נחל יצחק חלק ב קו

חבירו כעין מש"כ האו"ת בסי' פ"ג ס"ק א' והנתיבות סי' קפ"ג ס"ק ג' דהא אמרינן מיגו במקום חזקה להחזיק ע"ש. ואפשר לומר דלכן אינו נאמן לומר דהיה החזרה בהסכם חבירו דזהו כמו טענת מחילה דהוי טענה גרועה ואינו נאמן בלא מיגו כמבואר סי' ע"ה ש"ך ס"ק כ"ב ובסי' ע"ח סעי' א' ברמ"א. וה"ה כל היכא דהי' איזה זכות לבע"ד שכנגדו באיזה ענין שהי' לטובתו וכשטוענים שהי' זה בהסכם של חבירו ומחל לו זכותו שהיה לו חיוב עליו באיזה ענין הן ע"פ דין והן אף מה שאינו ע"פ דין חיוב ממש רק מפני איסור מחוסר אמנה או תרעומות עליו עכ"פ יהיה איזה זכות שיהיה לחבירו הכל נחשב זה כמו טענת מחילה דאינו נאמן בלא מיגו. כן יש לומר. אבל באמת זה דוחק דהא אפשר לומר שהיה איזה ענין דלא היה נצרך הבע"ד התובע לפעולות הפועל וכה"ג. רק הנ"י דמיירי בשכרו ללקט מציאות שפיר יש לומר דאם נתרצה הבעה"ב שיחזור בו הפועל זה הוי כמו טענת מחילה. אבל דברי הש"ע והנ"י שם דמיירי באומנין שנשתתפו בדשלב"ל בזה קשה לומר דמן דין טענת מחילה דהוא טענה גרוע נגעו בה דהא י"ל דהיה איזה ענין לשותף השני דאינו צריך לשותפות השני מאיזה ענין שהיה אחר זמן בהעסק שלהם א"כ אין זה דומה למחילה כלל. ותקשה עדיין דכיון דהדין נותן דנאמן לומר דהי' החזרה בהסכם חבירו א"כ יהי' נאמן לעולם דחזר בו במיגו דאי בעי אמר דחזר בו בהסכם חבירו. ובוודאי אין לדון בזה למה שכתב הש"ך ביו"ד סי' קס"ט ס"ק ע"ט דיש סוברים דבמקום דמשים א"ע רשע אינו נאמן אף במיגו דהא במקום דלא הוי רק מחוסר אמנה ותרעומות אינו נקרא רשע ע"כ לא שייך הכא לדון כן כלל: והעיקר מה שנלע"ד לומר בזה ע"פ מש"כ האו"ת בסי' ע"ח ס"ק ח' במש"כ התוס' בב"ב (דף ה') דאינו נאמן לומר פרעתי בתו"ז במיגו דאי בעי אמר פרעתי ביומא דמשלם זמני' משום דזה הוי העזה. דאף דקיי"ל דאמרינן מיגו דהעזה מ"מ ע"י צירוף להסברא דהוי מיגו במקום חזקה וגם הוי מיגו דהעזה זה לא אמרינן וכ"כ האו"ת בכללי מיגו ס"ק ע"ו ע"ז ע"ש. ואף להסוברים דמהני מיגו דפרעתיך ביומא דמשלם זמני' כמבואר בסי' ע"ח סעיף ד' ובש"ך שם ס"ק ט"ז י"ל דטעמם דס"ל דאין זה נחשב להעזה ביותר מן מה שטוען עכשיו פרעתיך בתו"ז ומכחישו. אבל היכא דהוי מיגו דהעזה ממש גם אינהו מודה לסברת האו"ת דהיכא דהוי תרתי היינו מיגו במקום חזקה וגם הוי מיגו דהעזה דכה"ג לא מהני מיגו כלל. והנה הא דנאמן השליח והפועל לומר דחזרתי משליחותי ופעולתי שקבלתי עלי לעשות במיגו דאי בעי אמר שעשיתי כן בהסכם בע"ד שלי שנתרצה להחזרה. זהו הכל מצד דקיי"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה להחזיק כמש"כ האו"ת בסי' פ"ג ס"ק א' והנתיבות בסי' קפ"ג ס"ק ג' כעין זה. וגם מצינו בש"ך סי' ע"ז ס"ק ט' לחלוק על הע"ש דהך חזקה שליח עושה שליחותו הוי חזקה אלימתא דאף מיגו לא מהני נגדו. והנתיבות שם ס"ק ד' כתב דהעיקר כהעיר שושן דנאמן הבע"ד במיגו נגד הך חזקה להחזיק ע"ש. א"כ ה"ה הכא בפועלים האומרים דחזרו בהם מן שליחותם שקבלו עליהם לעשות ג"כ יש לדון בזה להחזקה שליח עושה שליחותו ועשה כל ענין השליחות והמלאכה שהבטיחו לעשות וע"כ יש לומר דמיגו במקום זה נקרא ג"כ מיגו במקום חזקה רק כיון דקיי"ל דאמרינן מיגו להחזיק ע"כ נאמן במיגו לומר דחזרתי משליחותי אף דהוי מיגו במקום חזקה שליח עושה שליחותו. [ויש לומר דהך חזקה שליח עושה שליחותו ג"כ זהו מצד הסברא שכתבתי לעיל דשייך בזה שארית ישראל כו' ועפ"ז יש לדון בסוגיא דעירובין (דף ל"ב) ואכמ"ל]. אבל היכא דהוי ג"כ מיגו דהעזה כמו היכא דטוען חזרתי משליחותי שלא ברצון הבעה"ב ויש לו מיגו דאי בעי אמר שהיה החזרה ברצון הבע"ד א"כ זה מקרי מיגו דהעזה. וכיון דהוי תרתי היינו מיגו במקום חזקה דעשה כל מלאכתו ושארית ישראל כו' וגם מיגו דהעזה ובמקום הנך תרתי ביחד לא מהני מיגו וע"כ שפיר מוציאין ממון מהמוחזק: והא שכתב הש"ך בסי' קע"ו ס"ק מ"ה בשם הרשב"א דנאמן לומר לעצמי הצלתי במיגו דלא קבלתי ממנו כלום. התם הא הך טענת מיגו דהוי אמר לא קבלתי ממנו כלום זה ג"כ לא הוי העזה דהא אם לא הודיע לו שקיבל ממנו לא היה יודע. ועוד דהא התם לא שייך כלל הך חזקה שליח כו' ושארית ישראל כו' דהא התם לא הבטיח לו בפיו שיקבל עבורו רק כיון דסתם שותפין אורחא למטרח אכולא עיסקא כמש"כ רש"י בב"ק (דף קט"ז) וכמש"כ לעיל. אבל היכא דהבטיח לו לעשות כן ושייך בזה חזקה כו' ושארית ישראל כו' שפיר יש לדון כן. ואין לסתור עפ"ז למש"כ האו"ת בסי' פ"ג ס"ק א' דאם אין לו עדים נאמן במיגו דלהד"ם וכ"כ הנתיבות בסי' קפ"ג ס"ק ג'. דיש לומר דשאני היכא דיש לו מיגו דלהד"ם דלא היה דררא דממונא מעולם כלל וכדמצינו כעין זה בכתובות (דף ט"ז) במודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך כו' שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו' ובסוגיא שם הכא אין שור שחוט כו' ובתוס' שם ד"ה ומודה ר' יהושע כו' דאף בהלה תובעו שייך כן וכ"כ התוס' שם ד"ה התם שור שחוט כו'. וכמש"כ במק"א להוכיח מהאי סוגיא דמיגו דלהד"ם עדיף טפי ונקרא בשם הפה שאסר דעדיף מן מיגו וכמש"כ הש"ך בסי' ק"ח ס"ק ז' לחלק בין הפה שאסר מן מיגו ע"ש. א"כ כיון דלא מצינו הך סברא דשניהם ביחד לא מהני מיגו נגדם היינו נגד חזקה ונגד העזה דעיקר המקור הוא מן התוס' ב"ב (דף ה) דלא נאמן במיגו דפרעתיך ביומא דמשלם זמנו. י"ל דכיון דלא הוי בשם הפה שאסר ע"כ לא אמרינן מיגו במקום זה אבל היכא דהוי בשם הפה שאסר כמו מיגו דלהד"ם אין לנו הכרח לדון כן וע"כ אין לנו לסתור עפ"ז לדברי האו"ת סי' פ"ג והנתיבות סי' קפ"ג הנ"ל. וכן יש לדון במש"כ הש"ך סי' קע"ו ס"ק מ"ה הנ"ל במיגו דלא קבלתי כלום דהוי ג"כ בשם הפה שאסר כו' והדברים ארוכים: ולפ"ז יש לומר דהיכא דאומר הפועל שהי' החזרה מרצון הבעה"ב דנאמן כיון דלא שייך בכה"ג שארית ישראל כו'. רק היכא דנראה מתוך הענין שבתורת מחילת זכותו היה כן שפיר י"ל דאינו נאמן כמו דאינו נאמן בכל טענות מחילה דהוי טענה גרוע וה"ה היכא שמן הדין היה יכול לחזור רק אסור לו לחזור משום שארית ישראל כו' ג"כ י"ל דאינו נאמן לומר שהיה החזרה ע"פ רצוי שלו דזהו ג"כ כעין טענת מחילה דאינו נאמן כמש"כ לעיל. אבל היכא די"ל דלכן נתרצה על החזרה לפי שלא היה נצרך כלל להענין שיהי' עוסק במלאכתו וכיוצא בזה שפיר י"ל דנאמן לומר כן כיון דלא שייך בכה"ג לדון להסברא דשארית ישראל כו' וכן לטענת מחילה דבכה"ג לא הוי זה נחשב לטענה גרוע. ע"כ אתי שפיר מה דאמרו הכא דנאמן המתעסק במעות חבירו לומר דהחזיר העיסקא בתו"ז. די"ל דלא היה צריך בעל המעות כלל שיהיה זה עוסק במעותיו וגם אפשר דהיה צריך המעות לצורך ענין אחר ע"כ נתרצה לקבל ממנו המעות בחזרה ולכן נאמן לומר דהחזיר העיסקא לחבירו בתו"ז כיון דלא שייך בכה"ג לדון לסברא דשארית ישראל כו'. ואין זה דומה להא דסי' קע"ו סעיף ג' דאינם נאמנים לומר דחזרו בהם דשא"ה דאומרים דחזרו שלא מרצון הבע"ד וע"י מיגו א"נ כנ"ל ואתי שפיר הכל על נכון: ענף א ועוד יש לומר בכ"ז והוא דהנה לכאורה יש להעיר במש"כ הרמ"א בסי' קע"ו סעי' ג' הנ"ל והנ"י פ"ק דב"ב דאין הפועל נאמן לומר דחזר בו וכתבתי הטעם משום דחזרה הוי טענה גרוע משום שארית ישראל כו' א"כ תקשה במה דקיי"ל בענין חזקה שליח עושה שליחותו בעירובין (דף ל"ב) ובחולין (דף י"ב) ובגיטין (דף ס"ד) דלקולא לא סמכינן על חזקה שליח עושה שליחותו בדאורייתא וכמו שפסק הרמב"ם הלכות תרומות פ"ד ה' ו' דהאומר לשלוחו צא ותרום כו' דאין חזקתו תרום וביו"ד סי' של"א סעי' ל"ד וכמש"כ בארוכה המל"מ פ"ד ה' בכורות והנודע ביהודה במ"ק ח' אה"ע סי' ב' מזה. וגם לרב ששת