נחל יצחק חלק ב קג

הסכם חבירו הבע"ד שלו אז אינו נאמן אבל אם אומר שחבירו הסכים להחזרה שלו אז נאמן לומר דחזר בהסכם חבירו הבע"ד שלו. אבל גם זה אינו דא"כ אמאי אמרו שם בסי' קע"ו סעי' ג' הנ"ל וכן הנ"י בפ"ק דב"ב הנ"ל דאינם נאמנים לומר דחזרו בהם והא יש להם מיגו דאי בעי אמרו שהיה החזרה בהסכם שותפו או בהסכם הבעה"ב. ובמיגו וודאי נאמן ע"ז וגם במיגו במקום חזקה דתו"ז מהני מספיקא וכש"כ בזה. ומדאמרו בפשיטות דאינו נאמן לומר דחזר בו מוכח דאף היכא דאומר דהיה החזרה בהסכם חבירו הבע"ד ג"כ אינו נאמן משום דשינוי דעתא הוי טענה גרוע א"כ תקשה כן. וכן מבואר לקמן בסי' רס"ט סעי' ו' דאין המגביה המציאה נאמן לומר לעצמי הגבהתיה והטעם הוא הכל משום דחזרה הוי טענה גרוע. ואף דבמציאה התם לא מקרי דמאי אם יחזור מדבריו הראשונים וכמש"כ הנתיבות סי' קפ"ג ס"ק ה'. ועיין שם ס"ק ג' ובתשובת גאוני בתראי סי' כ"ג. מ"מ הוי חזרה טענה גרוע ומשמע גם שם דאף אם יאמר דהיה החזרה בהסכם הבע"ד שלו ג"כ אינו נאמן דאל"כ יהיה נאמן במיגו דאי בעי אמר דהיה החזרה שלו בהסכם חבירו הבע"ד וכמו שכתב האו"ת סי' פ"ג ס"ק א' דהיכא דיש לו מיגו נאמן דחזר בו וכ"כ הנתיבות בסי' רס"ט ס"ק ד'. וגם מהתם מוכח דאף בעושה בחנם דיינינן דחזרה הוי טענה גרוע משום חזקה שליח עושה שליחותו ולא הדר בי'. או משום סברת הנתיבות שם שכתב דלכן אינו נאמן לומר שחזר בו משום דאם חזר בו היה אומר כן בפני עדים כעין הא דגיטין (דף ל"ה) דאם איתא דבטל לעדים הוי אמר כו' ע"ש בנתיבות. ויהיה איך שיהיה עכ"פ מוכח מכל הנ"ל דאינו נאמן לומר דחזר מדבריו הראשונים ואף אם יאמר דהיה החזרה בהסכם הבע"ד משמע דאינו נאמן דאל"כ יהיה נאמן תמיד ע"י מיגו דאמר דכן הסכים לו הבע"ד שכנגדו כנ"ל. א"כ תקשה דאמאי נאמן המקבל שקיבל עליו להיות עוסק במעות חבירו על זמן לומר דהחזיר לו בתו"ז דהא חזרה אף דאומר דהיה כן בהסכמת חבירו ג"כ הוי טענה גרוע ואינו נאמן רק ע"י מיגו. ואין לומר דהכא במקבל לעסוק במעות חבירו ג"כ יש לו מיגו דנאנסו דזה אינו דא"כ ל"ל להרמ"א לומר דלא שייך החזקה דתו"ז היכא שעוסק לצורך אחרים הא אף אם היה שייך שם לדון להחזקה זו ג"כ הא היכא דיש לו מיגו הוא נאמן להחזיק הממון כמבואר לקמן סעי' ה' ובש"ך שם ס"ק י"ט ובסי' ק"ח ס"ק ז' ע"ש. ועוד דאי נימא דעיקר הנאמנות הוא מצד מיגו דנאנסו היה להרמ"א לכתוב דחייב שבועה בנק"ח כמו על כל טענת החזרתי דנאמן במיגו דנאנסו כמבואר בב"ב (דף ע'). וכ"כ הנתיבות ס"ק ג' לפרש דברי הרמ"א דלכן כתב דלא שייך חזקה דתו"ז בעוסק לצורך אחרים משום דהיה צריך שבועה בנק"ח כנ"ל: ובדברי הנ"י פ"ק דב"ב הנ"ל דכתב דדוקא בחזר בו בפני עדים דאל"כ אינו נאמן. יש לומר לכאורה דמיירי באומר דחזר בו שלא בהסכמת חבירו והיכא דאומר דחזר ע"י הסכם חבירו י"ל דנאמן וכן הסברא נוטה כיון דהטעם הוא משום חזקה שליח עושה שליחותו שקיבל עליו לעשות. א"כ היכא שאומר שחבירו בעצמו הסכים שלא יעשה שוב שליחותו מאיזה טעם שלא היה צריך שוב לשליחותו וכה"ג בזה הדעת נותנת דנאמן. והא שאינו נאמן ע"י מיגו דאי בעי אמר דהיה החזרה בהסכמת חבירו י"ל דטעמו דהנ"י הוא משום דאזיל לשיטתו דס"ל להנימוקי יוסף דלא אמרינן מיגו דהעזה כמבואר בכללי מיגו של הש"ך ס"ק ו' דהנ"י ס"ל כן א"כ זהו ג"כ מיגו דהעזה ע"כ אינו נאמן לומר דחזר בו בפירוש שלא בידיעת חבירו משום דאינו יכול להעיז פניו נגד חבירו לומר דהסכים לו על החזרה ונעשה החזרה ע"פ דעתו. ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות מה שכתב הרמ"א דמעות שעוסק לצורך אחרים נאמן לומר דהחזיר לו העיסקא בתו"ז משום דכיון דאומר דחבירו בעצמו קיבל ממנו כל המעות ע"כ לא שייך בזה הך חזקה שליח עושה שליחותו כיון דאומר דחבירו לא היה נצרך לעסק שליחותו שקיבל עליו לכן נאמן. אבל באמת כל זה ליתא לפי מה שהעלה הש"ך בכללי מיגו שם דלא כהנ"י דלדינא קיי"ל דאמרינן מיגו דהעזה וכן הוא שיטת הר"נ ורוב פוסקים ע"ש. ואפ"ה כתבו כולם לדינא בסי' קע"ו סעי' ג' דאינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהן וכן בהא דסי' רס"ט א"כ מוכח דס"ל לדינא דאף היכא שאומר שהיה החזרה בהסכם חבירו ג"כ אין נאמן דאל"כ תקשה דיהיה מהימן במיגו דהא קיי"ל דאמרינן מיגו דהעזה. וכן הנימוקי יוסף הא כתב כן בפ"ק דב"ב להך דינא דאינו נאמן על החזרה דכ"כ הר"נ. והר"נ הא ס"ל דאמרינן מיגו דהעזה לאפטורי מממון ואפ"ה כתב דאינו נאמן על החזרה ומשמע בפירוש דמה"ט מוציאין הממון מהמוחזק א"כ שפיר הקשיתי כן. וכן יש להעיר בדברי הגהות אשרי בב"מ פ' ח' ברא"ש סי' ל"א בהג"ה שניה. אך אפשר לחלק בזה. אבל במה שכתב הרמ"א כן הכא גבי מתעסק במעות חבירו דנאמן לומר שהחזיר המעות לחבירו בתו"ז תקשה דמ"ש זה מכל פועל דאינו נאמן לומר שחזר בתו"ז אף בהסכם חבירו כנ"ל א"כ ה"ה אף באומר שחזר בו והחזיר המעות לחבירו ג"כ לא יהיה נאמן לפ"ז דאי נימא דשאני היכא דאומר דהחזיר המעות לחבירו א"כ ממילא לא שייך בזה החזקה שליח עושה שליחותו כיון דאין כאן מקום שליחות כלל. א"כ לפ"ז ה"ה בכל כי הני מילתא דאומר דחזר בו בהסכם חבירו מאיזה טעם וסיבה שלא היה נצרך לשליחות כלל ג"כ יהיה נאמן לפ"ז ואפ"ה הא נתבאר דמוכח דגם בכה"ג אינו נאמן א"כ קשה לחלק ביניהם. וכבר נתבאר דמסתימת הרמ"א משמע דאף במתעסק בשכר אמרו כן ותקשה כן: ענף ה והנלע"ד לבאר עיקר מילתא דנא מה דאמרו בפועלים ובאומנין שנשתתפו אף בדשלב"ל דאינן נאמנין לומר שחזרו בהן ומשמע דמוציאין ממון מהמוחזק ע"י מה דאמרינן דחזרה הוי טענה גרוע. והוא דמצינו בח"מ סי' קי"ב סעי' א' דשיטת כמה פוסקים דס"ל דאם כתב דאקני יכול לחזור בו והש"ך שם ס"ק ב' הקשה דאם כן ניחוש לטריפת לקוחות שלא כדין דשמא חזר בו. והאו"ת שם ס"ק ג' כתב לתרץ דבריהם משום דלא חיישינן לחזרה דשארית ישראל לא יעשו עולה וע"כ מוציאין ממון מהלקוחות עי"ז הסברא והוכיח כן בכמה הוכחות וכ"כ הנתיבות שם דכן הוא העיקר כמש"כ האו"ת. וכעין זה מצינו בפסחים (דף צ"א) דשוחטין הפסח על מי שהבטיחוהו להוציאו מן בית האסורים משום שארית ישראל כו'. וכעין זה איתא בקידושין (דף מ"ה ע"ב) ההוא דאמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה כו' א' אביי כתיב שארית ישראל לא יעשו עולה כו'. הרי דמצינו מקור לסברת הפוסקים הנ"ל דס"ל דמחמת הסברא דשארית ישראל כו' לא חשו לחזרה ואף דיש לחלק דשאני ממונא מאיסורא דטפי אנן מחמירין בממונא מן איסורא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב כו' וכמש"כ התוס' כעין זה בב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא כו' ע"ש. מ"מ עכ"פ מצינו יסוד לסברא זה מן הש"ס. וס"ל להפוסקים הנ"ל מה"ט גבי דאקני דאף דיכול לחזור בו מ"מ כיון דשארית ישראל כו' ע"כ הוי כמו חזקת כשרות דהוי חזקה אלימתא וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח ע"פ דברי התוס' כתובות (דף כ"ב) ע"ש. [וגם אפשר דיש לדון בזה כעין רוב וחזקה דרוב אנשים אינן חוזרין מדבריהם הראשונים כעין סברת התוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו' דרוב אנשים אינן מבטלין. וע"י צירוף הרוב לחזקת כשרות מוציאין ממון מהמוחזק אף לשיטת הרמב"ן ברפ"ב דכתובות דחולק שם על הבעל המאור וקצרתי]. א"כ י"ל דמה"ט לא חשו לחזרה וטענת חזרה בפועלים הוי טענה גרוע ואינו נאמן. ולא מבעיא היכא דהוי רמאי כמו בסי' קפ"ג וודאי דאינו נאמן לומר דחזר בו. ואף היכא דלא הוי רמאי מ"מ כיון דשארית ישראל כו'. וחזרה דפועלים אף דיכול לחזור בו מ"מ הא אמרו בב"מ (דף ע"ו) דפועלים שחזרו יש להבעה"ב תרעומות עליהם ועיין פי' רש"י שם בד"ה אין להן זע"ז אלא תרעומות כו' דתרעומות איכא שיהיו צריכים לחזור זה אחר פועלים כו'. וכן מבואר בסי' של"ג ע"כ שפיר שייך