נחל יצחק חלק ב קה

ממנו שם שליח כ"ז שאינו מבורר בעדים וכמו בשליח על הגט דלא חיישינן שמא ביטלו אף מקודם תקנת ר"ג וכמש"כ מזה בספרי נחל יצחק סי' ל"ט סעי' א' ע"ש. ועיין בתוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו' וכששולחין גט אין מבטלין עכ"ל. הרי דכתבו דלא שכיח שיבטל את השליח. וכן יש בזה צירוף סברת אוקי אחזקה שלא עשה את דבר המחודש של הביטול כמו דאמרינן בכל הטוען דבר מחודש עליו להביא ראיה מטעם אוקי אחזקה כו'. א"כ הוי רוב ואוקי אחזקה ביחד דכה"ג מוציאין מהמוחזק כמש"כ הבעל המאור רפ"ב דכתובות ואף הרמב"ן במלחמות שם מודה לזה כמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ז' ע"ש. והא שכתב הרא"ש בב"ק (דף ק"ד) דחיישינן שמא יבטל השליח בפני עדים. עיין באו"ת סי' קכ"ב ס"ק א' שכתב לפרש כוונתו דיש שם שני חששות שמא ימות ושמא יבטל כמש"כ הטור שם אבל משום חשש ביטול לחוד לא חיישינן. וגם הא הרא"ש כתב שם לחוש שמא ביטלו בעדים אבל שמא ביטל שלא בעדים גם הרא"ש מודה דלא חיישינן. והטעם הוא דבחשש ביטול אמרינן אם איתא דבטליה ה"ל לבטלו בפני עדים כמבואר כעין זה בגיטין (דף ל"ה ע"ב) משום דכיון דעשהו לשליח ה"ל מילתא אילימא ע"כ אמרינן כן וקצרת. ואם אי' דביטלו בעדים ה"ל קלא. ועיין בתוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ובי תלתא כו' וגבי מוכר שדה בעדים כו' הכא בעינן גילוי מילתא טפי עכ"ל התוס'. ועיקר חשש של הרא"ש הוא שמא יבטלו בעדים ויברר כן בעדים: ונחזור לענינינו דעיקר הטעם מה דלא חיישינן לחזרה זהו משום שארית ישראל כו' כיון דהוי מחוסר אמנה אם יחזור בו. וע"כ אינם נאמנים הפועלים לומר דחזרו בהם משום דגם בהו שייך לומר דהוי מחוסרי אמנה דהא זה לא הוי בגדר מתנה מרובה וגם היכא דלא הוי בגדר מחוסרי אמנה וכמו שכתב הסמ"ע בסי' של"ג ס"ק א' ע"ש. מ"מ כיון דיש לבעה"ב עליו תרעומות כמבואר שם ג"כ הוי חזרה טענה גרוע ומה"ט אמרו גבי פועלים דאם היה קציצה ביניהם מתחילה וחזרו הפועלים ופייסם הבעה"ב דאין זה דומה להא דתניא בתוספתא זה אומר במנה וזה אומר במאתים כו' משום דשאני היכא דיש להבעה"ב תרעומות עליהם כמבואר בנימוקי יוסף פ' האומנין והובא בסי' רכ"א ברמ"א ובט"ז שם ובסי' של"ב סעי' ה' ובש"ך ס"ק כ"ב. והטעם הוא הכל ע"פ הך סברא דכיון דיש תרעומות עליהם ע"כ אמרינן דשארית ישראל כו' ובוודאי ראו לקיים דבריהם הראשונים א"כ ה"ה מה"ט אינם נאמנים לומר שחזרו בהם אף היכא דלא הוי מחוסרי אמנה רק דיש לבעה"ב תרעומות עליהם. ומה"ט אמרו בסי' רס"ט גבי מציאה דאינו נאמן לומר המגביה המציאה דחזר ונתכוון להגביה לעצמו ואף בעושה בחנם שייך כן וגם הוי מחוסר אמנה דהא זה לא הוי מתנה מרובה דהא המציאה לא הוי שלו דנימא דזה הוי מתנה מרובה רק הוי של הפקר א"כ אף לפי מש"כ הנתיבות בסי' קפ"ג ס"ק ה' דגבי מציאה דשם לא הוי רמאי מ"מ הא הוי מחוסר אמנה דמחוייב לקיים הבטחתו דהבטיחו לזכות המציאה בשבילו וגם בזה שייך לקיים הן שלך צדק כיון דלא הוי מתנה מרובה משלו. ובעיקר דברי הנתיבות הלז יש לדון הרבה לפי מש"כ לעיל בהא דקידושין (דף מ"ה) דלכן ס"ל לרבא שם דלא כאביי שם דאמר שארית ישראל כו' משום דקידושי אשה הוי כמו מתנה מרובה כו'. ואפ"ה מצינו בקידושין (דף נ"ט) ובאה"ע סי' ל"ה סעי' ט' דאם שלחו לקדש אשה פ' והלך וקידשה לעצמו נקרא רמאי ורשע כמבואר שם בב"ש ס"ק כ' בשם הרמב"ם. וכש"כ להסוברים דגם במציאה שייך דין עני המהפך בחררה כמבואר בסי' רל"ז דוודאי שייך דין רמאי גם במציאה וקצרתי. והא דמבואר בסי' קע"ו ש"ך ס"ק מ"ה גבי הא דשותף יכול לומר לעצמי אני מציל במקום פסידא דאינו נאמן לומר לעצמי הצלתי אם אין לו מיגו ועיין בסי' קפ"א סעי' ב' ובנתיבות שם ס"ק ד' מזה. והנה התם לא שייך לדון להסברא שכתבתי דכיון דהוי מחוסר אמנה ותרעומות דהא במקום פסידא חולק השותף בלא דעת חבירו ולהציל לעצמו ומשמע אף לכתחלה ואפ"ה אמרו דאינו נאמן אם אין לו מיגו ומוציאין אף מהמוחזק: יש לומר דשא"ה בשותפין מכבר בחפץ שאנו דנין עליו כעת דשייך התם סברת רש"י בב"ק (דף קט"ז) ד"ה לא אמר כו' הואיל והוא שותף עמו אורחי' למטרח אכולא עיסקא. וגם הא מה ששותף אחד הוי מוחזק לא הוי זה נחשב למוחזקות ממש כמש"כ רש"י בב"מ ריש הבית והעלי' ד"ה לא קפדי אהדדי כו' הילכך כי נמי יתבי ברשותא דחד מינייהו לא הוי אידך מוציא דברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליו מלאושלי דוכתא וכמש"כ הנתיבות בסי' קע"ט ס"ק ב' ע"ש. וע"כ אינו נאמן שותף לומר שהציל לעצמו כ"ז דליכא מיגו ומוציאין ממנו משום דלא מקרי מוחזק ממש. אבל בשותפין שנשתתפו בדבר שלא בא לעולם כמו בהך דסי' קע"ו סעי' ג' דעיקר הטעם הוא דמה שהרויחו כבר אם לא חזרו הוא שייך לשותפות זהו משום דדינן כפועלים זל"ז א"כ לא שייך התם לומר סברת רש"י הנ"ל דשותפין לא קפדי אהדדי ולא מקרי מוחזק ממש נגד חבירו. דהא התם אי נימא דחזר בו כבר א"כ לא הוי כלל שותפין. וכן לא שייך התם לדון למה שכתבתי ע"פ סברת רש"י בב"ק דאורחא דשותפין למיטרח אכולא עיסקא דז"א רק היכא דידוע דהם שותפין בהעסק אבל היכא דאנו מסופקין אם הם שותפין ושמא חזרו מקודם שקנו והרויחו לא שייך כ"ז. [וע"פ סברת רש"י בב"ק הנ"ל יש לדון בדברי הנתיבות סי' קפ"א ס"ק ד' וקצרתי]. ולכן עיקר הטעם בהא דסי' קע"ו סעי' ג' דלכן אינן נאמנין לומר שחזרו בהם וכש"כ בפועל שכ"כ הנ"י בב"ב כנ"ל דהטעם הוא משום דכיון דהוי מחוסר אמנה ותרעומות א"כ סמכינן על הא דשארית ישראל כו'. ונפ"מ לדינא להיכא דשכיח פועלים אחרים בלא טורח דכתב הש"ך בסי' של"ג סוף ס"ק א' דאז אין להן אף תרעומות. ואף שהש"ך שם לעיל מינה כתב דאין דרך הבעה"ב לחזור אחרי פועלים מ"מ י"ל דזה אינו מוכרח כ"כ רק היכא דצריך לטרוח הבעה"ב אחרי פועלים אבל היכא דמוצא פועלים בלא טורח י"ל דגם בפועל החוזר אין לבעה"ב עליו תרעומות דהא עיקר טעם דתרעומות הוא בשביל הטורח כמש"כ הרא"ש והטור והסמ"ע והש"ך ריש סי' של"ג. א"כ היכא דליכא טורח אין לו תרעומות על הפועל שחזר בו כן נ"ל בזה אף שאינו במשמע כן כ"כ בדברי הש"ך שם ואפשר לדון דגם הש"ך ס"ל כמש"כ. א"כ היכא דאין לבעה"ב תרעומות על הפועל החוזר אז יש לומר דיהיה נאמן הפועל לומר דחזר בו מקודם שהגבי' החפץ דכיון דלא שייך בכה"ג סברת שארית ישראל כו' ע"כ הוי חזרה מילתא דשכיחא וממילא אין מוציאין מהמוחזק בכה"ג. והא דסי' קע"ו והנ"י הנ"ל אין לנו הכרח לדון כן רק היכא דשייך דין תרעומות אבל היכא דלא הוי תרעומות אין לנו הכרח לדון כן ולהוציא מן המוחזק. ותלוי הך מילתא באם הוי תרעומות. וכעין דברי הנ"י בב"מ שהובא בט"ז סי' רכ"א וסי' של"ב סעי' ה' שכתבו לחלק כן שם גבי אם חזרו ופייסו והיה קציצה ראשונה כו' כנ"ל: ענף ז ועכשיו שנתבאר דלכן אינן נאמנים לומר דחזרו בהם זהו משום שארית ישראל כו' א"כ לפ"ז יש לדון דהיכא דאומרים דהיה החזרה בהסכם חבירו הבע"ד שלו דיש מקום לומר דיהיה נאמן ע"ז דבזה לא שייך לדון להטעם הלז. ולפי מש"כ לעיל מתחלה דיש לומר דלכן הוי חזרה טענה גרוע משום דשינוי דעת ממה שנתרצו בתחלה ולומר דחזרו בהם הן הפועלים והן הבעה"ב זהו הכל טענה גרוע. וע"כ לפ"ז יש מקום לומר דגם טענת הפועלים דהיה החזרה בהסכם הבעה"ב ג"כ זהו לא שכיחא וע"כ אינן נאמנין כלל. אכן לפי מה שנתבאר דהיכא דלא שייך לומר שארית ישראל כו' שפיר יש לחוש לחזרה ואין מוציאין ממון מהמוחזק ועיקר הך מילתא זהו משום שארית ישראל א"כ היכא דאומר דהיה החזרה ברצוי חבירו יהיה נאמן. ובאמת משמע דאף בכה"ג אינו נאמן דאל"כ יהיה נאמן לומר דחזר בו בלא הסכמתו במיגו דאי בעי אמר דהיה החזרה בהסכם