נחל יצחק חלק ב קיא

דינה כמו תפס מרשות חבירו בעדים כנ"ל דמקרי בעל החפץ בשם מוחזק כנ"ל: כ"ז כתבתי מכבר. אמנם לפי מה שכתבתי בספרי נחל יצחק בסוף הספר בקונטרסי לאה"ע סי' ע"ז בענף ב' וענף ג' להוכיח לדינא דלכ"ע גם מזונות בחיי הבעל מקרי בשם תנאי כתובה כמו שהוכחתי שם ע"כ קשה לומר לכל מש"כ לחלק בין מזונות אלמנה למזונות א"א בזה והעיקר בכ"ז כמש"כ האבני מלואים בסי' צ"ג ס"ק י' לדון דמה דאמרו נכסי בחזקת אלמנה קאי זהו רק היכא דאין אנו צריכים לשעבוד הגוף כמו לגבות מיתומים אבל בבא לגבות מהבע"ח עצמו אינו נאמן משום דאף דנכסי בחזקת התובע קאי אבל אין לו כח עי"ז לגבות משעבוד גופו וכיון דאינו נאמן על שעבוד גופו ממילא אינו גובה משעבוד נכסי כמו שהאריך שם. ולכן שפיר כתבתי בחידושי לקמן סי' צ"ז סעיף כ"א גבי משכון דכיון דהמלוה יכול למוכרו שלא בב"ד מומחין ע"כ מקרי המלוה בשם מוחזק אף כשהוא ת"י הלוה כמו שהארכתי שם. ואף דאין זה בשם תנאי ב"ד מ"מ י"ל כשיטת התוס' דכתובות (דף צ"ו) דאף בחוב שאינו בתנאי ב"ד ג"כ כיון שמוכרו שלא בב"ד מקרי לעולם בשם מוחזק. והא דנאמן הבעל לומר פסקתי לה מזונות כדקיי"ל בש"ע אה"ע סי' ע'. י"ל כפי סברת האבני מלואים הנ"ל. ובהא שכתבתי גבי משכון דנקרא המלוה בשם מוחזק עפ"י הכלל דמה שיכול למכור הוי החפץ בחזקת המלוה אף לפי דברי האבני מלואים דהיכא דבעי שיהיה לו שעבוד הגוף אין מועיל להוציא מהמוחזק אף דמוכר שלא בב"ד. דהא העלתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ט ענף ח' דהיכא שקנהו בתורת בע"ח קונה משכון אף במשכון בשעת הלואתו ג"כ אף במקום שאינו יכול למיחת לשעבוד גופו מ"מ לא פקע זכותו מן הקנין שיש לו בהמשכון ע"ש. לכן שפיר כתבתי לקמן בסי' צ"ז סעיף כ"א לדון כן. ואין לדחות למה שכתבתי שם דיש מקום לדון להך כללא דמה דמצי למכור שלא בב"ד מקרי בשם מוחזק אף שהחפץ מונח ת"י הלוה ואף בחוב שאינו תנאי ב"ד כדמשמע מהתוס' כתובות (דף צ"ו). משום דאין הכרע לדינא מן דברי הש"ע באה"ע סי' ע' לדחות לכל הדברים שכתבתי שם בכוונת הש"ע. ויש לי להאריך בכ"ז אך לפי שאין כאן מקומו לכן קצרתי: נחזור לענינינו דמן התוס' כתובות (דף צ"ו) והרא"ש והמרדכי וכש"כ מן שיטת רש"י שם מוכח דהיכא דיש זמנים הרבה בזה נאמן לומר פרעתי בתו"ז. אכן הר"נ שם כתב לפרש דמיירי במזונות לשעבר משום דבמזונות להבא הא אין פורע בתו"ז כו' ע"ש. א"כ מוכח מן הר"נ דאף היכא דיש זמנים הרבה ג"כ שייך חזקה דאינו פורע תו"ז. ובאה"ע סי' ע' סעיף י' דאם בא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות נאמן בלעבר אבל על להבא אינו נאמן ופירש הח"מ דמאחר דלא הגיע הזמן א"נ לומר פרעתי בתו"ז וזהו מדברי הר"נ הנ"ל כמו שנרשם שם וכמש"כ הדרכי משה שם בשם הר"נ ר"פ אלמנה ניזונת. וחזינן דהך דינא דאם אמרינן בזמנים הרבה להחזקה דתו"ז זהו פלוגתא דרבוותא היינו רש"י והתוס' והרא"ש והמרדכי ס"ל דלא שייך בכה"ג חזקה הנ"ל. והר"ן ס"ל דגם בזה שייך החזקה הנ"ל והרמ"א הכריע כהר"נ וכמש"כ הח"מ שם וכ"כ הב"ש בסי' צ"ג ס"ק כ"ה לדון להחזקה תו"ז גבי מזונות האלמנה ע"ש. ולפי הכרעת הרמ"א באה"ע והח"מ והב"ש כהר"נ א"כ מוכח דלא כהש"ך. אכן לפי מש"כ הנתיבות בסי' ע"ח ס"ק ד' לחלק דדוקא בקונטרסים דאין לו זמן קבוע כלל ושמא יגמור הכל ביום א' או בשני ימים בזה כתב הש"ך דליתא להחזקה דתו"ז אבל היכא שיש לו זמנים קבועים דיינינן להחזקה דתו"ז. א"כ לא הוי שום סתירה מדברי הר"נ והרמ"א באה"ע לדברי הש"ך דהא במזונות הוי ג"כ זמן קבוע כל יום ביומו: ענף ג שוב ראיתי דאין הוכחה מן הרמ"א באה"ע לדון שהכריע כדברי הר"נ משום דבאמת יש לומר דמה שכתבו דאין הבעל נאמן על מזונות דלהבא דאין הטעם משום דה"ל חוב בתו"ז כמש"כ החלקת מחוקק שם. אלא יש לומר הטעם כמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ו) בד"ה יתומים אמרו כו' דבמזונות להבא אינם נאמנים משום דה"ל כטוען אחר מעב"ד ואף למ"ד דנאמן בטוען על מעב"ד מודה דאינו נאמן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כו' ועיקר האיבעיא דהתם הוא במזונות שעברו דמוכחא מילתא טפי מדשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי וכמש"כ הרא"ש שם וכ"כ המרדכי שם דבמזונות שעברו דכיון דשתקה איתרע לי' מעב"ד אבל מזונות דלהבא ה"ל בכלל מעב"ד. וכ"כ הר"נ שם דאין לומר דקאי במזונות להבא דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם זולת הטעם דכתב מתחלה שם דה"ל חזקה תו"ז כנ"ל אלא דמיירי במזונות לשעבר ולא ה"ל בכלל מעב"ד משום דעשויין לפרוע בכל יום ע"ש בהר"נ. והתוס' והרא"ש והמרדכי כתבו דלכן לא ה"ל בכלל מעב"ד משום דשתקה איתרע ליה מעב"ד כנ"ל: **(הגה"ה והנה לעיל סי' ל"ט סעיף י' דאם יש פס"ד בידו א"נ לומר פרעתי ואם איחר כמה ימים הפס"ד בידו ולא תבעו סברא' שפרעו מדשתק כולי האי עכ"ל הש"ע שם. ולא כתבו מקור לזה ובאמת לכאורה נראה דאף שאיחר כמה ימים יהיה נאמן על פס"ד שבידו כיון דעיקר הטעם של הסוברין דא"י לטעון פרעתי על הפס"ד משום דדינו ככל מעב"ד דא"י לומר פרעתי כמש"כ הנ"י בב"מ והובא בש"ך שם ס"ק כ"ט ועיין בביאור הגר"א שם ס"ק נ'. וכיון דבמעב"ד דא"נ לומר פרעתי הטעם הוא משום דכמאן דנקט שטרא בידו דמי כמבואר בב"מ (דף י"ז) א"כ לכאורה קשה דאף שאיחר כמה ימים ג"כ יהיה דינו כמו שטר דמן הדין גובה אף בשטר ישן כמבואר בסי' ס"א ובסי' צ"ח. אכן באמת יש מקור לזה ממה שכתבו התוס' בכתובות (דף צ"ו) והרא"ש והמרדכי שם דבמזונות לשעבר כיון דשתקה איתרע לי' מעב"ד ונאמנים לומר פרענו. הרי דמצינו גבי מעב"ד דאף דא"י לומר פרעתי משום דה"ל כנקט שטרא מ"מ אינו דומה ממש לשטר בכזה דהיכא דשתק ולא תבע אמרינן דאיתרע לי' מעב"ד ונאמן לומר פרעתי בכה"ג ויש מקור לזה מן הש"ס. ושפיר כתב הרמ"א וזהו מן תשובות מיימוני לספר משפטים סי' ס"ו שכתב כן בקצרה. (ע"כ הגה"ה):)** ולפ"ז יש לומר דמה שכתב הרמ"א באה"ע סי' ע' סעי' יו"ד דאם בא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות דנאמן אבל אין נאמן לומר שנתן לה על העתיד. דאין הטעם משום דה"ל תו"ז כמש"כ הח"מ שם אלא הטעם הוא דה"ל בכלל מעב"ד וכמש"כ התוס' והרא"ש והמרדכי והר"נ לחד טעמא דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ודוקא במזונות לשעבר נאמן משום דאיתרע לי' מעב"ד כיון דשתקה כו'. או בהלך בעלה למדה"י דיש הוכחה ג"כ כמש"כ התוס' בכתובות (דף ק"ז) ד"ה ששמעו בו כו' דמוכחא מילתא מדאינו חוזר שנסתלק ממנה כו' עכ"ל התוס' וכ"כ הר"נ שם. והיכא דיש קצת הוכחה דפרע לא דיינינן להך מעב"ד וכנ"ל. ובמזונות לשעבר לא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתן שהרי יכולה לתבוע כל שעה תחילת מזונות הבאין כמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ו ע"ב) בד"ה דר' יהודה סבר כו' אבל במזונות להבא דה"ל בכלל מעב"ד וכמש"כ גם רש"י בב"מ (דף י"ז) ד"ה הטוען אחר מעב"ד דבר שהוא תנאי ב"ד כגון כתובה מזון האשה והבנות כו'. ועיין בנ"י שם דמשמע דלא תלוי דוקא בתנאי ב"ד. ואף דנימא דזהו דוקא במה שנקרא תנאי ב"ד כדמשמע מדברי רש"י עכ"ז הא נתבאר לעיל דגם מזונות בחיי הבעל ה"ל בשם תנאי כתובה וכמש"כ בספרי נחל יצחק בסוף הספר בקונטרסי לאה"ע סי' ע"ז ע"ש. ולכן אין הבעל נאמן לומר דפרע מזונות דלעתיד. ומה שנרשם בהרמ"א באה"ע שם הר"נ אלמנה ניזונת. י"ל דנתכוין להטעם שכתב הר"נ שם עוד זולת הטעם שכתב מתחלה דה"ל תו"ז כתב שם אח"ז הטעם דלכן אינו נאמן במזונות דלהבא דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כנ"ל. א"כ לפ"ז אף דנימא דחוב מזונות לא שייך ביה לדון לחזקה דתו"ז עכ"ז לא מהימן לומר פרעתי משום טעם זה. ובלא"ה אין לשון הדרכי משה מדוקדק כ"כ דהדרכי משה באה"ע סי' ע' שם כתב כן בשם הר"נ ר"פ אלמנה ניזונת דאם