נחל יצחק חלק ב קי

לי לדון הרבה וליישב זה ג"כ ואכמ"ל אך רש"י דכתובות י"ל דס"ל כמש"כ: ועדיין יש להקשות לפי' רש"י. דמפרש דמיירי שאומרים נתננו מזונות לשנה הבאה. וכן לפי מש"כ התוס' דמיירי במזונות שעברו משום דבמזונות להבא ה"ל בכלל הטוען אחר מעב"ד כו'. הא בלא"ה י"ל דמזונות להבא ה"ל תוך זמנו ואינו נאמן לומר פרעתי תו"ז וגם ר' יוחנן אית לי' חזקה זו כמש"כ התוס' בב"ב (דף ה') ד"ה ואפילו מיתמי כו'. ובפרט בחוב שאינו ברור כ"כ דשמא תמות בתוך שנה וכעין מש"כ התוס' בב"ב שם ד"ה כי היכי דלא ליטרדן כו' ובב"מ (דף ק"ב ע"ב) ד"ה בחזקת שלא נפדה כו' דבחוב שאינו ברור כ"כ כ"ע מודו דאין פורע בתו"ז. אכן לפי מש"כ הש"ך לחלק דהיכא דיש זמנים הרבה בזה יש לומר דפורע תו"ז כי היכי דלא ליטרדן בטרדות הרבה. ע"כ אתי שפיר הא דמזונות שיש שם זמנים הרבה בכה"ג פורע אף בתו"ז ולכן לא כתבו התוס' והרא"ש והמרדכי וכן רש"י למה דהוי תו"ז. א"כ מוכח מן רש"י והתוס' והרא"ש והמרדכי דכתובות כמש"כ הש"ך דאם יש זמנים הרבה נאמן לומר דפרע תו"ז: ובכתובות (דף ק"ז ע"א) דאם בא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן ופי' רש"י נאמן ומחזרת מה שנתנו לה ב"ד. וקשה הא הוי תו"ז ומוכח מזה ג"כ דשאני היכא דיש זמנים הרבה כמו חוב מזונות כנ"ל. גם י"ל דלכן כתב רש"י שם אם בא ואמר פסקתי לה מזונות אתפסתיה צררי. משום דהא כתב הרא"ש בב"ב פ"א סי' ט' בשם הר' יונה דאע"ג דלפרעון בתו"ז לא חיישינן לצררי חיישינן ע"ש. וכש"כ כאן דמיירי בהלך בעלה למדינת הים ע"כ בזה לא שייך חזקה אינו פורע בתו"ז כיון שלא יהי' בביתו לזמ"פ וכמש"כ התוס' בב"ב (דף קנ"ח) ד"ה וב"ה אומרים נכסים כו' דבהלך למדה"י הדרך להתפיס לה צררי ע"ש וכן לפמש"כ התוס' בכתובות שם (דף ק"ז) ד"ה ששמעו בו שמת להסברא דמוכחא מילתא מדאינו חוזר שנסתלק ממנה בשום ענין. ע"כ אינו מוכח מהתם לנ"ד וקצרתי: ויש להעיר בסוגיא דכתובות הנ"ל דפי' רש"י דאם בא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן אף להוציא מידה אך כ"ז דלא בא הבעל ס"ל לרב דפוסקין ולא חיישינן לצררי משום דחסו חז"ל על האשה דא"א בענין אחר שהרי אם לא התפיס צררי תמות ברעב כו' וכמש"כ הפני יהושע לכתובות שם בתוס' ד"ה ואם אמר פסקתי נאמן פי' רש"י כו'. וקשה דמ"ש מן הא דכתובות (דף צ"ו) דיתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי דהדין הוא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי לפי דמוכרת שלא בב"ד כמש"כ התוס' שם לכן נקראת האלמנה מוחזקת א"כ ה"ה במזונות האשה בחיי בעלה דקיי"ל דמוכרת שלא בב"ד ג"כ כמבואר באה"ע סי' ע' סעי' ה' הוי האשה מוחזקת מעיקרא בנכסי הבעל אף מקודם שבא לידה א"כ לא הוי דינה כמו תפס אחר לידת הספק לכן קשה דמפני מה נאמן הבעל לומר פסקתי לה מזונות. ואף מקודם דבא לידה תהא האשה נאמנת משום דדינה כמוחזקת ממש מה"ט ואף שכתבו התו' בשיטת רש"י הנ"ל משום דמסתמא דמילתא מתפיס לה צררי ע"ש. מ"מ אם נימא דדינה כמוחזקת מעיקרא קשה לומר סברא הנ"ל דתצטרך להחזירו מה"ט. וכן לעיל בכתובות (דף צ"ו) תוס' ד"ה יתומים אומרים כו' שכתבו התוס' שם הסברא דמוכח מילתא טפי משום דשתקה כו' ואפ"ה לפי מה דמסקי דדינה כמוחזקת נאמנת האשה וה"ה בהך סברא הכא. וכן יש להקשות לשמואל דס"ל שם בכתובות (דף ק"ז) דאין פוסקין מזונות לא"א משום דחיישינן לצררי. דהא כיון דנכסי בחזקת האשה קאי מה"ט א"כ דינה כמוחזקת ותהא נאמנת. וכן יש להקשות לפי מה דקיי"ל בש"ע אה"ע סי' ע' סעי' י' דכ"ז שלא מכרו ב"ד ונתנו לה אם בא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות נאמן הבעל וקשה מ"ש מיתומים דאינן נאמנין כמבואר בסי' צ"ג סעי' ט"ו משום דהיא נקראת מוחזקת: והנלע"ד לתרץ כ"ז ע"פ מש"כ רש"י בכתובות (דף צ"ו) בד"ה בחזקת אלמנה קיימי שהרי נשתעבדו בתנאי ב"ד עכ"ל. וכ"כ הר"נ שם בזה"ל נכסי בחזקת אלמנה קיימי דרבנן העמידו הנכסים בחזקתה למה שהוא משועבד לה מתנאי ב"ד כדי שלא יוכלו יורשין לומר פרעתי עכ"ל. הרי דמבואר להדיא ברש"י ובר"נ דדוקא בתנאי ב"ד אמרו דהעמידו הנכסים בחזקתה. א"כ ז"א רק במזונות האלמנה אבל מזונות האשה בחיי בעלה דאין זה מתנאי כתובה כמש"כ הרא"ש בכתובות פ"ד סי' כ"ד ולכן פי' רש"י שם (דף נ"ג) דמוחלת כתובה אין לה מזונות באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה אבל בחייו יש לה משום דאין זה מתנאי כתובה וכמש"כ הר"נ שם. וכ"כ בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעי' ט' בח"מ וב"ש שם ואף לשיטת הרמב"ם דשם דס"ל שאף בחייו הפסידה מזונותי' אין הכרח כ"כ דנימא דלא ס"ל כן וקצרתי. ולכן אתי שפיר הא דס"ל לרש"י התם בכתובות (דף ק"ז) דאם בא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן אף להוציא ממנה וכש"כ אם לא גבתה עדיין דנאמן הבעל משום דבמזונות בחיי הבעל לא שייך לומר נכסי בחזקת האשה קאי כיון דאין המזונות שלה בחייו מתנאי ב"ד ובחוב שאינו מתנאי ב"ד הוי הבעל בשם מוחזק ע"כ האשה נקראת מוציא מחבירו ועלי' הראיה. ולא מבעיא אם לא גבתה וודאי הבעל נאמן ואף בגבתה ס"ל לרש"י דמחזרת לפי דדינה כמו כל תפס בעדים מן המוחזק דהדין הוא דלא מהני תפיסתו היכא דלא הוי ספיקא דדינא ודררא דממונא. וכן הוא סברת הש"ע בסי' ע' סעי' י' דהבעל נאמן משום זה הטעם דמזונות בחייו אין זה נקרא בשם תנאי כתובה ואף דיכולה למכור למזונות שלא בב"ד מ"מ לא מהני זה בחוב שאין שם תנאי כתובה עליו. ואף בשיטת הרמב"ם יש לומר כן כנ"ל. ומזה יהיה סייעתא למה שכתבו הראשונים דבחוב מזונות בחיי הבעל אין זה נקרא בשם תנאי כתובה. ואחר כותבי כל זה ראיתי בהפלאה לק"א סי' ע' ס"ק ט"ז ובאבני מלואים סי' ע' ס"ק ב' ובסי' צ"ג ס"ק י' שהקשו ג"כ כעין מה שהקשיתי ולדעתי הנכון כמש"כ לתרץ כנ"ל: ענף ב ולקמן בחידושי לסי' צ"ז סעיף כ"א כתבתי לדון דלשיטת התוס' כתובות (דף צ"ו) ד"ה נכסי בחזקת אלמנה כו' נראה דס"ל לכללא דהיכא דמוכר שלא בב"ד מומחין מקרי הבע"ח בשם מוחזק ולא מחלקים שם בין הא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי לכל בע"ח רק משום דמוכרת למזונות שלא בב"ד ולא הזכירו כלל החילוק דשאני מזונות שהוא תנאי ב"ד וכן נראה מדברי השמ"ק שם ע"ש. לפ"ז י"ל דלכן התוס' בכתובות (דף ק"ז) ד"ה ואם בא ואמר פסקתי כו' כתבו דנאמן להצריכה שבועה ובשבועה תגבה מה שלותה כו'. די"ל דאזלי התוס' לשיטתייהו דס"ל לכללא דהיכא דמוכר שלא בב"ד מקרי הבע"ח בשם מוחזק. א"כ ה"ה בחוב מזונות בחיי הבעל כיון דמוכרת שלא בב"ד כדקיי"ל לדינא ע"כ נכסי בחזקת האשה קאי כיון דטוענת ברי. והא דס"ל לשמואל דאין פוסקין מזונות לא"א י"ל בזה הטעם כמש"כ האבני מלואים בסי' ע' ס"ק ב' דלשמואל י"ל דמחלק בין אלמנה לא"א בזה דא"א אינה מוכרת למזונות אלא בב"ד. אבל למאי דקיי"ל כרב ע"כ ממילא גם א"א מוכרת שלא בב"ד ע"ש. ולכן לדינא ס"ל להתוס' דהאשה נאמנת כיון דנכסי בחזקתה קאי משום חזקת חיוב שהיה לה מכבר בודאי ומוכרת שלא בב"ד. ושאני הא דמתו בעליהן עד שלא שתו דלא נוטלת הכתובה משום דכיון דהיה קנוי וסתירה לא מקרי טענתה לטענת ברי כעין מש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ה) ד"ה ב"ה אומרים כו' והארכתי בזה בחידושי לסי' צ"ז סעי' כ"א הנ"ל ע"ש. וזהו לפי מש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ו ע"ב) ד"ה נכסי כו' בתי' א' שם. כן י"ל בשיטת התוס' דאזלי לטעמייהו. אבל רש"י אזיל לשיטתו דבעינן דוקא תנאי ב"ד וכן הר"ן שם דפסק דהבעל נאמן לומר פרעתי מקודם שפסקו הב"ד כדמסיק שם דזהו ג"כ דאזיל לטעמיה דס"ל דדוקא בתנאי ב"ד אמרו דנכסי בחזקתה קאי. רק רש"י ס"ל דמה"ט אף לאחר שגבתה