נחל יצחק חלק ב יא

הלכות טוען ונטען סימן עה א (סעיף ב) ואם יש ע"א מסייעו י"א שפוטרו משבועה כו'. והכי קיי"ל: ענף א נשאלתי איך הדין בגלגול שבועה דקיי"ל דמגלגלין והביא ע"א מסייעו לפוטרו דפוטרו מן עיקר שבועתו ועל הג"ש אין לו עד מסייע אי אמרינן כיון דמיפטר מן עיקר השבועה ע"י ע"א המסייעו דממילא אין כאן חיוב שבועה כלל ומיפטר ממילא מן הג"ש ג"כ דהא אין לנו על מה לגלגל. או אפשר דאמרינן כיון דנתחייב כבר בב"ד לישבע על הגלגול ע"כ כ"ז דאין לו עד מסייע על הגלגול לא מיפטר מן ג"ש. והוי כמו דאם נשבע כבר על עיקר שבועה במ"מ לא מיפטר מן ג"ש לאחר שנתחייב לישבע בג"ש. וכן נשאלתי דאפשר לומר כן גם אם הביא הנתבע שני עדים המעידים שהאמת הוא כדבריו בעיקר התביעה מי אמרינן דאזדא שבועה ממקומה וממילא מיפטר מלישבע אף על הג"ש. או דלמא דאמרינן כיון דהב"ד חייבוהו לישבע כבר כדין על הג"ש. ע"כ כ"ז דאין לו בירור על הג"ש מחוייב לישבע הג"ש אף לאחר שבאו שני עדים על עיקר תביעתו. והא דסי' ע"ה סעי' ט"ו דאם הוי מחושואיל"מ על עיקר שבועה דפטור על הג"ש אין זה דומה לנ"ד דהא הוי כמו דלא נתחייב שבועה מעולם כלל: אבל באמת אין בזה שום ספק כלל דהא זה מבואר להדיא בב"מ (דף ו' ע"א) תוס' ד"ה שבועה שלא שלחתי בה יד כו' דשלא שלחתי כו' אין זה רק ע"י ג"ש וכשיש רואה שנאנסה פטור לגמרי. וכ"כ הרא"ש בב"מ פ"ג סי' כ' בשם הירושלמי דאם יש עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה שלא שלח בה יד. וכ"כ הטור בסי' רצ"ד ובש"ע שם סעי' ב'. אלמא דאף דנתחייב כבר לישבע ג"כ שלא שלח בה יד משום ג"ש מ"מ אם מביא עדים לפוטרו מן עיקר שבועתו דמיפטר ממילא ג"כ מן הגלגול שבועה. וכעין זה מצינו בחי' הריטב"א לב"מ (דף פ"ג) ד"ה דתני איסי שבועת ה' תהיה כו' אין רואה הא יש רואה יביא ראיה ויפטר. וכתב הרב אלפסי מאי אתא לאשמועינן איסי וכי עד השתא לא שמעינן דמאן דאית ליה ראיה מיפטר כו'. אך הרב משה כהן פירש דלעולם אפי' משבועה איפטר וכי תימא מאי אשמועינן איסי כו' הא קמ"ל אפילו בעא למכפי' תובע לנתבע לאשתבועי כי היכי דנגלגל עליו שבועות טובא לא מצי כייף ליה דבעדים מצי מיפטר ותו לא מגלגל עלי' כו' עכ"ל הריטב"א: והנה קודם שהגיע לידי ספר הריטב"א הייתי רגיל לפרש הך שיטה המובא ברי"ף ספ"ו דב"מ דכתב בזה"ל הא דתני איסי חזינא בי' תרי טעמא איכא מאן דאמר לאפטורי נתבע משבועה הוא דתני איסי כו' ואיכא מ"ד אטו אנן לא ידעינן דמאן דאית ליה ראיה דמייתי ראיה ומיפטר כו'. והייתי רגיל לפרש דכוונת איכא מ"ד הנ"ל הוא לאשמועינן דאף ע"א מסייעו פוטרו מן השבועה וכמו דשקלו וטרו בזה הראשונים בריש ב"מ וברא"ש שם. אכן הריטב"א בשם הרב משה כהן כתב לפרש דאשמועינן דאם מביא ראיה על עיקר השבועה דמיפטר אף מן הג"ש. דהיה ה"א לומר דלא מיפטר מן ג"ש כיון דנתחייב כבר בב"ד ע"פ דין ע"כ אשמועינן דכיון דמיפטר מן עיקר שבועה ממילא מיפטר מן הג"ש. א"כ מוכח מכל זה דבשני עדים בוודאי אם מיפטר מן עיקר שבועה דמיפטר ממילא מן הג"ש. ושיטת הרי"ף בשם איכא מ"ד דס"ל דידעינן אף בלא הכתוב דאין רואה כו' דאם מביא ראיה מיפטר י"ל דאינו חולק על זה משום דס"ל דזה גופא דאם מביא ראיה על העיקר שבועה דמיפטר מן הג"ש דזה ידעינן ג"כ מסברא אף בלא הוכחה מן הפסוק. וכמו שפסקו כולם בח"מ סי' רצ"ד כנ"ל. וכ"כ הרמב"ם פ"ו ה' שאלה ה"ג ש"ח שהביא ראיה שלא פשע פטור משבועה ואין אומרין שמא שלח בו יד כו'. וכתב המ"מ שם דכן נראה מפ' האומנין (דף פ"ג) הא יש רואה יביא ראיה ויפטר כו' פי' יביא ראיה שלא פשע ונפטר בכך עכ"ל המ"מ. וזהו כמש"כ הרב משה כהן הנ"ל. ועיין תוס' ב"מ (דף ו') ד"ה שבועה כו' א"כ נתבאר דאם איכא ראיה על העיקר שבועה דמיפטר ממילא מן הג"ש. ולפ"ז ה"ה אם מביא ע"א מסייעו על עיקר שבועה דמיפטר מן ג"ש דאין סברא לחלק בזה בין שני עדים לע"א דהא ע"א לשבועה דינו כמו ב' לממון: ובודאי אין סברא לומר דהא דאמרו כולם דאם מביא ראיה שלא פשע ונפטר מן ג"ש דזהו דוקא אם הביא ראיה מקודם דחייבוהו ב"ד לישבע שבועת שלא שלחתי בה יד. דהא באמת משמע התם דכל זמן דיביא ראיה שלא פשע יהיה פטור ג"כ משבועה שלא שלחתי בה יד. ולכן כמו דבשני עדים כל זמן דיבואו להעיד על עיקר שבועה דנפטר ג"כ מן הג"ש ולא אמרינן דהא כבר נתחייב לישבע על הג"ש. אלא אמרינן דכיון דמיפטר מן עיקר שבועה דמיפטר ממילא מן הג"ש ואין כאן שבועה גוררת שבועה דאי' בב"מ (דף ד' ע"א). א"כ ה"ה בע"א כיון דמיפטר מעיקר שבועה דמיפטר ג"כ מן הג"ש דאין כאן שבועה גוררת שבועה. ודוקא במשלם עיקר תביעתו בזה אמרינן או תן לו כל מה שגלגל עליך או השבע כמבואר בסי' רצ"ד סעיף ג' כיון דלא מיפטר מן עיקר שבועה. אבל אם נפטר מן עיקר התביעה ע"פ דין מיפטר ג"כ מן ג"ש: וכן נ"ל להוכיח מן שמ"ק לב"ק (דף י"א ע"א) ד"ה יביא עדים שנטרפה באונס כו' תימא לפר"ת דפי' דע"א פוטר מן שבועה א"כ ל"ל עדים בע"א סגי ול"ל דלאו דוקא נקט עדים כו' הרא"ש ז"ל עכ"ל השמ"ק. וכ"כ המרדכי בריש ב"מ וז"ל ויש דוחין דברי ר"ת דס"ל עד מסייע פוטר משבועה דיש בירושלמי אימתי ש"ח חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל אי איכא עדים דלא פשע פטור. משמע אבל בע"א חייב שבועה ושוב אמרו לי בשם רבינו פרץ כו' עכ"ל. א"כ מוכח מן דברי הרא"ש שבשמ"ק ומן המרדכי שהקשו דל"ל עדים הא בע"א שלא פשע יפטור השומר משבועה. דמוכח דהדין הוא דאם ע"א מסייעו על עיקר שבועתו דמיפטר גם מן ג"ש דאי נימא לחלק דדוקא שני עדים יכולין לפוטרו מן ג"ש אבל ע"א לא מהני לפוטרו מן ג"ש אם אינו מעיד רק על עיקר התביעה. א"כ אינו קשה כלל דל"ל עדים שלא פשע הא י"ל דלכן נקטו עדים משום דדוקא שני עדים המעידין דלא פשע אז מיפטר אף מן שבועה שלא שלח בה יד אבל ע"י ע"א דלא פשע לא מיפטר מן ג"ש שלא שלח כו'. ומדהקשו כן והוכרחו לתרץ מוכח דס"ל דכמו דשני עדים מועילים בזה ה"ה ע"א אם יעיד על עיקר השבועה נפטר ממילא מן הג"ש ג"כ. ויש לדחות ראי' זו דהא שיטת הר"ת והובא בתוס' ב"מ (דף ו') ד"ה שבועה שלא שלחתי כו'. דשלא שלחתי הוא שלא אכלה. ע"כ שפיר הקשו לשיטת הר"ת דס"ל עד מסייע פוטר דל"ל עדים הא אף ע"א אם יעיד שלא פשע היינו שנאנסה יפטור ג"כ: ענף ב והנה הרא"ש בב"מ פ' א' סי' ג' הביא בשם הר' יונה שהקשה מהא דתנן בשבועות (דף מ"ה) לענין שבועה שלא פקדנו אמר רשב"ג אם יש עדים שאמר האב ששטר זה אין פרוע גובין שלא בשבועה ומדקתני עדים משמע