נחל יצחק חלק ב קט

שכתב דהיכא דמשלם רווחים לא שייך החזקה תו"ז כבר הקדימו בזה תשובת הראנ"ח ותשובת הר הכרמל. והאו"ת בשם המהרי"ט. ובעיסקא דידן העלה האו"ת בצ"ע וממילא אין מוציאין ממון מספיקא: ועכ"ז יש לדון עדיין במה שכתבתי דנאמן המקבל עיסקא לומר שחזר בו בתו"ז שלא ברשות הנותן כיון דעיקר הטעם דלא דיינינן הכא להחזקה דתו"ז הוא משום הטעם שכתבתי לעיל דאולי ראה שאין העיסקא עושה פירות וחושש שישביעו שבועה שלא הרווחתי וכיון דהוי ש"ח כמש"כ לבאר לעיל שאינו יכול להפך ולהטיל קב"ח עליו שחושדו באמת. א"כ לפי מש"כ הנתיבות בסי' ע"ד ס"ק ד' דאם המקבל עיסקא חוזר בתו"ז בע"כ מחוייב לבא עמו לחשבון ולישבע כמה הרוויח וליתן החצי כו'. א"כ כיון דאף בחוזר בתו"ז יכול הנותן להשביעו כמה הרוויח. ע"כ לא שייך בזה ה"ט שכתבתי דמחמת דפרשי אינשי משבועת אמת ג"כ לכן ראה להחזירו בתו"ז דהא עדיין לא ינצל מן השבועה. וכש"כ לפי מש"כ בספרי נחל יצחק סי' ע"ד סעי' ג' דאם חוזר המתעסק בתו"ז אינו נוטל אף חצי הריווח שעלה על חלקו ע"ש. א"כ בוודאי יכול הנותן להשביעו אם חזר בתו"ז דהא אם היה ריוח מחוייב להחזיר כל הריוח להנותן וע"כ חייב ש"ח שישבע כמה הרוויח וע"כ לא שייך בכה"ג הטעם שבארתי לדון דלא שייך הכא החזקה דתו"ז דחושש מהשבועה דהא עדיין לא ינצל מן השבועה. ולכן הדין נותן דא"נ לומר שחזר בו שלא בהסכם הנותן. אבל באומר שחזר בו ע"פ הסכם הנותן שראה שא"צ להעיסקא שיהיה זה עוסק במעותיו כגון דנמצא אנשים אחרים בטוחים ביותר שירצו לעסוק במעותיו בתורת דין עיסקא או אולי היה נצרך הנותן להמעות וכיוצא בזה בזה י"ל דנאמן ולפ"ז ה"ה אף באומר שחזר בו בע"כ שלא בהסכם הנותן ג"כ י"ל דנאמן בתורת מיגו דאי בעי אמר שהיה החזרה בהסכם חבירו וכמש"כ לעיל דהא גם מיגו במקום חזקה דתו"ז מהני מספיקא ואין מוציאין מן המוחזק: היוצא לנו מכל הקונטרס הזה דהיכא דאיכא רווחא במה דפורע בתו"ז לא דיינינן להחזקה דתו"ז כמש"כ המהרי"ט. וכ"ז הוא בחוב ברור אבל אם אינו חוב ברור בזה דיינינן להחזקה דתו"ז אף היכא דאיכא רווחא. וגם נתבאר בארוכה על נכון דברי הרמ"א בסי' קע"ו סעי' ג' דאינן נאמנין השותפין על דשלב"ל וכן פועל לומר שחזרו בהם וזהו דוקא היכא דשייך לדון דהוי מחוסר אמנה או דין תרעומות ע"כ דיינינן בזה שארית ישראל כו' והוי חזרה טענה גרוע. אבל היכא דלא הוי מחוסר אמנה ולא דין תרעומת בכה"ג י"ל דנאמנים לומר דחזרו בהם. והיכא שטוענים שחזרו ברצון הבע"ד אם לא הוי בזה הרצוי ענין מחילת זכותו נאמנים לומר שהיה החזרה בהסכם בע"ד. ועכ"ז אינם נאמנים לומר שחזרו שלא ברצון הבע"ד אף שיש להם מיגו דאמרי שהיה החזרה בהסכם שלו משום דזהו כעין מיגו במקום חזקה ומיגו דהעזה ביחד. ובאמת היכא דאומרים דהחזרה היה בפני הבע"ד שידעו מזה אך לא הסכימו ע"ז. בכה"ג כיון דלא הוי מיגו דהעזה דהא גם עכשיו מעיז בטענתו נאמנים במיגו דאמרי דהיה החזרה בהסכם הבע"ד כנ"ל. ומזה הוי סיוע לדברי האו"ת ס"ק ח' שכתב לבאר דברי התוס' בב"ב (דף ה') דאינן נאמנים לומר פרעתיך בתו"ז במיגו דפרעתי ביומא דמשלם זמניה דה"ל מיגו דהעזה. דטעמם הוא דה"ל מיגו במקום חזקה וגם ה"ל מיגו דהעזה וכ"כ האו"ת בכללי מיגו ס"ק ע"ו וס"ק ע"ז. וגם נתבאר על נכון במה דאמרו דחזקה שליח עושה שליחותו לא מהני בממון דזהו היכא דאנו מסופקים אם עשה המעשה כלל אבל היכא דידוע דעשה המעשה רק דהספק שמא חזר ונתכוין לעצמו בזה דיינינן להחזקה שליח כו' אף בממון. וגם נתבאר דבשטרי עיסקא דידן אם אין להשטר דין שטר לפי שלא נכתב באופן המועיל ויכול לומר פרעתי מצד השטר ע"כ נאמן לומר פרעתי אף בתו"ז כמש"כ הראנ"ח ותשובת הר הכרמל והאו"ת ודלא כהחתם סופר. ואף באומר שחזר בתו"ז שלא בהסכם הנותן וממילא נטל הנותן המעות ממנו בחזרה ג"כ נאמן במיגו שהיה אומר שהיה החזרה ברצוי הנותן כנ"ל: ג (שם סעי' א' ש"ך ס"ק י"ב) דכתב דאם יש זמנים הרבה ליתא בזה להחזקה דתו"ז כמו בקונטרסים. ולכאורה יש להוכיח להיפך מן הר"נ לכתובות ריש פ' י"א גבי הא דבעי ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו כו' דכתב הר"נ דבמזונות דלהבא וודאי לא מהימני דדמי לחוב תו"ז שאין נאמן לומר פרעתי כו'. אלמא דאף דבמזונות הוי זמנים הרבה דבכל יום ויום הוי זמן של חוב מזונות אפ"ה קרינן לי' חוב תו"ז א"כ מוכח דלא כהש"ך. ואפשר דשיטת רש"י שם הוא משום דס"ל כסברת הש"ך ולכן מתורץ עפ"ז לקושיות הר"נ עליו. ועיין בתוס' כתובות (דף צ"ו) ד"ה יתומים אמרו נתננו כו' ובהרא"ש שם. אכן לפי מש"כ הנתיבות בסי' ע"ח ס"ק ד' לחלק דשאני בקונטרסים דיכול להיות הכל ביום א' כו' בזה כתב הש"ך כן. א"כ אינו קשה על הש"ך מן הר"נ הנ"ל. ועיין בתשובת משכנות יעקב ח' ח"מ סי' ל"ו. ולדינא י"ל דעיקר מילתא דנא תלוי בפלוגתת רש"י והתוס' והרא"ש שם בכתובות עם הר"נ הנ"ל דהא לא כתבו שם דמטעם חזקה תו"ז לא יהא נאמן לומר דפרע לה מזונות דלהבא. ובב"ב (דף ה') תוס' ד"ה ואפילו מיתמי כו' כתבו דר' יוחנן אית לי' ג"כ להחזקה דתו"ז. ובפרט לפי מש"כ התוס' שם ד"ה כי היכי כו' דבחוב שאינו ברור כ"ע מודו. א"כ ה"ה הכא במזונות דיש לחוש שמא תמות א"כ הוי חוב שאינו ברור וכ"ע מודו דשייך לדון להחזקה דתו"ז ומדלא כתבו כן א"כ מוכח דרש"י והתוס' והרא"ש שם ס"ל כסברת הש"ך בזה. והר"נ לא ס"ל כן וה"ל ספיקא דפלוגתא: כ"ז כתבתי מכבר ואחר זה נתתי לעיין עוד בזה וע"כ הנני בארוכה שנית בקונטרסי לבאר ענין הזה ביותר ביאור בעז"ה. ד (שם סע' א' ש"ך ס"ק י"ב) דבקונטרסים ךבקוגטרסים דכל קונטרס זמנו נאמן לומר פרעתי מקודם כיון דיש הרבה זמנים כו': ענף א ונלע"ד להביא ראי' לזה הסברא מכתובות (דף צ"ו ע"א) בעי ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראי' כו' ופי' רש"י נתננו דמי מזונות לשנה הבאה. והתוס' שם ד"ה יתומים אומרים כו' כתבו דמיירי במזונות שעברו דמוכח מילתא משום דשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי אבל במזונות דלהבא על היתומים להביא ראי' דהא ריו"ח אית לי' הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כו' וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם. וכ"כ התוס' בב"מ (דף י"ז) סד"ה הטוען אחר מעשה ב"ד כו'. ולכאורה צ"ע דברי רש"י שכתב דגם במזונות דלהבא איבעי' לר' יוחנן אם היא נאמנת דתקשה עליו קושיות התוס' דהא ה"ל מעב"ד. והנלע"ד דרש"י ס"ל לחלק דשאני מזונות האשה כיון דעיקר הטעם דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום דמעב"ד כמאן דנקיט שטרא בידי' כמבואר בב"מ (דף י"ז). א"כ מזונות האשה דאינה טורפת ממשעבדי כמבואר בגיטין (דף נ') ע"כ יש מקום לדון בזה להסברא שכתבו התוס' בכתובות (דף כ"א) ד"ה הוציא עליו כת"י כו' בשם רב אלפס דדוקא בשטר שגובה ממשעבדי אינו יכול לומר פרעתי אבל היכא דאינו גובה ממשעבדי נאמן לומר פרעתי משום דלא חש להניח בידו. וכן הוא שיטת כמה פוסקים והמחבר בסי' ס"ט סעי' ב' ובש"ך שם ס"ק י"ד בארוכה. א"כ ה"ה מזונות דאינה טורפת ממשעבדי נאמנים היתומים לומר פרענו דלא עדיפא הך מעשה ב"ד משטר בכה"ג דג"כ נאמן לומר פרעתי כן יש לומר בשיטת רש"י דכתובות הנ"ל. אכן בב"מ (דף י"ז) ברש"י ד"ה הטוען אחר מעב"ד כו' פירש שם דמעב"ד דבר שהוא תנאי ב"ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות הטוען ואמר פרעתי לא אמר כלום. הרי דס"ל לרש"י בב"מ דאף מזונות האשה הוי בכלל מעב"ד ולא ס"ל להסברא שכתבתי לחלק דמזונות שאני. ויש