתוס' כתובות (דף צ"ו) והרא"ש והמרדכי דבזמנים הרבה לא שייך החזקה דתו"ז [ובפרט לפי דברי הש"ך בסי' מ"א ס"ק י"ט דלא מחלק בין תנאי ב"ד כנ"ל]. ע"כ הוי ספיקא דדינא היכא דיש זמנים הרבה אם שייך ביה החזקה דתו"ז ותליא במוחזקות מי מהם הוא המוחזק כמו בכל ספיקא דרבוותא. והמשכנות יעקב סי' ל"ו הביא בקצרה לדברי הר"ן ר"פ אלמנה ניזונת הנ"ל. והעיקר כמו שכתבתי דה"ל ספיקא דדינא: כ"ז כתבתי מכבר וכעת ראיתי בספר שער משפט ס"ק ד' שהביא לדברי הר"ן הנ"ל ולדברי המ"מ ס"פ כ"ג ה"א שכתב דבחיוב מזונות הבת חשיב תו"ז על השנים הבאות כו' וזהו דלא כהש"ך כ"כ בקצרה ע"ש. ובאמת יש לחלק דשאני היכא שהי' החוב על זמנים הרבה אם הוא חוב ברור. משא"כ בחוב שאינו חוב ברור כמו שכתבו התוס' לחלק כעין זה בב"ב (דף ה' ע"ב) כי היכי כו' דהיכא דיש לחוש שמא ימות בתוך למ"ד וכן שמא יפול ביתו של משכיר וכן שמא לא יבנה הכותל בכה"ג כ"ע מודו דא"א פורע בתו"ז כו' וכ"כ התוס' בב"מ (דף ק"ב ע"ב) ד"ה בחזקת כו'. והנה חוב מזונות הבת הא אם מתה לית לה כמש"כ הרא"ש כתובות פ' י"ב ה"א בשם הירושלמי. ובאמת כן מבואר בב"ב (ד' ק"מ) דאמרו גבי בת אשתו דאם מתה לית לה ואכמ"ל מזה. וכן גבי חוב מזונות האלמנה בוודאי אם מתה לית לה. א"כ לפ"ז יש לדון דאף דנימא דבחוב על זמנים הרבה לא שייך ביה חזקה תו"ז ע"פ סברת הש"ך דכיון דשייך ביה טרדות הרבה ע"כ גם ר"ל מודה לסברת אביי ורבא בזה. אבל ז"א רק בחוב ברור דבכה"ג ס"ל לאביי ורבא כן אבל בחוב שאינו חוב ברור דחזינן דבזה מודו אביי ורבא לר"ל דא"א פורע תו"ז משום דמחשש טירדא לא מחית נפשי' לספיקא. א"כ ה"ה אף בזמנים הרבה דשייך ביה טירדות רב מ"מ כיון דלא הוי חוב ברור דינו ככל חוב תו"ז דא"א פורע משום דמחשש הטירדא לא מעייל נפשי' לספיקא להקדים הפרעון מקודם שיבורר החוב על בוריו. וכמו דכתבו התוס' דאם יש לחוש שמא ימות או יפול הבית או לא יבנה הכותל כ"ע מודו א"כ ה"ה הכא בחוב מזונות האלמנה או בחוב מזונות בת אשתו כיון די"ל שמא תמות בתו"ז א"כ לא הוי חוב ברור ואף דיש לחלק דשא"ה בחשש שמא ימות בתוך ל' דהוי בחשש נפל כו' מ"מ הא כתבו כן בחשש שמא יפול הבית כו'. א"כ ה"ה היכא די"ל שמא ימות. [עיין גיטין (דף כ"ח) דהא שמא יבקע הנוד כשמא ימות הוא כו']. הוי זה חוב שאינו ברור ע"כ בכה"ג יש להוכיח מן הר"ן והמ"מ הנ"ל דלא ס"ל סברת הש"ך. ובאמת גם בהך דשכר סופר לכתוב הקונטרסים כו' ג"כ יש לדון כן לפ"ז דכיון דלא הוי חוב ברור דשמא לא ירצה לכתוב את הקונטרסים וכמו התם דכתבו התוס' שמא לא יבנה הכותל. א"כ בכה"ג ודאי מוכח מן הר"ן והמ"מ דלא